יום אחד

מסע, משפחה ומה שביניהם

30 בנובמבר 1993

נפרדתי מבני משפחתי ומחבריי. עליתי בהתרגשות לטיסת Turkish Airlines לבנגקוק. נוחתת הישר לתוך חלום נפלא של ריחות, טעמים וצבעים ולחגיגת יום הולדתי העשרים וארבע.

באותם ימים כשהייתי בטוחה שהעולם שייך לצעירים באחת הנסיעות הבלתי נגמרות פגשתי תיירת גרמניה היא נראתה לי כל כך מבוגרת במראה ועדיין כה צעירה ברוחה, שוחחנו ארוכות וברגע של פתיחות העזתי ושאלתי לגילה. "בת 50" היא ענתה בחיוך. "וואו", חשבתי לעצמי, "יום אחד גם אני ארצה לטייל כך כמוה, בגילה".

הטיול ההוא למזרח, לנצח חרץ את גורלי! ידעתי ששוב לא אוכל לחיות את חיי כפי שהיו קודם לכן. כבר אז יצר הנדודים טבע בי את אותותיו.

כך מצאתי את עצמי במהלך השנים נודדת לדרום אמריקה, מרכז אמריקה ושוב לדרום אמריקה, קובה ועוד…

אבל אסיה, אסיה איכשהו נותרה מאחור כחלום רחוק.

28 במרץ 2018

חמשה עשר זרים נפגשים במעבר הגבול מנחם בגין בדרך לסיני, למה שעומד להיות שישה ימים מופלאים בהדרכתם של גילי ששון ושוקה המדריך המיתולוגי. "ממרומי ההר הגבוה אל מעמקי הים".

היה זה טיול אתגרי וקסום. היינו חבורה משונה מכל הגילאים ומכל גווני הקשת של החברה הישראלית. מיום ליום הלכנו והתגבשנו. צעדנו זה לצד זו ואיכשהו לאחר פרק זמן של הליכה מצאנו את עצמנו תוהים "איפה נועה?"

את נועה תמיד מצאנו לבסוף יושבת על קצה צוק משרבטת במחברתה…

באחת הפעמים כשמצאנו אותה כך ישובה, מרוכזת, ידה שטה על הנייר, הבטתי מעבר לכתפה, מן הדף ניבט אלי הנוף הנפלא של המדבר ממולנו, היא הרימה את עיניה מהדף, מבטנו הצטלבו "מדהים" לחשתי.

בבדיחות הדעת אמרתי לה שלדעתי לחבורה שלנו צריכים לקרוא "מוצאים את נועה…" צחוקה המתגלגל שטף את הוואדיות ואנו שקענו לאחת השיחות המרתקות, המרגשות והעוצמתיות שהיו לי אי פעם.

בפתיחות נדירה חשפה את נועה, אומנית, צלמת, ציירת, אשת שיחה מרתקת המתמודדת עם פיברומיאלגיה ומאניה דפרסיה.

בעייני רוחי דמותה לנצח שזורה בוואדי המוביל לסנטה קטרינה הציורית.

לימים נועה של המדבר הגשימה את חלומה "מסע אל קו השבר" קראה לו, מסע אופניים מעמק החולה לאורך השבר הסורי אפריקאי ועד להר הגדול בסיני.

28 במרץ 2019

אספתי מתיבת הדואר שלנו, מעטפה גדולה ועבה, מאוירת ומיוחדת.

"נועה?!" חשבתי בהפתעה.

פתחתי את המעטפה בתשוקה.

לכף ידי החליק רישום נפלא מהמסע שלה, "מסע אל קו השבר". לבי פזז בשמחה. נברתי עוד במעטפה ופגשתי בהדפס יפיפה גם הוא מנופי סיני הקסומה.

מאחור, היא כתבה הקדשה בכתב ידה היפה:

בעוד עשרים שנה אתה תהיה מאוכזב יותר מהדברים שלא עשית מאשר מהדברים שעשית. אז השלך את הלולאות שקושרות אותך, הפלג מהנמל הבטוח. תפוס את הרוחות הטובות במפרשייך. חקור. חלום. גלה.

מארק טווין

ליבי הלם בפראות… גיששתי אחר הטלפון הנייד שלי, חייגתי לאיציק. זה הרגיש כאילו נצח עבר עד שענה.

הקראתי לו את ההקדשה וללא הפסקה לנשימה, הוספתי "בעוד חצי שנה ימלאו לי חמישים שנה, אנחנו יוצאים למסע למזרח הרחוק".

"טוב" שמעתי את קולו הנרגש מעברו השני של הקו.

"אוקי, זה היה קל" חשבתי לעצמי ונשמתי בהקלה!

בהקלה?!

האמנם?

באותו סוף שבוע החלנו הופכים בעניין, נעים על הסקאלה שבין התרגשות עצומה (כי חלומות נועדו שיגשימו אותם) לבין חששות. מה חששות? חרדות! (עוזבים מקומות עבודה, איך נממן את ההרפתקה ומה יהיה על הלימודים של הילדים, האם נשכיר את הבית ומה עושים עם הריהוט, שנשכיר את הבית עם הריהוט? יואווו, הספות האהובות שלנו בהזמנה אישית, אין מצב! והפרידה מהמשפחה והחברים… טוב, מארק טווין בהחלט ידע על מה הוא מדבר כשכתב: "השלך את הלולאות שקושרות אותך…")

31 במרץ 2019

בוקר יום ראשון, צללתי אל תוך אתרי הטיסות השונים, מצאתי ארבעה כרטיסים לכיוון אחד: בנגקוק. הזנתי מהר את פרטי הדרכונים ומספר כרטיס אשראי, חייגתי לאיציק. סיפרתי לו על הזמנת הכרטיסים ושכל מה שנותר זה ללחוץ אישור הזמנה.

"תלחצי" הוא אמר מעברו השני של הקו.

לחצתי…

דממה.

בהלה!

אושר אין סופי!

1 באפריל 2019

הודעתי בעבודה על עזיבה. סיפרתי לצוות שבחודש אוגוסט הקרוב, אנחנו יוצאים למסע משפחתי למזרח, שקנינו כרטיסים לכיוון אחד ובעצם אנו הולכים אל הלא נודע…

עכשיו לכי תשכנעי אותם שזאת לא מתיחה.

אפריל עד אוגוסט

עברו עלינו חודשים ארוכים של התארגנות בלתי נגמרת, בכללם שיפוצים, מציאת שוכרים, אריזות, פינוי הבית, חיסונים, פגישות עם מחנכות הילדים בבתי הספר, בירורים שונים ועוד ועוד…

1 באוגוסט 2019

מניחה בגדים אחרונים בתיק.

קיפלתי בגדים אחרונים והנחתי בתיק.

הרמתי את מבטי וסקרתי את החדר הגדול שהיה מלא בחפצי האישיים עד הבוקר. סגרתי את הרוכסן ויצאתי אל הבית הריק. הקירות חפים מתמונות, נראים כל כך בודדים, ירדתי במדרגות אל הקומה התחתונה בביתי האהוב.

חשבתי שזה מדהים איך שהבית מתרוקן מחפציו אבל הלב מתמלא באושר. הבחנתי בהד המוזר שנוצר בבית הריק וראשי המתמלא במנגינה שמחה. "אלו נעורי השניים" חשבתי לעצמי כשנעלתי את דלת ביתי בפעם האחרונה.

"יוצאים אל הלא נודע", אל המסע עליו חלמתי שנים כה רבות.

הבטתי על התרמילים שיהפכו בקרוב לביתנו בשנה הקרובה.

אושר! אפשר בכלל להסביר את המילה הזאת?!

23 ימים נותרו עד ליציאה אל המסע, בינתיים עברנו להתפנק קצת אצל חמותי.

12 באוגוסט 2019

התעוררתי בשש בבוקר, הקשבתי לצלצול השעון המעורר ואז זה הכה בי, לפני יום ארוך שחלקו עוסק בפרידות מהמטופלים שלי, את רובם אני מלווה שנים רבות. בחלקו השני של היום, יתקיים המשחה השנתי שבו כל השחיינים שלנו מגיעים ושוחים לפי מקצים, כל אחד לפי יכולתו עם ליווי או ללא ליווי מדריך, עם אביזרי עזר שונים או באופן עצמאי, כשעל הדופן המשפחות והמדריכים הגאים מריעים ומעודדים, אמנם זאת אינה תחרות שחייה, עם זאת כל שחיין מנסה לשבור את השיא האישי שלו ואם הוא מגיע ראשון במקצה שלו, אז בכלל השמחה רבה. המסר המרכזי של המשחה: "כל אחד יכול". בכל שנה אני מתרגשת מחדש כאילו זאת הפעם הראשונה שאני מלווה שחיינים למשחה, הבוקר הזה כל כך התרגשתי , לא הצלחתי להשתלט על הדמעות. שכבתי במיטה דקות ארוכות וחשבתי "איך אני אעמוד ביום הזה?"

אבל לשעון אין זמן בשבילי, הוא המשיך בשלו וזרק אותי חזרה למציאות. אספתי את עצמי ונסעתי למקום האהוב עלי כל כך. שעות הבוקר המוקדמות הוקדשו לפרידה מחלק מהמטופלים הבוגרים שלי. השעות חלפו מהר כל כך.

המשחה השנתי

… ואז קוראים בשמות המשתתפים במקצה השמיני.

הבטתי על השחיין הצעיר שלי, אנחנו ביחד שנה. ישוב על הדופן, הוא מביט בי בעיניו הבוטחות, רוכן אלי נמוך במים, דרוך לשריקת הפתיחה, אני לוחשת לו כמה אני גאה בו!

שריקת פתיחה.

הוא זינק למים. הבטתי בו מרותקת. "אלוהים אדירים! מה עשיתי? מה עבר לי בראש?!" חשבתי בבהלה.

הוא שחה בנחישות, הבחנתי איך הוא מיישם את כל מה שלמד. עם כל תנועה שלו במים, נזכרתי בכברת הדרך שעשה מאז היום ההוא כשהגיע אלי ביישן, שקט, חלוש, מפוחד, מסורבל כל כך, בלחש ביקש להצליח לשחות, כמה קשה היה לו הכל… כעת, הגיע לרגע המפואר הזה! הסטופר עצר. התוצאה הראתה שהוא הצליח לגעת בקיר אחרי 43 שניות, כשבאימונים הצליח לסיים כל פעם אחרי 48 שניות. מבטו גאה, האושר מציף את פניו. אימצתי אותו חזק אלי, "אני אתגעגע אליך!" לחשתי, הוא ענה "גם אני אתגעגע אליך גל".

מיקל ג'ורדון אמר פעם:

אנשים מסוימים רוצים שזה יקרה, אנשים מסוימים מתפללים שזה יקרה, אחרים גורמים לזה לקרות.

"עשית טוב", חשבתי, עיניי הוצפו דמעות, מזל שאנחנו בבריכה, אף אחד לא ישים לב, "עשית טוב!"

בימים הקרובים מצפות לי עוד פרידות רבות. אני חושבת שעכשיו אצליח לעמוד בהן.

16 באוגוסט 2019

יום האהבה

סוף שבוע אחרון בארץ עם חברים ומשפחה, ביום שישי הבא בשעות האלו כבר נהיה בדרכים.

תחנה הבאה: אושר!

והאושר הגיע.

הגיע היום המיוחל, יצאנו לדרך!

23 באוגוסט 2019, טיסת ארקיע IZ591, יצאה בעיכוב קל בלבד. על אף האזהרות הרבות ברשתות החברתיות, צוות הדיילים היה שירותי מאוד, הטיסה עברה בנעימים, ולקראת הנחיתה הדייל הראשי בירך את שחף בשם צוות הטיסה לכבוד יום הולדתה השלוש עשרה. שחף כמובן הסמיקה והובכה כל כך.

אוקי, הפתעה מעין זאת למתבגרת, המממם, אולי היה עדיף לוותר על כך.

רגעים של התבגרות

ב- 24 באוגוסט, יום הגעתנו לבנגקוק, חל יום הולדתה ה-13 של שחף. על אף התכניות הרבות שלנו לצאת ולבלות את היום עמה, ליל הטיסה ללא שינה הגונה הכניע אותנו ומצאנו את עצמנו מחשבים מסלול מחדש.

באותו ערב, יצאנו ל- Khao San Road וב- Rambuttri Road האווירה הצעירה והתוססת סחפה אותי עמוק לשנות התשעים המוקדמות. נכון המקום השתנה מאז המון אבל עדיין האווירה מחשמלת. שחף נראתה מאושרת, היא ריחפה לה בין הדוכנים, דגמה מאכלים שונים: פירות בשקיות, שיקים, Roti with banana, Pad Thai, spring roll ("תאי לוטי" משום מה זכרתי אותו קצת אחרת).

מידי פעם נעצרנו לרקוד ברחוב התוסס בהופעות חיות, בכל רגע החמיאו לה תיירים צעירים מארצות שונות, היא קרנה מאושר. משהו השתנה בשפת הגוף שלה, בדרך בה היא מחייכת, מדברת, מתנהגת, סקרתי אותה בסקרנות. אני חושבת ששם ברגעים האלו בדיוק, התחלתי לראות אותה קצת אחרת, היא כבר לא "הבייבי" שלי, יש כאן מישהי אחרת, מוכרת לי מפעם ולפתע קצת זרה…

בימים שיגיעו אחר כך, ההרגשה תלך ותתגבר. אני מושיטה לה את ידי ללכת יד ביד, תמיד נהגנו ללכת כך ביחד, אני כל כך אוהבת לחוש את חמימות ידה בכף ידי. היא לחשה לי "אמא, את מביכה אותי, אני כבר גדולה" התרחקה ממני, מנערת את שיערה הארוך בתנועה רכה.

הלב מתרסק, אני מביכה אותה? אילו רק יכולתי ללכת כך יד ביד עם אמי…

גיל ההתבגרות שלה, נושק לגיל "ההתבגרות" שלי, בתי הבכורה משתנה כל כך, לפתע זה מכה בי, אני לא באמת מכירה אותה, היא לעומת זאת מכירה היטב את כל מנעד הרגשות שלי.

יד חמימה קטנה ולחה אוחזת בידי, מבטו רך ואוהב, "אמא קיבוק" (השגיאה במקור: זוהי דרכו לבקש חיבוק מאז שהיה פעוט) הלב מתמלא שוב.

בימים שהגיעו לאחר מכן משפחתנו עברה טלטלות רבות. חווינו רגעים מביכים ורגעים מצחיקים, רגעים מטרידים ורגעים מרגשים ובעיקר רגעים בלתי נשכחים. נחרתות בנו חוויות מחזקות, מעצימות ובעיקר מגבשות.

מי אנחנו?

שמי גל, בת זוג של איציק, אנו ביחד שבע-עשרה שנה. לפני כשנתיים, איציק השתחרר מהצבא לאחר עשרים ושש שנות שירות. בשבילו זה "הטיול הגדול אחרי צבא". אנו הורים מאושרים וגאים לשחף בת שלוש-עשרה וכפיר בן עשר וחצי. עד היציאה למסע עבדתי הידרותרפיסטית בבית איזי שפירא ברעננה. במהלך שנותיי בעבודתי למדתי המון על משמעותה של נחישות והגשמת חלומות.

בחופשת השחרור של איציק נסענו לברזיל לחודשיים, החוויה העוצמתית, השאירה בנו טעם של עוד.

טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017
טביעות רגלינו בחולות ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

עלינו פשוט לצעוד בבטחה לעבר החלום שלנו, מה שנמצא בסוף הדרך לא יהיה יעד מפואר, אלא יופיין של טביעות רגלינו אותן הותרנו לאורך הדרך…

 Life is either a daring adventure or nothing at all

הלן קלר

אתם מוזמנים להצטרף אלינו למסע מופלא בעולם.

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לקריאת המאמר המלא ←
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לקריאת המאמר המלא ←
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לקריאת המאמר המלא ←
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לקריאת המאמר המלא ←
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לקריאת המאמר המלא ←
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לקריאת המאמר המלא ←
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לקריאת המאמר המלא ←
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לקריאת המאמר המלא ←
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לקריאת המאמר המלא ←
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לקריאת המאמר המלא ←
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לקריאת המאמר המלא ←
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לקריאת המאמר המלא ←
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לקריאת המאמר המלא ←
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לקריאת המאמר המלא ←
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לקריאת המאמר המלא ←
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לקריאת המאמר המלא ←
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לקריאת המאמר המלא ←
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לקריאת המאמר המלא ←
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לקריאת המאמר המלא ←
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לקריאת המאמר המלא ←
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לקריאת המאמר המלא ←
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לקריאת המאמר המלא ←
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לקריאת המאמר המלא ←
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לקריאת המאמר המלא ←
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לקריאת המאמר המלא ←
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לקריאת המאמר המלא ←
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לקריאת המאמר המלא ←
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לקריאת המאמר המלא ←
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לקריאת המאמר המלא ←
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לקריאת המאמר המלא ←
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לקריאת המאמר המלא ←
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לקריאת המאמר המלא ←
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לקריאת המאמר המלא ←
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לקריאת המאמר המלא ←
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לקריאת המאמר המלא ←
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לקריאת המאמר המלא ←
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לקריאת המאמר המלא ←