מעבר הגבול בוליביה – ארגנטינה
חצות.
האוטובוס נעצר. האורות נדלקו, מצמצתי בעיניי. לרגע לא זכרתי איפה אני.
"תורידו את כל החפצים שלכם" הורה לנו עוזר הנהג בקול נמרץ. "תזדרזו בבקשה"
הערתי את שחף ופגשנו את איציק וכפיר שהמתינו לנו ליד תא המטען. סיימנו להעביר את חפצינו במסוע הבדיקות ושבנו לאוטובוס.
לאחר נסיעה קצרה הגענו למשרדי ההגירה. נעמדנו בתור לקבלת חותמת יציאה מבוליביה. לאחר מכן, היה עלינו ללכת לסוף אותו תור דיוק ולעמוד שוב, הפעם כדי להציג את דרכוננו בהגירה לארגנטינה. היה זה מוזר לעמוד באותו תור בו עמדנו דקות ספורות קודם, מאחר ושולחן עמדת ההגירה של בוליביה נמצא ליד שולחן עמדת ההגירה של ארגנטינה.
הושטתי את ארבעת הדרכונים בחשש קל, דרכונה של שחף עמד לפוג וקיוויתי שנוכל לחדש אותו בשגרירות ישראל בבואנוס איירס. במוחי כבר הכנתי נאום חוצב להבות, למקרה שלא יאשרו לה לחצות את הגבול. הפקידה הביטה בעיון בדרכונים, ניכר היה שמשהו מטריד אותה. היא הרימה את מבטה וסקרה אותנו אחד אחד. היא החלה לרשום את פרטינו במחשב שלפניה ולפתע עצרה.
"מה הקשר בינכם?" שאלה בטון גס.
"אנחנו משפחה" עניתי מופתעת.
היא הביטה בי בחשדנות "בן זוגי, ושני ילדי" המשכתי.
"אז מדוע שמות המשפחה שלכם זהים?" תבעה לדעת.
לזה בהחלט לא ציפיתי. "כי אנחנו משפחה" עניתי בתדהמה.
הפקיד שישב בסמוך אליה התרומם במהירות מכיסאו וניגש אליה. הוא הביט בדרכונים ואחר כך בנו.
הוא חייך אלי "הם ישראלים" לחש לה.
"אבל גם בן הזוג וגם הילדים רשומים באותו שם" המשיכה כאילו עלתה על אחרון הפושעים.
"בישראל כאשר בני זוג מתחתנים הם מקבלים את אותו שם" הסביר לה בסבלנות. היא הביטה בי בשאלה, הנהנתי נמרצות בהקלה. אחרי דקות ספורות הגישה לי את הדרכונים.
"תשעים יום" ענתה כאשר שאלתי לכמה זמן קיבלנו אשרת שהייה.
נשמתי לרווחה, נספיק לחדש לשחף את הדרכון.
לפנות בוקר קיבלנו במייל את אישורי השהייה שלנו. בארגנטינה כבר לא מחתימים דרכונים בכניסה וביציאה. מקבלים אישורים אלקטרונים.
במידה ולא התקבל אישור מאת משרד ההגירה במייל, ניתן להיכנס לאתר argentina.gob.ar, להזין פרטים ולקבל את האישור השהיה.
חזרנו לאוטובוס בדרכנו ל- Salta. שעות חלפו עד שהצלחתי שוב להירדם, נדמה שנרדמתי למשך דקות ספורות לפני שהאוטובוס גלש לאיטו לתחנה המרכזית.
Salta
התאהבנו ב- Salta ממבט ראשון! אומנם יש מי שיאמר שהיא משעממת ומשמשת רק כעיר מעבר לרוד טריפ. אולם היה בה משהו נעים במיוחד. לאחר התלבטות, החלטנו לוותר על הרוד טריפ אליו תכננו לצאת. מזג האוויר החם הכריע את הכף. העזנו לצאת החוצה בשעות אחר הצהרים המאוחרות כאשר קרני השמש כבר לא צלו את בשרנו. במהלך היום, פשוט נחנו מהמסע הארוך שלנו, בוילה הנפלאה ששכרנו. קנינו סטייקים משובחים לברביקיו, טעמנו ממבחר היינות המקומיים והתחלנו לרקום חלומות על היקב שנקים יום אחד.
Cafayate
ל- Cafayate, הגענו בסוף שבוע, בעיצומו של פסטיבל יין מקומי.
קפז'אטה היא עיר בעמקי קלצ'אקי שבפרובינציית סלטה, בצפון-מערב ארגנטינה, כ-190 ק"מ דרומית לסלטה. העיר מהווה נקודת מוצא נוחה למטיילים בעמקי קלצ'אקי, וידועה גם בתעשיית היין שבה.
סיור יקבים
ביקרנו ב- Vasija Secreta, היקב העתיק ביותר באזור. היקב נוסד בתחילת המאה ה-19, ניתן לבקר במוזיאון ולהצטרף לסיור מודרך המציע טעימות ממבחר יינות נפלאים. בסמוך נמצאים הכרמים, טיול רגלי בין הגפנים הפגיש אותנו עם מגוון חיות בר ובעלי כנף.
סיור רגלי הוביל אותנו למרתף יין קטן ומקסים (bodega), בו נמכרים יינות של Domingo Molina Winery ו- Domingo Hermanos Winery, תמורת תשלום סמלי ניתן לטעום ממבחר היינות ולהתכבד במבחר גבינות, לחמי בוטיק ועוד. משם המשכנו לצעוד לביקור ב- Cabras de Cafayate, חווה לגידול עיזים ויצור גבינות עזים.
Córdoba
את העיר השנייה בגודלה בארגנטינה, Córdoba מצאנו משעממת למדי. אני יודעת שמרבית המבקרים יחלקו על דעתנו, אולם על אף שמאוד השתדלנו למצוא בה עניין, לא צלח הדבר בידינו.
Buenos Aires Ciudad
עיר הבירה BA, היא מהעתיקות בדרום אמריקה. היא נוסדה ב- 2 בפברואר 1536 על ידי משלחת מחפשי זהב ספרדים. עם הזמן הלכו והתרבו התקפות תושביה המקומיים על ההתיישבות החדשה, עד שלבסוף בשנת 1541 היא ננטשה ונוסדה בשנית רק בשנת 1580.
Palermo Soho
התמקמנו בדירה בשכונת Palermo Soho המקסימה.
הדירה ממוקמת בבניין דירות ישן משנות השלושים של המאה הקודמת. אילו רק היו טורחים לצבוע ולטפח את חדר המדרגות, הבניין היה נראה נפלא. במקום הייתה תחושה כאילו חזרנו בזמן, במיוחד כאשר פתחנו בהשתאות את סורג המעלית הצורמני ונדחסנו במעלית הצרה והישנה, מגיפים אחרינו את הדלת הכבדה וסורג הברזל. המעלית השמיעה קולות נפץ מוזרים ונעצרה בקול חריקה בקומה הרביעית.
בשכונה הנמצאת בתחום הרחובות: Scalabrini Ortiz, Godoy Cruz, Paraguay ו- la avenida Córdoba, מסעדות, ברים, חנויות יינות, קצביות, סופרמרקטים ועוד. נגישות לתחבורה ציבורית מצוינת הכוללת מטרו ומערכת אוטובוסים המאפשרת גישה לשכונות נוספות בעיר.
על מנת לנסוע בתחבורה הציבורית חשוב להצטייד מבעוד מועד בכרטיס SUBE, ניתן לרכוש אותו ולטעון את עלות הנסיעה הרצויה, בקיוסקים או בתחנות המטרו. כרטיס זה משמש לניידות בתחבורה ציבורית ברחבי ארגנטינה ולפחות בתקופה הזאת קשה מאוד להשיגו. במידה ויש קושי למצוא מקום בו מוכרים את הכרטיס, ניתן לבקש את עזרת הנוסעים: לשלם לאחד הנוסעים את סכום הנסיעה והוא מתקף אותה עבורכם.
בימי שבת וראשון מתקיים יריד אומנויות ב- Plaza Serrano. הכיכר מתמלאת בדוכנים שונים ומופעי רחוב.
Cementerio De La Recoleta
חוויה קריפית ומלהיבה כאחת שחווינו בעיר, הייתה הביקור בבית הקברות הציבורי הראשון שנבנה בעיר בשנת 1822 על ידי האדריכל הצרפתי Prospero Catelin.
בית העלמין ממוקם בשכונת Recoleta, אשר נקראת על שם קבוצת הנזירים שחיה במנזר הסמוך. הוא נבנה בשטח הגן של בזיליקת Nuestra Señora del Pilar.
בשטח בית העלמין, מָאוּזוֹלֵאוֹם (מבני קבורה), השייכים לרבים מהדמויות החשובות בהיסטוריה של ארגנטינה. בבית העלמין נמצא המאוזולאום של משפחת Duarte. קבורה בו María Eva Duarte de Perón, הידועה בכינוי Evita (רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה Juan Domingo Perón). גם בימינו Evita עדיין מהווה מושא להערצת ההמונים ועל כן, פוקדים רבים את קברה ומניחים זרי פרחים לזכרה.
בבית הקברות, מבנים מעוטרים בפסלים אמנות מיוחדים שחלקם הוכרזו כמונומנטים היסטוריים לאומיים. למרבה הצער, חלק מהמבנים קורס ונהרס.
הסתובבנו במשך שעות ברחבי בית הקברות המיוחד במינו ועד מהרה מצאנו את עצמנו צוחקים בהומור שחור, הזוי ומשחרר על החיים שלאחר המוות.
בננו, שבימים אלו, גיל ההתבגרות מוצא אותו זעפן למדי, זרח באושר בלתי מוסבר. הבטתי בו, מצחקקת עד דמעות מהבדיחות שירה לכל עבר.
התגעגעתי אליו כל כך. לילד השטוטניק שתמיד הצליח להצחיק אותי.
La Boca
לה בוקה, שכונה של מעמד הפועלים אשר הוקמה על ידי מהגרים איטלקים שהתיישבו במקום, בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים.
השכונה הציורית שוכנת על שפת נהר Riachuelo (נהר קטן). קירות הפח של בתי האזור, נצבעו בגוונים עזים וססגוניים. במרוצת השנים היא הפכה למוקד תרבות ואומנות. היא נחשבת למקום הולדתו של ריקוד הטנגו.
בכל ימות השבוע ובעיקר בסופי שבוע, רחוב Caminito, הומה אדם. רבים מגיעים כדי לצפות במופעי טנגו, שוק הרחוב וליהנות מסצנת האוכל.
Calle Florida
המדרחוב המרכזי בעיר, מושך אליו מבקרים רבים בעיקר בשעות הצהריים המאוחרות.
ברחוב זה ניתן להמיר דולר "כחול" (דולר כחול הוא כינוי לשטר של מאה דולר, מהסדרות החדשות, שמוטבע עליהן פס כחלחל לרוחב השטר) בשער כפול מהשער המוצע בבנקים. על אף שהחלפת כסף בשוק השחור אינה חוקית, זהו שוק פרוץ ופורח ולעיתים רבות תיירים תמימים נופלים לידי זייפנים נבזיים. הדרך להימנע מכך, לקבל המלצה מבעוד מועד על חלפנים אמינים ומוכרים. כך, הגענו אל Pato, בחור חביב, בעל דוכן במדרחוב הממוקם מול Galerías Pacífico.
דרך בטוחה נוספת להמרת כספים שמצאנו: בבדיקה שעשינו באחד מסניפי Western Union הסמוכים לדירתנו, העלתה שניתן להמיר גם שם בשער מצוין, לכן מומלץ לעשות סקר מחירים לפני ההמרה.
מרחוב Florida, ניתן להמשיך ולסייר ברחובות הסמוכים בעלי מבנים העתיקים והמרשימים.
San Telmo
השכונה הקטנה אחת העתיקות ביותר בבואנוס איירס, בעלת אווירה בוהמית. נעים לטייל ברחובותיה ולאכול בשוק האוכל הסואן בשעות הצהריים העמוסות במבקרים.
הטרדה מינית באוטובוס לילה בדרך לברילוצ'ה
את הנסיעה ל- Bariloche, בהחלט נשתדל להדחיק. הנסיעה התחילה בטוב, נמשכה בהגשת תלונה על הטרדה מינית בתחנת משטרה איפשהו באמצע הדרך והסתיימה ארבע שעות מאוחר יותר מהמתוכנן, בסופו של דבר היא ארכה 28 שעות.
כאשה וכאימא אני כותבת פה לכלל קוראי היקרים. אל תפחדו להגיש תלונה!
על אף שאתם במדינה זרה ולא דוברים את השפה המקומית. הוטרדתן או הותקפתן במהלך הנסיעה, גשו לנהג להתלונן!
עוזר הנהג הרחיק את התוקף ודאג לשמור שלא יזוז ממקומו עד שהאוטובוס עצר בתחנת המשטרה.
הנהגים מחויבים ליצור קשר עם המשטרה. גם במחיר עיכוב כלל הנוסעים. על אף שהחקירה אינה נעימה כלל, הצדק נעשה ולאחר שהתוקף הודה במעשיו נעצר ואנו המשכנו בבטחה בדרכנו.
San Carlos de Bariloche
הגענו למתחם דירות קטן ואינטימי מול נוף נפלא של אגם Lago Nahuel Huapi, הדירה קטנה, נעימה ונקייה להפליא!
Mathe Maria Guadalupe (WhatsApp) +5492944584230
התאהבנו בעיירה הקטנה והשלווה. בעיר חדרי בריחה ,חנויות שוקולד ואלפחורס טעימים וחנות אחת מיוחדת במינה: Rap Nui, ניתן לקנות שם שוקולדים משובחים, גלידות וקינוח ממכר Franuí – כדורי פטל אדום עטופים שוקולד לבן ושוקולד חלב (יש גם גרסה של שוקולד מריר שאישית פחות אהבתי אבל גם טעימים להפליא). אני לא מצליחה לדמיין כיצד חיינו ימשכו ללא הקינוח המושלם הזה ביום בו נעזוב את ארגנטינה!
במתחם בית הקפה, ישנו מתחם החלקה על הקרח. שחף החליקה (תרתי משמע) בהתלהבות רבה!
השכרת רכב בברילוצ'ה
בהחלטה של רגע שכרנו רכב לעשרה ימים, כדי לצאת להרפתקה הבאה שלנו ה- Carretera Austral, הכביש הכי יפה בעולם! בעקבות המלצות חמות הגענו לקרלוס, בעצתו בחרנו ב- Volkswagen Nivus חדשה, הצטיידנו באישורי מעבר לצ'ילה, ביטוח רכב מלא והתחלנו לתכנן את המסלול.
Invernalia Rent a Car: Carlos +5492944606460
כשאספנו את הרכב, עדיין לא ידענו שהמסלול הקצר שתכננו יהפוך לחוויה ארוכה ובלתי נשכחת.
העפנו מבט מהיר בגוגל מפות. התלבטנו אם לנסוע לעבר הגבול עם צ'ילה, הייתה זאת שעת צהריים מאוחרת וחששתי מעט שאנו עלולים להגיע מאוחר מידי לגבול ואם להודות באמת, התחושה הזאת שהרכב עומד לרשותנו עשרה ימים גרמה להעלות את הרעיון לשנות את התוכנית המקורית ולנסוע צפונה, לבקר בשבעת האגמים ומשם להגיע לעיירה הציורית San Martín de los Andes.
סוף סוף, יצאנו לדרך. אף אחד מאתנו לא תיאר לעצמו שהכביש הסלול עד מהרה יהפוך לדרך חתחתים מקרטעת.
הנסיעה האיטית בנוף עוצר נשימה של לגונות כחולות בהרים מדבריים פיצתה על אי הנוחות והדאגה שהחלה לקנן בי. שוב הספונטניות שלי עלולה לעלות לנו ביוקר. לא הזמנו מקום לינה באחת העיירות הכי פופולריות לתיירים בעונה. השעה מתאחרת וקליטת האינטרנט כבר מזמן נעלמה כך שלא יכולתי להתכתב עם מקומות לינה פוטנציאלים, גרוע מכך, לא יכולתי לאתר מקומות לינה פוטנציאלים.
ברגע של גילוי לב, שיתפתי את משפחתי בעובדות. הם הביטו בי ברוגע. "אנחנו נסתדר" צייצו לעברי. נשמתי עמוקות, הם השתנו כל כך, פעם משפט כזה היה גורם לכולם להתחרפן לחלוטין. כעת הם יודעים שנסתדר ויהי מה.
San Martín de los Andes
הגענו בשעת ערב לעיירה הקטנה והעמוסה. עצרנו במרכז המידע לתייר על מנת להתייעץ עימם וכפי שחששנו מרבית מקומות הלינה אוישו. הצעירה החביבה במרכז המידע התקשרה עבורנו למלונות אחדים אולם כולם השיבו פניה ריקם. לבסוף, בהרבה אמפטיה היא הניחה בידי מפה בה הקיפה בעיגול מספר הוסטלים. "בהצלחה" חייכה אלי בעצב.
חזרתי לרכב. כפיר ואני החלטנו ללכת ברגל ולעבור בין מקומות הלינה השונים בתקווה למצוא חדר ללילה עבור ארבעתנו.
המלון הראשון שנגשנו אליו הציע לנו חדר צפוף ומעופש משהו. הודינו להם וחשבנו שרק אם יכלו כל הקיצים נחזור ללון שם. כפיר בחן את המפה בריכוז. לפתע הרים את מבטו וסקר את הרחוב בו עמדנו. "תראי" הוא הצביע על מלון סמוך. "המלון הזה לא מסומן במפה אבל נראה לא רע, בואי נבדוק!" אמר וכבר עשה דרכו לעבר משרד הקבלה.
כך מצאנו את עצמנו לנים ב- Hotel Turismo בחדר המחולק לשני חדרים מרווחים בעל רצפת עץ עתיקה שחרקה תחת כובד משקלנו בעוצמה כה גדולה עד שתהינו כמה זמן ייקח עד שננחת לחדר בקומה התחתונה.
למחרת יצאנו לעבר הגבול. התרגשות מילאה אותי. עוד מעט נחצה את הגבול לצ'ילה, עוד חלום עומד להתגשם.
