לוגו האתר יום אחד

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

טיול אל ואדי רם ופטרה

המתנו נרגשים ברחבה שלפני הכניסה למעבר הגבול "ערבה – מסוף יצחק-רבין" הסמוך לעיר הדרומית אילת.

הדקות חלפו באטיות עד אשר כל חברי הקבוצה התאספו. הייתי כבר חסרת סבלנות.

בפטרה הקסומה טיילתי לראשונה מיד לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן. באותם הימים חזרתי ממסע ארוך בדרום אמריקה והצטרפתי למשפחתי שנפשה במלון באילת. אבי שאל אותי האם הדרכון שלי נמצא עלי ואני שבאותם ימים, נשאתי אותו לכל מקום, עניתי בחיוב. "מצוין" הוא אמר בחיוך. "תארזי, אנחנו נוסעים לפטרה". כך, מצאתי את עצמי בטיול בהפתעה למושא חלומותיו של אבי, העיר באדום.

על העיר האבודה סיפר לי אבי בילדותי, היא הייתה למיתוס וחלומם של בני דורו לגנוב את הגבול עם ירדן, מעשה מסוכן באותם הימים כדי לבקר בה בפטרה.

מעבר להרים ולמדבר,

אומרות האגדות ישנו מקום

שאיש ממנו לא חזר

והוא נקרא הסלע האדום.

כתב חיים חפר בשירו המפורסם, "הסלע האדום" אשר לימים נאסר להשמעה מאחר ועודד את צעירי שנות החמישים להסתכן ולצאת לפטרה.

למרבה הצער, רק מעטים הצליחו לשוב ממסעם לפטרה בחיים.

החוויה בטיול אליו לקח אותי אבי היקר, הייתה כל כך עוצמתית ובמשך השנים שחלפו מאז, קיוויתי לשוב אליה.

התרגשותי הרבה הדביקה את איציק והילדים וכולנו המתנו בציפייה לרגע שבו נחצה את הגבול.

גילי ששון המדריך שלנו מהטיול לסיני "ממרומי ההר הגבוה אל מעמקי הים" הציג בפנינו את אייל המדריך שילווה אותנו במהלך הטיול לירדן.

לאחר טקס הכרות קצר עם יתר חברי הקבוצה, הגיעה העת לחצות את מעבר הגבול. שמנו את פעמינו אל היעד הראשון, ואדי רם.

ואדי רם

שמורת הטבע ואדי רם (Wadi Rum) נמצאת במרחק של כ- 50 קילומטר צפון מזרחית לאילת ולעקבה, בדרום ממלכת ירדן.

הירדנים קוראים לשמורה Wadi Rum Protected Area. בשטח השמורה נכללים קניונים, ואדיות, דיונות חול ורכסי הרים. ואדי רם נחשב לאתר התיירות השני בחשיבותו בירדן, אחרי פטרה.

נוף ואדי רם

מקור השם ואדי רם

ישנן מספר השערות לגבי מקור השם ואדי רם. לפי השערה אחת מקור השם בעיר אירם, המוזכרת בקוראן: "האם לא שקלת איך אדונך התמודד עם עאד – [עם] אירם – שהיו להם עמודים גבוהים, שכמותם לא נבראו מעולם בארצות" [סורה אל-פג'ר, ו-י"ד].

היסטוריונים הציעו שכתובות תמודיות ונבטיות המתייחסות למקום אירם ושבט עד, מתייחסות למעשה לואדי רם, אולם אירם נחשבת לעיר אבודה ואין מידע ודאי לגבי מיקומה.

השערה אחרת גורסת ש"רם" היא מילה עתיקה למקומות גבוהים והמילה ואדי פירושה מערבית עמק, כך שניתן לתרגם את השם ל"עמק המקומות הגבוהים".

חוקרים אחרים הציעו שהשם רם נגזר מהמילה הערבית رمل – שפרושה חול והם מתרגמים את השם ל"עמק החולות".

המקומיים מכנים את המקום "עמק הירח" בזכות הנוף בשמורה.

כיצד נוצר ואדי רם

ואדי רם נוצר במשך מיליוני שנים של אבולוציה גיאולוגית. הרי הסלע והמסות האדירים נדחפו גבוה מעל פני הים על ידי תנועת לוחות טקטוניים ראשוניים שברבות הזמן עוצבו על ידי רוחות עזות ותהליכי בליה. השיטפונות יצרו ואדיות וקשתות סלע טבעיות, עמודי סלע ותצורות סלעים ייחודיות, אחדים קיבלו שמות על פי צורתם כמו סלע "הפטרייה".

תצורת סלע בצורת פטריה

מיהם תושביה הקדומים של ואדי רם

התיעוד הקדום ביותר של הקיום האנושי בוואדי רם, היה לפני כ-12,000 שנה.

למעלה מ-40,000 כתובות ופטרוגליפים נמצאו בשמורת ואדי רם. הם מהווים עדות אילמת המייצגת את התרבויות והשבטים השונים שאכלסו את המדבר: נוודים דוברי ארמית, תרמוד והיסמאית שחצבו על הסלעים תפילות לאלוהיהם ואת מיקומם של מקורות המים.

עם התפתחות הציוויליזציה והמסחר האנושיים, ואדי רם הפך לתחנה בנתיב חשוב מהים האדום אל ערב. אחת התרבויות המוקדמות והמוכרות יותר היו הנבטים, אשר שלטו בערב במשך כ-500 שנה. הנבטים מוכרים להיסטוריונים החל מסוף המאה הרביעית לפנה"ס. הם סחרו בנתיבי הסחר שלימים נקראו דרך הבשמים, מתימן ואתיופיה ועד ישראל העתיקה. הם שלחו מנמל עזה סחורות ליוון ורומא. הנבטים נודעו בכישורי מסחר, ניווט במדבר ובמיומנותם באיתור ושימור מקורות מים במדבר.  

בראשית התקופה הביזאנטית – במהלך השנים 638-324 לספירה, קיבלו על עצמם הנבטים את הנצרות והפכו להיות אזרחי האימפריה הרומית. מאוחר יותר עם הכיבוש הערבי, הם קיבלו על עצמם את דתו של מוחמד ונטמעו בקהילה המוסלמית.

הטיול בואדי רם

מהגבול נסענו במשך שעה אל Hasan Zawaideh Camp הממוקם בואדי רם. שם כבר המתינו לנו הטנדרים. דהרנו אל מרחבי הדיונות האדומות של המדבר, חצינו קניונים ותצורות סלע מרתקות, עצרנו בפטרייה ומשם המשכנו לעבר ג'בל בורדה.

עצרנו לארוחת צהרים טעימה שהכינו עבורנו הבדואים. אחריה, התחלנו לטפס לעבר קשת בורדה הנמצאת בפסגת ההר.

קשת בורדה

לוואדי רם יש שלוש קשתות סלע ידועות; גשר הסלע בורדה, גשר הסלע אום פרות' והגשר הקטן שבהם, "רקבת אל וואדק", המכונה לרוב "גשר קטן".

קשת בורדה היא אחת מגשרי הסלע הגבוהים בעולם, המתנשאת לגובה של כ- 80 מטרים מעל הסלע שמסביב.

הילדים דילגו במעלה ההר בקלילות בזמן שאני דשדשתי מאחור בכבדות, מתמרנת בין הבולדרים הגדולים. נוף המדבר נפרס מולנו בעוצמה.

לפתע היא התנשאה מולנו. קשת סלע מדהימה בפסגת ההר בגובה 1,343 מטר.

שחף וכפיר המשיכו לטפס למעלה, אל פסגת הקשת. הם נעזרו ביתדות ובחבלים. דאגתי מאוד אולם שתקתי כדי לא שלא יחושו פחד. הם נופפו אלי בשמחה ממרכז הקשת. הרוח החזקה שנשבה הלחיצה אותי מעט.

הירידה התלולה מן ההר לאורך קילומטר, הייתה מאתגרת אף יותר מן הטיפוס אל הפסגה. מולנו השמש שקעה, צובעת את השמים ואת המדבר בצבעי ארגמן יפים. הגענו אל הטנדרים מותשים אך נלהבים.

ערב במאהל בדואי

נסענו חזרה אל קאמפ Hasan Zawaideh Camp ואחרי התארגנות מהירה באהלים שלנו, הוזמנו לנוח ולהתחמם סביב המדורה. תה חם נמזג לכוסות קטנות והוגש לנו. נהנו מהכנסת האורחים הנפלאה הנהוגה בתרבות הבדואית.

קומקום התה מתחמם בסמוך למדורה

במהלך הערב למדנו על אורחות חייהם בוואדי רם, אכלנו ארוחת ערב טעימה ופרשנו לחדרינו.

למחרת ציפה לנו יום חדש ומרגש.

סיק אל בריד

בבוקר המחרת נסענו לסיק אל בריד המוכרת בשם פטרה הקטנה.

סיק אל בריד ממוקמת במרחק של כתשעה קילומטר מואדי מוסא. זהו הפרבר הצפוני של העיר המפורסמת ביותר בעולם העתיק, פטרה.

פירוש השם סיק אל בריד מערבית: הנקיק הקר.

הכניסה לאתר עוברת דרך מעבר דמוי קניון, המזכיר מעט את הקניון המוביל אל פטרה. רבים מהמבנים שנחצבו בקירות המצוק שימשו כמבנה מגורים, מקדשים ואזורי כינוס.

המבנים חצובים במעבר באורך 350 מטר ומתוארכים למאה הראשונה לספירה. ארכיאולוגים מאמינים שסיק אל בריד, שימש עבור הנבטים כתחנת מסחר ומרכז חקלאי שבו שיירות גמלים יכלו להצטייד בדרך לפטרה וממנה.

לאורך "סיק אל בריד" ראינו מונומנטים ומקדשים נבטיים והתחקינו אחר אורחות חייהם ואופי הפולחן של מובילי השיירות הקדומים, בעוד הבדואים בני זמננו מוכרים שם מזכרות מיוחדות מעשה ידיהם.

חזית הקבר 846

לפני הכניסה לנקיק, ישנו מבנה קבר עצום וקלאסי, חצוב בסלע. הוא מתוארך לתקופת זמן בין המאה הראשונה לפנה"ס למאה הראשונה לספירה. בנית החלק הפנימי לא הסתיימה מעולם אולם האתר מרשים מאוד.

מקדש מעל חדרי המערה

בכניסה לנקיק, בצד השמאלי, ישנו מקדש אבן חול גדול. שני עמודים שמורים להפליא מהווים בסיס לחדר החצוב. החדר עצמו אינו נגיש לכניסה אולם ניתן להיכנס לשלושת בתי המערה בקומת הקרקע.

הבית המצויר

במחצית הדרך בנקיק, מצדו השמאלי, במעלה מדרגות חצובות באבן, ממוקם בית שזכה לכינוי הבית המצויר.

בחלל מתחם חדר אוכל, נגלה לעיננו אחד האוצרות הגדולים ביותר של פטרה! אוסף ציורי קיר בני 2,000 שנה. שמורים להפליא בסגנון הלניסטי. הפרסקאות היו מוסתרים במשך שנים על ידי פיח. פרויקט שחזור קפדני שהושלם בשנת 2010 חשף את ציורי הקיר הנבטיים ששרדו באתר. הפרסקאות מתארות סצנות הקשורות לצריכת יין ופולחן דיוניסוס.

פרסקו נבטי-ציור קיר בצבעי מים, בפטרה הקטנה

תצפית וכפר קדום

העמקנו פנימה אל הנקיק והגענו לגרם מדרגות אבן תלול, במרומיו תצפית מדהימה על ואדי סלעי רדוד.

מנקודת התצפית ירדנו אל שרידי מבני אבן של הכפר הקדום "ביידא" כפי הנראה שרידיו הם מן העתיקים ביותר בעולם, מלפני 7,000 שנים ויותר.

משם המשכנו במסלול הליכה יפיפה אל החצר האחורית של העיר באדום. מאוחר יותר, נסענו למרכז פטרה שם חיכו לנו טנדרים שהסיעו אותנו למרגלות גַּ'בֶּל הָארוּן.

גַּ'בֶּל הָארוּן

ג'בל הארון מוכר גם בשם הֹר הָהָר.

הֹר הָהָר מוזכר בספר במדבר כמקום קבורת אהרן הכהן. הר ההר היה אחת מתחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר לאחר יציאת מצרים.

וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.”

ספר במדבר, פרק כ, פסוקים כב-כח

את השם הר ההר פירשו כהר של ההרים ועל פי מסורות שונות ציינו את ג'בל הארון כאחד המקומות שעשויים להיות הר ההר הנזכר במקרא ומכאן שמו בערבית جبل نبي هارون – הר הנביא אהרון.

טיפסנו אל פסגת גַּ'בֶּל הָארוּן הנמצאת בגובה 1,350 מטר מעל פני הים. התחלנו בהליכה במסלול הליכה מפותל ונוח למדי, עד מהרה השביל הפך תלול יותר. לבסוף, הגענו למסלול מישורי קצר ומשם המשכנו לטפס במדרגות החצובות בסלע עד ההגעה אל הקבר עצמו. עצרנו לתצפית לעבר הערבה והר הנגב הדרומי. התחממנו עם כוס קפה וחיכינו לשקיעה.

בשעת הדמדומים, ירדנו בצעידה מהירה כ-1.7 קילומטר והגענו לטנדרים עם חשיכה.

נסענו לואדי מוסא, העיר הסמוכה לפטרה והתמקמנו במלון Hotal Alanbat .

בלילה התעוררתי עם צמרמורות, חום גופי האמיר וחצה את 39 מעלות. סירבתי להניח להתקררות שאחזה בי להרוס לי את הטיול עליו חלמתי במשך שנים רבות. נטלתי כדור להורדת חום ושתיתי תה חם ומתוק. בבוקר התעוררתי מאוששת יותר אך חלשה מאוד.

פטרה

Petra is a brilliant display of man's artistry in turning barren rock into a majestic wonder

Edward Dawson

היוונים כינו את העיר "פטרה" כלומר הסלע. תושביה הקדומים היו שבט נודד שנקרא הנבטים.

מי היו הנבטים?

מעט מאוד ידוע על הנבטים, אחד מהשבטים הפרה-נוצריים והפרה-אסלאמיים החזקים ביותר במזרח התיכון.

העדויות המועטות מלמדות שהנבטים היו סוחרים מיומנים אשר הקימו עיר עשירה ורבת השפעה לאורך דרך הבשמים. מיקומה האסטרטגי של פטרה אפשר לה לשגשג כמרכז מסחר מרכזי, המחבר בין חצי האי ערב, מצרים והלבנט.

האזכור הראשון לנבטים הופיע בשנת 312 לפני הספירה, אבל אלמלא המקורות היווניים והרומיים, ייתכן שקיומם היה נעלם לנצח מעל בימת ההיסטוריה.

הנבטים הצטיינו ברתימת הסביבה המדברית הקשה לטובת צרכיהם בסביבה אקלימית מאתגרת. כפי הנראה לנבטים היו שורשים כרועים נוודים, אשר פיתחו עם הזמן טכניקות מסחר. עם הזמן כשעלה הצורך בישוב קבע הם בנו את העיר פטרה.

פטרה נבנתה בשטח סלעי וצחיח. כפי הנראה זוהי לא הבחירה האידיאלית לתרבות שעסקה בנוודות ובמסחר והשיגה שליטה והון רב בתחום. עם זאת, עבור שבט הרגיל לסביבה קשה, מוכת בצורת, היו להם יתרונות אסטרטגיים טבעיים ברורים, כאשר הכניסות הסמויות והצרות והטופוגרפיה הבלתי חדירה בעמק, העניקה להם יתרון על פולשים ועל נוסעים התלויים במעבר בטוח ובאירוח.

תשתיות אגירת מים בפטרה

כדי להיות מסוגלים לשרוד בתנאי המדבר הקשים לאורך מאות שנים, הנבטים פיתחו מערכת חדשנית של לכידת מים ואגירתם, צינורות והשקיה בסלע.

שרידים של מערכות הידרו-הנדסיות אלה עוקבות אחר טווח השפעתן ברחבי האזור. ארכיאולוגים זיהו קיבולת אחסון של כ-40 מיליון ליטר! כמות המספיקה עבור 100,000 איש בפטרה לבדה!

עלייתה ונפילתה של פטרה

שליטתם המתחזקת וההשפעה של הנבטים על נתיבי מסחר, משכו איום מצד אויבים שונים.

מאוחר יותר הרומאים, אשר הקימו את גבולות האימפריה שלהם במזרח התיכון, היו אלה שהשיגו לבסוף את השליטה בפטרה.

המתיחות נבנתה בין שני הצדדים במשך יותר ממאה שנה, אבל בעקבות סדרה של הימורים פוליטיים שגויים של מלכי נבט וללא קרב בשנת 106 לספירה, הממלכה הנבטית התמזגה אל האימפריה הרומית.

תחת שילטונם הייתה פריחה של מסחר וחילופי תרבות במשך מאתיים שנה. אוכלוסיית העיר גדלה לכ-30,000, וההשפעה הרומית אחראית לחלק מהעבודות הארכיטקטוניות היקרות ביותר בעיר.

דעיכתה של פטרה מיוחסת לשני גורמים. גורם אחד, רעידת אדמה קשה בשנת 363 לספירה, הרסה כמעט מחצית מהעיר. הגורם השני, עלייה בסחר הימי והפחתת הרווחיות והשימוש בנתיבי כרכרות יבשתיים.

בהמשך, בעקבות תקופה של שלטון אסלאמי ורעידות אדמה מזיקות יותר, אוכלוסייתה של פטרה התפזרה והיא ננטשה לחלוטין במאה ה-7.

גילויה של העיר האבודה

העיר נשכחה אל חולות הזמן, נסתרת עלומה בצלו של המדבר. כל שנותר ממנה היו מיתוסים וסיפורים אשר הועברו בקהילות הנוודים.

עד שיום אחד בשנת 1812, יוהאן לודוויג בורקהרדט, בוגר אוניברסיטת קמברידג', מזרחן והרפתקן צעיר ממוצא שווייצרי. יש הסבורים שהוא התאסלם אולם בני משפחתו הכחשו את הטענות.

יוהאן הגיע לאזור בעקבות שמועות על חורבות עתיקות שנוסדו על ידי תרבות מופלאה, חבויות במדבר במזרח התיכון.

הוא אימץ זהות כשייח' איברהים אבן עבדאללה, וחיפש אחר מדריך בתואנה לבקר בקבר אהרון הכהן, אחיו של משה, כדי להקריב עז. הוא ביקר בשרידי העיר האבודה והיה לאדם המערבי הראשון שתיעד את העיר העתיקה אחרי כ-1000 שנים מאז ננטשה.

כתביו הובילו להגעתם הראשונה לאזור של אקדמאים וארכיאולוגים בתחילת המאה ה-20. עם הזמן החלה להתפתח תיירות, שהלכה וגדל עם השלמת סלילת הכביש בין עמאן לעקבה בשנות ה-60. למרות שפטרה הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1985, וכיכבה בסרט אינדיאנה ג'ונס ובמסע הצלב האחרון ב-1989, התיירות המודרנית הגיעה לשיאה בירדן בעקבות חתימת הסכמי השלום בשנת 1994 בין ישראל וירדן. ההסכמים יצרו רמת יציבות באזור שסוע סכסוכים ומלחמות. מאז ועד היום, מספר המבקרים בפטרה גדל והכפיל את עצמו וכעת מגיע ליותר ממיליון מבקרים בשנה.

התפתחותו כאחד מאתרי התיירות הגדולים בעולם לא הייתה חסרת מחלוקת לחלוטין. בשל הכרתה של אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ממשלת ירדן אילצה משפחות משבט בדול לעזוב את פטרה ולעבור לגור בכפר חדש שנבנה בקרבת מקום. המעבר ממערות למבנה קבע התקבל בברכה על ידי חלקם, אך יצר התנגדות על ידי אחרים. המשפחות המתנגדות, נשארו באתר התיירותי כסוחרים ומוכרים מזכרות לתיירים.

למרבה הצער, יוהאן לודוויג בורקהרדט לא שרד כדי להבין את גודל תרומתו לגילוייה המחודש של העיר באדום. הוא חלה בדיזנטריה ונפטר בקהיר ב- 15 באוקטובר 1817. שם נקבר בזהות המוסלמי שאימץ לעצמו ונשכח כמעט כמו העיר האדמדמה שהשיב לעולם.

שביל אל קובטה

הסיור לאורך שביל אל קובטה (Al-Khubtha Trail), התחיל מיד כשנכנסנו אל מרכז המבקרים דרך שער הכניסה המרכזי. חלפנו על פני בלוקי דג'ין המרשימים. לא ידוע הרבה על המבנים בצורת קוביות אשר נחצבו באבן החול ועוטרו בגילופים מיוחדים.

המשכנו במסלול הליכה קצר וחלפנו על פני קבר אובליסק המתוארך למאה הראשונה לפנה"ס. הקבר בן שתי הקומות שנחצב בסלע, נישא על ידי ארבעה אובליסקים ומכאן שמו. החזית שלו מערבת סגנונות אדריכליים מצריים, יוונים, הודיים ונבטיים.

השביל הוביל אותנו אל הנקיק הצר המוכר בכינוי סיק. בכניסה לסיק ניתן לראות סכר עתיק ששוחזר. הסכר היה חלק ממפעל מים נבטי שניצל את מי שהשיטפונות באזור לטובת התושבים. בשנת 1963 שוחזר הסכר, אחרי שעשרים ושלושה תיירים נהרגו בשיטפון שאירע במקום.

צעדנו בסיק במסלול שאורכו 1.2 קילומטר, אל עבר העיר האבודה, פטרה. כמו במנהרת זמן חזרנו אל העבר, צעדנו בדממה בין קירות הסלע העצומים הוורדרדים-אדמדמים, מוקסמים מיופיים. יכולנו לחוש בנוכחות העבר המפואר כשצעדנו באותו נתיב בו צעדו שיירות סוחרים נבטים במשך מאות שנים, מובילים בכרכרות עמוסות כל טוב סחורות כגון בשמים, תבלינים, משי ומתכות, מצפון אפריקה, מצרים, ערב ואף מהודו ואסיה, בדרכם אל פטרה וממנה כדי להצטייד ולנוח ולמטרות מסחר ופולחן.

הנקיק הצר המוביל אל פטרה

הסיק מעוטר בפסלים וגילופים נבטיים, המציעים הצצה ליכולת האמנותית של העיר.

אל חז'נה – האוצר

לקראת סוף המסלול, הדרך הפכה צרה יותר ולפתע נגלה בפנינו "האוצר", המכונה אל חז'נה – המבנה המוכר והידוע המופיע בכל אזכור של העיר פטרה.

חז'נה בפטרה נחשף מהקניון הצר
מבט אל חז'נה מתוך הסיק – הקניון הצר.

עמדנו משתאים מיופיו של המבנה אשר ניזוק לאורך השנים בגלל שודדי אוצרות אשר חמדו את האוצרות שהאמינו שקיימים במבנה.

החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

החזית המפוסלת של המבנה, מגולפת מגוש אחד של אבן חול, היא שילוב של סגנונות הלניסטיים קלאסיים אשר משקפת את השפעת אלכסנדריה, העיר הגדולה ביותר במזרח התיכון הקדום וסגנונות נבטים ילידיים.

גובהו של המבנה כ- 40 מטר ורוחבו כ- 25 מטר. בחלקו העליון ישנו גמלון שבור ותולוס. (גמלון: חלל משולש או קצה הגמלון מעל האנטבלטורה – כל החלק העליון הנראה בחזית המבנה הנמצא מעל לכותרות העמודים – התומך בגג משופע. גמלון שבור הוא גמלון שצדו השמאלי וצידו הימני התפצלו. תולוס: מבנה עגול)

העמודים במבנה הם בסגנון עמודים עם כותרות קורינתיים מקושטים. העיטור הפיסולי הושפע גם הוא מהסגנון ההלניסטי.

במפלס העליון, משמאל לימין: פוסלו אמזונות חשופות חזה רוקדות, במרכז אלת הניצחון ויקטוריה, על התולוס דמות נשית מרכזית כפי הנראה זוהי דמותה של איזיס-טיכה, שילוב של האלה המצרית איזיס, אלת הרפואה, הקסם והטבע במיתולוגיה המצרית ביחד עם טיכה, אלת המזל מהמיתולוגיה היוונית.

במפלס התחתון מפוסלים האלים התאומים היוונים, קסטור ופולוקס, המוכרים גם בשם הדיוסקורי, אשר הגנו על הנוסעים והמתים במסעותיהם.

בחזית המבנה ניתן לזהות אלמנטים נוספים מהמסורות האמנותיות של העולם ההלניסטי כמו נשרים, סמלי בית תלמי שושלת המלוכה ההלינסטית ששלטה על מצרים, גפנים, קנתרוס – כוס יוונית עתיקה בעלת שתי ידיות המשמשת לשתייה ואקרוטריון העיטור בקודקוד הגמלון.

הרוזטות ועיצוב החלל נעשה בסגנון המזרח הקדום.

בחלל הפנימי שתי רצפות בגודל 25 מטר כל אחת. הכניסה לחלל הפנימי חסומה למבקרים.

מטרת המבנה נותרה עלומה, עם תיאוריות שנעות ממאוזוליאום למלך נבטי רם מעלה ועד מקדש ששימש לטקסי פולחן לאלוהויות נבטיות.

במשך השנים נרקמו אגדות ומיתוסים הקשורים במבנה מרשים זה. אולם, למרות האגדה הפופולרית על אוצרות נסתרים או אפילו אוצר של פרעה שהוסתר בכד הגדול בחלקה העליון של חזית המבנה, אין ומעולם לא היו ראיות התומכות בטענות הללו.

רחוב החזיתות

המסלול ממשיך אל רחוב החזיתות, הנקרא על שם חזיתות הקברים. חזיתות הקברים מציגות מגוון עשיר של אדריכלות הלניסטית והמזרח. האדריכלות שלהן משקפת את התרבויות המגוונות והשונות עמן סחרו הנבטים, קיימו אינטראקציה ואף נישאו ביניהם, לדוגמא בתו של המלך ארטאס הרביעי נישאה להורדוס אנטיפס – בנו של הורדוס הגדול, שגם אימו הייתה נבטית.

רבים מהקברים מכילים כוכים או חדרי קבורה קטנים, חצובים בקירות האבן. שרידים אנושיים מעולם לא נמצאו באף אחד מהקברים ושיטות הקבורה של הנבטים נותרו עלומות.

תיארוך הקברים קשה מאחר ולא נמצאו ממצאים  כמו מטבעות או כלי חרס שעוזרים לארכיאולוגים לתארך קברים.

באתר נמצאו מספר קטן בלבד של כתובות שסייעו לחוקרים לתארך חלק קטן בלבד מהקברים בפטרה. הם משערים שהקברים נבנו בתקופה שהנבטים הגיעו לשיא עושרם בין המאה השנייה לפנה"ס לתחילת המאה השנייה לספירה. ארכיאולוגים והיסטוריונים זיהו מספר סגנונות אמנותיים לחזיתות הקברים, אולם לא ניתן להשתמש בהם כדי לקבוע תאריך מאחר והסגנונות השונים שזורים זה בזה. הכתובות הבודדות ששרדו בנבטית, ביוונית ובלטינית הוקדשו לאנשים שנקברו בקברים.

התיאטרון

ממוקם בהמשך המסלול ובסמוך לרחוב החזיתות. בתיאטרון אשר שימש למטרות פולחן, 43 שורות אשר נחצבו בסלע, למעט הבמה שנבנתה מאבן. המקום הכיל במימי הנבטים כ- 4,000 מאמינים וכ- 8,300 מאמינים בתקופת הרומאים.

שירידי התאטרון החצוב בסלע

הקברים המלכותיים

בהמשך המסלול ישנה סדרה של חמישה מאוזוליאום גדולים בעלות חזיתות מרשימות שנחצבו בסלע המדרון המערבי המסיבי של ג'בל אל-חובתא. הם מכונים הקברים המלכותיים ומתוארכים לסביבות המאה הראשונה לספירה. למרבה הצער, לא ניתן לשייך אותם לשליטים נבטיים ספציפיים, בגלל היעדר ראיות ארכיאולוגיות.

קברי אנשו ואונישו

הקבר נקרא על שם אנשו (Aneisho), מתוך כתובת שנמצאה סמוך לקבר. כנראה שם המשפחה שנקברה שם. לחזית הגבוהה של הקבר שבצדה שני עמודים עם כרכוב כפול נקראת עיצוב הגר. מוכר גם בשם אל חובת'ה ומתוארך לשנת 76 לספירה.

מימין לקבר זה, ישנה גרסה זהה קטנה יותר של הקבר. מתוך כתובת שנמצאה שם: "אונישו, אחיו של שוקאילת, בן…", ההיסטוריונים מאמינים שזהו קיברו של אונישו (Uneishu). האח או השר השני של המלכה הנבטית, שוקאילת.

קבר הכד

הראשון מבין סדרת הקברים המלכותיים, הוא קבר הכד (Urn). הוא בנוי גבוה על צלע ההר. ומצריך טיפוס במעלה מספר גרמי מדרגות. השערה אחת גורסת שזהו קברו של המלך הנבטי מלכוס השני שנפטר בשנת 70 לספירה. השערה אחרת גורסת שזהו קברו של ארטאס הרביעי. 

הוא קיבל את שמו בזכות העיטור הקטן בצורת כד באזור הגמלון שבחזיתו. לקבר חזית גדולה והיא נראית כמו היכל עם ארבעה עמודים. בחלקו העליון ישנן שלוש נישות קבורה. זהו הקבר היחידי שבו משולבים חציבה בסלע ובניית מאבן.

קבר משי

קבר קטן שנמצא בסמוך לקבר כד. הוא נבנה בראשית המאה הראשונה לספירה. וקיבל את שמו בזכות הגוונים של אבן החול שבו נחצב, זהו אחד הקברים הצבעוניים ביותר בעיר פטרה.

הקבר הקורינתי

הקבר מתוארך בין 40 ל- 70 לספירה. הוא נפגע קשה כתוצאה מסחף. נראה שבחזיתו היו 8 עמודים נמוכים שניצבו על גבי אדן. למבנה שני פתחים: פתח ראשי ולימינו פתח משני. שני הפתחים מובילים אל אולם ראשי אשר גודלו 9X12 מ"ר. בקירות האולם וברצפתו, ישנן גומחות אשר שימשו להטמנת עצמות. כותרות העמודים תוארו כקורינתיות (מאדריכלות יוון הקלאסית), אך למעשה הן נבטיות קלאסיות שעוטרו באלמנטים צמחיים.

קבר הארמון

הקבר זכה לשמו מכיוון שהוא מזכיר לארמון. רוחבו כ- 49 מטר וגובהו כ- 46 מטר. החזית שלו היא אחת הגדולות שנחצבו בפטרה. הוא בנויה משלוש קומות. חלקו התחתון מורכב מ-12 עמודים מעוטרים ויש בו ארבעה שערים המובילים לארבעה חדרי קבורה נפרדים. בחלקו העליון ישנם 18 עמודים. בחזית הקבר במה גדולה ולפניה חצר גדולה.

קבר פלסטיון סקסטיוס

ממוקם מעט רחוק יותר משאר הקברים, כתובת לטינית תיעדה שהקבר נבנה עבור סקסטיוס פלורנטינוס, המושל הרומי במחוז ערב. הוא מוארך לשנת 129 לספירה.

בית דורותאוס

מערכת הריסות זו קיבלה את שמה מהכתובת היוונית על הטריקליניום, הבניין הגדול אשר שימש כאולם המשתה.

נימפאום

שרידי מזרקה ציבורית מפוארת חצי עגולה, לאורך רחוב העמודים. נותרו ממנה רק היסודות.

רחוב העמודים

הרחוב ברוחב שש מטרים, נבנה בסגנון נבטי. והיה אחד מרחובות המסחר העיקרי של העיר העתיקה. הוא שופץ מאוחר יותר בתקופת הכיבוש הרומי.

הכנסייה הביזנטית

בשנת 1990 התגלו חורבותיה של כנסייה מהתקופה הביזנטית. היא נבנתה במקור על ידי הנבטים באמצע המאה החמישית לספירה, הכנסייה הורחבה ושופצה על ידי הביזנטים בתחילת המאה השישית.

האתר מפורסם בזכות הפסיפסים המרהיבים שנמצאו בחורבות. פסיפסי הרצפה והקירות הללו, שנוספו במהלך השיפוץ הביזנטי של הכנסייה, מתארים בני אדם, ציפורים ובעלי חיים במסגרות גיאומטריות.

פסיפס הכנסייה הביזנטית

בשנת 1993 גילו ארכיאולוגים בחדר אחסון צדדי סדרה של מגילות פפירוס גנוזות המתוארכות למאות הרביעית עד השישית לספירה. המגילות שזכו לשם: מגילות פטרה, נמצאו מפוחמות בעקבות שריפה שהרסה את הכנסייה במאה השביעית לספירה. מאמצים קפדניים של ארכיאולוגים, משמרים ופפירולוגים הביאו לזיהוי של כ-140 מגילות. השפה הכתובה של המגילות היא ברובה יוונית אולם ישנן גם מעט שורות שנכתבו בלטינית.

המגילות הן חלק מארכיון מהמאה השישית של משפחתו של תיאודורוס, בנו של אובודיאנוס. הפפירוסים מתייחסים לנושאים כגון נדוניה, חלוקת עיזבונות, גבולות רכוש והלוואות. במסמך היחיד שהשתמר לחלוטין, הידוע בשם: פפירוס פטרה שש, כומר בעל בית בשם אפיפניוס טוען שאיבד כמה פריטים – כולל מפתח, שש ציפורים (אולי יונים) ושולחן – כאשר הדייר שלו, איש דת בשם הייריוס, עזב. אפיפניוס האשים את היריוס בגניבה.

מסלול עד-דֶיִר

בסוף השביל הראשי, בסמוך לקאסר אל-בינת, מתחיל שביל עד דיר, המוביל אל "המנזר". השביל המתפתל במעלה 800 מדרגות אבן חול מתפתלות שנחצבו לפני 2,000 שנה על ידי הנבטים, מעוטרות בתבליטים מפוסלים של אריות ושל האל דושארה.

מנזר עד-דֶיִר

"המנזר" הינו אחד המונומנטים האייקונים בפטרה, אחרי החז'נה. על אף שהוא נקרא מנזר עד-דיר, שם שהתבסס כנראה בגלל מיקומו המרוחק יחסית מפטרה, צלבים אחדים שנמצאו במקום. ותיעוד על שני נזירים יוונים שחיו במקום בשנת 1217 לספירה. יתכן שהמבנה אף הוסב לכנסייה או מנזר, המבנה המקורי נבנה כפי הנראה כמקדש.

עד דיר, ניתן לראות את הגמלון השבור והתולוס

בשנת 1990 התגלתה כתובת בסמוך למנזר. "סימפוזיון של אובודס האל". בעקבות הממצא, ארכיאולוגים מאמינים כי עד-דיר נבנה כמקדש של לאל אובודס. אובודס הראשון היה מלך נבטי ששלט בשנים לפנה"ס עד 85 לפנה"ס. לאחר מותו סגדו לו כאל. הוא נקבר בעבדת, בנגב בישראל.

חוקרים אחרים סבורים שעד דיר היה מקום קבורה לבני משפחתו וצאצאיו של אובודס.

המבנה נחצב בהר על ידי הנבטים במאה הראשונה לספירה. רוחב החזית כ-50 מטר וגובהו 45 מטר. בסגנון אדריכלות נבטית קלאסית.

אדריכלות חיצונית

פלאזה: הרחבה השטוחה בחזית נחצבה מתוך הסלע, כנראה כדי להכיל את המוני משתתפי הטקסים הדתיים. הרחבה הייתה מוקפת במקור בעמודים.

המונומנט, כפי הנראה היה מקדש והוקדש לכבודו של המלך הנבטי אובודס הראשון שמלך במאה הראשונה לפני הספירה, ונחשב לאל לאחר מותו.

התולוס: החלק העליון דומה לסגנון הארכיטקטוני של החז'נה: תולוס מרכזי (מבנה עגול) עם גג חרוטי עטור כד, ושני מבנים רוחביים שעליהם גמלון שבור.

אדריכלות פנים

חלל מרכזי: החדר המרכזי גדול, גובהו כ- 12 מטר רוחבו כ- 10 מטרים. הוא מואר רק בזכור האור החודר דרך פתח בגובה 8 מטר.

גומחה: חדר יחיד עם גרמי מדרגות כפולים, מובילים אל הגומחה. שני ספסלי צד ומזבח על הקיר האחורי. האתר שימש ככל הנראה בטקסים דתיים.

סוף הטיול

במשך שעות ארוכות, טיילנו באתרים המיוחדים של פטרה, ספגנו תרבות, היסטוריה ונפעמנו מעברה המפואר של העיר הנבטית ומייסדיה.

במקביל, הכרנו את הבדואים, תושבי האזור על מנהגיהם ותרבותם המעניינים.

הבדואים באזור נוהגים למשוח אבקת כחל בעיניים. בערבית קוראים לה כוחול. האבקה מכילה את המינרל גאלנה בעל גוון כסוף כחלחל. כדי ליצור את אבקת הכחל, רוקחים תערובת של אבני גאלנה עם שמן זית וגלעיני זיתים. מבשלים ואחר כך אופים בתנור במשך יום שלם. לאחר מכן כותשים לאבקה ומושחים בעיניים. הם עושים זאת על מנת להגן על העור העדין והרגיש של אזור העיניים, מתנאי האקלים המדברי הקשה.

בדרך אל עד דיר עצרנו במאהל בדואי, שוחחנו עם מארחינו הידידותיים ארוכות ולמדנו מפיהם על המוטו המאפיין אותם:

אנחנו הבדואים

חזקים כמו סלע

רכים כמו החול

נעים כמו הרוח

חופשים לנצח

רגע לפני שעליתי על ההסעה חזרה הביתה, הבטתי עוד פעם אחת לאחור אל העיר באדום. "ביקרתי בערים אבודות רבות בחיי, אבל פטרה… אין ולעולם לא תהיה עוד עיר כמותה" חשבתי.

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »