סוף, סוף הגענו לבוליביה.
תחושה חמימה התפשטה בליבנו. חצינו את שער האבן עם הקשת הרחבה ונעמדנו רגע בשתיקה, החלפנו מבטים ואז פשוט צעדנו בזריזות פנימה. הידיעה שעוד מעט נגשים את חלומו של כפיר לבקר ב- Salar de Uyuni, מילאה אותנו בתחושת אושר עילאית.
למרבה ההפתעה, הליך החתמת הדרכונים ארך דקות ספורות בלבד. ביציאה ממשרד ההגירה כבר המתין לנו אוטובוס שהעביר אותנו ל- Copacabana, עיירה קטנטנה וחביבה.
Copacabana
ב- Hostal La Cúpula fcr המתינו לבואנו. התמקמנו בשני חדרים מקסימים המשקיפים אל נופו הנפלא של האגם הקסום ויצאנו לסייר בעיירה הקטנה. למחרת, הפלגנו ל- Isla del Sol.
Isla del Sol
האי ממוקם בחלקו הדרומי של אגם Titicaca (האגם הגדול ביותר בדרום אמריקה והאגם הגבוה ביותר בעולם שניתן לשייט בו עם סירות). Isla del Sol הינו האי הגדול ביותר באגם ובעבר היה מוכר גם בשם Isla Titicaca.
על פי האגדה, אל השמש המכונה Inti ואחותו אלת הירח Mama Quilla, יצרו סידרת איים באגם Titicaca. באי Isla del Sol, נולדו להם שני ילדים: Manco Capac ואחותו Mama Ocll.
על פי הוראתו של אביהם Inti, יצא Manco Capac, האב הקדמון מייסד שושלת האינקה, עם אחותו/אשתו Mama Ocll לבנות את בירתם Cusco.
כיום חיים באי שלוש קהילות ילידים: בצפון Challa, במרכז Challapampa ובדרום Yumani, מוצאם מ- quechua ו- aimara. הם מתפרנסים מתיירות, חקלאות, רעיית צאן ואמנות.
עם ההגעה לנמל, שילמנו אגרת כניסה והחלנו לטפס במעלה גרם מדרגות מתקופת האינקה. הטיפוס תלול למדי והאוויר הדליל בגובה של 3,800 מטר בקירוב, הקשה על הנשימה. במעלה המדרגות ניצבת Fuente de las Tres Aguas, לפי האמונה של הכובשים הספרדים, זהו מעיין הנעורים הנצחיים. אולם, למעשה זוהי מערכת הדראולית מתקדמת אשר נבנתה על ידי הילידים הפרה-היספנים. המדריך הזמין אותנו ללגום מהמים הצלולים. הבטתי בחשדנות במים הזורמים מעל האזוב הירקרק וויתרתי. משם המשכנו לצעוד בשביל ארוך ומתפתל בשטחי חקלאות, לצד בתי כפריים הרועים את עדרי הלאמות והכבשים עד אשר הגענו למסעדה ממנה ניתן להשקיף על הנוף הנפלא של אגם Titicaca.
לאחר מנוחה קלה, המשכנו לעבר אחד האתרים הארכיאולוגים החשובים ביותר באי El Templo del Sol האתר מוכר גם בשם Palacio de Pilkokaina. פירוש שמו "מקום מנוחת הציפור" כינויו של שליט האינקה עליון היה ציפור. מבנה האבן מיוחד נבנה כמבוך, אשר כל פתחיו פונים מזרחה. היסטוריונים וארכיאולוגים משערים שמבנה זה נבנה לסגידה לשמש, אחרים טוענים שהמקום שימש את אינקה בזמן ששהה באי.
La Paz
האוטובוס המקומי עצר בסמוך לבית העלמין בחלקו הצפוני של העיר בעוד דירתנו נמצאת בחלקו הדרומי של העיר, בשכונת San Miguel המקסימה. המונית צלחה את פקק התנועה העצום ואני הבטתי נפעמת מבעד לחלון הסדוק. העיר גדלה מאז שביקרתי בה לפני עשרים ושמונה שנה. מעלינו ריחפו קרונות רכבל בצבעים המייצגים את הקווים השונים המובילים לנקודות שונות בעיר. מאוחר יותר למדנו שזוהי דרך מהירה ומרהיבה לצלוח את העיר מצד לצד ובתוך כך ליהנות מנופי העיר.
בעלת הדירה, Cecilia, קיבלה את פנינו בחמימות מרגשת. הדירה עצמה, נקיה, מאובזרת היטב וממוקמת בסמוך למסעדות מעולות. עד מהרה איבדנו את החשק לבשל והחלטנו לדגום את מסעדות הסושי בזו אחר זו.
El Valle de la Luna
סביב עמק הירח נבנו בתי מגורים רבים, מחד הדבר מקל על ההגעה לאתר בקולקטיבו מאידך, המראה הקסום של עמק הירח בלב מדבר חשוף אבד מעט. לאחר הסיור באתר, הצטרפנו לסיור טרקטורונים.
כפיר נהג בטרקטורון המוביל אולם מפאת גילו הצעיר המדריך ישב מאחוריו, שחף נהגה בטרקטורון השני, אני מיד אחריה ואיציק במאסף.
נהגנו בזהירות במעלה ההר. ההרים החשופים והפראיים הותירו אותנו פעורי פה. לפתע, תלולית על הכביש, גרמה לשחף לאבד שליטה והיא המשיכה בחדות ימינה מרחק של מטרים בודדים ולבסוף נעצרה בעוצמה במעקה הבטיחות העקום. מתחתיה נפערה תהום עצומה. ליבי החסיר פעימה.
היא נבהלה כל כך! כולנו נבהלנו!
שקלתי בדעתי מה עושים. ידעתי שהיא נבהלה מאוד וחששתי שזה יגרום לה לחשוש לנהוג בעתיד. זכר התאונה שחוויתי בקרטינג בלימסול שבקפריסין הדהד בי. התגברתי על הצורך לאסוף אותה אל זרועותיי ואמרתי לה בקשיחות "את אוספת את עצמך עכשיו, עולה על הטרקטורון וממשיכה במסלול." הבטתי בה מדדה בחשש חזרה אל הטרקטורון. בתוכי, תהיתי "האם הייתה זאת החלטה נכונה?"
תחילה היא נהגה בהיסוס ובהמשך ניכר היה בה שחזרה לעצמה. נשמתי עמוק והבטתי בתחינה לשמיים הצלולים. הגענו לעלייה חדה. כפיר שעט בעליה ללא קושי, מיד אחריו שחף, תורי הגיע לחצתי בחוזקה על ידית הגז אולם הטרקטורון סירב להאיץ. ניסיתי להוריד הילוך אולם הכפתור ירד במהירות להילוך סרק ונתקע שם מסרב לעבור להילוך ראשון, הטרקטורון הדרדר לאחור ולפני שהספקתי להגיב ולבלום מצאתי את עצמי תקועה בשקע עמוק בצד הדרך.
המדריך, כפיר ואיציק הצליחו בכוחות משותפים לחלץ את הטרקטורון. שחף מיהרה לעברי "את בסדר?" חייכתי אליה תוך כדי הנהון בראשי בחיוב "זה יכול לקרות לכל נהג, גם עם ניסיון רב, טעות אנוש, תקלה ברכב, תזכרי שאסור לך לעולם לאבד עשתונות!" היא הנהנה בראשה, חיבקה אותי ושבה לטרקטורון שלה.
המשכנו בדרכנו מול נופיו הנפלאים של עמק הירח. עצרנו בשתי תצפיות נפלאות וליבנו נחמץ למראה כמויות הזבל האדירות המושלכות בצדי הדרכים. גופות כלבים מוטלות לצד הדרך עדות כואבת לתרבות נהיגה פרועה הנהוגה באזור.
שבנו לדירה, התארגנו ויצאנו לארוחה חגיגית במסעדה יפנית לכבוד השנה החדשה.
שנת 2023, תהיי טובה אלינו!
התעוררתי בבוקר השנה החדשה, עם כאב גרון עמום. במשך היום, סכינים חתכו בגרוני. רקותיי פעמו בעוצמה, גופי הלך ונחלש, עצמותי כאבו ובמשך 48 שעות ביליתי במיטה ללא יכולת לקום.
ביום השלישי קמתי סוף סוף ממיטתי והצלחתי לצאת החוצה, להכיר מעט את הסביבה. האוויר הדליל הקשה על נשימתי.
סיור יום בלה פאז
נסענו ב- teleferico למרכז העיר וביקרנו בשוק המכשפות – שוק מסורתי קריפי למדי בו מוכרים סגולות למרפא, תכשירים להרחקת עין רעה ועשבים שישרו אווירה טובה ובריאה בבית ובסביבתו. במרחק הליכה קצר נמצא מוזיאון הקוקה המאפשר הצצה מרתקת על ההיסטוריה של הקוקה.
החלטתי לוותר על "דרך המוות" האירוע עם הטרקטורון טלטל את נשמתי והחלטתי שהסתכנו מספיק. אומנם כולנו רוכבים היטב על אופנינו אולם השם המרתיע וההיסטוריה המזעזעת שהעניקה לו את שמו גרמו לי "לחשב מסלול מחדש" וכך מצאנו את עצמנו עושים את דרכנו ל- Potosi.
Potosi
התמקמנו ב- Hostel Colonial. ההוסטל מעט יקר אולם מרגע שנכנסנו פנימה, כאילו חזרנו בזמן, לתקופה הקולוניאלית. המקום כל כך יפה, מטופח ונקי, זרם חזק של מים חמים זרמו ומילאו את האמבט. בעוד הגשם ניתך בחוץ בחוזקה והאוויר היה קר.
יצאנו להכיר את עיירת הכורים הקטנה. הצעידה ברחובות העיר לא פשוטה, האוויר קר ודליל בחמצן. (העיר בגובה 4,000 מטר, כמו La Paz, וביחד הן נחשבות לשתי הערים הגבוהות ביותר בעולם). בסמוך ל- Hotel Claudia, הבחנו בהתרחשות מעניינת, עשרות משפחות לבושות במיטב מחלצותיהן, התכנסו ברחבה הגדולה, זוגות זוגות נשאו בידיהם זרי פרחים גדולים וצבעוניים. ועמדו בתור ארוך. ביניהם הסתובבו קבוצות נגנים, נשים מזגו לכוסות נוזל צהבהב והגישו לבאי אירוע. אחת מהן חייכה אלי והגישה לי את הכוס ממנה שתו רבים, חייכתי וסירבתי בנימוס להזמנה. היא הביטה בי בתמיהה. "את יכולה לצלם" היא סימנה לפתע על הנייד שלי. "תודה רבה" חייכתי, לפני כבר הסתדרו החוגגים וחייכו באושר. מסביבנו אלכוהול רב נשפך.
Las Minas de Potosí
מכרות Potosi, פעילים מאז המאה החמש-עשרה. הכורים עובדים במכרות במשך שעות ארוכות, ללא אור יום, מזון או שתיה. מרביתם גברים בראשית שנות העשרים, חלקם בני נוער ואף ילדים. תוחלת החיים מגיעה בקושי ל- 45 שנים, בהנחה שישרדו את תנאי העבודה הקשים ותאונות העבודה הכרוכות בפיצוצי הדינמיט, סביר להניח שמחלת Silicosis תכריע אותם (מחלת ריאות הנגרמת משאיפת אבק סיליקה).
במהלך היום, הכורים לועסים עלי קוקה על מנת לדכא את רעבונם ולהתמודד עם האוויר הדליל בחמצן. הם לוגמים אלכוהול 96%(!) ומעשנים סיגריות חזקות אשר בתוך המכרות, טעמן נחלש. עם כניסתם למכרות הם מבצעים טקס ל- PachaMama ול- 'El Tío' מגן הכורים שנמצא בתוך המכרות. הם מכבדים אותו במנחות אלכוהול, עלי קוקה, וסיגריות.
המדריך שלנו במכרות, היה בעבר כורה צעיר, עד מהרה הבין שחיו ובריאותו חשובים לו. הוא השקיע את זמנו ברכישת השפה האנגלית ובהסבת מקצוע למדריך תיירים. במשך שלוש שעות, הוא הכניס אותנו לעומק המכרות והכיר לנו את חייהם המרתקים של הכורים.
Jairo +59174237989 (WhatsApp).
על מנת לוודא שמגישים ל- El Tío אלכוהול טהור ולא מהול במים, כורים מבצעים בדיקה פשוטה, ג'אירו מדגים בסרטון את הבדיקה לאיכות המשקה. הגשת מנחת אלכוהול מהול, עלולה לגרום ל- 'El Tío' המאוכזב להזיק למזלם של הכורים ובמקום למצוא מינרלים איכותיים, הם ימצאו מינרלים מעורבים.
בסרטון, המדריך מוביל שני נציגים שמסוגלים לרוץ מהר בתור המנהרות החשוכות והצרות לתעד הטמנת דינמיט ופיצוצו. הסרטון צולם על ידי איציק.
בסרטון הבא, תיעדתי את פיצוץ הדינמיט. הדינמיט מתפוצץ ברעש מחריש אוזניים ומותיר הדף עצום במנהרה. יעברו ימים אחדים עד שהכורים יכנסו מחדש לאתר הפיצוץ, הם ימתינו שאבק הפיצוץ ישקע, והגזים הרעילים שנפלטו בעת הפיצוץ יתנדפו.
מ- Potosi נסענו בנסיעת לילה ארוכה ומתישה ל- Uyuni. ההתרגשות שאחזה בנו, הדירה שינה מעיננו.
Salar de Uyuni, here we come!
Uyuni
העיר המדברית הוארה בבוהק מכאיב בעיניים. כך זכרתי אותה. עיר קטנה שכוחת אל, מאובקת וחסרת תשתיות. חשתי עליצות משונה לנוכח העובדה שרק שינויים מועטים חלו בעיר אותה פקדתי עשרים ושמונה שנים קודם לכן. צעדנו בזריזות לעבר HOTEL CASA DE SAL שם קיבלו את פנינו בהתלהבות כה רבה, כאילו היינו סלבריטאים. המלון נבנה ועוצב בעזרת לבני מלח גדולים, ועל אף שחלק מהקומות עדיין היו בתהליך בניה, נהנינו מאוד מהשהות הקצרה שלנו במקום.
לשמחתנו, חדרינו היה מוכן. הצלחנו לנוח מעט ולצאת לקניות לפני הנסיעה לשלושה ימים של ביקור ב- Salar de Uyuni ובשמורת הטבע The Eduardo Avaroa Andean Fauna National Reserve.
הביקור במדבר המלח הגדול בעולם הוא ללא ספק אחת החוויות הבלתי נשכחות שחווינו במהלך מסענו. לולא הייתה זאת משאלתו של כפיר כמתנה ליום הולדתו השלוש עשרה, אני מניחה שלא הייתי חוזרת לשם שוב לעולם. כעת, בהיתי מבעד לחלון הג'יפ, בנוף החולף במהירות ומשתנה מנוף מדברי חום ומשעמם לבוהק לבן מרשים ועוצמתי. צילמתי עוד ועוד תמונות ונראה היה שלעולם לא אשבע מהצורך להנציח רגעים מהמקום המופלא הזה.
היה זה יום בהיר, רוח קלילה נשבה. בשעות הצהריים, האור הבוהק הכה את עיננו ללא רחם, עורנו החשוף נשרף ועקצץ בכאב. בשעות אחר הצהריים הרוח הקלה החלה לנשוב בעוצמה. ביומיים הבאים, רוחות עזות נשבו והקשו על הצילום ועל הטיול. יחד עם זאת, אין גבול ליצירתיות, התפאורה כבר שם.
לפני כ- 40,000 שנה ה- Salar de Uyuni, היה חלק מ- Lago Minchin, מאגם פרהיסטורי שיבש. יש בו את מצבור המלח הגדול ביותר בעולם. האזור השטוח מכיל כ- 64 מיליון טונות של מלח. בעונה הגשומה, נוצרת שכבה דקה של מים מעל המלח ויוצרת מראה מיוחד.
Isla Incahuasi
במרכז Salar de Uyuni, ישנו "אי" המכונה Isla Incahuasi, פירוש שמו משפת ה- Quechua: "בית האינקה". האי מוקף במרחב המלח, ונראה כמו אי בים. ניתן לסייר בשמורה בתשלום. השביל מוביל אל הפסגה וממנו תצפית מרהיבה אל המדבר. גדלים שם קקטוסים המתנשאים עד לגובה של עשרה מטרים, כמו כן, ניתן להבחין במאובנים ובשרידי אלמוגים עדות אילמת לעברו של המדבר כחלק מ- Lago Minchin, אגם פרהיסטורי שיבש ויצא את מדבר המלח.
The Eduardo Avaroa Andean Fauna National Reserve
הסיור בשמורת הטבע נפרש על פני יומיים, במהלכם השקפנו על הר הגעש המעשן Vulcão Putana בגבול בוליביה וצ'ילה, חלפנו על פני תצורות סלעים מרשימות ולגונות מלח המשמשות בתי גידול למינים שונים של בעלי כנף, גייזרים וטבלנו בבריכות מים חמים בעת שהשתוללה סופה עזה והאוויר היה קפוא.
Laguna Colorada
הלגונה 'האדומה' Laguna Colorada, הינה אגם מלח רדוד, מנוקד בבריכות בורקס לבנות ומוקפות בטבעות גופרית צהובות. האגם קיבל את צבעו כתוצאה ממשקעים אדומים באגם, פיגמנטציה של אורגניזמים מסוימים המאכלסים אותו ואצות אדומות. שטחו כ- 6,000 דונם ועומקו כמטר. האגם הינו בית גידול לבעלי כנף רבים ובעיקר לפלמינגו ג'ימס, זן המצוי בסכנת הכחדה, פלמינגו האנדים ופלמינגו צ'יליאני. הם ניזונים מהאצות האדומות.
Tarija
העיר הקטנה והיפה ממנה יוצאים לסיורים מרתקים ביקבים עתיקים וחדשים, הייתה יריית הפתיחה בדרך להגשמת החלום הבא של כפיר. "אני רוצה להיות יינן" החליט ערב אחד. מאז, החל לקרוא, וללמוד על יקבים, ענבים ויינות.
שהינו ב- Hotel Victoria Plaza, המלון מעט יקר לתקציבנו, אולם כלל ארוחת בוקר, מים חמים ו- wifi מעולה. הוא ממוקם ליד Main Plaza Tarija. הכיכר היא עורק החיים המרכזי של העיר הקטנה, בסופי שבוע מתקיימים בה אירועים שונים ומהלך השבוע בערבים, כאשר אוויר מתקרר מעט, תושביה ממלאים את הכיכר היפה, ואת הרחובות הסמוכים, העשירים בבתי קפה, מסעדות.
מסעדה נפלאה אשר חזרנו אליה מספר פעמים, Restaurante El Marques, ממוקמת ממול לכיכר ברחוב La Madrid 330.
אהבנו לשוטט בין חנויות היינות המובחרים ובחנויות תכשיטים בהן נמכרים תכשיטים המשובצים באבן נדירה הנקראת Bolivianite. זוהי אבן חן יפהפייה ויקרת ערך בצבעי סגלגל ודבש. האבן נוצרה משילוב של Amethyst סגול ו- Citrine צהוב. התערובת זכתה לכינוי Ametrine. היא נוצרת בתנאים יוצאי דופן ונדירים, הדורשים שילוב מדויק של נוכחות ברזל וטמפרטורות שונות, תנאים אלו מתקיימים ככל הידוע במקום אחד בעולם כולו, באזור סנטה קרוז, בוליביה, במכרה Anahí.
RUTA DEL VINO
מידי יום יוצאים סיורים מודרכים בשפה הספרדית ליקבים בסביבה. שתי המדריכות אשר ליוו את קבוצותינו, אשר הורכבה בעיקרה בתיירים מקומיים או תיירים דוברי ספרדית בלבד, עשו מאמץ כביר על מנת שכולנו נבין אותן. הן הקפידו לדבר לאט וכשהרגישו שלא הכל היה ברור ניגשו אלינו וחזרו שוב על ההסברים וההדגמות.
בסיור למדנו על גידולי הענבים ליין, על היסטוריה של היקבים בבוליביה, על היקב ועבודתם של הכורמים, על יינות בוטיק ועוד, נסענו בין היקבים שונים וטעמנו סוגי יינות שונים בליווי גבינות, לחמים ובשרים. הייתה זאת חגיגת טעמים ערבה לחיך.
EXPLORA TARIJA – RUTA DEL VINO +59172990000 (WhatsApp)
הסיורים בתיאום מראש, יוצאים בסמוך ל- XOXO Restobar הסמוך ל-Main Plaza, ב- calle 15 de Abril 357.
ולסיום הביקור הנפלא במדינה אוטנטית ומיוחדת שהצליחה לכבוש את ליבנו, לרגש ולהפתיע אותנו בכל פעם מחדש, טעמנו את ה- Singani. משקה אלכוהולי מסורתי ממשפחת הברנדי, העשוי מזן ענבי מוסקט. לסינגני ארומה עדינה וטעמו מעט מתוק.
קיימים סוגים רבים ומשובחים בהחלט אולם ל- Don Lucho de Oro טעם בלתי נשכח.
