לוגו האתר יום אחד

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

נהג השאטל שהזמנו דרך סוכנות CA Travelers, הגיע לאסוף אותנו מהמלון בשעה תשע וחצי בבוקר. כל כך קיוויתי שיקדים, נסיעה ארוכה עמדה לפנינו ואני הייתי חסרת סבלנות.

הנהג Beniz, במקור מאל סלבדור, נהג בזהירות מפתיעה. הוא היה איש שיחה מרתק וסיפר לי על השינויים המשמעותיים שארצו עוברת בשנתיים האחרונות.

מעבר הגבול גואטמלה – אל סלבדור

כשהגענו לגבול, החתמנו את דרכוננו ביציאה מגואטמלה, אולם בכניסה לאל סלבדור, התברר לנו שביום הקודם הועברה הנחייה לפיה אין צורך להחתים את הדרכון בכניסה וביציאה מהמדינה, במידה ונכנסים מאחת המדינות החברות ב- SICA (גואטמלה, אל סלבדור, הונדורס, ניקרגואה) וכך למעט הצצה חטופה בדרכוננו (המלווה במבט נבוך כשסובבנו את הדרכונים לכיוון הנכון והסברנו שבישראל כותבים מימין לשמאל), בעודנו ישובים במיני ואן, מדידת חום זריזה וחיוך חמים המלווה בברכת "!Bienvenido" עליזה (ברוכים הבאים!) לא התעכבנו. היה זה מעבר הגבול הכי מהיר שעברנו אי פעם!

שעה מאוחר יותר כבר ירדנו בפתח ההוסטל שלנו בעיר Santa Ana.

Santa Ana

עמדנו רגע ארוך בדממה מול Posada Plaza Antigua, תוהים אם אנחנו במקום הנכון. שלט קטנטן מעל סורג ברזל ודלת עץ ישנה העיד שזהו אכן המקום.

הקירות החיצוניים בגוון טורקיז בהיר התקלפו והמבנה העתיק נראה מוזנח. כפתור קטן מוקם גבוה מידי על המשקוף.

"תלחצי על הפעמון" הציעה שחף בעודי בוהה ותוהה בלבי "מה עוללת הפעם?"

כפיר לחץ לחיצה ארוכה על הפעמון. שום רחש לא נשמע. הוא לחץ שוב לחיצה ארוכה על הפעמון והמתין. לפתע צליל צורמני נשמע, סורג הברזל נפתח ומיד אחריו גם דלת העץ הכבדה נפתחה בקול חריקה צורמנית. ראש הציץ מעבר לדלת.

"Hola" אמרתי בהיסוס. הוא מיד זיהה אותי ובפרץ עליזות קולנית, בירך אותנו לשלום. התלהבותו הייתה סוחפת, גופו הכחוש קיפץ מצד אל צד, כולו אומר שמחת חיים. עד מהרה ההיסוס נטש אותנו לחלוטין.

Pepe הוביל אותנו לחדרנו, תוך שהוא מספר לנו על המבנה ההיסטורי בו אנו מתארחים. בדקות הבאות למדנו מפיו שהיה זה בית משפחתו של נשיא אל סלבדור, Pedro José Escalón, אשר כהן 115 שנה קודם לכן.

חדרנו, שימש באותה תקופה כחדר הפגישות של הנשיא. הבטתי בתקרת העץ הגבוהה והיפה. חלון חדרינו פנה לרחוב. הוא היה גדול, מעוצב עם קשת גדולה בחלקו העליון, זכוכית ויטרז' צבעונית של פרחים עיטרה אותו, בחלקו התחתון הייתה זכוכית עם דוגמת תחרה עדינה שאפשרה לאור היום להיכנס פנימה ויחד עם זאת שמרה על פרטיותנו. תריסי העץ הישנים נסגרו אך בקושי והאפילו את החדר. ריצפת החדר עוטרה באריחים מצוירים שראו ימים טובים יותר. המשפחה שרכשה את הבית במטרה להפכו לאכסניה שמרה על המבנה המקורי לרבות חפצים עתיקים. יחד עם זאת כשהוסיפו חדר מקלחת ושירותים בחדרנו, עשו זאת ללא שום תכנון הגיוני. חדר המקלחת היה ללא דלת, השירותים ללא תיקרה וכך בכל פעם שמישהו מאתנו השתמש בחדר השירותים, זה היה מביך למדי.

המבנה הקולוניאלי בנוי סביב פטיו שבמרכזו מזרקה יפה. צבים הסתובבו להנאתם בינות לצמחים. Pepe שהבחין בהתלהבותי מהפוטנציאל המדהים הגלום במבנה, הציע לעשות לנו סיור במקום, הוא הראה לנו את חדר הנשיא, אולם הנשף המרשים עם תקרת העץ המפוארת שלו שכיום משמש כחדר Dormas. לפתע פתח את אחד החלונות הגדולים. ממול ניצב בית דו מפלסי יפיפה ונטוש, אשר נבנה בעת כהונתו של Escalón והפך עם סיום בנייתו לביתו ומקום עבודתו.

בית הנשיא לשעבר Pedro José Escalón
ביתו של הנשיא Pedro José Escalón

אתרים מעניינים בסנטה אנה

בסופי שבוע, העיר הקולוניאלית מתעוררת לחיים. פעמיים בחודש מתקיים יריד אמנות ואוכל ברחוב הסמוך ל- Parque Libertad. יצאנו לטייל במרכז ההיסטורי, על בנייניו המרשימים:

Catedral de Nuestra Señora Santa Ana, Santa Ana Municipal Hall, Teatro Nacional De Santa Ana

בעיר ישנה רשת בתי קפה Ban Ban, עם כריכים טעימים לארוחות בוקר. Pupuseria בהן מכינים Pupusas מאכל מקומי טעים ומומלץ.

משיכת כסף באחד מסניפי בנק Banco Davivienda, מאפשרת משיכת דולרים למחזיקי כרטיס אשראי של מסטרקרד וויזה. שאר הבנקים מאפשרים משיכה מכרטיסי אשראי של חברת ויזה בלבד. המשיכה נעשית בשטרות של 20, 10, 5, 1 דולר.

חשוב לדעת: שטרות של 50 דולר ו-100 דולר אינם מתקבלים במדינה. תשלום ב- Bitcoin מתקבל בשמחה רבה.

Lago de Coatepeque

מ- Santa Ana נסענו ל- Lago de Coatepeque. הלגונה הקטנה, שנוצרה במכתש לוע הר געש, מהווה יעד תיירותי למקומיים בעיקר בסופי שבוע.

נסענו בקו אוטובוס Ruta 59, ירדנו ב- Puente El Congo. היינו אמורים לפנות ימינה בצומת ולעלות על קו אוטובוס 220 אולם העדפנו להמשיך ב- "Uber" (יוזמה מקומית מקובלת באזור הלגונה, אין קשר לאפליקציה עצמה) ישירות לחוף Hotel Torre Molinos. המלון עצמו נסגר וננטש אולם החוף פתוח לציבור הרחב. שכרנו אופנוע ים עבור הילדים והתיישבנו במרפסת של מסעדת El Faro לבהות בנוף המרהיב. ברקע ניגנה להקה מקומית. מהמסעדה ניתן לצאת לשייט ביאכטה או לשכור קיאק, לשחות במימיה החמימים או להיכנס למתחם הבריכה הסמוך.

שחף וכפיר נוסעים אופנוע ים

בחזור, המתנו לקו 220 שבושש להגיע. לא ממש הצלחנו להבין האם האוטובוס יגיע או שכבר הסתיים השרות. לבסוף עצרנו טרמפ.

באל סלבדור כשרוצים לעצור טרמפ חשוב לוודא שזה ללא תשלום. הם מכנים זאת Ray. הנהג ואשתו, זוג מבוגר ונחמד ביררו לאן בדיוק אנו צריכים והורידו אותנו בעיר הסמוכה, בתחנת האוטובוס ל- Santa Ana. דקות ספורות אחר כך, כבר עלינו לאוטובוס חזרה לעיר.

Volcán de Santa Ana

גולת הכותרת של טיולינו באל סלבדור הייתה ללא ספק הביקור ב- Volcán de Santa Ana!

דרכי הגעה בתחבורה ציבורית

כדי להגיע בתחבורה ציבורית ל- Volcán de Santa Ana, הגענו בשעה 7:20 בבוקר ל- Sala de Espera y Abordaje LA VENCEDORA. רכשנו כרטיסי נסיעה והמתנו לאוטובוס שהיה אמור לצאת בשעה 7:30 אבל באל סלבדור למחוגי השעון יש זמן משלהם.

האוטובוס יצא רק בשעה 8:50. קיווינו שנגיע מספיק מוקדם כדי לטפס על ההר לפני שיהיה חם מידי. הדרך עברה בכפרים מקומיים, באחת העצירות ליד השוק עלו לאוטובוס רוכלים הנושאים בידיהם "שנדליר" ענק של פירות חתוכים וארוזים בשקיות שקופות: אננסים, מנגו, אבטיחים, בננות. הם תלו את "השנדלירים" על מוט האחיזה בתקרת האוטובוס והתקדמו לאורכו, גוררים את מרכולתם.

מסלול הטיפוס אל פסגת ההר

ירדנו ב- El Tíbet. שם כבר המתינו מדריכים. התאספנו כ- 13 תיירים ממדינות שונות, קיבלנו תדריך קצר והתחלנו לטפס. הטיפוס לא מידי קשה, עם זאת די בתחילתו, נטשו אותנו שתי צעירות אמריקאיות שהתקשו לטפס. הדרך אל הפסגה עוברת בג'ונגל צפוף, ככל שמטפסים גבוה יותר הצמחייה דלילה והנוף נפתח. ענני גשם כבדים הסתירו את קו האופק, המדריך סיפר לנו שבעונה היבשה ניתן להשקיף על האוקיינוס השקט. על אף העננים (אשר הוסיפו נופך דרמטי), המראה מולנו היה עוצר נשימה! הקטע האחרון של הטיפוס, עובר באזור סלעים טרשיים ומעט קשה יותר לטיפוס. הגעתי אחרונה, מתנשמת ומתנשפת, איציק וכפיר כבר היו למעלה עסוקים בצילומי נוף מרהיבים. הבטתי אל לוע הר הגעש הקעור, בתחתיתו בעבעו מי טורקיז יפים, מעלים אדים חמים ומהבילים. ליבי חישב להתפקע ממקומו ספק בגלל המאמץ, ספק בגלל היופי הפרוש למרגלותיי!

במכתש של  Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר
Volcán de Santa Ana

חברי הקבוצה מיהרו לעשות את דרכם למטה כדי להספיק לעלות על האוטובוס ל- Santa Ana שיוצא בשעה 13:00. אנחנו היינו האחרונים לרדת מההר, המדריך הציע לי לקחת את הזמן וליהנות ככל האפשר מהמקום הקסום. הוא היה ידידותי וכששמע שאנו מישראל התלהב. "אתם המשפחה הראשונה מישראל שאני מכיר", ציין בהתרגשות. הוא יודע שהיו מטיילים ישראלים בהר, אולם הוא עצמו טרם הדריך ישראלים. ירדנו לאיטנו, השמיים התבהרו מעט והאוויר היה קריר. כשהגענו לכביש, ציפתה לנו המתנה בת שעתיים לאוטובוס שיוצא בשעה 16:00. בנתיים, אכלנו Pupusas טעימים במסעדה הקטנה של Ana.

מזג האוויר התקרר, עד מהרה החל טפטוף, תחילה התחממנו ליד הגריל של המסעדה, אולם עד מהרה החלטנו לעצור טרמפים. הדרך די נטושה, הרכבים הבודדים שעברו שם היו מלאים עד אפס מקום. למזלנו נעצר לידינו רכב קטן, הנהגת הביטה בי בעיניה הכחולות והזוהרות. "אני מגיעה לחופים" היא אמרה בקולה העליז. ביקשנו להצטרף אליה עד לצומת הקרוב, בתקווה ששם תהיה תחבורה ציבורית ל- Santa Ana בתדירות גבוהה יותר. Meggy פינתה עבורנו בזריזות את המושבים מחפציה הרבים. הודיתי לה שוב בחיבה, היא סיפרה שבתור קנדית היא התניידה הרבה בעזרת טרמפים והיא ממש שמחה שהפעם היא יכלה לעזור לנו. עד מהרה היא התגלתה כאוהדת מושבעת של מדינת ישראל, היא קראה לאחרונה ספרים על תקופת השואה ועל הקמת המדינה וסיפרה שהיא מתכננת להגיע לבקר בארץ. כשהגענו לצומת בו היה עליה לפנות לכיוון החופים, הכביש עדיין היה נראה נטוש. היא תכננה להקפיץ אותנו לכפר אולם סירבנו להצעתה הנדיבה. נפרדנו בחמימות וחצינו את הכביש הריק.

התחלנו להתקדם לאורך שולי הכביש כדי לעמוד במקום בטוח יותר לעצירת טרמפים. משאית טנדר התקרבה אלינו מעיקול הדרך, הרמנו את ידינו לסמן לה לעצור. הנהג האט ונעצר לידינו. לשאלתנו אם נוכל לנסוע איתם ל- Santa Ana, ענה בחיוך לחיוב ושהם מגיעים קרוב למרכז. טיפסנו בקלילות לארגז הטנדר, ישבנו ביחד עם פועלי הבניין הצעירים ששבו מיום עבודתם, אחד מהם החל לפזז לצלילי מוזיקת סלסה עליזה. עשרים דקות אחר כך כבר ירדנו בסמוך להוסטל שלנו.

Salto de Malacatiupán

הגעה אל המפלים

האוטובוס ל- Salto de Malacatiupán, מפל מעיינות חמים הממוקם ב- El municipio de Atiquizaya יוצא מ- Bus Terminal Francisco Lara Pineda, אפשר ורצוי לחכות לאוטובוס בפינת הרחוב הראשי הסמוך. כדאי לוודא עם המקומיים מהו כיוון הנסיעה והיכן בדיוק להמתין.

תחילה, עלינו על האוטובוס ל- Atiquizaya, ירדנו בפארק המרכזי ומשם צעדנו מרחק הליכה קצר אל האוטובוס המקומי אשר מוריד בכניסה ל- Salto de Malacatiupán.

מסלולי הטיול באתר

הכניסה לאתר עולה דולר לאדם.

בקרבת מקום נמצאת El beso del agua (נשיקת המים). מקום המפגש בין שני נהרות:  Agua Caliente (מים חמים) ו- Quiroz. טמפרטורת המים מגיעה ל- 70 מעלות אולם באזור המפלים, טמפרטורת המים נעה בין 30 ל- 35 מעלות.

ההיסטוריה והמיתוסים שנקשרו במפלים

מקור השם Malacatiupán בשפת ה- Nahuatl, ומשמעותו "מקדש עגול".

מאמינים שבאזור המפלים ערכו טקסים על ידי תושביה הקדומים – Los Pocomames.

שלושת המפלים עם מים טרמיים, נופלים מגובה של כ- 12 מטר כל אחד, יוצרים בריכת מי טורקיז. המפלים בנויים כך שהאמיצים בחבורה שאני כמובן, איני נמנית עליהם, יכולים לקפוץ למים בהרואיות וכך זכו לשמם בספרדית El Salto.

מפל מים חמים אשר מזכיר מעט פרצוף של קוף
חדי העין יוכלו להבחין בין המפל השני לבין המפל השלישי, בסלע עצום ממדים המזכיר פני קוף.

מזג האוויר היה כל כך חם והמים פיתו אותנו להיכנס, אולם עד מהרה הבנו שאי אפשר לשהות במים פרק זמן ארוך, הם היו חמים מידי. בנוסף חיים להם במים חרקים קטנים ושחורים שבתוך שניות מכסים את כל הגוף. את הקטע הזה, פחות חיבבנו.

כשביקרנו ב- Salto de Malacatiupán, לא הכרנו את המיתוסים שנקשרו במקום. רק כעבור שבועיים בהגיענו לעיר הבירה, וכשהתארחנו באחת מדירות ה- Airbnb, הכרנו את פדרו. המאבטח הקשיש במתחם הדירות ב- San Benito. בזמן שהמתנו למפתחות הדירה שלנו, שוחחנו על החיים החדשים שהחלו במדינה בזכות השלטון החדש, דיברנו על ההיסטוריה הקשה של המדינה ואיכשהו, כשציינתי שטיילנו ב- Ruta de las Flores והרגשתי כל כך בטוחה שם. זיק נדלק בעיניו, חיוך האיר את פניו העייפות. "נולדתי שם בכפר קטן ליד Rio Agua Caliente".

הראיתי לו את התמונות שצילמנו ב- Salto de Malacatiupán, פניו עטו ארשת מהורהרת. "מתחת למפל, ישנה מערה עמוקה". אמר בקול שקט, "יש מיתוסים שנקשרו במקום הזה." הבטתי בו בסקרנות.

"זהו סיפור אהבה טראגי שעבר מדור לדור" הוא המשיך כממתיק סוד.

"לפני שנים רבות, נערה יפה נסעה מכפרה למפלים כדי להביא ארוחת צהרים עבור אביה. בחור צעיר, התאהב בנערה והוא נהג להמתין בצפייה לבואה. באחד הימים, אחד מבעלי הקרקעות באזור, ראה אותה וחשק בה כמתנה ליום הולדתו. הוא נתן הוראה לחטוף אותה, ולהביאה אליו. הוא אנס ורצח אותה." פדרו השתהה לרגע והמשיך בסיפור.

"כאשר הבחור הבין מה עלה בגורלה של אהבת חייו, ליבו נשבר והוא החליט לנקום את מותה המזעזע. הוא יצא להילחם בבעלי הקרקעות, גנב את רכושם הרב וחילק לעניים. חלק מן התכשיטים והכסף, הוא הטמין במערה המסתתרת מאחורי המפל השלישי. אומרים שמעולם לא מצאו את האוצר הזה."

"ועל סרטן הזהב שמעת?" שאל פדרו.

"סרטן הזהב?" תהיתי בקול.

"ביום שישי אחד, הבחור נפל למי הנהר וטבע ויש אומרים, שמאז בכל יום שישי בשעות אחר הצהריים המאוחרות עולה מן הנהר סרטן זהב במקום בו הוא טבע."

פדרו שתק רגע אחד ארוך, בעודי ממתינה בשקיקה למוצא פיו. "לפני שנים רבות, אני לא זוכר כמה שנים חלפו, הגיעו קבוצות של Gringo (כינוי לאמריקאים), שהחליטו להיכנס למערה ולמצוא את האוצר האגדי".

הקבוצה הראשונה שנכנסה למערה, מנתה שניים עשר איש. מתוכם חזרו רק שניים. השאר נעלמו בלי להותיר עקבות" עיני נפערו לרווחה וצמרמורת חלפה במורד גווי. "מה זאת אומרת נעלמו בלי להותיר עקבות?" הקשתי.

הוא משך בכתפיו. "הם פשוט נעלמו".

רציתי לשאול אותו עוד שאלות רבות על המיתוסים הללו, אולם בעלת הדירה הגיעה למסור לנו את מפתחות הדירה, נפרדנו לשלום ומאז כבר לא התראינו.

Ruta de las Flores

במערב המדינה, באזור ההררי, ישנו אזור המכונה: Ruta de las Flores, דרך הפרחים. הדרך מחברת בין שישה מחוזות: Ahuachapán, Concepción de Ataco, Apaneca, Juayúa, Salcoatitán and Nahuizalco.

הגעה אל דרך הפרחים

מוקדם בבוקר, צעדנו לצומת הרחובות Bus Terminal Francisco Lara Pineda, כדי לעלות לאוטובוס ל- Juayúa, עמדנו שעה ארוכה בשמש הקופחת והמתנו בסבלנות, האוטובוס אמור היה להגיע בשעה 9:00 אולם בושש להגיע. שאלתי בדוכן הסמוך האם ידוע משהו על האוטובוס. ילד צעיר ונמרץ אמר לי שהאוטובוס יגיע בשעה 14:00. בהיתי בו בחוסר אמון, הוא חייך אלי חושף שתי גומות חן יפות.

סקר בין הנוסעים העומדים בצומת העלה שאכן רק פעמיים ביום יוצא אוטובוס ל- Juayúa: הראשון, יוצא בשעה 6:30 בבוקר ולא בשעה 9:00 כפי שאמר לנו פפה. האוטובוס השני יוצא בשעה 14:00.

יום שלם לשרוף על המתנה לאוטובוס שמניסיוני הקצר במדינה הזאת, אולי יגיע ואולי לא. נאנחתי, חוככת בדעתי מה לעשות.

"סעו באוטובוס שאנחנו לוקחים" הציעה אישה חביבה, "תרדו בדרך" היא נקבה בשם כלשהו של צומת. "משם תעצרו טרמפ ותגיעו ל- Juayúa" הבטתי בה, בספקנות. לעצור טרמפים עם מוצ'ילות זה בהחלט יכול להיות אתגר.

בדקתי בגוגל מפות, הצומת נראה לי ממש רחוק מיעדנו. "כולנו עושים את זה" היא חייכה אלי בנועם, הגבר לצידה הנהן נמרצות. האוטובוס נעצר לידינו, הם דחקו בנו לעלות. עלינו בזריזות. מנסים להתמקם עם המוצ'ילות בין המושבים הצרים והעמוסים לעייפה.

שעה מאוחר יותר, הם סימנו לנו לרדת בצומת, נחלצנו אך בקושי ממקום מושבנו וירדנו בצומת הנטוש. האוויר היה קריר יותר וריח עשב עמד באוויר. שני אנשים נוספים ירדו מהצומת ופרצו בריצה לעבר טנדר פתוח שהוביל עצים לשתילה.

"רוצווווו" שאגתי לכולם. הספקנו להגיע בזמן אל הטנדר. "אפשר להצטרף ל- Juayúa?" שאלתי את הנהג בעודי מתנשפת מהריצה.

הוא הנהן בחיוב. טיפסנו אל החלק האחורי הפתוח בטנדר ונסענו כברת דרך עד כפר קטנטן, הנהג נעצר והצביע על אוטובוס צבעוני. "האוטובוס הזה מגיע ישירות ל- Juayúa".

טיפסנו בזריזות במדרגות הגבוהות של האוטובוס, נוסעיו בהו בנו בעניין רב. הנסיעה הקצרה בדרכים הכפריות והירוקות הייתה נעימה. אוויר קריר חדר מבעד לחלונות הצרים.

מקום לינה מומלץ

ירדנו בכניסה ל- Juayúa והתחלנו לצעוד תוך כדי חיפוש אחר מקום לינה, על המקום הראשון שבחנו וויתרנו מיד, המקום אמנם זול אולם היה בו ריח טחב חזק. החלטנו להתפצל, כפיר ואני צעדנו לחפש אחר מקומות לינה ושחף ואיציק נשארו עם הציוד במסעדה סינית שמצאנו בדרך.

הגענו ל- Hotel Anahúac, מריה אישה נעימה ונמרצת קיבלה אותנו בחיוך מלא שמחת חיים. נכנסנו לראות את החדר ומיד ידענו שפה אנו הולכים להישאר. המלון קטנטן ומאוד מטופח, נקי בצורה בלתי רגילה. מוקף בגינה פורחת בשלל צבעים.

מ- Juayúa, יצאנו בכל יום לסיור בכפר אחר במסלול Ruta de las Flores.

Apaneca

האוטובוס הגיע לפתחו של Laberinto de Apaneca, במקום מבוך ייחודי המורכב מיותר מ- 2,000 עצי ברוש, מטופלים בקפדנות. הצוות הידידותי מסייע למטיילים כמונו, אשר מאבדים את דרכם במבוך המאתגר.

צעדנו סביב עצמנו שוב ושוב. תחילה בנחישות לפתור את המבוך ובהמשך בהבנה שכבר היינו בשבילים האלו פעמיים, שלוש, חמש?!

בשלב מסוים, אפילו התפצלנו כשאנו מתחרים ביננו מי יהיה זה שיפתור את המבוך ויגיע ראשון לצלצל בפעמון.

לבסוף, בסיוע איש צוות הצלחנו למצוא את דרכינו אל מרכז המבוך. זה היה מוזר ממש, כשצעדנו בעקבותיו, הרגשנו שמעולם לא צעדנו בשבילים האלו.

במקום שלל אטרקציות נוספות: מסלולי חבלים, מסלול אומגות, רכיבה על אופניים באוויר, גלשן אומגה, נדנדה בגובה ועוד.

מהכפר יצאנו לטיול בבאגי ל-  la Laguna de Apaneca המוכרת גם בשם La Laguna Verde, לגונה יפה בעלת מי קריסטל צלולים במכתש הר געש קטן. אסור לשחות במי הלגונה אולם ניתן לעשות פיקניק על גדת הלגונה, לצאת לטיולי רכיבה על אופניים או ללכת בשביל המקיף אותה.

Concepción de Ataco

למחרת נפרדנו בחיבוק ממריה, בימים הספורים בהם שהיינו במלון, היא הייתה כל כך טובה אלינו.

צעדנו לתחנת האוטובוס הסמוכה ועלינו לאוטובוס ל- Ataco. הכפר הקטן והיפה שקק חיים. חנויות אמנות צבעוניות, פרוסות לאורך הרחוב הראשי, נוף ההרים מרשים והאוויר היה קריר מעט.

בצהרים נפגשנו עם נטע, צחי והבנות אבישג ועתליה. נטע כותבת בלוג מסע הנושא את השם הנפלא: משפחת שושני פורחת מכאן. הכרנו אותם ב- San Pedro La Laguna גואטמלה. היה כיף לפגוש אותם שוב. צחי חגג את יום הולדתו החמישים. ישבנו ביחד בבית קפה מקומי. הבטתי בהם בחיבה וחשבתי לעצמי שלפני קרוב לשלוש שנים יצאנו למסע שלנו, כשהחלטתי להגשים את חלום הנדודים לכבוד גיל חמישים. מאז חלפו ימים רבים… המסע הזה זימן לנו הכרות עם אנשים נפלאים.

מאוחר יותר צעדנו במעלה הגבעה התלולה, למסעדה Casa 1800 Ataco, המסעדה ממוקמת במלון וצופה על נוף הרים נפלא. נדמה שהאוכל טעים יותר כשיש תפאורה מושלמת כל כך!

התאכסנו ב- Hostal Juárez Ataco, מלון קטן, זול, מקסים ומומלץ בהחלט.

לקראת ערב, נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות היכה ללא רחם במשך שעות ארוכות, נראה היה שהגשם לא יפסק לעולם.

החלטנו לשוב ל- Juayúa. אהבנו אותה והעדפנו ללון בה וממנה להמשיך בטיולי יום בכפרים במסלול Ruta de las Flores.

Nahuizalco

עיר קטנה ונפלאה ב- Ruta de las Flores. בעיר מתקיים שוק לילה ושוק סופשבוע, הממוקם במרכז העיר. בשווקים דוכני אוכל מקומי, וחנויות אמנות רבות, ניתן למצוא בו פריטי אמנות נצרים ייחודיים לעיר: סלסלות נצרים בגדלים שונים, עריסות לתינוק, כובעים, ריהוט ועוד.

כדי להגיע מ-Juayúa באמצעות תחבורה ציבורית: עולים על קו 249. האוטובוס עוצר בכביש הראשי ומשם יש לצעוד כעשר דקות הליכה במעלה ההר לעבר הכפר.

חזרנו הביתה עייפים. כאב עמום החל שורט בגרוני. בימים שאחרי מצאתי את עצמי במיטה, חלושה ועייפה. עד מהרה כולנו נפלנו למשכב, בזה אחר זה. איציק הזדרז ורכש מצרכים בשווקים. הוא הכין מרקי ירקות ומרקי עוף טעימים ומזינים שזכו לתשואות נלהבות ממריה ומאורחי המקום. כשהתאוששנו, החלטנו לנסוע לאזורי החופים.

מ- Juayúa נסענו ל- Sonsonate, בתחנה המרכזית החלפנו לאוטובוס אחר המגיע לחופים, התכנון המקורי היה להגיע ל- El Tunco אולם בהחלטה ספונטנית שאני לא בטוחה לחלוטין עד לכתיבת שורות אלו אם היא הייתה נכונה לנו או הזויה, ירדנו ב- Mizata. צעדנו לעבר החוף והתמקמנו ב- Nawi Surfhouse, היקר להחריד!

יצאנו לטיול לקראת השקיעה בחולות השחורים, האוקיינוס השקט בהחלט לא שקט, הגלים התנפצו בעוצמה על החולות, עננים כבדים התקדרו באופק ועד מהרה החל טפטוף. בלילה התעוררנו לקול הרעמים והבזק הברקים.

בגלל מזג האוויר הסוער, החלטנו לעזוב למחרת ולנסוע ל- San Salvador בירת El Salvador.

San Salvador

המוניטין הרע שיצא לעיר, העלה חששות רבים סביב ההגעה אליה. יחד עם זאת היה עלינו לחדש את אשרת השהייה שלנו בהקדם האפשרי, מברורים שעשינו הבנו שניתן לעשות זאת בעיר הבירה. הזמנו דירה, ויצאנו לדרך.

עד מהרה התחוור לנו שעשינו בחירה מושלמת! הדירה הייתה יפה, נקייה ובמיקום מצוין. נוף העיר גרם לכפיר להשכים קום מידי יום ולהנציח במצלמתו זריחות קסומות. בעל הדירה, התגלה כאדם מקסים, טוב ליבו ריגש אותנו כל כך. עד מהרה הוא הפך לחבר וגרם ל- San Salvador להרגיש כמו בית.

הדירה ממוקמת במרחק הליכה ממשרד ההגירה, מרכז קניות ומסעדות. לפרטים נוספים ניתן לכתוב לו בספרדית או באנגלית.

50376009384+ :(Francisco (whatsapp

בעיר ישנם מרכזי קניות גדולים שהזכירו לנו מעט את מתחמי הקניות בארץ. קניונים גדולים עם מותגים שקצת השכיחו מאתנו את העובדה שאנו מטיילים במדינה עולם שלישי ענייה. יחד עם זאת, כשמטיילים במרכז ההיסטורי, ניכר הפער העצום בין חלקי העיר השונים. "המרכז ההיסטורי אפרורי וקודר" כפי שהגדירו אותו שחף וכפיר.

בעיר הבירה בפרט ובמדינה בכלל, ישנה קהילה גדולה של נוצרים אוהבי ישראל. הם מעטרים את בתיהם, חנויותיהם, מקומות עבודתם, מקומות התפילה שלהם ואף על רכביהם ובשלטי פרסום שונים, בסמלי מדינת ישראל: המנורה, מגן דוד ואריות ירושלים. כאשר נשאלנו למוצאנו וענינו "ישראל" זיק הערצה נדלק לא פעם בעיני השואלים. הם הרבו בגילויי אהדה לאנשי "העם הנבחר" ו"הארץ המובטחת" ובכלל למדינתנו האהובה.

כתובת משרד ההגירה להארכת אשרת השהיה

משרד ההגירה נקרא: Dirección General de Migración y Extranjería Pasaportes San Salvador

מיקום משרד ההגירה בגוגל מפות: Dirección General de Migración y Extranjería Pasaportes.

ניתן להגיש בקשה להארכת אשרת השהיה חמישה ימים בלבד טרם פקיעת האשרה הקודמת. כשהגענו, לא הכרנו את התהליך הכרוך בהארכת האשרה.

קיבלה אותנו לטיפולה אישה חמורת סבר. היא החלה חקירה הכוללת שאלות כגון: מהי מטרת נסיעתנו, איפה היינו ולאן פנינו מועדות, כמה זמן אנו מטיילים, כיצד אנו ממנים את מסענו, האם ילדנו נמצאים במסגרת לימודית כלשהי, מרגע לרגע, הבעת פניה התרככה וחיוך האיר את עיניה כששמעה על מסעותינו בעולם. היא בקשה מאתנו להמתין רגע ופנתה הצידה לשוחח עם אחראית המחלקה. מידי פעם הציצו השתיים לעברנו. חשש החל ממלא את ליבי. כאשר שבה לשולחן, עטתה שוב הבעה רצינית.

"יש לכם מכר או חבר מקומי?" שאלה.

משכתי בכתפיי, "אנחנו רק תיירים פה, אני לא מכירה אף אחד."

"את חייבת לציין שם בטפסים של מכר מקומי, מישהו שיוכל לערוב לכם" אמרה נחרצות.

"אני…" התחלתי לומר והיא קטעה את קולי. "תמצאי פתרון!" הנמיכה את קולה.

"אני יכולה לנסות לשאול את…" התחלתי לומר.

"תשאלי! זה יעזור לכם לקבל הארכת אשרה." הנהנה נמרצות ואז, הרימה את קולה בשאלה "כמה זמן את מבקשת?" השינוי החד בטון קולה, הפתיע אותי. "מה קורה לה?" סיננתי לאיציק בשקט.

"חודש להונדורס ועוד חודש לניקרגואה" התחלתי לענות בהיסוס קל. היא הביטה בי במבט קר. "כמה זמן את מבקשת? עליך לומר לי כמה ימים סך הכל." קולה נשמע נוזף בעודה משרבטת את הספרות 90 על פתק קטנטן שהחליקה לעברי. עיני בחנו אותה ואת הפתק הקטנטן, או אז הבנתי.

"תשעים יום" עניתי בביטחון. היא הביטה בי בהקלה, יכולתי לזהות חיוך בעיניה. "אתם רוצים תשעים יום" הרימה את קולה. היא ציינה בטופס הבקשה את מספר הימים שעניתי. "זה יעלה לכם 25 דולר לאדם, תחתמי בבקשה על הטפסים"

עיניי שוטטו על המסמך בניסיון להספיק ולקרוא את כל האמור בו, לפני שאני חותמת. היא הניחה את חוד העט סמוך לאחד הסעיפים, צוין בו שבקשת הארכת האשרה כרוכה בתשלום 25 דולר בגין יום אחד ועד תשעים יום.

"אוקי! עכשיו הבנתי מה הקטע", חייכתי אליה, שפתי סימנו "תודה רבה". היא נראתה מרוצה במיוחד. היא העמיסה עלינו עוד אי אלו דפים למלא ושלחה אותנו לדרכנו. הפגישה הבאה נקבעה ליום שני, כעבור שבוע.

אם חשבנו שבזה הסתיימו תלאותינו, טעינו. היה עלינו לצלם את הדרכונים שלנו, כולל דפים בהם ישנן חותמות כניסה למדינות השונות. נשמתי לרווחה שהדרכונים שלנו חדשים יחסית.

לפגישה הבאה, הגענו עם המסמכים הדרושים, שילמנו עבור האשרה, צילמו אותנו ולקחו טביעות אצבעות מהמבוגרים בחבורה, שחף נכללה כבר בהגדרת "המבוגרים בחבורה." קיבלנו אישור זמני לשהייה עד שדרכוננו יוחתמו ויוחזרו אלינו יומיים אחר כך.

כך יצא שנשארנו ב- San Salvador הרבה מעבר לזמן המתוכנן, והתאהבנו בה מיום ליום.

Suchitoto

לאחר שקיבלנו חזרה את דרכונינו, כבר לא מיהרנו לעזוב את El Salvador. החלטנו לנסוע לעוד כפר קטנטן ומקסים Suchitoto, הפעם סיכמנו עם נהג Uber נחמד שפגשנו על מחיר 35 דולר לנסיעה. הגענו לכפר בשעת בוקר מאוחרת. הכפר הקטן שקק חיים. סמטאותיו צרות ונקיות, מרוצפות באבנים קטנטנות המקשות מעט על ההליכה. קירות הבתים צבעוניים, האנשים חביבים וחייכניים.

התמקמנו ב- Hotel Jardin de las Marias, מלון קטן, נקי ומטופח, הממוקם במרחק הליכה ממרכז הכפר.

במרכז הכפר, בפארק הסמוך לקתדרלה, ישנם דוכני אמנות מקומית, בסופי שבוע מתקיימים במקום אירועים. במוזיאון Museo De Los Mil Platos Y Mas, מוצג אוסף מרהיב של אלף צלחות מעוטרות מרחבי העולם.

Cascada Los Tercios

מ- Suchitoto, ניתן לנסוע בטוק-טוק, לבקר בשמורת הטבע Cascada Los Tercios, על אף הגשמים הרבים שירדו לאחרונה המפלים היו יבשים וניתן היה לראות את יופיים. במרוצת השנים המים עיצבו צורות מלבניות בסלע. השביל המוביל למפלים, קצר אולם מעט מאתגר והצריך טיפוס על הסלעים החלקלקים. בשמורה ישנן שתי תצפיות על Lago Suchitlan. המקום הזכיר לנו את לאוס ולפתע גל געגועים שטף אותנו.

הדרך אל מעבר הגבול אל סלבדור – הונדורס

התחלנו להתכונן למעבר להונדורס. בחברות האוטובוסים הבינלאומיות, נאמר לנו שעלינו למלא באינטרנט טופס Immigration pre-check, לפחות יומיים טרם הנסיעה על מנת לקבל אישור במייל. מאחר והיינו ב- Suchitoto, רצינו להמשיך ישירות לגבול ולא לשוב על עקבותינו ל- San Salvador. ניסינו למלא את המידע באתר, אולם לא היו בידינו את פרטי הנסיעה הנדרשים למילוי בטופס. התלבטנו האם לנסוע לגבול בתחבורה ציבורית בידיעה שאולי נאלץ לשוב חזרה או לנסוע ל-San Salvador ולהזמין נסיעה באחת מחברות האוטובוסים הרשומות באתר הממשלתי. לבסוף, כפיר אמר "בואו ננסה להגיע ישר לגבול, אולי יהיו לנו קצת הרפתקאות בדרך." שחף הביטה בנו במחאה. היא העדיפה לבחור בדרך הארוכה יותר אך הבטוחה יותר. לבסוף ברוב של שלושה קולות החלטנו לצאת לכיוון הונדורס.

מ- Suchitoto נסענו לעיר הקרובה Agilares. משם המשכנו בקו 119 ישירות אל מעבר הגבול El Poy. כשירדנו בתחנה הסופית והנטושה, חשבתי שאולי זאת הייתה טעות איומה לנסות להתמודד עם הנסיעה בתחבורה ציבורית.

"אולי היינו צריכים בכל זאת לקחת הסעה מאורגנת?" ניערתי את המחשבות השליליות וצעדתי במהירות לעבר משרד ההגירה.

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לפוסט המלא »
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לפוסט המלא »
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לפוסט המלא »
כוס המחילות עומד על גזע עץ

ארגנטינה

ארגנטינה – מולדת הטנגו, ארוחות אסדו ערב לחיך ויין משובח אל מול נופים עוצרי נשימה.
חלקו הראשון של המסע.

לפוסט המלא »
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לפוסט המלא »
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לפוסט המלא »
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לפוסט המלא »
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
תצפית על פסגת הר הגעש רואיז

קולומביה – עמק הקפה

מעולם לא אהבתי את טעמו המריר של הקפה ובכל זאת, הקפה של קולומביה הצליח להרטיט את בלוטות הטעם שלי. אני נהנית לשאוף לקרבי את הארומה

לפוסט המלא »
כרבולתן הסלעים

קולומביה – שבוע בגן עדן

Jardín הכפר הצבעוני והפסטורלי לא היה בתכניות שלנו. כשהבטנו במפה כדי לתכנן את המשך טיולנו, הבנו שעל מנת להימנע משעות נסיעה ארוכות ומתישות, מוטב יהיה

לפוסט המלא »
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לפוסט המלא »
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לפוסט המלא »
מצנחי רחיפה בצ'יקאמוצ'ה

קולומביה – מרחפים בין עבר להווה

בחלקו השני של מסענו בקולומביה, הגענו לפסטיבל העפיפונים שהתקיים ב- Villa de Leyva, עיירה קטנה וקסומה. בסמוך לעיירה נמצאים שרידיו של מאובן פליוזאורוס.
בעיירה סאן חיל, גלשנו במצנחי רחיפה מעל הקניון השני בעולם.

לפוסט המלא »
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לפוסט המלא »
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לפוסט המלא »
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לפוסט המלא »
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לפוסט המלא »
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לפוסט המלא »
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לפוסט המלא »
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לפוסט המלא »
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לפוסט המלא »
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לפוסט המלא »
עיטם לבן ראש

ארצות הברית – ריצ'מונד

הגענו מוקדם לתחנה המרכזית, במטרה להספיק לשקול את תיקי הגב הכבדים ולעמוד בתור בתקווה לתפוס מקומות ישיבה מוצלחים. גשם החל לרדת. "מזל שהקדמנו!" חייכנו בהקלה,

לפוסט המלא »
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לפוסט המלא »
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לפוסט המלא »
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לפוסט המלא »
חותמת ויזה ללאוס בדרכון

לאוס – ויזה והארכת ויזה

כיצד להגיש בקשה לויזה ללאוס? ויזת תייר מונפקת עבור שלושים יום בלבד ומאפשרת כניסה אחת למדינה. תוקפה: שלושה חודשים מיום הוצאתה. לאורך שנים, ניתן היה

לפוסט המלא »
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לפוסט המלא »
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לפוסט המלא »
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לפוסט המלא »
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לפוסט המלא »
חולות לבנים וים בגוון טורקיז באי קופנגן

תאילנד-איים אבודים

איים אבודים? טוב נו, לא באמת… מעבר הגבול ממיאנמר לתאילנד עבר באופן חלק. ביציאה מאזור הגבול השתרך תור עצום של אנשים שהמתינו לבידוק בטחוני. אחד

לפוסט המלא »
ילדות מנפחות בלונים

מינאמר – תם אך לא נשלם

חלקו האחרון של מסענו במיאנמר. ביקרנו במקדשים עתיקים.
שמורות טבע קסומות.
חזרנו להיפרד מחברינו בינגון
והבטחנו לעצמנו שיום אחד נשוב למדינה המופלאה הזו בשנית.

לפוסט המלא »
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לפוסט המלא »
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לפוסט המלא »
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לפוסט המלא »
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לפוסט המלא »
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »