מקסיקו – טבע עוצמתי ותרבות המאיה המפוארת.

San Cristóbal de las Casas

6:00 בבוקר.

סוף סוף הבוקר הגיע והאוטובוס גלש לאטו לתחנה המרכזית של חברת ADO הממוקמת בפאתי העיר הקטנה. ירדנו בהקלה מהאוטובוס החנוק. קרני אור ראשונות האירו באור נגה את הרחובות השוממים. צעדנו ברחוב הצר לעבר Casa Azabache. העיר נראתה שונה מאוד מכפי שזכרתי אותה.

הרעב והקור הציקו לנו וכל כך קיווינו שחדרנו כבר מוכן על אף שעת הבוקר המוקדמת.

דלתות העץ הגדולות היו נעולות. שלט קטן, תלוי על הקיר הסמוך, בישר לנו את שעת פתיחת משרד הקבלה.

"שמונה וחצי!" נאנחתי. הצצתי בייאוש בשעוני. קרוב לשעתיים המתנה.

"אולי נצלצל בפעמון?" הציע כפיר. היססתי לרגע.

"צלצל" הורתה שחף בנחישות.

צליל צורמני נשמע מעבר לדלתות העץ עבות. דקות ארוכות עברו. שום רחש לא נשמע.

"צלצל שוב" פקדה שחף. כפיר לחץ על מתג הפעמון בשנית. הפעם לחיצתו הייתה ארוכה יותר ועקשנית יותר. חלף רגע וקול פתיחת מנעולים נשמע.

נאנחנו בהקלה כאשר ראש הציץ אלינו מעבר לדלת. מבטו היה עייף ומעט מבולבל.

"בוקר טוב" ברכתי בספרדית, הרגשתי מבוכה קלה. "סליחה על ההפרעה," הבטתי בשחף, היא נתנה בי מבט זועם.

"אמא, אני חייבת מקלחת!" התרתה בי.

"יש לנו הזמנה להיום, קצת הקדמנו… פשוט קיוויתי שאולי החדר יהיה מוכן מוקדם יותר, בתי הרגישה לא טוב בנסיעה והקיאה. היא זקוקה למקלחת."

הגבר הביט בה בחמלה. "כנסו פנימה, מה השם?" הוא בדק ברשימותיו והביט בי בצער "החדר לא פנוי ואין חדר אחר פנוי כרגע." התנצל.

הוא הציע שלפחות נשאיר את התיקים הכבדים אצלו בשמירת חפצים. הבטתי בשחף. עננה כיסתה פניה. "בואו נלך לאכול," הצעתי, "נחזור אחר כך, אולי יהיה לנו מזל והחדר יתפנה מוקדם."

אט, אט העיר הקטנה החלה מתעוררת לחיים. באחת הסמטאות הצרות, נפתח בית קפה קטן. שתינו כוס תה חמה ומעודדת. המשכנו בדרכינו עד שמצאנו מסעדה מקומית פתוחה, לארוחת בוקר טעימה ומפנקת. כשחזרנו למלון שעתיים אחר כך, צפתה לנו הפתעה, החדר התפנה ונוקה עבורנו בזריזות.

איזו הקלה הייתה זאת להתנקות משרידי הלילה הקשוח ולהתחיל את היום מחדש.

אפשר לטייל במשך שעות ארוכות בסמטאות העיר היפה. להיכנס לחנויות ה- Artesanias (אמנות). לטעום את הפלטנו המתוק בדוכנים. לשתות מיץ תפוזים טבעי בכוס גדולה ומלאה. בעיר ישנם שווקים רבים וצפופים. וברחוב הסמוך לשוק נמכר פופקורן טרי בשקיות ניילון גדולות. מכינים אותו בסיר קטן. ניתן לבחור בפופקורן עם מלח או צ'ילי חריף. באחד הדוכנים, מצאנו "ארטיק" לפת טבול על פי בחירה בסוכר במבחר טעמים רבים ומשונים, בחרנו בטעם פחות אתגרי – תות שדה.

El Arcotete Parque Ecoturístico

הפארק El Arcotete Parque Ecoturístico, נמצא במרחק של כ- 4 ק"מ בצפון מערב מ- San Cristóbal de las Casas. זהו פארק תיירות אקולוגי, בו ניתן לבקר במערכת מערות, עם קשת מאבן גיר, Río Arcotete חוצה אותה. בפארק שבילי הליכה, מסלולי טיפוס, אזורי פיקניק ועוד.

על פי האגדה שמו של המקום ניתן לו, לאחר שהחייל הצרפתי Jean Francoise D'Arcotete נטל את חייו כאשר נדחה על ידי אישה בה היה מאוהב.

אפשר להגיע לאתר במונית או באופן עצמאי בעזרת תחבורה ציבורית. כל כחצי שעה, טנדר קולקטיבו יוצא לפארק, ניתן לעצור אותו בפינת הרחובות: Remesal and Nicolás Ruiz, ליד Guadalupe Church. (מיקום ב- Google Map). על החלון הקדמי של הקולקטיבו כתוב באותיות גדולות: ‘Ecoturistico Arcotete’ והוא מגיע ממש עד הכניסה לפארק. על מנת לחזור יש להמתין בתחנה בה יורדים. כל חצי שעה, יוצא קולקטיבו חזרה ל- San Cristóbal de las Casas.

סיור כפרים: San Juan Chamula y Zinacantán

שני הכפרים שונים זה מזה. כדי לבקר בכפרים, ניתן להצטרף לטיול מאורגן באחת מהסוכנויות הרבות בעיר עם הדרכה באנגלית או ספרדית. אפשרות נוספת להגיע במונית או לטייל עצמאית בעזרת תחבורה מקומית. זו האחרונה, הכי אהובה עלינו. היא מאפשרת לנו 'הצצה' אמתית לחיים של הכפריים ללא תלות בזמן המוקצב בטיול מאורגן או בנהג המונית. בעזרת המידע הרב בגוגל אנו למדים על אורחות החיים, ההיסטוריה והגאוגרפיה של היעדים אליהם אנו מגיעים.

San Juan Chamula

במרחק של כחצי שעה נסיעה בקולקטיבו מ- San Cristóbal de las Casas נמצא הכפר San Juan Chamula.

הקולקטיבו, לכפר יוצא מהתחנה הממוקמת בסמוך לחנות Milano, עלות הנסיעה 18 פזו לאדם.

ירדנו בדרך הראשית ונהג הקולקטיבו הצביע לכיוון הכפר, "ארבע דקות הליכה מכאן ותגיעו ל- Chamula".

הכפר הקטן התגלה במורד הדרך. האוויר היה קריר על אף היום השמשי. צעדנו בצד הדרך. דוכני פירות וירקות פרוסים לאורכה. מידי פעם, נעצר בצד, טנדר עמוס אנשים בתלבושת מקומית, מקושט בלונים ושלטים לכבודו של ישו. נעצרתי לצד אחד הנהגים, ברכתי אותו לשלום ושאלתי לפשר המאורע. הוא ענה לי בשמחה שזהו יום חגה של La Virgen de Fátima (כינוי לאמו של ישו). "בגלל זה הנפצים והזיקוקים הרבים?" שאלתי והוא ענה בחיוב.

הגענו לכיכר המרכזית. כמו ברבים מן הכפרים והערים, גם כאן הכיכר המרכזית בה ממוקמת הכנסייה, מהווה זירה לפעילות קהילתית, שוק פיראטי, קיום עצרת בחירות ועוד.

לפני כעשרים שנה, בביקורי הראשון במקסיקו, הכפר הקטן היה שוקק חיים ואילו כעת, תקופת קורונה והמקום היה נראה נטוש ולמעט מעט המאמינים החוגגים את חגה של הבתולה, הייתה תחושת עזובה באוויר.

la iglesia de San Juan Bautista

הביקור ב- la iglesia de San Juan Bautista כרוך בתשלום של 25 פזו לאדם. הביקור מומלץ מאוד מאחר וזוהי כנסיה מאוד ייחודית. הכנסייה הינה אחד המקומות במקסיקו בהם מתקיים סינקרטיזם (סינקרטיזם: מיזוג יסודות דתיים ממוצא שונה, מיזוג השקפות שונות לשלמות אחת).

הצילום בתוך הכנסייה נאסר על המבקרים והחוויה הייחודית נשמרת בזיכרון. המקום נשאר בדיוק כפי שזכרתי על אף הזמן הרב שחלף.

מבנה הכנסייה מבחוץ דומה לכנסיות המאפיינות את מדינות אמריקה הלטינית. אולם, בפנים, היא שונה מאוד. המנהג הקתולי היחיד שמתקיים בכנסיה זו, הינו הטבילה. בכניסה מצד ימין ישנו אגן טבילה.

חלל הכנסייה חשוך ומואר רק באמצעות נרות רבים הדולקים למרגלות פסלי הקדושים והקדושות הרבים המוצבים לאורך הקירות הגבוהים. פסלי הקדושים והקדושות מעוטרים בזרי פרחים רבים ויפים, בסרטים ובמראות שאמורים להגן על נפשם.

המזבח הראשי מוקדש ל- Juan Bautista (יוחנן המטביל).

בכנסייה אין ספסלים כמקובל, המאמינים יושבים על הרצפה למרגלות הקדוש אליו הם נושאים את תפילתם ומגישים מנחה, המנחה ניתנת בצורת נרות ואופן סידורם וצבעם תלוי במטרה לשמה הם משמשים. לפעמים הם מונחים ברצף ולפעמים בקבוצות של שלושה, לפעמים בצבעים שונים ולפעמים בצבע שחור בלבד.

לכנסיה מגיעים להתפלל משפחות, זוגות או רווקים, לרוב מלווים ב- santero, האדם המנהל את הטקס. בעת ביקורינו, פסלה של La Virgen de Fátima זכה למנחות רבות ולטקסים מסורתיים.

על רצפת הכנסייה הקפידו לפזר עלי אורן ירוקים וריחניים. עלי האורן מייצגים את תפיסת המגע עם העולם התחתון הלקוחה מהתרבות הקדומה.

בין המנחות המוגשות ניתן לראות בקבוקי Posh (משקה רוחני המיוצר ע"י צאצאי בני שבט המאיה הקדום; הצוצילים והצלטאלים של הרי צ'יאפס), בקבוקי קוקה קולה, ביצים ותרנגולות שנשחטות בסיום הטקס.

בסיום הביקור, חזרנו לכניסה לכפר ועצרנו לארוחה צהריים במסעדה מקומית.

בינתיים השמיים התקדרו בעננים כבדים. "עומד לרדת גשם" כפיר ציין, "מוטב שנחזור למלון."

אולם הסקרנות לבקר בכפר השני גברה עלינו.

כדי להגיע לכפר השכן, ניגשנו לתחנת "מוניות" מאולתרת. עלות הנסיעה 100 פזו. באופן מפתיע על אף הקרבה לכפר השני, אין קולקטיבו שנוסע בין שני הכפרים.

Zinacantán

פירוש השם Zinacantán בשפת הנהוטאל (Náhuatl): "מקום של עטלפים."

ירדנו בכיכר הסמוכה ל- La iglesia de San Lorenzo, סניוריטה צעירה אצה רצה לקראתנו והציעה לנו לבקר בקואופרטיב שנשות הכפר עובדות בו ומשמרות את אמנויות הטוויה והרקמה העתיקות.

לאחר הסיור הקצר חזרנו לכיכר הריקה. מחוץ לכנסיה ישבו קבוצת נגנים וניגנו שירי חג מולד. הגשם שהחל לרדת מוקדם יותר והתחזק עם הזמן, לא הרתיע אותם והם המשיכו בנגינתם.

בדרך חזרה עצרנו בדוכן היחיד שהיה פתוח, ריח פלטנו מתוק נדף ממנו. קנינו את צלחת הפלטנו עם צ'ורוס טבול ב- Crema de leche, הכי טעים שאכלנו אי פעם!

סנפלינג מפלים

דרך בית חב"ד סן קריסטובל, ניתן לצאת לטיולים. אחד מהם טיול אקסטרים המכונה: טרק שלושת המפלים (Las 3 Tzimoleras), במהלכו עושים סנפלינג מפלים.

היום התחיל בנסיעה בטנדר פתוח בדרכים כפריות וקופצניות המובילה לשטח פרטי השייך למפעילי הטיול.

אני לא ממש בטוחה מה עבר לי בראש כשהתלהבתי והצעתי לצאת לאטרקציה הזאת.

הטיול כלל קפיצות ממפלים בגבהים שונים: שלושה מטרים, חמישה מטרים, שבעה מטרים. ירידה בסנפלינג מפל בגובה 42 מטרים עם הפתעה בסיומו, קפיצה ממדף סלע צר, של כשלושה מטרים.

מה שנראה לי פשוט וקל "על הנייר" לפתע גרם לי לרגליים קרות. הרגשתי בחילה מהרעיון שאקפוץ מפל בגובה שבעה מטרים. דקות אחר כך, קלטתי שבכלל לקפוץ ממפל כלשהו, מלחיץ אותי נורא. המדריכים היו כל כך מכילים. הם חשבו שאיני יודעת לשחות, לכי תסבירי להם שמים הם אהבתי הגדולה. אני מרגישה טוב במים, עטופה באהבה ואם הם מגיעים בגוון טורקיז צלול, אז בכלל ההרגשה מושלמת.

פשוט עמדתי שם בקצה המפל הראשון בגובה חמישה מטרים, אותו עמדתי לקפוץ ולפתע הבליח במוחי זיכרון מכיתה ט': יצאתי לטיול של"ח אתגרי, עמדתי על הקצה במפל היהודיה, קשובה בדריכות להוראותיו של אבשי, המדריך. אחזתי בידי את החבל והתחלתי לרדת, צעד אחר צעד במפל החלקלק, עד אותו רגע נורא שבו החלקתי והוטחתי בעוצמה אל תוך המפל. הזרם החזק גרם לי לאבד את אחיזתי וצנחתי בחוסר חן אל תוך הבריכה, תוך כדי כך התנגשתי בסלע חד אשר קרע את מכנסי והעניק לי צלקת עמוקה על הירך וטראומה לשארית חיי.

כעת עמדתי קפואה על מקומי. כולם קפצו בזה אחר זה, נותרנו רק שחף ואני.

על הסלע ממול, עמדו יתר חברי הקבוצה, הם הריעו לי ועודדו אותי ואני? אני הסתובבתי למדריך, התנצלתי וסירבתי לקפוץ.

המדריך הבין לליבי, הוא דאג לי לליווי לצד השני בו הקפיצה למים נמוכה יותר. הפעם קפצתי והנחתי למים הקרים לצנן את הלחץ שאחז בי.

המסלול היה אתגרי אבל כייפי, המשכנו בשחייה, טיפוס וקפיצות. עד לרגע שהגענו למפל הגדול, שבעה מטרים של מפל שוצף וקוצף. ושוב אחז בי הפחד. איציק וכפיר התארגנו לקפיצה בעוד שחף ואני המשכנו לכיוון לטיפוס על מדף סלע גבוה, צר וחלקלק כשרק חבל קושר אותנו למדריך, מאבטח אותנו מלצנוח אל… מותנו!

כף רגלי החליקה והצלחתי לאזן את עצמי אך בקושי, "אולי היה עדיף לקפוץ את המפל" חשבתי ונזכרתי איך כפיר ביצע קפיצה הרואית דקות אחדות קודם לכן.

לבסוף, הגענו למפל הגדול. שחף ירדה ראשונה. מיד אחריה ירד כפיר. ולבסוף איציק ואני. באמצע הדרך, נעצרתי לרגע להביט בנוף הנפלא וליהנות מרסיסי המים הקרים שניתזו עלי ורעננו אותי. תחושה נפלאה של להיות תלויה בין שמים לארץ, מילאה אותי.

חזרנו לעיר, נרגשים, מותשים ורעבים… הישר אל המסעדה שממש נהנו לשוב אליה שוב ושוב Cafe Jardin Sarajevo

Las Nubes

5:45  בבוקר, חשוך וקר כל כך.

השארנו את חפצינו בבית חב"ד הסמוך ל- Yu hostel, בו התאכסנו לאחרונה ויצאנו ליומיים טיול מאורגן לאחד האזורים היפים ביותר במקסיקו Las Nubes.

הנסיעה ליעד ארכה חמש שעות מטלטלות בכבישים כפריים עם אין ספור פסי הרעדה שנועדו למנוע מהנהגים המקסיקנים לדהור על הכבישים. ספק אם הם עושים את עבודתם נאמנה מאחר והנהגים המקומיים נוהגים בפראות על אף תנאי הכביש המאתגרים.

באזור הג'ונגל Lacandona, עצרנו בתצפית "עמק הנהר" המשקיפה על מפגש הנהרות בין שני נהרות, האחד זורם מגואטמלה והשני – Santo Domingo river הזורם ממקסיקו. הם מתאחדים ויוצרים נהר זורם ושוצף בעוצמה, המים הזורמים באין ספור מפלים מתנגשים בעוצמה בסלעים, יוצרים מסה הדומה למעין ערפל, או ענן ומכאן שמו של האזור Las Nubes. פירוש שמו מספרדית: העננים.

כשהגענו לשמורת הטבע, נעתקה נשמתי. הצבע הטורקיז של המים כל כך מפתה.

צעדנו במסלול לאורך הנהר. כששחף ירדה סמוך למים לצלם. לואיס אנחל, המדריך שלנו, אמר לי בחרדה, "עליך לשמור היטב על הילדים, מאוד מסוכן ללכת על הסלעים פה, אפשר להחליק". הוא הצביע לנקודה סמוכה, במעלה הנהר "הבחור הישראלי שנהרג לא מזמן, החליק שם למים בטעות כשהלך לצלם".

צמרמורת חלפה במורד גבי. "שחף, כפיר" קראתי להם. "לעולם אל תרדו ממסלולים מסומנים" חילצתי מפיהם הבטחה.

ככל שהתקדמנו לאורך המסלול, חיפשתי שלטי אזהרה כלשהם, אולם לא היו שם כאלו.

"האם זאת פעם ראשונה שקרה כאן אסון כזה?" שאלתי את המדריך. הוא הניד בראשו לשלילה.

"אם כך מדוע אין שלטי אזהרה. הייתי מצפה שיהיו כאן שלטים לאורך הנהר." הוא הנהן בהסכמה.

נהר הטורקיז הלך והתפתל, המים צלולים, "כל כך יפה פה וכל כך עצוב" מבטי נח על פניו של אוסמר, המדריך השני שעמד בסמוך אלינו. הבחנתי בדמעות שניקוו בזווית עיניו. לואיס אנחל לחש לי שאוסמר היה במקום כשהתאונה קרתה, הוא השתתף בחיפושים במשך שלושה ימים. הסיטואציה הייתה כל כך קשה ועצובה עבורו כשראה את חברו שבור לב של ינאי כשהתברר שהסוף היה כה טראגי.  

הבטתי אל שחף וכפיר מפזזים על השביל, מתפעלים מהיופי הטהור הזה. לבי נקרע בתוכי. חשבתי על אמו של ינאי, ליבי יצא אליה.

כשהגענו אל נקודת התאונה. אספתי אותם אלי וסיפרתי להם שזה המקום בו ינאי רימון מעד אל מותו.

שום שלטי אזהרה לא הוצבו במקום.

שום דרך לדעת שמסוכן שם כל כך.

שום גדר למניעת מעבר לעבר המפל.

"זה היה יכול לקרות לכל אחד" חשבתי.

עמדנו שם חבוקים רגע ארוך אחד מקדישים לו דקה של דומייה.

בהמשך המסלול ישנה תצפית אל המפל בו החליק, "לא היה לו סיכוי…"חשבתי בעצב. הזרם חזק כל כך. האזור סלעי ואחריו כמו בתוך אירוניה, הזרם נחלש ושוב מפתה כל כך. Las Nubas… העננים.

נוח על משכבך בשלום ינאי רימון היקר.

המשכנו ללגונות וטבלנו במים הקרים.

את הלילה העברנו בבקתות עץ על שפת האגם. ישבנו עם חברינו לטיול לארוחת ערב, "על האש ובירות" חלקם פרטו על גיטרה שהשאילו מבית חב"ד. הערב חלף בנעימים. לשמחתי פגשנו חבורה של צעירים חמודים כל כך. טיפות גשם גדולות החלו לרדת. חמקנו לחדר והתכרבלנו במיטות החמות. הגשם התגבר במשך הלילה וסירב לעצור.

התעוררנו לבוקר גשום ושמיים אפורים. "שעתיים נסיעה מכאן, חם מאוד" הבטיח לי המדריך.

Cascate El Chiflón

תחילה הגענו לשמורת הטבע Cascate El Chiflón. מסלול הליכה מסודר, מתפתל לאורך מפלים בגבהים שונים ובגווני טורקיז.

הראשון שבהם Cascada el Suspiro. השני Cascada Ala de Ángel. המשכנו אל המפל השלישי, עד שלנגד עיננו הופיע במלוא הדרו המפל Velo de Novia. המתנשא לגובה של 120 מטר.

וואו! המפל מרשים ועוצמת המים הקרים, הניתזים עלינו מדהימה.

מסלול ההליכה ממשיך ועובר דרך Cascada Arcoíris, Cascada Quinceañera ו- Pozas Naturales. למעוניינים ישנה אפשרות לעשות אומגה שעוברת מעל המפלים.

משם, המשכנו לסונטת היהלום.

כל כך חיכיתי לבקר ולשנרקל בסונטה, אולם מזג האוויר החליט להתעמר בנו בשנית. את פנינו קידמה רוח עזה. מי הסונטה לא היו כה צלולים כמצופה. והיה קר! כל כך קר!

הסונטה הייתה מערה מקורה, לפני כ-52 מיליון שנה. לפני כמה אלפי שנה קרס גג המערה אל תוך המים. כאשר שחינו עם שנורקל, הבחנו בנטיפים שקרסו אל תוך המים.

Cañón del Sumidero

באחד הבקרים יצאנו לשייט ב- Cañón del Sumidero, זהו קניון צר ועמוק, גובה קירותיו מגיע ל- 1,000 מטר. המרחק הממוצע בין שתי גדותיו הוא כקילומטר וחצי. Sumidero Rio זורם בתחתית הקניון. לאורך השייט ניתן להבחין בתנינים השורצים בנהר, בעופות מים וקופים.

Palenque

השמועות על מעשי שוד באוטובוסים הנוסעים לכיוון Palenque, התרבו מיום ליום.

על מנת להימנע מנסיעה באוטובוס מקומי. החלטנו להצטרף לטיול היוצא לכיוון Palenque אולם, במקום לשוב ל- San Cristóbal de las Casas בסיום הטיול, להישאר ב- Palenque ומשם להמשיך ליעד הבא.

תחילה עצרנו ב- Agua Azul Waterfalls (מפלי המים הכחולים). השביל בשמורה עובר בסמוך למפלים בריכות מים בגוון כחלחל ירקרק המעניק לשמורה את שמה. בצד השביל פרוסים דוכני מזון ומזכרות.

בהמשך נסענו ל-Cascada de Misol-Há,  פירוש השם בשפת הצ'ול “מפלי מים”. המפל מתנשא לגובה של כ- 30 מטר, למרגלותיו בריכה יפה ועמוקה ומאחוריו מסתתרת מערה, בתוכה זורם מפל קטן נוסף. כדי להיכנס למערה, חשוב להצטייד בפנס ראש.

Zona Arqueológica Palenque

החלק האחרון של המסלול היה Zona Arqueológica Palenque.

העיר העתיקה Palenque, נבנתה על ידי המאיה, על רמה טבעית בגובה של כמאתיים מטר. היא חבויה בתוך הג'ונגל הטרופי ומקדשיה נחשבים לפנינה ארכיטקטונית היפה ביותר של עולם המאיה העתיק. ברבים מהמבנים נמצאו אמנות מקורית, פסלים מאבן, ציורים וכתובות. באזור ישנן נביעות רבות שתועלו בתוך אמות מים מתוחכמות היוצרות סידרת מפלים מרשימה. אלו, כנראה העניקו לעיר את שמה הקדום: "Lakam Ha" שפירושו "מקום המים הגדולים."

בימנו היא נקראת Palenque ע"ש העיר הסמוכה שנוסדה בסוף המאה ה- 16, Santo Domingo de Palenque.

נהג השאטל הוריד אותנו במלון Hotel Chablis Palenque וחזר עם יתר המטיילים ל- San Cristóbal de las Casas. העיר התגלתה כעיר קטנה ושקטה, היא קושטה לכבוד חג המולד הקרב ובא ונצצה בשלל אורות צבעוניים. הרגשנו בה כל כך נוח והחלטנו להישאר יותר מהמתוכנן.

Cascadas Roberto Barrios

בחודש האחרון, ביקרנו באינספור מפלים ושמורות טבע אולם Cascadas Roberto Barrios הם ללא ספק בין היפים שבהם ופחות פופולאריים בקרב תיירים. ההגעה לשם מצריכה נסיעה קצרה בקולקטיבו שיוצא מאזור השוק ונוסע לכפר קטן ושקט Roberto Barrios.

חשוב לוודא עם הנהג מתי יוצא הקולקטיבו האחרון חזרה לפלנקה. בסמוך לתחנה ישנה קופה לרכישת כרטיסי כניסה. ממבט ראשון, הדלפק נראה מעט מפוקפק.

מרחק הליכה קצר מוביל למפלים המרשימים. באחד מהם, ישנה מגלשה טבעית המובילה ישר למים.

Mérida

משום מה דמיינו את העיר Mérida באופן שונה לחלוטין. כך יצא שכאשר הגענו לעיר נחלנו אכזבה קשה. בנוסף, העובדה שלא הזמנתי מקום לינה מבעוד מועד יצר אווירה מתוחה אצל שני המתבגרים הצעירים שלנו.

צעדנו ברחובות לעבר מרכז העיר. השעה הייתה מוקדמת והעיר הייתה עדיין מנומנמת. לבסוף הגענו למלון שנראה בעינינו סביר: Gran Hotel de Mérida. נכנסתי לברר אם ישנו חדר זמין.

צעדתי פנימה לאולם רחב ידיים. ניכר היה שהמלון ראה ימים טובים יותר ועם זאת היה בו משהו מיוחד. גרם מדרגות רחב הוביל אל הקומה העליונה. הוא היה מעוטר בפסלים גדולים ויפים.

"מעניין איך הוא אבד את הזרוע" לחש לי כפיר כשחלפנו על פני פסל בתחתית גרם המדרגות, כשהלכנו בעקבות העובד הקשיש לראות את החדר המתאים עבורנו. הבטתי בריכוז באופן שהעובד גרר את רגלו ואז הסטתי את מבטי מעבר למעקה המעוטר.

יכולתי לראות בעיני רוחי את הנשפים שערכו במקום כזה. כאילו קרא את מחשבותיי אמר לי הקשיש בחיוך "המלון נבנה בשנת 1901 ומאז לא השתנה". הוא המשיך ותיאר איך המקום שימש תפאורה למספר סרטים ונקב בשמות מפורסמים שהתארחו במהלך השנים.

דלתות העץ הגדולות נפתחו לרווחה. סוויטה מפוארת בת שני חדרי שינה גדולים. עמוסים בשכיות חמדה, ארונות עץ מיוחדים, ספות עתיקות, מנורות שנדליר עצומות המשתלשלות מהתקרה הגבוהה. ציורי שמן גדולים עיטרו את קירות החדרים. בחדר השינה המרכזי היו שתי מרפסות צרפתיות, מהן היה ניתן להביט במתרחש בכיכר המרכזית הסמוכה.

רק לאחר שהתמקמנו בחדרים הבחנו בדמויות בציורי הקיר הגדולים. הן היו מפחידות למדי. עד מהרה, שחף וכפיר בנו סביבן תאוריה שלמה על נשים שנחטפו, עונו ונרצחו וכעת רוחן האבודה מסתובבת במלון הישן, חסרות מנוחה, תובעות את נקמתן.

מאוחר יותר, תחת השפעת סיפוריהם, חריקת דלתות העץ בלילה האפל העבירה צמרמורת במורד גווי.

Chichen Itza

"At the brim of the well where the Wise Men of the Water Live"

בשפת המאיה, פירוש השם Chichen Itza: בשולי הבאר בה חיים חכמי המים. הייתה זו אחת הערים החשובות ביותר באמריקה הקדם-היספנית והיא אחד האתרים הארכיאולוגים הפופולאריים ביותר בקרב תיירים, על כן מוטב להגיע לביקור בשעת בוקר מוקדמת, במטרה להקדים את התורים הארוכים.

העיר נוסדה כנראה במאה ה- 6 לספירה. כפי הנראה ע"י עמי המאיה מחצי האי יוקטן. באתר הארכיאולוגי ניתן למצוא שתי קבוצות של חורבות. הראשונה שייכת לתקופת המאיה הקלאסית, נבנתה בין המאות השביעית והעשירית לספירה, במהלכן הפכה למרכז טקסי חשוב. בין המבנים הנמצאים מדרום לכיכר המרכזית, ניתן למצוא את ה- Akabtzib (בית הכתיבה האפלה), Chichanchob (הבית האדום), Iglesia (הכנסייה), Casa de las Monjas (מנזר נשים), ו- מצפה הכוכבים El Caracol (השבלול).

קבוצת המבנים השנייה, מיוחסת לתקופת המאיה הטולטקית. נבנתה ע"י שבטי מאיה זרים כנראה ממרכז מקסיקו שפלשו לאזור עם קריסת ערי המאיה בשפלה הדרומית. חלק זה של העיר נוסד בין החלק השני של המאה ה- 10 ועד תחילת המאה ה- 13 לספירה. אזור זה כולל את El Castillo (הטירה), tlachtli (מגרש כדור), מבנה הקבר של הכהן הגדול, Colonnade (אלף העמודים), ו- The Temple of the Warriors (מקדש הלוחמים).

הסנוטה המרכזית The Cenote of Sacrifice (באר טבעית), נמצאת בחלקה הצפוני של העיר. המסורת של Chichen Itza, מתארת פולחן סנוטה הכולל הקרבת קורבנות אדם, לאל הגשם Chaac. הקורבנות הושלכו אל הסנוטה, ביחד עם קישוטי זהב וירקן וחפצים נוספים. בשנת 1904, נרכש האתר ע"י Edward Herbert Thompson, ארכיאולוג אמריקאי. בעקבות חפירותיו בסנוטה, נמצאו שרידי גולגולות ואוצרות שהוקרבו ואימתו את המסורת.

Kukulkan's pyramid – El Castillo

"El Castillo" פירמידה מרובעת, המתנשאת לגובה 24 מטר וממוקמת בכיכר המרכזית. בכל אחד מארבעת צדדיה, ישנן 91 מדרגות הפונות לארבעת רוחות השמים, ביחד עם המדרגה בפלטפורמה העליונה, מתאחדים ל- 365 מדרגות המייצגות את סך הימים בשנה. ביום השוויון אביב (20 במרץ) וביום השוויון הסתיו (20 בספטמבר), בערך בשעה 15:00, קרני השמש מטילות צל על המעקה המערבי של גרם המדרגות הראשי המוביל אל ראש הפירמידה. הנקודה בה קרני השמש פוגעות ומאירות, גורמות להיווצרות שבעה משולשים שווי שוקיים, המחקים גוף נחש עצום באורך 37 מטר שזוחל מטה עד שהוא מתאחד עם ראש הנחש הענק החצוב באבן בתחתית גרם המדרגות, ובכך יוצרים מיצג של האל Kukulcán.

חפירות בתוך הפירמידה, חשפו מבנה קדום יותר המכיל כס יגואר אדום משובץ ירקן.

Tlachtli

מגרש הכדור, נקרא בשפת המאיה pok-ta-pok. המגרש באתר זה, הינו הגדול ביותר שנמצא בכל מרכז אמריקה. אורכו 166 מטר ורוחבו 68 מטר. שישה תבליטים מפוסלים לאורך קירות המגרש, מתארים כפי הנראה את קבוצת המנצחים, אוחזים בראשו הכרות של חבר בקבוצה המפסידה.

על הפלטפורמה העליונה בקצה המגרש, ניצב מקדש היגוארים. בתוכו ציור קיר המציג לוחמים צרים על הכפר. בעמידה על במת המקדש מצפון למגרש, ניתן לשמוע לחישה ממרחק 46 מטר!

היה משהו מצמרר בביקור בחורבות האתר. ככל שנחשפנו להיסטוריה המרתקת של שבטי המאיה השונים, כך גברה סקרנותנו כלפי תרבותם המפוארת אם כי האכזרית.

לידיעת המבקרים באתר: ניתן למשוך דולר ארה"ב במכשיר ATM הממוקם בכניסה לאתר בקרבת הקופות.

יוצאים לחופשה באיים

מהעיר Mérida, נסענו בתחבורה ציבורית לעיר קטנה Chiquilá ממנה ניתן להפליג במעבורת לאי Holbox.

עלינו על Holbox Express Ferry, ויצאנו לחופשה בחופים הקאריביים.

חופים זהובים, עצי קוקוס גבוהים, טקילה משובחת.

עוד רגע מגיעים…