לוגו האתר יום אחד

קולומביה

Siempre queda algo para amar

Gabriel García Márquez – Cien años de soledad

זיכרונות מקולומביה

נחתנו בקולומביה בשעת אחר צהרים מאוחרת. ליבי הלם בהתרגשות מהולה בחשש. שנים רבות חלפו מאז הגעתי לקולומביה לראשונה בחיי…

היה זה באפריל 1994. חודש אחרי שחזרתי ארצה מהודו מבולבלת וחסרת אונים, לא הצלחתי להסתגל למציאות החדשה שנכפתה עלי – חזרה בטרם עת ממסע חלומי למזרח בגלל מחלה מסתורית שתקפה אותי. למעשה עד לכתיבת שורות אלו, איני יודעת מה היה פשרה. שבתי הביתה, אחרי אשפוז ארוך ב- East West Medical Centre, New Delhi הישר לזרועותיה האוהבות של אמי. החלמתי אך נותרתי אומללה ואבודה.

בבוקר יום שישי, בתחילת חודש אפריל היא דפקה על דלת חדרי ואמרה "תמיד חלמת להגיע לקולומביה" היא הביטה בי בחיבה והמשיכה "למה שלא תטוסי לשם?" שאלה בעודה עומדת בפתח חדרי.

חטפתי בזריזות את ארנקי, פתחתי לרווחה את דלת ביתנו ושעטתי במורד המדרגות תוך כדי שצעקתי אחרי "תודה אמא".

כמה תמימה הייתה אמי. היא לא ידעה דבר וחצי דבר על קולומביה של אותם ימים.

בקולומביה השתוללה מלחמת אזרחים מתמשכת: צבא קולומביה פעל נגד יחידות מילציות צבאיות למחצה, ארגוני טרור וגרילה שמאליים שונים:

FARC-EP (Fuerzas Armadas Revolucionarias de Colombia – Ejército del Pueblo)

או בתרגום מספרדית: הכוחות המזויינים המהפכניים של קולומביה – צבא העם.

ופעל בה ארגון אכזרי המוכר בשם:

ELN (Ejército de Liberación Nacional).

ובתרגום מספרדית: – צבא השחרור הקולומביאני.

וכאילו לא די בכך, פעלו בה גם ארגוני פשע וקרטלים – אחד הקרטלים האכזרים נוהל על ידי Pablo Emilio Escobar Gaviria, בארון סמים אכזרי שעמד בראש הקרטל מדיין. אסקובר נודע כנרקו-טרוריסט מהשאפתנים ובעלי העוצמה שידעה ההיסטוריה.

לימים, דורג פבלו אסקובר על ידי כתב העת ה- Forbes, כשביעי בעשירי העולם. קרטל הסמים תחת הנהגתו שלט בשמונים אחוז משוק הקוקאין. בשנת 1993, הוא נורה למוות וקרטל הסמים של מדיין התפרק ולמגרש נכנס שחקן מתחרה, קרטל הסמים של קאלי. לתוך הכאוס הזה התעתדתי לנחות.

אני מניחה שאילו אמי הייתה מעורה הרבה יותר בחדשות חוץ, היא לעולם לא הייתה מעודדת אותי לטוס דווקא לשם.

המסע הראשון שלי לקולומביה

אני זוכרת שעליתי בהתרגשות על קו שמונה-עשרה לכיוון תל אביב, ירדתי מהאוטובוס בריצה לעבר חנות למטייל בדיזינגוף סנטר. באותם ימים חנות למטייל היתה יעד "עליה לרגל" למטיילים למזרח הרחוק ולדרום אמריקה. חציתי בזריזות את החנות הגדולה, ניגשתי למדף הספרים ושלפתי את 'התנ"ך' של אותם הימים: South American Handbook, ומשם המשכתי אל סניף איסתא. הנחתי את הספר על השולחן לפני ואמרתי לסוכנת הנסיעות החביבה שישבה מולי "אני צריכה כרטיס טיסה לקולומביה."

היא הביטה בי במבט חמור סבר ושאלה בשקט "את בטוחה?!"

הנהנתי בראשי לחיוב "הכי מהר שאפשר!" הוספתי.

שבוע אחר-כך כבר עליתי לטיסת KLM לבוגוטה.

הטיסה הייתה ארוכה ואני שקעתי לשינה עמוקה, התפרסתי על שלושת המושבים המרווחים הפנויים ולא חשתי כלל שיד עלומה כיסתה אותי בשמיכה רכה.

דיילת לחשה בעדינות באזני "אנו נוחתים, עליך לשים חגורת בטיחות" פקחתי את עיניי והבטתי מחלון המטוס. בוגוטה נפרסה מתחתי כשטיח צבעוני.

אהבתי את קולומביה מרגע שנגעו כפות רגלי באדמתה. אהבתי אותה מאוד והיא אהבה אותי בחזרה.

מגיעים לקולומביה

"אמא" שחף העירה אותי בעדינות "צריך לשים חגורה בטיחות, אנחנו נוחתים" שפשפתי את עיני והבטתי מבעד לחלון המטוס. בוגוטה שוב הייתה פרוסה מתחתי כשטיח צבעוני אולם הפעם הרבה יותר גדול מכפי שזכרתי.

עמדנו בתור הארוך בהגירה. הבטתי בחשש במשפחתי. "האם הם יאהבו אותה כמוני?" תהיתי. "ומה אם קולומביה היא רק זיכרון מתוק ותו לא? מה אם היא השתנתה ללא היכר? מה אם כבר לא אוהב אותה כפי שאהבתי אותה בשני ביקורי הקודמים?"

"גל, תתקדמי" זירז אותי איציק וקטע את מחשבותיי.

חלפנו בהגירה, אספנו את המוצ'ילות ויצאנו החוצה. האוויר הקריר חדר לעצמותינו.

Bogota

עומס תנועה האט את הנסיעה לעבר הדירה שלנו בשכונת Chapinero Alto.

הגענו מותשים לדירה בקומה השלישית ללא מעלית, אולם בפנים ציפתה לנו דירה יפיפייה מעוצבת להפליא ומצוידת היטב. איציק יצא לפיצרייה הסמוכה וחזר עם שני מגשי פיצה טעימים. אחרי שהשתקנו את רעבוננו שקענו לתוך שינה עמוקה במיטות המפנקות שציפו לנו.

למחרת, איציק וכפיר יצאו לקניות. בעוד אני ארגנתי את ערימת הכביסה העצומה שהמתינה לי בסבלנות במוצ'ילות. אחרי שעה ארוכה, בה התחלתי לתהות שמא איציק וכפיר הלכו לאיבוד או חס וחלילה קרה להם משהו בדרך, הם שבו לדירה, ידיהם עמוסות בכל טוב, ואור זהר בעיניהם.

"אמא, אני אוהב את קולומביה" הכריז כפיר בשמחה. הנער שהקפיד לציין בכל רגע נתון שה- "אמריקות" משעממות אותו! הנער שציין בהתרסה שוב ושוב שהוא רוצה לשוב למזרח הרחוק, לפתע נראה מאושר וסקרן. נשמתי עמוקות "אולי בכל זאת, זו לא הייתה טעות לשוב לכאן" חשבתי בהקלה.

שכונת Chapinero Alto תוססת ומלאת חיים בכל ימות השבוע. בסופי שבוע מתקיימים בה ירידי אמנות ואוכל. התחושה בשכונה מרגישה בטוחה למדי בזכות נוכחות משטרתית ערה.

בוגוטה עיר מודרנית ויפה. יש בה מבחר גדול של נקודות עניין. היסטוריות ומודרניות. אולם אליה וקוץ בה, בעיר פקקי תנועה קשים שמתחילים בשעות הבוקר המוקדמות ונמשכים לאורך כל שעות היום. הנהג הקולומביאני הממוצע חסר סבלנות ותאונות דרכים מתרחשות שוב ושוב ומעכבות את התנועה אף יותר.

Plaza de Bolívar

את תחילת טיולינו בבוגוטה בחרנו לעשות ברובע ההיסטורי. הזמנו נהג Uber ויצאנו בשעת בוקר מוקדמת ל- Plaza de Bolívar, הכיכר הגדולה והחשובה ביותר בעיר בוגוטה. יש לה היסטוריה מרתקת, לפני מאות שנים נערכו בה מופעי קרקס, נערכו כרוזים וחגיגות למלכים ספרדיים חדשים או למשנה למלך, התקיימו בה ימי שוק ונערכו בה הלוויות ממלכתיות גדולות. הכיכר שימשה גם כזירה למלחמות שוורים וכמקום הוצאה להורג של יריבים פוליטיים.

גם כיום היא מהווה מקום למפגשים פוליטיים, תרבותיים, חברתיים ודתיים. בנוסף, היא נקודת מפגש של חברים, סטודנטים, סוחרים ואמנים.

ימים אחדים אחרי ביקורינו הראשון בכיכר, נערכו חגיגות לכבוד חילופי השלטון, וכניסתו לתפקיד של Gustavo Petro, נשיא קולומביה.

בסמוך לכיכר נמצא Palacio Liévano – בניין העיריה. הכיכר גודרה והחלו בהכנות לקראת טקס החלפת הנשיא.

Museo Botero

צעדנו לרובע Candelaria, זהו הרובע ההיסטורי של בוגוטה. שוטטנו ברחובותיו הקולוניאליים והיפים המעוטרים בציורי גרפיטי מעניינים. ביקרנו ב- Museo Botero (כניסה ללא תשלום). המוזיאון מציג את עבודותיו הייחודיות של Fernando Botero Angulo, צייר ופסל קולומביאני.

מסעדה מומלצת בשכונת Candelaria

סעדנו ב- La Puerta Falsa Restaurant. המסעדה קטנה מאוד וקיימת מאז שנת 1816. היא ממוקמת בבניין ישן וקולוניאלי ברובע Candelaria. מוגש בה אוכל קולומביאני מסורתי והיא מאוד פופולארית בקרב המקומיים ובקרב התיירים.

תורי ענק משתרכים מחוץ למסעדה ועל אף שיש בסביבתה מסעדות נוספות שמגישות את אותו תפריט ועם שמות דומים למדי, לא נס ליחה של המסעדה הזאת.

ממש במקרה כשנעמדנו בתור המתינו לפנינו שתי משפחות בלבד. כשנכנסנו פנימה, התור כבר הגיע עד לקצה הרחוב.

קשובים להמלצות של המקומיים איתם המתנו בתור, בחרנו ב-Ajiaco מנה טיפוסית המורכבת ממרק סמיך, בתוכו מונחים קרעי עוף, קלח תירס גדול, סוגים שונים של תפוחי אדמה, המרק מטובל בשיני שום, בצל ירוק וכוסברה ומלווה בקערת אורז, אבוקדו, שמנת וקערית קטנטנה של צלפים.

הארוחה היה דשנה מאוד ומזינה. בתום הארוחה טעמנו ממבחר המתוקים השונים.

שבנו לדירה עייפים ושבעים.

Catedral de Sal

באחד הימים, נסענו עם נהג ה- Uber שהכרנו ביומנו הראשון בבוגוטה, עת נסענו משדה התעופה לדירה ששכרנו, ליום טיול ב- Catedral de Sal. על אף שיצאנו לדרך השכם בבוקר, התמודדנו עם פקקי תנועה עצומים.

עד מהרה הבנו את הגורם לפקק בכניסה לעיירה Zipaquirá, הסמוכה למכרות המלח. הכבישים נחסמו לתנועת רכבים בשל תהלוכה חגיגית. עשרות בני נוער מבתי ספר שונים מרחבי העיר צעדו, לבושים בחגיגיות, אחריהם צעדו חיילים, שוטרים ומכבי אש. לא הצלחתי להבין במה בדיוק מדובר אולם כנראה שהיה מדובר במחווה כלשהי לכוחות הביטחון המקומיים.

כשהכביש נפתח לבסוף לתנועה, שעטנו במעלה ההר אל מחוז חפצנו. תור ארוך של תיירים כבר התגודד בכניסה לקתדרלה שנחצבה על ידי הכורים בתוך מכרות המלח. הדרך במכרות המלח המובילה אל הקתדרלה, רצופה בתחנות שונות בהן נחצבו צלבים גדולים ותאי תפילה כל תחנה מייצגת שלבים בחייו של ישו עד צליבתו וקבורתו.

הבית ההפוך בבוגוטה

לאחר הסיור במכרות ובעיירה הסמוכה Zipaquirá, המשכנו ל- La Casa Loca הסמוך לאגם Guatavita, הקפנו בנסיעה את האגם והגענו לכפר הקטן Guatavita.

ציורי גרפיטי ב-Zona Rosa וברובע Candelaria

בבוגוטה פעילים מעל ל- 8,000 אמני גרפיטי. איכות הציורים מפתיעים ברמתם הגבוהה.

ציור גרפיטי של אישה צעירה ופרפר

Zona Rosa

אזור המשתרע על פני מספר רחובות, ניתן למצוא שם בתי קפה, מסעדות וברים. ניתן לבקר ב- Andino Shopping Mall, הכניסה כרוכה בבידוק קפדני של התיקים האישיים ע"י שומר חמוש וכלב מאומן היטב המרחרח על מנת לאתר פצצות.

Mount Monserrate

הביקור ב- Mount Monserrate, גזל מאתנו יום שלם. הגענו בשעת בוקר מאוחרת יחסית, שכן, שוב התמודדנו עם פקקי ענק אשר עיכבו אותנו. כשהגענו לאתר, נאלצנו להתמודד עם תורים עצומים לרכישת כרטיסי כניסה ותורים עצומים לעלייה לרכבל. אל ההר ניתן להגיע באמצעות רכבל, רכבת, או טיפוס רגלי תלול למדי. באותו בוקר הרכבת לא עבדה והעומס על הרכבל היה עצום.

השקפנו ממרומי ההר, על הנוף הנפלא של בוגוטה. ולאחר מנוחה קלה, ארוחת צהרים במסעדה מקומית, יקרה להחריד, חזרנו להתמודד עם התורים העצומים לירידה מההר.

השבעתו של גוסטבו פטרו כנשיא קולומביה

את הביקור ב-Museo del Oro תכננו ליום ראשון. בימי ראשון, המוזיאון פותח את שעריו ללא תשלום. תכננו להגיע בשעת בוקר מוקדמת, עם פתיחת השערים על מנת שנספיק לטייל שוב ברובע Candelaria המקסים. ברם, כמו שאני נוהגת לומר "גל מתכננת ולאלוהי המסע יש תכניות משלו…"

נהג ה- Uber נראה נבוך למדי כששוב ושוב ה- Waze, עשה חישוב מסלול מחדש על מנת להגיע לרחוב הסמוך למוזיאון. הרחובות היו סגורים לתנועה רכבים. בכל פינת רחוב הייתה נוכחות משטרתית וצבאית גדולה. כמות עצומה של אנשים הלכו ברגל לעבר הרחוב הראשי, חלקם נושאים בידיהם שלטים. הבטנו בסקרנות מבעד לחלונות הרכב. האנשים נראו שקטים למדי, תורים ענקים השתרכו בכניסה לאחד המחסומים שהוצבו.

"מה קורה פה?" שאלתי את הנהג בעניין. הוא צקצק בלשונו. מורת רוח ניקרה בפניו. "זאת תהלוכה לכבוד החלפת הנשיאים שמתרחשת היום."

המשכתי לסקור את פני האנשים שחלפו על פנינו לעבר המחסומים.

"זה אירוע משמח?" שאלתי את הנהג בניסיון להבין את הלך רוחו כי הבעת פניו נראתה ממש אומללה. "לא" ציין בקול נכאים. "אני לא בוטח בו, הוא שייך למפלגת השמאל."

הבטתי בו באמפטיה "כמה שנים הוא יהיה נשיא?"

הוא הביט בי ונאנח עמוקות "נצטרך לסבול אותו ארבע שנים." הוא בהה בהמון הרב בחוץ.

"הם לא יודעים עליו שום דבר, שום דבר…" הוא שקע לתוך מחשבותיו.

שתקתי רגע ארוך ואז עניתי "אני מקווה שהוא יהיה טוב לעם הקולומביאני ולקולומביה."

הוא חייך חיוך נוגה, התנצל על שנאלץ להוריד אותנו מעט רחוק מהיעד שלנו ונפרד מאתנו לשלום.

צעדנו עם ההמון לעבר המחסומים.

הכניסה למתחם טקס חגיגות השבעת הנשיא החדש

"נשים לצד ימין, גברים לצד שמאל" השוטרת הרימה מעט את קולה.

הבטתי בתור המסודר של הגברים, השוטרים ערכו חיפש על גופם בטרם אישרו להם להיכנס למתחם המאובטח. איציק וכפיר נעמדו בתור ואני ושחף פנינו לתור הנשים. "יכול להיות שיערכו חיפוש על גופינו" אמרתי לשחף "זה עלול לגרום לך לאי נוחות אולם במדינות האלו זה קורה." היא הנהנה לעברי בהבנה. תורינו הגיע.

השוטרת הביטה בשחף ושאלה לגילה. כשציינתי שבקרוב ימלאו לה שש-עשרה היא סירבה להכניסה. "הכניסה רק מגיל שמונה עשרה ומעלה." הסברתי לה שאנחנו תיירים במדינה וכל מה שאנו רוצים זה לבקר במוזיאון הזהב.

בשלב ההוא עדיין לא הבנתי מדוע כל כך הרבה אנשים נהרו לאזור. אחדים נשאו בידיהם שלטים שנשאו את הכיתוב "SOY SOBREVIVIENTE" (אני שורד) או "NUNCA MÁS OTRO GENOCIDO EN COLOMBIA" (לעולם לא עוד רצח עם בקולומביה).

מפגינה נגד נשיא הנבחר, מחזיקה שלט עם כיתוב "אני שורדת"
אני שורדת

השוטרת קראה לקצינה האחראית עליה כדי להתייעץ איתה.

"תראי," אמרתי לשוטרת בעודי מנמיכה את קולי ללחישה "אני לא ממש מבינה מה קורה פה מסביב, וזה גם לא ענייני. הגענו מרחוק לבקר במדינה הזאת ואנחנו רק רוצות לחצות את הרחוב הזה כדי לבקר במוזיאון הזהב."

הקצינה הקשיבה לדברי ואמרה לשוטרות במחסום "תניחו להן לעבור, הן תיירות."

השוטרת הנידה בראשה לעברי וסימנה לנו לעבור.

בפנים פגשנו את איציק וכפיר שכבר המתינו לנו בתהייה לאן נעלמנו. "הניחו לכפיר לעבור בלי בעיה?" שאלתי בפליאה. כפיר שכבר גבוה בראש מרוב המקומיים וצימח לאחרונה שפמפם לא עורר את חשדם של השוטרים, הם חשבו שהוא בגיר והניחו לו להיכנס ללא קושי.

צעדנו לאורך הרחוב הארוך לפתע נשמעו הלמות תופים. קבוצות, קבוצות החלו בצעידה לעבר Plaza de Bolívar. מול מוזיאון הזהב שהיה סגור לכניסת מבקרים הוקמה במה וכבר נערכו לקראת אירוע גדול. "מה קורה כאן בדיוק?" שאלתי שוטר שעמד בסמוך אלי.

"עוד מעט יתקיים טקס לכבוד חילופי הנשיאים." הבטתי בו מבולבלת מעט "כאן?" הצבעתי לעבר הבמה. הוא חייך אלי "הטקס יתקיים ב- Plaza de Bolívar מול הקהל".

עד מהרה הבנו שמסיבות בטיחותיות לא הותרה כניסת קטינים למתחם הסגור ב- Plaza de Bolívar. החשש מהתרגשות מוגזמת או חלילה אירוע מחאה שיגרום להתפרצות בקרב הקהל ולפגיעה בחיי אדם ובעיקר בצעירים, הובילה לקבלת החלטה שרק בגירים מעל גיל שמונה-עשרה יוכלו להיכנס למתחם השמור היטב. הוא הצביע על שחף וכפיר, תשגיחי עליהם היטב." הנהנתי בהבנה. "אין סיכוי שנשאר בסביבה אם משהו יתלקח פה באווירה" חשבתי.

השוטר הביט לעבר הבמה "כאן יתקיים טקס של שמאניים אינדיאנים שהגיעו במיוחד כדי לברך את הנשיא ואחר כך יופיעו נציגים מכל רחבי קולומביה."

קבוצות בלבוש אתני המייצגים את המחוזות השונים של קולומביה החלו בתהלוכה צבעונית, מלאת שירה, ריקוד, ולבוש אתני.

עד מהרה הקהל התבקש לשמור על השקט ולכבד את מעמד השמאניים שפתחו בטקס מסורתי. לנו הטקס הזכיר יבבות של ילדים אולם בקרב הקהל הרחב השתררה עד מהרה דומייה.

לפתע, התהלוכה נעצרה ברחבה מול הבמה וקיימו טקס שמאני שבטי.

טקס שמאני, שבטי האמזונס מברכים את נשיא קולומביה גוסטבו פטרו לכניסתו לתפקיד

בסיום הטקס, מנחת האירוע עלתה לבמה. התרגשות רבה נכרה על פניה. "אני כל כך מאושרת" היא הכריזה, "לראשונה בתולדות המדינה, נבחרה אישה, לכהן כסגנית הנשיא." היא איחלה לה בהצלחה וציינה שהינה מקור לגאווה לנשים הנלחמות על זכויותיהן לשוויון ובטחון כלכלי.

מדבריה למדתי על Francia Márquez, מנהיגה חברתית, פעילה סביבתית, מגינת זכויות אדם (עמים אתניים, אפרו-קולומביאנים וילידים), פמיניסטית, עורכת דין ופוליטיקאית, האישה הראשונה ממוצא אפרו-קולומביאנית שמכהנת בתפקיד זה, בחירתה מסמלת שוויון מגדרי ושוויון אתני בממשלה החדשה.

לא יכולתי להתאפק, הצטרפתי לקריאות השמחה שפרצו בקהל ולמחיאות הכפיים הסוערות.

מופעים

בזה אחר זה עלו לבמה אמנים מכל מחוזות המדינה, במשך שעות ארוכות הופיעו ושמחו את הקהל. הם דיברו על העבר הכאוב של המדינה ששוסעה ממלחמות אזרחים ועל התקווה לעתיד חדש למדינה. דגלי קולומביה הונפו בגאון מכל עבר. אנשים התעטפו בדגלים ועל פניהם הייתה מהולה הבעת תקווה ואושר.

שוחחתי עם האנשים סביבי, אחד מהם מבוגר ממני בעשור, דאג לעדכן אותי בכל פרט ופרט מהמתרחש. לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו "האם אתה חושב שהנשיא החדש יהיה טוב לקולומביה?" הוא הביט בי במבט רציני. אחר כך הביט בקהל הגדול סביבנו, רכן אל אוזני ואמר. "אני מאמין שכן" הוא הצביע אל קבוצת אנשים שעמדה ובידיה שלטי מחאה. "תראי, לא כולם בוטחים בנשיא החדש אבל זאת פעם ראשונה בהיסטוריה של העם שלנו, שנשיא המדינה מזמין את כל הקבוצות האתניות ונציגים מכל המחוזות השונים להשתתף בטקס ההשבעה. את יודעת? תמיד הטקסים היו עם שטיח אדום ורשמיות, צפינו בטקס החלפת נשיאים בטלוויזיה" הוא נאנח עמוקות והמשיך "זאת ממשלת שמאל אחרי שנים רבות של שלטון ימין מושחת שגנב כספים מהעם. הנשיא מדבר על שוויון לכולם, על ביטחון למדינה." הוא הנהן בראשו לאיטו "כן, אני חושב שהגיע הזמן לשינוי והשינוי יעשה טוב למדינה". חייכתי אליו. באותו רגע בדיוק, עלתה לבמה להקת Acrosalsa Latina, מהעיר Cali. הקהל השתולל בטירוף חושים.

Acrosalsa Latina
Acrosalsa Latina

בשלב כלשהו החלו לנגן את השיר Cali Pachanguero, הנחתי את המצלמה, בהיתי ברקדנים, זיכרונות העבר החלו מציפים אותי. דמעות התרגשות מילאו את עיניי. לרגע הרגשתי שאני ממש "נוגעת" בפיסת היסטוריה…

אפריל שנת 1994, כשהגעתי בפעם הראשונה לקולומביה, השתוללה במדינה מלחמת קרטלים קשה. מכוניות תופת ופצצות דינמיט התפוצצו במקומות הומי אדם, גבו חיי אדם חפים מפשע.

מאי שנת 2000 כששבתי לקולומביה בפעם השנייה, טיילתי עם חברים מקומיים לאחד הכפרים המבודדים. כשהתיישבנו בבית קפה מקומי, נכנסו אחרינו חבורת גברים חמושים. מסביב השתררה דממה. Liliana חברתי, רכנה לעברי ולחשה "את נראית מקומית עד שאת פותחת את הפה והמבטא המצחיק שלך מסגיר את היותך זרה" היא צחקקה לרגע בעצבנות. פניה הרצינו. היא הצביעה לעבר החבורה "אם הם יקלטו שאת זרה, את עלולה להיחטף בתמורה לכופר." בחנתי את פניה כדי לאמוד את מידת רצינותה. הבעת פניה הייתה מתוחה. הגנבתי מבט לאחור, החבורה הזאת, בהחלט לא היו חבר'ה שהתחשק לי להסתבך איתם על אף כישרונותיי הרבים להתיידד עם האנשים הכי מתוסבכים שיש. ישבנו יחד בדממה דקה, מול אח העצים. בהינו בגזרי העץ הבוערים באש, שוקעים לתוך מחשבותינו. מדי פעם, לגמתי בזהירות רבה מכוס Aguapanela (משקה מסורתי) הרותחת שבידי ונגסתי בעדינות פיסת גבינה שטבלתי בכוסי. Daniel Alejandro בנם הפעוט של חברי, היה היחיד שליהג ופטפט במתיקות תמימה כל כך, בעוד אנו ישבנו ופשוט המתנו שה- bad guys, ילכו לדרכם. כשהם יצאו סוף סוף מבית הקפה, שילמנו את החשבון ויצאנו חזרה לרכב. נסענו באיטיות במורד הרחוב, חלפנו על פניהם. הפעם העזתי לסקור אותם במבטי, הם עמדו חמושים ללא פחד ובחנו את הסביבה במבטם הקר. צמרמורת חלפה במורד גווי, הבעת פניהם נראתה כה אכזרית.

אוגוסט שנת 2022, כעת שבתי לקולומביה בפעם השלישית, לאותה קולומביה אהובה שלי, מוכרת ועדיין שונה כל כך… אני מניחה שארבעת השנים הקרובות יחרצו את גורלם של תושבי המדינה הנפלאה הזאת.

Only time can reveal the secrets of the future

Kfir Edut Adany

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לפוסט המלא »
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לפוסט המלא »
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לפוסט המלא »
כוס המחילות עומד על גזע עץ

ארגנטינה

ארגנטינה – מולדת הטנגו, ארוחות אסדו ערב לחיך ויין משובח אל מול נופים עוצרי נשימה.
חלקו הראשון של המסע.

לפוסט המלא »
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לפוסט המלא »
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לפוסט המלא »
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לפוסט המלא »
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
תצפית על פסגת הר הגעש רואיז

קולומביה – עמק הקפה

מעולם לא אהבתי את טעמו המריר של הקפה ובכל זאת, הקפה של קולומביה הצליח להרטיט את בלוטות הטעם שלי. אני נהנית לשאוף לקרבי את הארומה

לפוסט המלא »
כרבולתן הסלעים

קולומביה – שבוע בגן עדן

Jardín הכפר הצבעוני והפסטורלי לא היה בתכניות שלנו. כשהבטנו במפה כדי לתכנן את המשך טיולנו, הבנו שעל מנת להימנע משעות נסיעה ארוכות ומתישות, מוטב יהיה

לפוסט המלא »
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לפוסט המלא »
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לפוסט המלא »
מצנחי רחיפה בצ'יקאמוצ'ה

קולומביה – מרחפים בין עבר להווה

בחלקו השני של מסענו בקולומביה, הגענו לפסטיבל העפיפונים שהתקיים ב- Villa de Leyva, עיירה קטנה וקסומה. בסמוך לעיירה נמצאים שרידיו של מאובן פליוזאורוס.
בעיירה סאן חיל, גלשנו במצנחי רחיפה מעל הקניון השני בעולם.

לפוסט המלא »
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לפוסט המלא »
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לפוסט המלא »
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לפוסט המלא »
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לפוסט המלא »
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לפוסט המלא »
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לפוסט המלא »
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לפוסט המלא »
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לפוסט המלא »
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לפוסט המלא »
עיטם לבן ראש

ארצות הברית – ריצ'מונד

הגענו מוקדם לתחנה המרכזית, במטרה להספיק לשקול את תיקי הגב הכבדים ולעמוד בתור בתקווה לתפוס מקומות ישיבה מוצלחים. גשם החל לרדת. "מזל שהקדמנו!" חייכנו בהקלה,

לפוסט המלא »
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לפוסט המלא »
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לפוסט המלא »
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לפוסט המלא »
חותמת ויזה ללאוס בדרכון

לאוס – ויזה והארכת ויזה

כיצד להגיש בקשה לויזה ללאוס? ויזת תייר מונפקת עבור שלושים יום בלבד ומאפשרת כניסה אחת למדינה. תוקפה: שלושה חודשים מיום הוצאתה. לאורך שנים, ניתן היה

לפוסט המלא »
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לפוסט המלא »
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לפוסט המלא »
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לפוסט המלא »
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לפוסט המלא »
חולות לבנים וים בגוון טורקיז באי קופנגן

תאילנד-איים אבודים

איים אבודים? טוב נו, לא באמת… מעבר הגבול ממיאנמר לתאילנד עבר באופן חלק. ביציאה מאזור הגבול השתרך תור עצום של אנשים שהמתינו לבידוק בטחוני. אחד

לפוסט המלא »
ילדות מנפחות בלונים

מינאמר – תם אך לא נשלם

חלקו האחרון של מסענו במיאנמר. ביקרנו במקדשים עתיקים.
שמורות טבע קסומות.
חזרנו להיפרד מחברינו בינגון
והבטחנו לעצמנו שיום אחד נשוב למדינה המופלאה הזו בשנית.

לפוסט המלא »
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לפוסט המלא »
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לפוסט המלא »
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לפוסט המלא »
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לפוסט המלא »
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »