לוגו האתר יום אחד

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובות לואנג פראבנג התרוקנו.

בתי עסק סגרו את פעילותם בזה אחר זה. תחושה של בדידות ממלאת את האוויר. השארנו את שחף וכפיר בחדרינו שב- One Tree Guesthouse ומהרנו ל- Immigration Office להסדיר את מעמדנו במדינה לפני שתוקף הויזה שלנו יפוג.

כשהגשנו בקשה להארכת ויזה, נדרשנו למלא ולהגיש טופס בקשה. את הילדים רשמנו בטופס הבקשה של ההורה. הצגנו דרכון בתוקף לחצי שנה קדימה. הגשנו שתי תמונות בגודל 3X4, עבור כל אחד מבני המשפחה (במידה ואין תמונות הם סורקים את תמונת הדרכון בעלות של 60,000 קיפ). שילמנו 20,000 קיפ עבור כל יום נוסף של שהיה (מינימום 3 ימים מקסימום 30 ימים) ותשלום נוסף דמי שירות בסה"כ של 25,000 קיפ לדרכון.

"מה נוכל לעשות אם הגבולות יסגרו ותוקף הויזה שלנו יפוג?" שאלתי בדאגה את האישה החביבה שקיבלה את פנינו. היא חייכה אלי חיוך מרגיע "אנו מודעים לבעיה של התיירים במדינה, לכן החוקים השתנו וכל עוד הגבולות סגורים תוכלו לשוב ולחדש את הויזה ככל שתצטרכו" היא הביטה בטופס, "אין צורך למלא את סעיף היעד הבא" היא אמרה. "את הרי לא יכולה לדעת מראש מה יקרה ומתי…" נשמתי לרווחה. דאגה אחת פחות.

חיפשנו בית מגורים למשך תקופה ארוכה

המשימה הבאה שלנו הייתה למצוא בית מגורים לחודש הקרוב. החלטנו לחפש בית למקרה שיחול סגר גם בערים. עכשיו שסגרו את גבולות המדינה…

הרב שלום מבית חב"ד, שלח לי הודעת WhatApp עם קישור לפוסט בקבוצת דירות להשכיר של העיר. אני יצרתי קשר עם Mr Jimmy ותאמתי עמו פגישה לבדוק את הבית המוצע להשכרה. הוא התגלה כאדם חביב וחייכן אולם הבית לא מצא חן בעינינו. הוא ממוקם ממש קרוב למרכז העיר אולם היה מוזנח מאוד לא דמיינו את עצמנו נשארים בתקופת סגר בבית כזה. Yoon חברינו המקומי נרתם לסייע לנו. הוא יצא להפסקה ממקום עבודתו בגלידריה. אסף אותי מהגסטהאוס וביחד נסענו על האופנוע שלו בין השכונות השונות בניסיון לאתר בית שניתן לשכור לחודש ובמחיר שפוי. המשימה מאתגרת, רבים מבעלי הבתים מעדיפים להשכיר לשנה ולא לחודש. הוא לא וויתר וניסה לדבר על ליבם של בעלי הבתים.

"אל תדאגי" הוא אמר לי. "מחר נמשיך" והזמין אותי לכוס שתייה קרה. הרגשתי נבוכה, יצאתי בחופזה מהחדר, הארנק שלי נשאר על השולחן בחדר. אני זאת שצריכה להזמין אותו למשקה קר ומרענן. "אל תדאגי" הוא חזר ואמר, חיוכו החמים האיר את פניו היפות. חיבקתי אותו חזק. קורונה או לא, זאת הדרך שלי לומר לו תודה.

"אתה תהיה בסדר?" שאלתי בדאגה. רגע לפני שנפרדנו. הוא חייך והנהן בראשו.

"את יודעת, פעם הייתי במצב גרוע יותר. היו ימים שלא יכולתי לקנות לעצמי בגד ללבוש או נעליים", הוא נשם עמוקות, "היו ימים שלא ידעתי איך אוכל לקנות אוכל". הוא הישיר מבטו אלי, "הימים ההם חלפו, הכל יהיה בסדר עכשיו, זה רק חודש או חודשיים, אני אמצא עבודה חדשה" קולו גווע.

"תודה" אמרתי בקול חנוק, "תודה על כל מה שאתה עושה למעננו". "אל תדאגי" הוא אמר שוב. "מחר אאסוף אותך בצהריים, נמשיך לחפש".

מבטי לווה את דמותו הרכובה על האופנוע, מתרחקת במורד הרחוב. עמדתי שם ברחוב השקט ונזכרתי בשיר אהוב מילדותי… (זה קורה, אריק לביא)

זה קורה שהדרך מתמשכת זה קורה יש ללכת, ללכת שום דבר לא ידוע לא שנה, לא שבוע, יש לנוע, לנוע…

קיבלנו החלטות גורליות

"מצאת בית?" כולם הקיפו אותי בציפייה מתוחה כשנכנסתי לחדרנו הקטן. הנדתי בראשי בשלילה. הילדים פנו לעיסוקם ואני הסתודדתי עם איציק בצד.

"הוא פוטר גם מהעבודה השנייה שלו" לחשתי בדאגה. "גם מפעל היוגורטים נסגר בגלל המצב, ידעתי לפי קולו העצוב שמשהו רע קרה לו" איציק הקשיב והנהן בראשו. "עם זאת, הוא ממשיך ומתרוצץ למעננו ומשתדל לא לחשוף את דאגותיו בפנינו".

מאוחר יותר פגשתי את החברה הקוריאנית שלנו. היא חולה. פניה סמוקות, חום גופה האמיר מעל 39 מעלות, והיא נשמעה חלושה. דאגה קרעה את ליבי. "מה אם היא נדבקה?" חשבתי בחשש. הצעתי לה את עזרתי, אולם היא כבר הצטיידה במלאי תרופות להורדת חום ותוספי ויטמין C.

בימים האחרונים התפרסמו חדשות על שני חולי קורונה בעיר. האחד, נהג אוטובוס תיירים שהסיע קבוצת מטיילים מאיטליה לפני כשבוע וחצי ומאוחר יותר התברר שכולם חלו בווירוס. החולה השנייה היא אמו אשר נדבקה ממנו ולמרבה החרדה היא עובדת בשוק האוכל. "ומה אם היא הדביקה אנשים רבים נוספים?" צמרמורת ירדה במורד גבי.

למחרת נראה שאורחים נוספים בגסטהואס חולים. קול שיעולם הכבד נישא באוויר.

"אנחנו חייבים לעבור מכאן מהר" הסכמנו זה עם זה. הבטנו בחשש על ילדינו. ארזנו את חפצינו בחופזה. יצרתי קשר עם בעלת בית של אחד הבתים שראינו. המחיר המבוקש היה יקר באופן משמעותי משאר הבתים, אולם הוא גדול, מרווח ומעוצב יפה. אין ספק ששהייה במסגרת סגר אם ייפול עלינו אחד כזה, תהיה נעימה בו יותר משאר הבתים שראינו. הודעתי לה שנגיע והיא נענתה בשמחה.

שלחתי הודעת עדכון ל- Yoon. מאוחר יותר כשהוא סיים את עבודתו הוא הגיע אל ביתנו החדש. יצאנו ביחד לקניות במרכולים המועטים שעדיין היו פתוחים והצטיידנו במזון ובמים לתקופה הקרובה.

ארוחת ערב שבת חגיגית

שעות ספורות קודם לכן הרב שלום מבית חב"ד שלח לי הודעה שאנו מוזמנים לארוחת ערב עם משפחתו על אף שבית חב"ד המוגדר כמסעדה, נסגר לפי דרישת הרשויות זה מכבר.

נענינו בשמחה להזמנתו. הערב עבר בנעימים. הרב ורעייתו אנשים טובי לב ונעימים. הצרתי על כך שאת ליל הסדר הקרוב לא נוכל לעשות עמם. הודעה על הסגר הצפוי הגיעה בשעות הצהרים באופן רשמי.

ביום המחרת הכנו ארוחת ערב חגיגית. Yoon הגיע לארוחת הערב. בילינו ביחד את אחד הערבים הכי יפים שלנו במסע.

ליווינו אותו החוצה בצאתו. היה עצוב להיפרד ממנו. הוא הפך להיות כל כך משמעותי בחיינו בתקופה כה קצרה. "מלאך" אמרתי לאיציק. עמדנו בדממה בחשיכת מפתן ביתנו. ידי בכף ידו החמימה, מבטינו ליווה את דמותו של Yoon, הרכובה על האופנוע, מתרחקת לאיטה בסמטה הצרה.

את הימים הבאים בילינו ספונים בביתנו. בתחילה זה היה נעים. רגע לעצור הכל. לנוח מהנדודים, מעין חופשה בתוך המסע. ניצלנו את הזמן הפנוי לאכול, לצפות בסדרות בטלוויזיה, לאכול, לשחק במשחקי קופסא, שוב לאכול, לנוח, לנשנש, לקרוא, להתקוטט, לריב, לצעוק, להשלים, לאכול כי הרי מזמן לא אכלנו.

בהמשך למדנו לשחק Badminton (כדור נוצה) או ליתר דיוק, בעיקר לאבד את הכדורים על גגות הרעפים של השכנים או בחצרות הנעולות, אם כי עם הזמן שחלף יש לציין בסיפוק ניכרת מגמת שיפור.

למזלנו הבית כל כך גדול, כך שבכל פעם החלפנו את מיקומינו בתוכו והרגשנו כאילו "יצאנו".

אחת לכמה ימים, איציק "החייל האמיץ" יצא עטוי מסכה, לקניות בסופרמרקט ובדוכני הפירות.

"אני יוצא להשלמות" הוא אמר ואני חייכתי לעצמי שכן לא חסר כלום בבית. הוא היה זקוק לאוויר. הוא שחייב תמיד להיות בתנועה, כלוא כארי בסוגר כבר כמה ימים.

כשחזר, ידיו היו מלאות בכל טוב: פירות וירקות, פינוקים טעימים ודיווחים על הנעשה בחוץ.

באחד הבקרים כשאיציק פתח את חלונות הבית לרווחה, הוא הביט מהורהר לשמים "היום תהיה שקיעה יפה" אמר לבסוף בפסקנות. סמוך לשקיעה יצאנו אל נהר המקונג הסמוך לביתנו. התיישבנו על המדרגות המובילות אל המזח הריק ובהינו בכדור האש האדמדם נמוג לאיטו אל מעבר להרים המתנשאים מעל הנהר.

חג הפסח קרב ובא. חג החירות כמה אירוני. תכננו לחגוג השנה קצת אחרת, כבני חורין, לתור את העולם, כפי שליבנו חפץ, אולם ליקום תכניות היו משלו ואנו מצאנו את עצמנו בסגר במדינה זרה. למרבה המזל, על אף הפחד ותחושת הכאוס בעולם, בלאוס האווירה רגועה ושלווה.

בבוקר ליל הסדר, איציק עמל במשך שעות במטבח. הוא רקח מטעמים. ערכנו את השולחן כמיטב המסורת וקראנו בהגדה עד תומה. אני חושבת שמעולם לא סיימנו את קריאת ההגדה כפי שעשינו הפעם. התפילה בסוף קריאת ההגדה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" קבלה לפתע משמעות עצומה הפעם.

אחת לכמה ימים Yoon הגיע לבקר אותנו והביא עמו משב רוח רענן לתחושת השעמום שאפפה אותנו לפרקים.

השעמום כרסם בי כל חלקה טובה. "אני חייבת להתנדב, לעשות משהו עם עצמי" חשבתי. כתבתי מייל ל- Buffalo Dairy והצעתי את עזרתי בחליבות ובטיפול בעגלים הצעירים. הצעתי את ניסיוני כרפתנית אחרי שעבדתי במשך שנים ברפת הקיבוץ בו גרתי. במייל חוזר הם הודו לי אולם לצערם, אינם רשאים לקבל את עזרתי בגלל ה- Covid 19.

צפצוף ההודעות הסב את תשומת ליבי למכשיר הנייד שלי. קראתי שוב ושוב את ההודעה בחוסר אמון. הוחלט להאריך את תקופת הסגר עד תאריך ה- 3 במאי. נשמתי עמוקות ופלטתי אנחה קולנית.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2020

הבוקר כפיר הביט בי במבט בוחן "אמא" הוא שאל, "איך בכלל התחילה כל השנאה הזאת ליהודים?"
לא ידעתי לענות על כך. כפיר אינו מוותר, הנושא חשוב לו, הוא רצה להבין מה גורם לשנאה כה עזה לבעור. במשך שעות הבוקר חקרנו באתרי האינטרנט השונים על התקופה שקדמה לשואה. קראנו ולמדנו על משפחתו של היטלר, על ילדותו המוקדמת, נעוריו ומהלך חייו. למדנו על יכולות הנאום והדמגוגיה שעזרה לו לסחוף אחריו המונים. האנטישמיות כבר פעמה שם ברקע מחכה להזדמנות להתפרץ ביתר שאת. למדנו על התהליכים ההיסטוריים שהובילו לתקופה השחורה ביותר בתולדות העם היהודי והאנושות כולה.

אחרי שתיקה ארוכה. הצעתי שננסה לחפש את "הסטורי של אווה". פרויקט זה התפרסם בשנה שעברה ולא הייתי בטוחה אם עדיין ניתן לצפות בו. שחף סייעה לי לאתר אותו.
צפינו בנשימה עצורה. קצב הסרטונים היה מהיר. הצצתי לראות את הבעת פניהם של הילדים. כפיר רגשן כמוני, פניו משקפות את מחשבותיו. שחף נראתה קשוחה יותר, היא ישבה בשקט מאופק.

"אנני, את חושבת שאנשים יזכרו אותנו?" שאלה אווה את חברתה הטובה. "כן אווה … היומן שלך…" ענתה לה אנני, "כולם יזכרו אותנו" והשעינה את ראשה על כתפה.

הדמעות הציפו את עיניי. השתדלתי לאסוף את עצמי. "אם האינסטגרם היה קיים בתקופת השואה, הנאצים היו מחרימים את הטלפונים הניידים ואוסרים על היהודים לפרסם סטוריז" אמרה שחף בשקט. הבטתי בפניה החתומות. עיניה התמקדו בנקודה כלשהי בחלל מולה. רגע אחר כך היא התכרבלה בזרועותיי.

הטקס שלנו לזכר קורבנות השואה

ניסחנו ביחד טקס קטן משלנו לזכר קורבנות השואה. תכננו לקנות פרחים ולשלוח אותם בנהר. כל אחד מאתנו בחר קטע קריאה. כפיר רצה להקדיש פרחים לילדים, להורים ולמשפחות. שחף בחרה להקדיש פרח לניצולים שזכו לראות את הקמת מדינת ישראל, בנו את ביתם מחדש ונתנו עדות כדי שנזכור ולעולם לא נשכח. אני הקדשתי פרח לזכרם של אנשים עם צרכים מיוחדים ופגועי הנפש שנפלו קורבן לאידיאולוגיה הנאצית הרצחנית. איציק בחר להקדיש פרחים למורדים ולגיבורים שהצטרפו לפרטיזנים וחרפו את נפשם במלחמה בנאצים ולקהילות שנמחו מעל פני האדמה.

לקראת שקיעה ירדנו אל נהר המקונג. בדרך עצרנו לקנות פרחים.

מידי יום ברחוב הראשי בדוכני הרחוב, ניתן לרכוש פרחים קטנים וכתומים המוגשים כמנחה במקדשים לבודהה. קיוויתי למצוא שם פרחים אחרים שיתאימו לטקס הזיכרון שלנו. לפתע הבחנתי באחד הדוכנים בפרחים גדולים ויפים באחד הדליים. כולנו הסכמנו שהפרחים האלו יתאימו למטרתנו. בעלת הדוכן חייכה אלינו, מופתעת כשבקשנו ממנה שבעה פרחים. היא בחרה עבורנו שבעה פרחים גדולים ויפים במיוחד והגישה לנו אותם בטכסיות רבה.

משכנו אל נהר המקונג. שם אל מול נוף הנהר הקסום, בתוך אווירת החופש האינסופי, התייחדנו עם זכרם של בני עמנו אשר חירותם וחייהם נגזלו באכזריות בלתי נתפשת.

עדכונים בנושא המגיפה

מידי יום התפרסמה הודעה באתר הבריאות של לאוס לגבי מספר החולים והמחלימים מ- Covid 19. מזה ימים אחדים חגגו ברשתות החברתיות את העובדה שלא נוספו חולים לרשימה. הם ברכן את הצוותים הרפואיים על עבודתם הקשה ושמחו על החלמתם של החולים.

תהיתי אם כמות חולי הקורונה שפרסמו היא כמות אמתית.

לאחרונה החלה תכונה ברחובות. יותר ויותר אנשים יוצאים החוצה. חנויות החלו נפתחות, אומנם עדיין לא ניתן להיכנס פנימה. אפשר לבקש את המצרכים מחוץ לחנות ולהמתין בסבלנות תוך שמירת מרחק זה מזה עד שהמצרכים יועברו בשקית החוצה.

מדי אחר צהריים נפרסו דוכני פירות וירקות ברחוב הראשי. פעם ביום עברה משאית חיטוי ברחובות העיר, הותירה אחריה עננת כלור חריפה. לא הצלחתי להבין איך יתכן שבכל המדינות המקיפות את לאוס, רבים לקו בנגיף ובלאוס רק 19 אנשים חלו.

כשפסענו מידי פעם ברחוב הבחנתי שחלק מהמקומיים, חצו את הרחוב לצד השני. הם נרתעו מקרבתנו. בתחילה חשבתי שאני מדמיינת שטויות, אולם עד מהרה הבנתי שאין זה פרי דמיוני. אנשים פחדו מאתנו.

יצאנו לנשום אוויר צח

שלושה ימים לפני תום תקופת הסגר, חברינו Yoon הגיע לבקר. הוא סיפר לנו על הנעשה בכפרים מסביב לעיר. הוא הציע שנלך אחר הצהריים לטייל בעברו השני של הנהר. ליד מקדש יפה בהרים יש שמורת טבע יפה.

הצטיידנו בפירות ומים לדרך וחצינו את הנהר במעבורת. כשהגענו גילינו שהדרך אל המקדש והשמורה, חסומה.

בכניסה לגשר הלבנים הצר נתלה שלט גדול בכתב יד מקומי האוסר על המעבר. Yoon היה נבוך מעט. הוא לא ידע שהדרכים בצד הזה של הנהר סגורות למעבר זרים. אחד השומרים בשער הסביר לו שבגלל ה- Covid 19 החליטו למנוע מעבר. שבנו על עקבותינו. אישה מקומית הצביעה על שביל צר העובר לאורך גדת נהר המקונג, הרחק מהכפר.

פסענו לאורך השביל עד שהגענו לדרך ללא מוצא ונאלצנו לפנות פנימה אל תוך הכפר עצמו, כמאתיים מטר לפני הכניסה לשמורה. המקומיים הביטו בנו בחשדנות. דקות ספורות חלפו. מישהו קרא לעברינו. הוא שאל למעשינו שם. Yoon הסביר לו שאנו בדרכנו למקדש ולשמורת הטבע.

"הדרך לשמורה חסומה" הודיע לו הבחור, רק תושבי הכפר מורשים לעבור לשם. בינתיים ראש הכפר הגיע רכוב על אופנועו. הוא ליווה אותנו בדרכינו החוצה. "תוכלו לשוב אחרי ה- 11 במאי רק אז אולי נפתח את המעברים, תלוי במצב".

Yoon התנצל בפנינו על אי הנעימות שנוצרה. בתחילה זה היה מוזר להיות מגורש כך. "הסגר לא אמור להסתיים ב- 3 במאי?" שאלתי.

"אנשי הכפר שונים מאנשי העיר" הוא הסביר. "הם רואים תיירים ונלחצים". הוא המשיך ואמר "הסברתי להם שאתם כבר שלושה חודשים בלאוס ועדיין הם מודאגים" חייכתי.

"אם לא היית אתנו, היית יכול לעבור למקדש?" שאלתי בסקרנות. "לא, כי גם אני זר" הוא ענה. "אבל איך הם יודעים?" הקשתי. "ראית את השטח הגדול ליד השוק?" הוא שאל, הנהנתי בראשי בחיוב. "כל אחר צהריים, אנשי הכפר נפגשים שם, שותים בירה ומדברים". הוא חייך "כולם מכירים את כולם במקומות קטנים כאלו".

מהרנו לעבר המעבורת. הוא שוב התנצל באי נוחות. "על מה?" שאלתי בחיוך. "אני כל כך שמחה שזה קרה". אמרתי לו. הוא נראה מופתע. "עכשיו אני יודעת שההחלטה שלנו להישאר בלאוס הייתה נכונה ומבורכת" עצרתי רגע. מבטי נח על הנהר הרחב ועל השתקפות קרני השמש המרצדות על פני המים. "עכשיו אני מבינה איך זה שהמגיפה נבלמה כאן, זה מדהים שהאוכלוסייה לוקחת אחריות, שאין צורך בצבא ומשטרה לאכוף חוקים והנחיות". אמרתי בעודנו עולים למעבורת.

"הם כבר מגזימים" הוא אמר נחרצות. "טוב, אני מניחה שעדיף שיגזימו מאשר שחלילה ידבקו", הרהרתי לרגע, "אני רק לא מבינה למה הם הניחו לנו לחצות במעבורת אם היה ברור להם שלא נוכל להמשיך אל תוך הכפר, לא היה עדיף שיהיה שילוט המודיע על כך?" Yoon הנהן בהסכמה.

בכל מקרה היינו צריכים לחשוב על היום שאחרי.

"מה עושים? לאן ממשיכים? באיזו דרך לבחור?"…

נראה שהעולם סביבנו שרוי בתוהו ובוהו. חשתי את הלמות ליבי, לרגע ארוך אחד, קול הדופק הכאיב באוזני ולפתע זה הכה בי, הטקסט מתוך Alice’s Adventures in Wonderland הספר האהוב עלי, הדהד בראשי.

"Cheshire Puss," she began, rather timidly, as she did not at all know whether it would like the name: however, it only grinned a little wider. "Come, it's pleased so far," thought Alice, and she went on. "Would you tell me, please, which way I ought to go from here?" "That depends a good deal on where you want to get to," said the Cat. "I don't much care where – " said Alice. "Then it doesn't matter which way you go," said the Cat. " – as long as I get somewhere," Alice added as an explanation. "Oh, you're sure to do that," said the Cat, "If you only walk long enough…."

אכן, אין כל ספק, לאנשהו נגיע בוודאות, בתנאי, כמובן, שנלך זמן ארוך מספיק…

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לפוסט המלא »
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לפוסט המלא »
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לפוסט המלא »
כוס המחילות עומד על גזע עץ

ארגנטינה

ארגנטינה – מולדת הטנגו, ארוחות אסדו ערב לחיך ויין משובח אל מול נופים עוצרי נשימה.
חלקו הראשון של המסע.

לפוסט המלא »
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לפוסט המלא »
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לפוסט המלא »
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לפוסט המלא »
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
תצפית על פסגת הר הגעש רואיז

קולומביה – עמק הקפה

מעולם לא אהבתי את טעמו המריר של הקפה ובכל זאת, הקפה של קולומביה הצליח להרטיט את בלוטות הטעם שלי. אני נהנית לשאוף לקרבי את הארומה

לפוסט המלא »
כרבולתן הסלעים

קולומביה – שבוע בגן עדן

Jardín הכפר הצבעוני והפסטורלי לא היה בתכניות שלנו. כשהבטנו במפה כדי לתכנן את המשך טיולנו, הבנו שעל מנת להימנע משעות נסיעה ארוכות ומתישות, מוטב יהיה

לפוסט המלא »
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לפוסט המלא »
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לפוסט המלא »
מצנחי רחיפה בצ'יקאמוצ'ה

קולומביה – מרחפים בין עבר להווה

בחלקו השני של מסענו בקולומביה, הגענו לפסטיבל העפיפונים שהתקיים ב- Villa de Leyva, עיירה קטנה וקסומה. בסמוך לעיירה נמצאים שרידיו של מאובן פליוזאורוס.
בעיירה סאן חיל, גלשנו במצנחי רחיפה מעל הקניון השני בעולם.

לפוסט המלא »
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לפוסט המלא »
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לפוסט המלא »
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לפוסט המלא »
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לפוסט המלא »
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לפוסט המלא »
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לפוסט המלא »
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לפוסט המלא »
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לפוסט המלא »
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לפוסט המלא »
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לפוסט המלא »
עיטם לבן ראש

ארצות הברית – ריצ'מונד

הגענו מוקדם לתחנה המרכזית, במטרה להספיק לשקול את תיקי הגב הכבדים ולעמוד בתור בתקווה לתפוס מקומות ישיבה מוצלחים. גשם החל לרדת. "מזל שהקדמנו!" חייכנו בהקלה,

לפוסט המלא »
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לפוסט המלא »
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לפוסט המלא »
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לפוסט המלא »
חותמת ויזה ללאוס בדרכון

לאוס – ויזה והארכת ויזה

כיצד להגיש בקשה לויזה ללאוס? ויזת תייר מונפקת עבור שלושים יום בלבד ומאפשרת כניסה אחת למדינה. תוקפה: שלושה חודשים מיום הוצאתה. לאורך שנים, ניתן היה

לפוסט המלא »
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לפוסט המלא »
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לפוסט המלא »
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לפוסט המלא »
חולות לבנים וים בגוון טורקיז באי קופנגן

תאילנד-איים אבודים

איים אבודים? טוב נו, לא באמת… מעבר הגבול ממיאנמר לתאילנד עבר באופן חלק. ביציאה מאזור הגבול השתרך תור עצום של אנשים שהמתינו לבידוק בטחוני. אחד

לפוסט המלא »
ילדות מנפחות בלונים

מינאמר – תם אך לא נשלם

חלקו האחרון של מסענו במיאנמר. ביקרנו במקדשים עתיקים.
שמורות טבע קסומות.
חזרנו להיפרד מחברינו בינגון
והבטחנו לעצמנו שיום אחד נשוב למדינה המופלאה הזו בשנית.

לפוסט המלא »
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לפוסט המלא »
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לפוסט המלא »
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לפוסט המלא »
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לפוסט המלא »
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »