לוגו האתר יום אחד

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

קוריאה הדרומית הממוקמת בצדו הדרומי של חצי האי הקוריאני, הינו יעד טיולים מיוחד ומפתיע. לצד טכנולוגיות מהחדישות בעולם, ישנה היסטוריה עשירה, טבע מרהיב, תרבות ומנהגים מעניינים, קולינריה מגוונת ובריאה. האי ג'ג'ו הנמצא במרחק של שעת טיסה בלבד מהיבשת, מרתק במיוחד והוכר על ידי אונסקו, כאחד משבעת פלאי עולם החדשים.

האי ג'ג'ו

האי ג'ג'ו הוא אי געשי הממוקם כ-100 ק"מ דרומית לחופיה של דרום קוריאה. שטחו משתרע על פני 1,846 קמ"ר. זהו האי הגדול ביותר בקוריאה הדרומית.

האי נוצר כתוצאה מפעילות געשית של הר הגעש האלאסאן לפני כמיליון שנה, אשר עיצבה את האי בצורת אליפסה והותירה בו נוף פראי עוצר נשימה.

הר הגעש האלאסאן הממוקם במרכז האי מתנשא לגובה של 1,950 מטר והוא הר הגעש הגבוה ביותר בקוריאה הדרומית. בשנת 2007 הוא הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית.

פירוש השם ג'ג'ו בשפת הָאנְגוּקְאוֹ (השפה המדוברת בקוריאה הדרומית), "ממול". המקומיים מכנים אותו "האי ממול" או בשם החיבה "אי ירח הדבש", מאחר וזוגות רבים נוהגים לבלות בו את ירח הדבש שלהם.

במהלך השנים באי ג'ג'ו התפתח ניב מיוחד ותרבות נפרדת משאר חלקי המדינה.

חברתנו אנגיונג אשר נולדה, גדלה וגרה באי, סיפרה לנו שכדי להיות מסוגלת לתקשר עם בני משפחתה אשר נולדו, גדלו וגרים בעיר הבירה סיאול, עליה להתאמץ ולדבר בניב המדובר ביבשה, אחרת יהיה להם קשה להבין זה את זה.

האי ידוע בזכות פירות ההדר הגדלים בפרדסים הרבים. פרי הטנג'רין – זן קלמנטינות עסיסי ומתוק הפך לסמלו הבלתי מעורער של האי.

באי שלל מסלולי הליכה בטבע, המאתגר שבהם הוא הטיפוס אל הר האלאסאן. בנוסף, ניתן לבקר במערת לבה מרתקת, גן בוטני מרהיב, מפלים ויערות אשר בתקופת השלכת העצים מציגים גווני אדום-כתום-צהוב ובתקופת האביב מציגים פריחה מרהיבה. לחופי הים נוף סלעי פראי בלתי נשכח בעוצמתו.  אולם הכוכבות האמתיות של האי אלו הן  נשות הים המכונות האניאו (Haenyeo), אומניות הצלילה החופשית, אשר נוכחותן החשובה מורגשת בכל פינה באי.

למרבה הצער, קהילת נשות הים, אשר אוספות פירות ים  בצלילה חופשית מזה דורות רבים, הולכת ונעלמת עם השנים והקדמה.

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האניאו – מסורת בסכנת הכחדה

מסורת הצלילה המיוחדת של נשות האניאו החלה לפני מאות שנים.

במקור מסורת הצלילה החופשית באי ג'גו החלה בשנת 434 לספירה. הצוללים הראשונים היו בעיקר גברים למעט נשים אחדות שעבדו לצד בעליהן.

האזכור הראשון בספרות לפעילותן של הנשים כצוללות, קיים רק במאה ה- 17. מאז ועד ימינו ישנו תיעוד רב לפעילותן ולהתפתחותן התרבותית והכלכלית המרתקת.

נשים החלו לצלול מסיבות רבות. לפי הסטטיקה באותם הימים, גברים נטו יותר להיפגע בתאונות צלילה. בעוד שהנשים הסתגלו טוב יותר לצלילות עומק. משערים שהעובדה שלאשה יש יותר שומן תת עורי מאשר לגבר והיא מתמודדת טוב יותר בתנאי צלילה במים קרים, סייעו להן להסתגל למקצוע ולאמצו.

על פי תיעוד אחר שמקורו במסמך מהמאה ה- 18, הממשלה הטילה על אזרחי האי, תשלומי מס, על זן רכיכות המכונה אבלון. גברים רבים נטשו את האי בגלל עלבון וכעס.

הנשים אשר נותרו בגפן, פנו לים על מנת לשרוד כלכלית. הן יצרו פרוטוקול ייחודי של נהלים אשר כלל ציוד ראשוני יחד עם טכניקות נשימה וצלילה שפתחו בעצמן. חלקן אף צללו כשהן בהריון.

מאז ועד ימינו, קהילות האניאו פועלות במבנה מטריארכלי ייחודי. הן לוקחות על עצמן את תפקיד המפרנסות העיקריות.

טכניקות צלילה

האניאו פיתחו טכניקות צלילה חופשית, ללא שימוש בציוד צלילה. לפני שהן יורדות לצלילה הן משמיעות צליל המזכיר מעט את שריקת עופות הים. למעשה, הצליל נוצר כתוצאה מהיפרוונטילציה במטרה להרוות את דמן בחמצן טרם כניסן למים והצלילה אל המעמקים, שם הן משתמשות בטכניקות עצירת נשימה מבוקרות.

ילדות מתחילות להתאמן בטכניקות הצלילה החל מגיל אחת-עשרה. הן עוברות הכשרה קפדנית על מנת לפתח את הסיבולת הפיזית והמנטלית הנדרשת לצלילה אל עומק של עשרה מטרים ובתנאי ים קשים.

איסוף בר קיימא

האניאו פיתחו שיטות איסוף פירות ים בר קיימא. הן מקדמות את שימור המשאבים הימיים. במהלך הדורות הן פיתחו הבנה אינטימית של המערכת האקולוגית הימית המקומית ומעבירות את הידע היקר מפז לדור הבא.

הן אוספות קונכיות אשר הגיעו לגודל 7 ס"מ בלבד, קונכיות קטנות יותר מוחזרות אל הים על מנת שיגדלו וישגשגו. בנוסף הן אוספות קיפודי ים, אצות ותמנונים.

הן לעולם לא משתמשות בציוד צלילה מודרני על אף שציוד צלילה כזה, יאפשר להן לאסוף יותר פירות ים בפחות מאמץ או סיכון עצמי. אולם איסוף מורחב של פירות ים, יערער את מחזור הרבייה ובטווח הארוך אף יחסל את אוכלוסיית הרכיכות, הסרטנים והאצות. בבסיס האידאולוגיה שלהן עומדת הדאגה לגורלו של הדור הבא ועל החשיבות לשימור המשאבים היקרים של הים.

על אף מאמציהן, כבר בימינו מן נדיר של רכיכת אבלון (אוזן ים), נמצא על סף הכחדה. לא ברור האם הסיבה לכך נעוצה בדיג עודף, בשינוי אקלים או בבעיה מקומית. לעומתו, איסוף של מין אחר המוכר בשם חלזון טורבן ממשפחת הסביבוניים, מנוהל היטב על ידי קהילת האניאו, מאמציהן נושא פרי, מין זה שומר על אוכלוסייה יציבה.

כיום, כמות האיסוף, ושעות הדיג במהלך השנה, נשלטים בקפדנות על ידי קהילת האניאו ואגודות הדיג הייצוגיות שלהן.

חשיבות נשות האניאו לתרבות המקומית

תרבות האניאו התפתחה בתקופה בה הייתה חקיקה המדכאת את חירות הנשים. בעת שנשים היו מוגבלות לעבודת בית בלבד והיו אמונות על טיפול בילדים. בזמנים בהם נמנעה מהן גישה להשכלה. כאשר יצאו הנשים אל המרחב הציבורי היה עליהן לכסות את פניהן בצעיף. הן לא היו זכאיות לירושה. רק גברים יכלו לפתוח בהליכי גירושין, חלקם פשוט נטשו את רעיותיהם כאשר לא הצליחו ללדת בן זכר.

אירועים היסטוריים בשנות החמישים, כאשר כוחות ארצות הברית שחררו את קוריאה ואת האי ג'ג'ו מפני הדיכוי היפני והטילו אותם באחת ככלי משחק במלחמה הקרה בין ארה"ב לרוסיה עיצבו  ופיתחו את התרבות המאטריכלית.

במרוצת השנים, האניאו הפכו סמל להעצמת נשים. להיות חלק מהקהילה מסמל כוח נשי, חוסן כלכלי ועצמאות בחברה הנשלטת באופן מסורתי בידי גברים.

קהילת האניאו ממלאת תפקיד חיוני בשימור המורשת התרבותית של האי ג'ג'ו. לקהילה יש מנהגים ייחודיים משלה, טקסים דתיים ורוחניים ודיאלקט מובהק המדובר בין הנשים.

הנשים צוללות לעתים קרובות ביחד וניכרת בהן אחוות הנשים בקהילה. הן מחליפות ביניהן ידע ומידע. המבוגרות מדריכות את הצעירות מהן.

בגדי הצלילה וציוד הצלילה של האניאו

האניאו לובשות חליפות צלילה שחורות מגומי ניאופרן, המספקות ציפה והגנה מפני קור ובעלי חיים ימיים מסוכנים. הן מרכיבות מסכת פנים עגולה ונועלות סנפירים. הן חוגרות חגורה עם משקולות עופרת המסייעת להן לשקוע למעמקים. חלקן עוטות על גבי החליפה חולצה ייחודית לה או גרביים להגנה מפני הקור.

הן משתמשות בכלים מסורתיים כמו צלצל בעל 3 שיניים ושק רשת המחובר למצוף כתום, לשק הן מכניסות את קציר פירות הים.

רשתות דייג המחוברות למצוף ציפה, תלויות לייבוש על קיר הבית ממנו יוצאות האניאו

טקסים ופסטיבלים

לפני כל צלילה, האניאו מבצעת טקסים ותפילות לאיסוף בטוח ושופע.

במקור הטקסים החלו בימים עברו, כאשר לאחר כל מסע צלילה בים, שבו הנשים אל בתי האבן שלהן, התאספו סביב מדורות והכינו ארוחות משותפות. עם הזמן, הן החלו לתרגל טקסים שמאניים אשר הובאו לקוריאה על ידי עמים נוודים מסיביר ומנצ'וריה לפני כ-6,000 שנה ועם השנים נדחקו אל השוליים. האניאו הגישו מנחות לאלי הטבע, הן הודו על איסוף מבורך, וביקשו הגנה מפני זרמים תת-מימיים חזקים, סופות וטורפים ימיים. עם הזמן נוסדה מסורת שיטתית ומגובשת, שנוהלה על ידי הנשים עצמן וזאת בחברה הנשלטת על ידי אידיאולוגיות ממלכתיות הקובעות שנשים צריכות להיות כפופות לגברים.

בימנו, מתקיימים לאורך השנה אירועים ופסטיבלים שונים, במהלכם מחזקים את חשיבותן התרבותית והמסורתית של קהילת האוניאו.

ייצוגים אמנותיים

קהילת האניאו הייתה מקור השראה למספר רב של יצירות ספרותיות, אמנות כגון פיסול, ציור וצילום. בכל אחד מהייצוגים האמנותיים מודגש נושא החוסן הקהילתי וזהות האי ג'ג'ו, ניהול סביבתי ושימור המורשת התרבותית.

על הקהילה נערכו סרטים דוקומנטריים אשר מתעדים את אורח חייהן, תרבותן, האתגרים עימם הן מתמודדות ותרומתן לדייג בר קיימא. הסרטים עוררו עניין רב בקרב הקהילה העולמית אשר שואבת מהן השראה וידע בנושא דייג אחראי.

האניאו יוצאות לאיסוף פירות ים
האניאו יוצאות לאיסוף פירות ים. התמונה פורסמה בשלט מידע של המצפה התת מימי באי ג'ג'ו

מורשת קולינרית

האניאו ממלאות תפקיד מכריע במורשת הקולינרית של האי ג'ג'ו. הן תורמות למוניטין הקולינרי של פירות ים טריים ומגוונים אותם ניתן לקנות ולטעום ברחבי האי ג'ג'ו.

מנה מקומית הנקראת "Haemul jeongol" (סיר חם של פירות ים)  מציגה את שפע הים שנאסף על ידי הנשים.

הכרה עולמית

בשנת 2016, האניאו נרשמו ברשימת "Intangible cultural heritage" – מורשת תרבותית בלתי מוחשית. מושג זה מתייחס לפרקטיקות, ייצוגים, ביטויים, ידע ומיומנויות המועברים מדור לדור בתוך קהילה. אלמנטים אלה נטועים לעתים קרובות במסורות, מנהגים, טקסים ומידע שעובר בעל פה. בניגוד למורשת מוחשית, הכוללת חפצים פיזיים כמו מבנים או חפצים, מורשת תרבותית לא מוחשית עוסקת במסורות ובפרקטיקות החיות שהן חלק בלתי נפרד מהזהות של הקהילה.

האתגרים הניצבים בפני קהילת האניאו

בעשורים האחרונים ירד באופן דרסטי מספרן של האניאו. אוכלוסיית הנשים מזדקנת. לחלקן מלאו תשעים! הן מתמודדות עם אתגרי המקצוע והדינמיקה החברתית המשתנה. בנות הדור הצעיר בוחרות אורח חיים אחר המאפשר להן לרכוש השכלה ולהתרחק מהמקצוע התובעני.

בשל חשש אמתי לגורלה של המשך קיום מסורת זו, נעשים מאמצים משמעותיים לשמר ולקדם את המסורת שלהן. המאמצים כוללים יוזמות למשיכת הדור הצעיר למקצוע, שילוב תכניות חינוכיות שמטרתן לחשוף את המקומיים והמבקרים כאחד לגבי תפקידה החשוב של האניאו בעיצוב ההיסטוריה והקהילה של האי ג'ג'ו וקיום הופעות והדגמות אשר מושכות תיירים המעוניינים לחוות היבט תרבותי ייחודי זה.

למבקרים באי מומלץ לשלב ביקורים ב- Jeju Haenyeo Museum וב- Aqua Planet Jeju במצפה התת מימי, ישנו מרכז מידע והדגמה מרתקת של נשות האניאו.

אולי יעניין אותך גם...

שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »