28 במרץ 2018, יום רביעי.
חמשה עשר זרים נפגשים במעבר הגבול מנחם בגין בדרך לסיני, למה שעומד להיות שישה ימים מופלאים בהדרכתם של גילי ששון ושוקה המדריך המיתולוגי.
שבועות ספורים קודם לכן, כותרת פוסט מסקרנת לכדה את תשומת ליבי. "ממרומי ההר הגבוה אל מעמקי הים". איציק ואני תכננו לנסוע עם הילדים לסיני בחופשת הפסח ולעשות "טיול שורשים" בנופי ילדותו של איציק. הוא נולד וגדל באופירה וחווה שברון לב כשפונה בפסח בשנת 1982 עם משפחתו, בעקבות חתימת הסכמי השלום עם מצרים.
בעקבות הפוסט, יצרנו קשר עם גילי והחלטנו לתת ערך מוסף למסע הקטן שלנו אל העבר. שישה ימים של טיול מאורגן ולאחריו שבוע של "בטן גב" בחופים המופלאים של סיני.
עוברים את הגבול
התאספנו במעבר הגבול. היינו חבורה משונה מכל הגילאים ומכל גווני הקשת של החברה הישראלית. לאחר הכרות קצרה, פסענו בעקבות גילי המדריך ובעקבות שוקה, מדריך טיולים מרתק, בעשור השמיני לחייו, אשר שמו הולך לפניו. שוקה היה הראשון שהתחיל לסמן את שבילי הטיולים בהרי סיני.
החתמנו את דרכוננו ביציאה מישראל. ברמקולים נשמעה קריאת "אזהרת מסע" מונוטונית ליוצאים לסיני. חצינו לעבר הצד המצרי ולאחר דקות ארוכות עלינו על ההסעה לכיוון סנטה קטרינה.
המפגש עם מוחמד הדליל
הגענו אל הכפר ההררי אל מילגה. שם אכלו ארוחת צהרים טעימה בבית הארחה Masoudi Lodge.
הכרנו את מוחמד הדליל. פירוש המילה דליל מערבית: מדריך. מוחמד בן לשבט הבדואי ג'בליה, ילווה אותנו במסלולי ההרים. הוא הוביל אותנו אל הכפר הסמוך, שם יכולנו להצטייד באוכל וכרטיס סים לנייד. אם כי בהרים התברר, אין קליטה סלולרית.
העברנו את התרמילים שלנו אל הבדואים, הם העמיסו אותם על גבי הגמלים והובילו אותם אל מקום הלינה שלנו. השארנו לנו רק תיקי יום עם כמות מים מספיקה להליכה במדבר ויצאנו למסלול הליכה בין שעתיים ברמת קושי קלה.
מתחילים להתגבש
מסלול ההליכה הקליל אפשר לנו להכיר את חברי הקבוצה שלנו. גילינו חבורה של אנשים מרתקים ומיוחדים אשר מגיעים מכל גווני הקשת בחברה הישראלית ודווקא הניגודים שבנינו, הפכו להיות אלו שחיברו בנינו ורקמו אותנו לקבוצה חמה ומכילה שהלכה והתגבשה מרגע לרגע. היה משהו קסום בעובדה שאנשים בגילאים שונים ומחוגים שונים אשר סביר להניח, לעולם לא היו נפגשים לולא הטיול הזה, קיבלו את האחר בפתיחות רבה ובהכלה. טיול הוא לא רק מסע בנופים הוא גם החוויה האנושית המתלווה לה ושם בין נופי בראשית, הרגשנו שזכינו.
התחלנו את הטרק בעליה מתונה בשביל גמלים עתיק, המוכר בשם נקב אבו ג'יפה. משם ירדנו אל ואדי טובוג היפיפה המתחבר אל ואדי זוותן. חלפנו על פני גנים מדבריים ובוסתנים ירוקים.
בדרך פגשנו ילדים רועי צאן.
בנקב זוותן עלינו עליה מתונה אל ואדי ג'בל הפורה, ואדי קסום וציורי עם בוסתנים מסורתיים ועתיקים שטופחו במשך מאות שנים על ידי שבט הג'בליה.
על סלעי היסוד, מצאנו "ציור" של שרך הנקרא "פרחי מנגן". תופעה מיוחדת זאת נגרמת על ידי תחמוצות מנגן בסלע והיא מכונה: Manganese dendrite.
לאחר כשעתיים הליכה הגענו לבוסתן הנפלא של ד"ר אחמד בוואדי טלח, שם עמדנו להעביר את הלילה. קיבלנו חדר עמוס שמיכות צמר חמות ומפנקות, כהגנה מהקור העז בחוץ. אחרים, האמיצים בחבורה, בחרו לישון תחת כיפת השמים הזרועים כוכבים מנצנצים.
סיפורי אהבה בדואים לאור המדורה
איציק ושחר, צעירה מהממת מהקבוצה, עמלו לצד מארחינו הבדואים, על הכנת ארוחת ערב טעימה, במטבח הבסיסי. עד מהרה ניחוח מרק הירקות המהביל מילא את חלל החדר. הם הכינו אורז, חתכו סלט ירקות עשיר והזמינו את כולם לארוחה, בעוד הבדואים הדליקו את המדורה במרכז החדר.
ישבנו במעגל, שבעים מהאוכל הרב. ד"ר אחמד נכנס לחדר, התיישב ליד המדורה, ברך את כולם לשלום ודאג שאף כוס תה לא תישאר ריקה.
הוא סיפר לנו על התקופה בה ישראל שלטה בסיני. הוא עבד בבית הספר שדה ואף טייל בארץ ישראל, ביקר בטבריה וגר חודשיים ברחוב דיזנגוף בתל אביב. כשהוא סיפר על התקופה ההיא, ראינו את הערגה שבעיניו לימים ההם.
כיום, ד"ר אחמד רוקח תרופות ומשחות מצמחים שהוא מגדל בבוסתן שלו ומסייע לכולם. הוא אדם מיוחד במינו, עתיר ידע וריתק אותנו בסיפוריו על התרבות הבדואית ומנהגיה.
איפה נועה?
29 במרץ 2018 יום חמישי.
התעוררנו השכם בבוקר. רוח מדברית קרירה נשבה. אכלנו ארוחת בוקר קלילה אך מזינה.
גם הפעם השארנו את התרמילים הגדולים בידי הבדואים. הם העמיסו אותם על הגמלים והצעידו אותם בשיירה איטית לעבר היעד הבא.
ארזנו בתיקי היום שלנו, מצלמה וכמות מים גדולה ויצאנו לדרך.
ירדנו במורד ערוץ ואדי תלעה הגדול אל עין אבו חבייק, נביעה קטנה חבוייה בין צמחי נענע צרת עלים. המוכרת בשם חבאג – הנענע של סיני. לגמנו תה חבאג טעים והמשכנו לצעוד אל נקיק פטל והבריכה הנסתרת.
מזג האוויר התחמם. התקלפנו משכבות הבגדים שלבשנו ונהנו מקרני השמש המלטפות. גמעתי בעיני את הנופים המרהיבים של המדבר ונאנחתי בערגה. תחושת חופש מוחלט מילאה את נפשי.
המשכנו במורד ואדי תלעה הגדול עד שהגענו אל גלת אל אזרק, בריכה עגולה, עמוקה בעלת גוון כחול. התרעננו במימיה הקרים והמשכנו בדרכנו. המסלול טיפס לעבר אל פארש אום סילה – עמק ובו "גן פסלים ורוג'ומים שנבנו מאבני גרניט על ידי מטיילים אשר הגיעו לאזור לאורך השנים.
לאורך היום, צעדנו זה לצד זה ואיכשהו לאחר פרק זמן של הליכה מצאנו את עצמנו תוהים "איפה נועה?"
את נועה תמיד מצאנו לבסוף יושבת על קצה צוק מול נוסף הרי בראשית, משרבטת במחברתה…
כשיצאנו מהגן, עצרנו לארוחת צהרים בחסות חאג'ר אנ-נימר, סלע עצום שבצלו נהגו נמרי סיני לארוב ליעלים אשר עלו מן המעיין.
המשכנו בדרכנו לעבר ואדי אבו טווטה ואל ואדי טיניה, משם טיפסנו אל האוכף המרשים שלמרגלות ג'בל עבאס באשה. מהאוכף ירדנו אל ואדי זוותן ואל הבוסתן של עומריה, הרועה הקשישה. רוחות עזות נשבו ויצרו תחושה דרמטית לנוף המדברי. התמקמנו בחדרנו והצצנו מבעד לצוהר בשמי הלילה המוארים באור הירח הבהיר.
המסלול אל ואדי אל ארבעין
30 במרץ 2018, יום שישי.
התעוררנו לבוקר קר.
גם הבוקר, הבדואים העמיסו את הציוד שלנו על הגמלים ויצאו בשיירה לעבר היעד הבא. אנחנו צעדנו במסלול הליכה רגלי. צעדנו בנופים הנפלאים של המדבר, מתמכרים לשקט ולשלווה. כשטיפסנו במעלה ההר התלול, כפיר הרגיש לפתע קוצר נשימה. מוחמד הדליל נשא אותו על כתפיו. הוא טיפס בקלילות, "עוד מעט נגיע אל הפסגה ונרד אל הצד השני. הוא ירגיש טוב יותר". אמר לי כשהבחין בארשת פני המודאגת. סוף, סוף הגענו אל הפסגה ומיד התחלנו לרדת מצידו השני של ההר.
מוחמד הוריד את כפיר מכתפיו ווידא שהוא מרגיש טוב יותר. "תודה רבה", לחשתי למוחמד. הוא חייך אלי, עיניו הטובות נצצו. "הבן שלך הוא כמו הבן שלי. אל תדאגי הוא יהיה בסדר." הוא הושיט את ידו לכפיר והם צעדו יחדיו כל הדרך אל מרגלות ההר.
לאחר ארוחת הצהרים, ירדנו בשביל נזירים קדום. אל עבר וואדי אל ארבעין לכיוון הבוסתן הפורח של רמדאן ומשפחתו. רמדאן הזמין אותנו לחגוג את ליל הסדר בביתו.
חגיגות ליל הסדר
בבוסתן של רמדאן הייתה חצר גדולה מגודרת, המון שפני סלע התרוצצו בתוכה. התמקמנו בחדר ויצאנו להתארגן לקראת ליל הסדר. כולם סייעו להכין את ארוחת החג ולערוך שולחן חגיגי.
עם ערב, הסבנו כולנו מסביב לשולחן, קראנו את ההגדה, שתינו את כוסות היין, נהנו מהחברה ומהמטעמים. היה זה ליל סדר בלתי נשכח, למרגלות הר סיני. התחושה הייתה כה עוצמתית.
צופים בזריחה על פסגת ג'בל מוסא
31 במרץ 2018, יום שבת.
בשעה 1:30 לפנות בוקר, צלצול השעון המעורר הפר את הדממה. התארגנו בזריזות ובהתרגשות לקראת הטיפוס אל פסגת ג'בל מוסא המזוהה על ידי הנזירים כהר סיני.
שיירת הגמלים כבר המתינה לנו. הבדואים עטפו אותנו בשמיכות צמר עבות, להגן עלינו מפני הקור העז. הילדים זרחו מאושר. הגמלים החלו לנוע לאיטם במעלה השביל אל ההר. כאשר השביל הסתיים, ירדנו מן הגמלים ונפרדנו לשלום מהבדואים. עצרנו לכוס תה חם ועוגיות טעימות בחנות של מוחמד והתחלנו לטפס במעלה שביל המדרגות העתיק של סטפנוס הקדוש. שחף, כפיר ואיציק דילגו מעלה בקלילות רבה.
דשדשתי מאחור, מביטה מידי פעם בייאוש כלפי מעלה, מנסה לזהות את הפסגה מבעד לעלטה. לפתע זיהיתי את שחף, היא עמדה גבוה מעלי ופרשה את זרועותיה לצדדים "את צריכה חיבוק אנרגיה?" היא קראה לעברי. האור החל לעלות בקו האופק, מיהרתי לעלות את המדרגות המפרידות בנינו ולצנוח לתוך זרועותיה הקטנות והמחבקות. הרגשתי את ליבה הקטן פועם. עיניה חקרו אותי "בואי, את יכולה לעשות את זה" היא אמרה ולקחה את כף ידי בכף ידה הרכה. ביחד טיפסנו למעלה אל הפסגה.
מידי יום, מטיילים רבים נוהגים לטפס לפני עלות השחר אל פסגת ג'בל מוסא המתנשאת אל גובה 2,300 מטר ולצפות ממנה בזריחה. היינו הקבוצה הראשונה שהגיעה לפסגה. התיישבנו על הסלעים הגדולים, הצטופפנו יחד כדי להתחמם והמתנו נרגשים.
קרני שמש ראשונות הציצו מבעד לפסגות ההרים, גרשו את אפלת הליל, ושינו צבעים לכחול, לירוק, לסגול, לאדום לכתום וצהוב, במחזה שהעין לא תשכח לעולם. שום תיאור או תמונה לא יכולים לו לטבע הנפלא שנשקף מולנו. חיבקתי את הילדים אלי והבטנו בשתיקה נפעמת.
כשהשמש זרחה והשמים התכולים היו שטופי אור, סיירנו בקפלה שבפסגת ההר וצפינו אל פסגת ההר סנטה קתרינה ובהרים הסובבים את הר סיני.
ירדנו מההר במסלול שונה מזה שטיפסנו. עצרנו לארוחת צהרים טעימה: פיתות בדואיות, גבינה, אבוקדו, ירקות שוקולד וריבה. במקום הייתה באר ממנה שאבנו מים בעזרת דלי. פעולה שלכאורה נראתה פשוטה לביצוע, אולם הצריכה טכניקה שמוחמד שמח ללמד אותנו.
בינתיים נועה ישבה בצד מרוכזת, ידה שטה על הנייר, הבטתי מעבר לכתפה, מן הדף ניבט אלי הנוף הנפלא של המדבר ממולנו, היא הרימה את עיניה מהדף, מבטנו הצטלבו "מדהים" לחשתי …
בבדיחות הדעת אמרתי לה שלדעתי לחבורה שלנו צריכים לקרוא "מוצאים את נועה…" צחוקה המתגלגל שטף את הוואדיות. צעדנו זאת לצד זאת ושקענו לאחת השיחות המרתקות, המרגשות והעוצמתיות שהיו לי אי פעם.
בפתיחות נדירה היא חשפה את נועה: אומנית, צלמת, ציירת, אשת שיחה מרתקת המתמודדת עם פיברומיאלגיה ומאניה דפרסיה.
בעייני רוחי דמותה לנצח שזורה בוואדי המוביל למנזר סנטה קטרינה הציורי.
מנזר סנטה קתרינה
המסלול המעגלי הוביל אותנו אל פסגתו השטוחה של הר ותצפית נפלאה. לאחר מנוחה קלה, המשכנו אל נקודת ההתחלה ממנה פנינו לעבר מנזר סנטה קתרינה העתיק בעולם, אשר שרד 1,500 שנה במדבר.
ירדנו כ- 2,043 מדרגות עד שהגענו למנזר מותשים אך נלהבים. מהרנו להיכנס פנימה לפני שהוא נסגר למבקרים.
מנזר ההשתנות אשר מוכר יותר בשם מנזר קטרינה הקדושה, הינו מנזר יווני אורתודוקסי, הנחשב למוסד הנזירות העתיק ביותר שעדיין פעיל מאז הקמתו. הוא הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
במנזר, אוסף יצירות אמנות גדול הכולל תמונות איקונין מוקדמות ביותר. באוסף כאלפיים עבודות אמנות. חלקן מתוארכות למאות החמישית והשישית, אולם מרביתן נעשו בין המאה התשיעית למאה השלוש עשרה. בין העבודות ניתן לראות יצירה מפורסמת המתוארכת למאה השישית: דיוקן של פטרוס, עשוי בטכניקה של ציור בשעווה. יצירת אמנות מפורסמת נוספת, המתוארכת למאה השש עשרה, מציגה את מרים הקדושה, אוחזת בבנה ישו.
מרבית יצירות האמנות צוירו על ידי נזירים תושבי המנזר, שפיתחו סגנון ציור בעל מאפיינים מקומיים.
במנזר ישנה באר מים אשר לפי המסורת המקומית, הייתה המקום בו הציל משה את ציפורה בת רעואל, כהן דת מדייני ואת אחיותיה, מידי רועים אשר תקפו אותן. לאחר מכן, הוא סייע להן לשאוב מים עבור הצאן של אביהן. לימים הפכה ציפורה לאשתו.
בחצר המנזר גדל שיח המזוהה כשיח הסנה הבוער.
בתום הביקור במנזר, נסענו ל- Masoudi Lodge. שם נפרדנו ממוחמד הדליל שלנו.
דהב
הגענו לדהב. התמקמנו בחדר שפנה אל הנוף הנפלא של ים סוף. אחרי שלושה ימים במדבר, בהם התרעננו בעזרת בקבוקי מים צוננים בלבד, בילינו שעה ארוכה במקלחת מפנקת. יצאנו לאכול ארוחת ערב קלה ושבנו לחדרנו. העייפות ניצחה אותנו, נפלנו לשינה ערבה בתוך דקות ספורות.
טיול ג'יפים ושנורקלים בשמורת נאבק
1 באפריל 2018, יום ראשון.
התעוררנו מוקדם בבוקר בתחושה מוזרה. כבר התרגלנו להתעורר אל נופי המדבר וכעת מצאנו את עצמנו מתעוררים לחדר במלון מול הנוף הנפלא של ים סוף.
יצאנו בעקבות גילי אל חנות הצלילה הסמוכה, שם התאימו ציוד שנורקל למידותינו. העמסנו את הציוד שלנו ויצאנו לטיול ג'יפים בחופים הפראיים של "שמורת נאבק".
טיילנו לאורך חופי המנגרובים של אביצניה ימית. פגשנו בדואים משבט המזיינה, החיים בחושות על חוף הים ועוסקים בדייג וליקוט צדפות. קנינו מהם דגים לארוחת הצהרים. צפינו בנדידת הציפורים וחלפנו על פני שרידי אניות טרופות.
עצרנו לשנרקל בשונית ראס אום סיד, הנחשב לאחד האתרים היפים ביותר באזור.
אחזתי בידי האחת את שחף ואיציק אחז בידו האחת את כפיר ויחד שחינו לעבר קירות האלמוגים המרהיבים. המים היו צלולים והראות הייתה טובה.
כשיצאנו מהמים מורעבים, אכלנו פסטה ואת הדגים שקנינו מוקדם יותר, הם נצלו על האש והיו טעימים כל כך.
עייפים ומרוצים שבנו אל הג'יפים ונסענו לכיוון שארם א-שייח'. ההתרגשות אחזה בנו. שארם א-שייח' – אופירה, עיר ילדותו של איציק.
היה זה הלילה האחרון של הטיול המאורגן, התמקמנו במלון חמישה כוכבים מפואר. אחרי ארוחת ערב מגוונת, יצאנו להכיר את חיי הלילה בעיר.
שארם א-שייח'
2 באפריל 2018, יום שני.
סיימנו ארוחת בוקר מפנקת במיוחד ונסענו לראס מוחמד. לאחר תצפית על הנוף המרהיב, של ים סוף ועל המפרצים אילת וסואץ בתצפית "מצפה שלושת הימים", ירדנו אל החוף ויצאנו לסבב שנורקל נוסף, הפעם בשונית האלמוגים המרהיבה ביותר בסיני, שונית ראס מוחמד.
אכלנו ארוחת צהרים אחרונה כקבוצה ועיבדנו ביחד את החוויות המדהימות שעברו עלינו במהלך השבוע האחרון.
סיומה של ההרפתקה
הגיעה העת להיפרד מהקבוצה. הם נסעו חזרה אל הגבול, נסענו איתם מחצית הדרך וירדנו בחושה שהזמנו מבעוד מועד. הנהג סייע לנו להוריד את התיקים ונסע לדרכו, מותיר אחריו שכבת אבק מדברי.
הבטנו סביבנו, עזובה ולכלוך מכל עבר, הערב כבר ירד והיה ברור שמאוחר מידי להחליף מיקום.
למחרת בבוקר עברנו למלון בנואיבה. את ימי החופשה הנותרים, בלינו במנוחה, שחייה בים ובגלישת סאפ.
