צליל הודעת WhatsApp מסב את תשומת ליבי.
”May you will interest,“ אני פותחת בסקרנות את הלינק המצורף:

Sabaidee, Heuan Chan Heritage Luang Prabang is planning for a food market on the 15&16 August 2020, 10AM-9PM Anyone is interested for join us selling anykind of products or food, please contact us for more information.

איציק ואני מביטים זה בזו, ”שנצא להרפתקאה?“
אין לנו ספק שזה יכניס עניין לחיינו נטולי הריגושים בתקופה זאת של השנה. אנו חוברים ל- Eunkyung חברתינו ומתחילים לרקום חלומות פרועים על פתיחת בית קפה שיקי ומיוחד.

את הימים הבאים אנו מבלים בבנית תכנית עסקית, תפריט ועיצוב הדוכן שנשכור בפסטיבל האוכל.
אנו משוטטים במשך שעות ארוכות ברחבי העיר, רכובים על אופנינו, סוקרים חנויות ושווקים בנסיון לאתר חומרי גלם וקופסאות אריזה מתאימות למאכלים שנמכור. עד מהרה אנו מגלים שההיצע דל כל כך. אנו מאלתרים תוך כדי תנועה ומתרגשים, כל כך מתרגשים.

Eunkyung בוחרת לאפות Scones, לחמניות מתוקות או מלוחות מהמטבח האנגלי והסקוטי. לשמחתנו הרבה, היא פוצחת בשורת נסיונות של אפיית סוגים שונים של המאפים הנפלאים והטעימים. מידי יום היא אופה בביתנו ומביטה בנו נרגשת בעודינו טועמים ונכנעים לטעם המופלא. לבסוף היא מגבשת החלטה לגבי מגוון הטעמים אותם תאפה לפסטיבל האוכל.

איציק ואני בחרנו להתחבר לטעמים המושלמים של ילדותינו ולהכין מאכלים שגדלנו עליהם.
מהמטבח התימני נבחרו; זלאביה, מאכל מתוק הנעשה מבלילת קמח ומטוגן בשמן. לחוח, סוג של פיתה בעלת מרקם ספוגי ורך, לצידו יוגש בכוסית חד פעמית עם מכסה סחוג (זחוק), ממרח חריף העשוי מפלפלים ירוקים טריים ועשבי תבלין.
מהמטבח הטורקי בחרנו להכין טולמבה, מעין סופגניות קטנטנות רכות ונפלאות המזכירות בצורתן את הצ'ורוס הדרום אמריקאי. הן כל כך טעימות שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול אותן וכך מצאנו את עצמנו מחסלים את המלאי לפני שבכלל ארזנו אותו.
לפינוק מושלם, עמלנו על נשיקות מרנג פריכות, שנמסו בפה בן רגע וקינוח קארד לימון ומוס מסקרפונה.

פסטיבל האוכל התקיים ב- Heuan Chan Heritage House, המשמש כמרכז למידע הסטורי ותרבותי. בימים כתיקונם כאשר לעיר מגיעים תיירים רבים מרחבי העולם, מתקיימות במקום סדנאות אמנות, תערוכות, הופעות ופסטיבלים.

סוף השבוע התקרב ובא, מירקנו את המטבח והחלנו בהכנות הרבות לקראת הפסטיבל.

ביום שקדם לפסטיבל הגענו לפגישה עם אחד ממארגני האירוע. הבחור מקומי דובר אנגלית רהוטה, סייע לנו בכל התלבטות, השאיל לנו ציוד לעיצוב הדוכן והראה לנו את מיקום הדוכן שלנו C4. הוא ערך לנו סיור באתר וסיפר לנו על ההסטוריה המיוחדת של המבנה. בתמונות הרבות התלויות בינות לדוכנים, ניבטו אלינו דמויות כפריים בלבוש מסורתי, ותמונות נוף מרחבי המדינה. התמונות סיפרו את סיפורה של לאוס לפני עשורים אחדים. זה הרגיש כמו מסע בזמן. מדהים כמה שונה לאוס היום מהתקופה ההיא ועדיין לאוס של היום כה פשוטה ומיוחדת.

בבוקר הפסטיבל, התעוררנו בארבע לפנות בוקר על מנת להכין את המטעמים, להתארגן ולהספיק להגיע כשעה לפני פתיחת האירוע. לכל אחד מאיתנו הייתה את רשימת המטלות שלו ועבדנו בתיאום מופלא ובקצב מסחרר. עם זאת מובן שלא הספקנו להיות בזמן. העבודה היתה כה קשה. עבדנו בתנאים בסיסיים: מטרפת יד, שלוש קערות בודדות, שתי מחבתות שידעו ימים טובים יותר, בלנדר סיני קטנטן, ותנור זעיר שקיבלנו מתנה מחברים והחליט למרוד דווקא בבוקר הפסיטבל. איציק בנחישות רבה צלח כל מיכשול והוציא תחת ידיו את הקינוחים והמאפים בדיוק כפי שתכננו.

כשסיימנו להתארגן, טיפות גשם קטנות ועקשניות החלו לרדת. העמסנו את הציוד הרב על האופניים ורכבנו אל מקום האירוע, שומרים על איזון.
”נהינו ממש לאוסים אמיתיים“ צחקקתי, לוקחים חצי בית אתנו, רק בגרסאת האופניים במקום אופנועים.

במשך היום הגשם הלך והתחזק. חששתי שכמות המבקרים תושפע מכך, אולם התבדיתי, זרם המבקרים הלך וגדל ועד ארבע אחר הצהריים כבר נמכרו כל מוצרינו.

המקומיים ביישנים אך סקרנים מאוד למראה המאכלים שאינם מכירים, הם טועמים בחשש ומתלהבים בעיקר מטעם הסחוג החריף.

בחור אנגלי שחי שנים רבות ב- Louang Prabang שאל אותנו בתקווה אם נוכל להכין חומוס ישראלי. הוא סיפר שלפני שנים רבות טעם חומוס ישראלי וממש אהב. איציק נענה לבקשה בשמחה. במהלך הערב השרה גרגירי חומוס במים, לפנות בוקר הכין חומוס וארז בקופסאות קטנות.
וואו! לא תארנו לעצמנו שהחומוס ייחטף במהירות כה רבה. 

בסיום הפסטיבל, חזרנו הבייתה עייפים, מרוצים, נרגשים והחלטנו שלעולם אבל לעולם לא נעשה זאת שוב!
לעולם!
היו אלו שלושה ימים ארוכים וכל כך מתישים…

יום שלישי 18 באוגוסט 2020

קול הלמות תופים מעיר אותי. אור ראשון של בוקר מפציע דרך החלון. אני מביטה בטיפות הגשם הגדולות השוטפות את הרחוב ומחליטה להמשיך ולהתכרבל במיטה במקום לצאת החוצה כדי לצפות בשני אירועים המתקיימים בחוץ:

Boun Hor Khao Padubdin Festival – Buddhist Lent

משמעות השם Boun Hor Khao Padubdin: "אריזת חבילות אורז והנחתן על הרצפה".
הפסטיבל המוכר גם בשם ”פסטיבל יום המתים,“ מתקיים מידי שנה, ביום הארבע-עשרה בחודש התשיעי של לוח השנה הבודהיסטי, בעת בה מופע הירח בפאזה: מולד הירח. 
המשפחות תורמות לנזירים מיני מזונות אשר הוכנו בערב הפסיטבל ונארזות במגשים גדולים. בנוסף, תורמים מנחות למתים המועברות על ידי הנזירים. המנחות המורכבות מפירות ומעוגות אורז הנקראות: Tomh Khao, Khao Nom Neb, נארזות בעלי בננה ומטרתן לכבד את המתים והרוחות.
בחשכת הליל, לפני עלות השחר, המנחות מונחות לצד סיגריות, בסטופות המכילות אפרי מתים, מתחת לעצים, בכניסות לבתים, ועל גבי חומות וגדרות. בלילה הזה מורשות הרוחות להגיע ולאסוף את המנחות שהושארו עבורן.

Boat Racing Festival in Luang Prabang

בשעות הבוקר המוקדמות התקיים Boat Racing Festival in Luang Prabang המוכר גם בשם: Boun Souang Heua

מידי שנה, מתאסף קהל רב לאורך נהר Nam Khan ומעודד את המתחרים החותרים בסירות עץ ארוכות המגולפות בעבודת יד מסורתית. בכל סירה יכולים לחתור עד חמישים איש, הלבושים בתלבושת יצוגית לכפרם.
התחרות נפתחת עם צוותי הנשים ולאחר מכן מתחרים צוותי הגברים.
על גדת הנהר, התזמורת מנגנת שירים מסורתיים ומאיצה בדרמתיות את קצב הנגינה כאשר המתחרים מתקרבים לקו הסיום.
במהלך השנה הסירות נשמרות במקדשים שבכפרים. סירות אלו נחשבות לקדושות. ימים אחדים לפני המרוץ, מנקים אותן ומניחים בהן מנחות. המרוץ שהפך עם השנים לאירוע חברתי חשוב, מתקיים לכבוד אלוהויות המים Naga, דרקונים רוחניים המסייעים בהגנה על בני לאו (בלאוס, Naga הינה דמות דרקון, הנראת כמו לטאה נחשית הנחשבת סמל של מים ותכונותיהם המעניקות חיים). 

השנה, בשל הגשם הכבד ומיעוט התיירים בעיר, ההשתתפות באירוע הייתה דלה.

מאוחר יותר, כשמזג האוויר מתבהר מעט, האוויר נקי ורענן, אנו יוצאים לרכיבה היומית שלנו על האופניים. אנו מבחינים בעקבות אירועי הליל האחרון, או אז אני מצרה על עצלנות הבוקר שלי.

יום שלישי, 1 בספטמבר 2020

חופשת הקיץ הסתיימה. פתיחת שנת הלימודים החדשה מתקיימת כסדרה. בשעות הבוקר המוקדמות החלה תכונה ברחובות הסמוכים לביתנו. חבורות של בני נוער וילדים צועדים ברחובות, לבושים בתלבושת בית ספר אחידה: בנות בחצאית מסורתית וחולצה לבנה הבנים הצעירים במכנס ארוך וחולצה לבנה. בני העשרה, עונבים עניבה. אני מביטה בילדים העושים דרכם לבית הספר המקומי הסמוך לביתנו ומהרהרת על כך שהיינו כבר אמורים לשוב הביתה, גם ילדינו היו אמורים לפתוח את שנת הלימודים עם חבריהם.

מידי פעם חולף על פנינו אופנוע, עליו רכובים שניים או שלושה ילדים, בגילאי חטיבה. שחף וכפיר נרגשים, הם רוצים להוציא רישיון נהיגה על אופנוע. "הממממ…, אני לא חושבת שמישהו מהם טרח להוציא רישיון נהיגה" אני עונה בחיוך. זיק אושר מלא תקווה מציף את פניהם. מיד הם מלהגים בהתלהבות על האופנוע שיקנו בקרוב. אני מתאפקת ולא מגיבה, למה לא? שירקמו חלומות…

מאוחר יותר אנו מבחינים שהרחובות מתמלאים בדוכני רחוב רבים, המוכרים מבחר עצום של חבילות שי.
בחבילות: מברשת ומשחת שיניים, גליל נייר טואלט, מבחר שוקולדים, בקבוק מים קטן ועוד.
”מזכיר קצת חבילות שי לחיילים“ אני אומרת לאיציק בעודנו עומדים תוהים על פשרן של החבילות הצבעוניות. אנחנו מנסים לשאול את המוכרים האם מתקיים חג או אירוע כלשהו, אולם למעט חיוכים נבוכים ומבטים מבויישים, הם אינם מבינים אותנו.
לקראת ערב, הרחובות מוארים והומי אדם שלא כהרגלם.
”זה מרגיש כמו לפני ראש השנה בארץ“ שחף אומרת בעודה סוקרת את אחד הדוכנים עמוסיי ממתקים במבטה החומד.
לבסוף התברר העניין, ביום המחרת, עם שחר, יחלו חגיגות ה- (Boun Hor Khao Salak (Ancestor Festival.

יום רביעי 2 בספטמבר 2020

Boun Hor Khao Salak (Ancestor Festival)

החג לזכר המתים, מתקיים בליל ירח מלא העשירי של לוח השנה הירחי, הבודהיסטי. חמשה-עשר יום לאחר ציון Boun Ho Khao Padap Din. זהו אחד החגים הרוחניים החשובים ביותר בשנה.
תרגום שמו משפת לאו :ບຸນເຂົ້າປະດັບດິນ – פסטיבל אורז לקישוט הארץ.

במהלך היום, המאמינים מגישים מנחות בשם אבותיהם שנפטרו לנזירים במקדש המקומי. מרביתם הגיעו למקדש השכם בבוקר, נושאים בידיהם מגשים גדולים עם מיטב המנות שבושלו עבור סעודת הנזירים. למנחות צורפו סכומי כסף ופתקים קטנים, המספרים על מתיהם. במהלך הטקס, הוקראו הפתקים לקהל הרב.

יום שישי, 2 באוקטובר 2020

Boun Ok Phansa, the end of “Buddhist Lent”

חג זה, אשר נחגג בליל ירח מלא בחודש אוקטובר, שלושה חודשי ירח אחרי Wan Kao Pansa עם סיום עונת הגשמים, מציין את סיום תקופת הצום הבודהיסטית ואת הטפתו של בודהה ל- Abhidhamma לאלים ב- Trayastrimsa.

מאיה, אמו של בודהה נפטרה שבוע לאחר לידתו. היא נולדה מחדש ב- Trayastrimsa Heaven, כאלה בשם Santusita. כדי לכבד את אמו, בודהה עולה ל- Trayastrimsa Heaven ומטיף ל- Santusita מתוך Abhidhamma texts, הוא שוהה שם במשך תקופה של שלושה חודשים.
Wan Kao Pansa מציין את עלייתו של בודהה השמיימה ואת תחילת שלושת חודשי הצום בהם הנזירים נמצאים במקדשים, מקדישים עצמם למדיטציה ולימודים.
בתקופת הצום נאסרים נישואים ואירועים חברתיים למעט ארועים דתיים. בתקופה זו, המאמינים נמנעים מאכילת בשר ומשתיית אלכוהול.

Boun Ok Phansa מציין את שובו של בודהה ארצה, סיום הצום הבודהיסטי ושובם של הנזירים לפעילות החברתית היומיומית.
עם עלות השחר ביום חג ה- Boun Ok Phansa, נאספים המאמינים במקדשים ברחבי המדינה, מעניקים תרומות ומנחות.
עם רדת הערב, רבבות חוגגים, לבושים במיטב מחלצותיהם, יוצאים לחגוג בתהלוכות יפות לאור נרות במקדשים. בטקסים העיקריים מאירים סירות דרקונים גדולות שנבנו במיוחד לכבוד החג. אורכן נע בין 8 ל- 10 מטרים. הן בנויות מבמבוק ומעוטרות בנייר אורז, פרחים, נרות וקטורת. בסירות האור, מטמינים מנחות Khao tom – ממתק אורז דביק, עטוף בעלי בננה ולאחר תהלוכה חגיגית ברחוב הראשי לעבר מזח סירות רחב על גדת נהר המקונג, בעבודת צוות, הן משולחות אל מי הנהר.
במהלך הלילה, לאורך גדות נהר המקונג, מאמינים נושאים תפילה, מדליקים נרות וקטורת בסירות אור קטנות ועגולות אותן הכינו מבעוד מועד. את סירות האור המקושטות בפרחים יפים, מנחות אוכל וכסף משיטים על נהר המקונג.
מסורת עתיקה זו, נועדה לכבד את "רוח הנהר". לפי מסורת זו, הם מאמינים שאפשר לשלח לנהר את כל הדברים השלילים בחייהם כמו מחלות, מזל רע וכשלונות.

כשבוע לפני החג, החלה תכונה רבה ברחובות העיר המקושטים, האווירה חגיגית. דוכני ממכר מזון וממתקים ממלאים את המדרכות הנקיות. במקדשים החלו עומלים על נקיון ובניית סירות דרקונים יפיפיות אשר יושטו במי נהר המקונג.

השנה, תאריך ערב חג ה- Boun Ok Phansa, חופף עם ערב סוכות וליבנו נחמץ קלות, מחד גיסא, רצינו כל כך לחגוג עם המשפחה מבית חב"ד את ערב החג בסוכה, כמיטב המסורת היהודית. מאידך גיסא, אנו תיירים במדינה המופלאה הזאת ואנו סקרנים להכיר מקרוב את הטקסים והחגים המקומיים. כך נגזר עלינו לבחור באיזה מן האירועים להשתתף. לבסוף, הגענו לסוכה על מנת לאחל חג שמח לחברינו היקרים ומשם המשכנו לאחת החגיגות הכי צבעוניות ויפות שראינו במהלך מסעותינו. הרחובות היפים של העיירה השקטה והרגועה הוארו בפנסי נייר צבעוניים ויפים, מרבית המקדשים בעיר ערכו אירועים לקהל הרחב, האירועים נפתחו בתפילות, במיצגי אורות יפים, הוקמו מתחמי ג'מבורי לילדים הצוהלים, דוכני אוכל רבים מופעי מוזיקה מקומית. האלכוהול נשפך כמים והשמחה רבה.

למחרת, בשעות אחר הצהרים, קבוצות, קבוצות של חוגגים בלבוש מסורתי החלו נוהרים מהמקדשים הרבים הפזורים ברחבי העיר אל עבר Sisavangvong Road. אחרים, הובילו את סירות הדרקון היפות שבנו מבעוד מועד, בליווי הלמות תופים וריקודים. משהגיעו אל הרחוב ממנו עתידה לצאת התהלוכה, סידרו אותן בטור ארוך והמתינו בהתרגשות לבאות. עם רדת החשיכה, הוארו סירות הדרכונים בנרות רבים. הכרוז נתן את האות והתהלוכה יצאה בצעידה איטית לעבר הנהר. מידי פעם, התהלוכה נעצרה. חברי הקבוצות, רקדו, שרו, שמחו והרבו בשתיית אלכוהול לצד סירת הדרקון שבנו.

עם הגעת הסירות למזח Xieng Thong Dock, נעמדו בשיירה ארוכה והמתינו לתורם לרדת במדרגות התלולות אל הנהר. עבודת צוות מתואמת להפליא, נדרשה על מנת להוריד ולהשיט את הסירות הכבדות והמוארות.

עד מהרה, נהר המקונג הואר בעשרות סירות אור גדולות וקטנות אשר שטו במורד הזרם ושיוו לו מראה של דרקון אימתני המתפתל בעלטה.

31 אוקטובר 2020

ימים ספורים אחרי ששחף וכפיר החלו את לימודיהם ב- Kiettisack International School, הם חוזרים נרגשים ובפיהם הבשורה, חוגגים את ליל כל הקדושים. "תמיד רציתי לחגוג את החג הזה" שחף אומרת, עיניה נוצצות בהתרגשות. המחשבה על כמות הממתקים שהם יקבלו גורמת להם להנאה רבה ולי לתחושת בחילה עזה.

בצהרי שישי, כשכפיר שב ממסיבת "ליל כל הקדושים" בבית ספרו, הוא פורש שקית עמוסה בכל טוב על השולחן במטבח "זה היום המאושר בחיי" הוא מכריז בהתלהבות, טוחב לפיו ממתקים בזה אחר זה, מתעלם ממחאותי הנואשות.

אירועי "תעלול או ממתק", אורגנו ע"י הזרים המתגוררים בעיר. החל משעה חמש וחצי אחר הצהריים החל זרם של משפחות מחופשות לשטוף את רחובות העתיקים של העיר. בלאוס, הילדים אינם מתדפקים על דלתות בתי זרים. הם צועדים בתהלוכה גדולה במרכזה העתיק של העיירה המקושטת, התהלוכה עוברת בין בתי הקפה והמסעדות הערוכות לאירועים ומחלקים ממתקים ומאכלים מיוחדים לשמחת החוגגים. על גדת הנהר הונחו דלעות מגולפות ומוארות זו לצד, וכל אחד מהמשתתפים יכול היה להצביע בתחרות הדלעת הכי מיוחדת.

בסיום התהלוכה, נהרו רבים ל- Utopia שם נמשכו החגיגות עמוק אל תוך הלילה.
באחת הסמטאות הצרות והחשוכות המובילות למקום פגשנו אם ובנה, פעוט מתוק. שחף חייכה אליו בחיבה, אולם הוא פרץ בזעקות אימה. שחף מיהרה וחייכה אליו שוב בנסיון להרגיעו תוך שהיא שוכחת לגמרי את מראה פניה המאופרות. פאניקה אחזה בו.
"תפסיקי לחייך, את מפחידה אותו." לחשתי לה וסובבתי אותה כך שהיא תהיה בגבה אליו.
היא הביטה בי לרגע במבוכה.
"אוי נכון!" אמרה.
היא סובבה מבטה בחיוך נבוך לאמו כמנסה להרגיעם.
הפעוט נטש את זרועה של אימו ופתח בריצת אמוק, מתרחק מאתנו בצרחות חנוקות בעוד אמו דולקת בעקבותיו.
עמדנו רגע ארוך אחד בשקט בסמטה השקטה המוארת באור עמום, מביטות בדמותם מתרחקות אל תוך העלטה.
"תעלול או ממתק" היא לוחשת לי בקונדסות.
ברגע הבא כבר התגלגלנו מצחוק.

16 אוקטובר 2020

Run For Children Food Festival

מידי שנה מתקיים ב- Luang Prabang מרתון Run for Children המאורגן ע"י Lao Friend Hospital for Children.
לאירוע שמטרתו לגייס כספים למען בית החולים לילדים, מגיעים רצים רבים מלאוס ומרחבי העולם ותורמים ביד נדיבה.
השנה, הארוע שינה את פניו. גבולות לאוס עדיין סגורים בפני תיירות, מצבם הכלכלי הרעוע של המקומייים, צפי למיעוט משתתפים באירוע. העלה יוזמה לקיום מרתון ובנוסף פסטיבל אוכל שהכנסותיו יתרמו למען בית החולים.
שלושים וחמישה דוכני אוכל מקומי ובינלאומי, נרתמו למען המטרה הנעלה.
תלמידי אומנות הבמה; ריקוד ונגינה של Kiettisack International School התנדבו להופיע בימי הפסטיבל.

אוקי!
נכון שאמרנו שלעולם, אבל לעולם לא נשתתף בפסטיבל אוכל שנית.
אולם בית החולים לילדים ופועלו קרוב לליבנו וכך התגייסנו לאירוע המכירות למען הילדים והיה מושלם!
ארבעה ימים ארוכים ומתישים, התרוצצות לרכישת מצרכים, אפייה וטיגונים, נקיונות ועמידה במשך שעות על הרגליים, הניבו תרומה נאה ביותר.
הלוואי שנזכה לכך גם בפעם הבאה…

10-18 דצמבר 2020

הימים, ימי חנוכה. החג האהוב עלי כל כך. סופגניות קטנטנות מלאות ריבה, ממלאות את ליבי בשמחה עצומה. אורם המרצד של הנרות היוצר צללים יפים, מרגש אותי כל פעם מחדש. אני נהנית להקשיב לשאגות השמחה של הילדים בתחרויות המשחק שהם ממציאים עם הסביבונים.

שולם, שליח חב"ד, קפץ לבקר ימים אחדים לפני החג ובידיו הפתעה: חנוכיה, נרות וסביבונים. שחף לרגע מבולבלת.
”כתוב על הסביבון ש במקום פ” היא ממלמלת.
אני מחייכת. קולטת שזאת פעם ראשונה שאני רואה סביבון כזה.
”הכוונה ל- שם. נס גדול היה שם, אנחנו לא בישראל"
"אוי נכון." היא מצחקקת.
כבר שכחנו לגמרי שאנחנו ”שם“, Luang Prabang הייתה לנו לבית.
ערב חג חנוכה, איציק מפנק אותנו בלביבות חמות וסופגניות נפלאות ממש כמו בבית.
מאוחר יותר אנחנו קופצים לגסטהאוס של אסתי ואוהד, שני תרמילאים שבחרו כמונו להשאר בלאוס. הם ארחו אותנו לנר ראשון. שולם ומשפחתו הגיעו, בידיהם מגשים עמוסי לביבות וסופגניות חמות, ריחן המתוק נישא באויר. ביחד עם מוניקה, יהודיה אוסטרית, דמות צבעונית ומרתקת שגרה ב- Luang Prabang שנים רבות, יריב וחברתו שגרים בתאילנד ונתקעו כאן בעיצומו של טיול וחברים נוספים שאינם יהודים חגגנו נר ראשון, והרבה אור… היה כיף.
וכך מידי ערב, חגגנו ביחד, בכל פעם בבית אחר כשבכל פעם, נוספים עוד ועוד חברים.
חג האורים, נחגג השנה באור גדול ובבליל שפות.

23 דצמבר 2020 – 3 ינואר 2021

12 Days in Luang Prabang FESTIVAL

העיר יפה ומוארת, מסעדות ובתי מלון רבים מתהדרים בעצים מקושטים לכבוד ה- Christmas.

לכבוד תקופת החגים, בעלי העסקים התאחדו ויצרו אירוע רב פעילויות במהלך פסיטבל שנמשך שניים-עשר ימים. מלונות יוקרתיים הציעו חדרים במחירים אטרקטיביים, מסעדות הכינו סטי אוכל מיוחדים, אחרים הציעו סדנאות אמנות שונות, שייט ועוד.

מדי יום אנו נהנים ממגוון האפשרויות. ביום שבת אחר הצהריים עלינו לשייט על נהר המקונג, עם חברת Sa Sa cruze. רוב המשתתפים בשייט הם תיירים מקומיים אשר הגיעו מעיר הבירה, לבלות את ימי חופשת חג המולד ב- Luang Prabang, חלקם משפחות מעורבות: אירופאים שנישאו למקומיים, אחרים תיירים זרים. עיני סוקרות בסקרנות את הדמויות סביבי, אני תוהה ביני לבין עצמי מי הם ומהן הנסיבות להמצאותם בלאוס.

שנת 2021 בפתח...
לפני שנה, בעיצומו של מסע, חגגנו את ימי חנוכה, חג המולד והשנה האזרחית החדשה ב- Hoi An שבויטנאם, העיר העתיקה והיפייפיה שכבשה את ליבנו ממבט ראשון. לרגע לא חשבנו שיחלפו שבועות בודדים וחיינו ישתנו לעד.
שנת 2020, היתה שנה כה קשה ומורכבת עבור רוב אזרחי העולם.

שיר מקומי נוגה מתנגן לו… היאכטה נעצרת לאיטה במרכז נהר המקונג. 
לאונקה נעמדת לידי.
”יש משחק על היאכטה“ היא מסבירה במבטא רוסי רך, עיניה התכולות זוהרות בשובבות. היא מושיטה לי שני עלי בננה, עט, חוט אדום ורצועה ירוקה.
”על גבי עלה אחד, עליך לכתוב את המשאלות שלך ועל גבי העלה השני, את הדברים שאת רוצה להפטר מהם, כשאת מסיימת לכתוב, עליך לגלגל את העלים ולכרוך בחוט האדום את העלה עם הדברים הרעים, ברצועה הירוקה את העלה עם המשאלות. עוד מעט יגיע איש צוות לאסוף את המשאלות ואת הדברים שתרצי להפטר מהם וישליך אותם אל הנהר“.
”אוקי“ אני אומרת משועשעת ורוכנת מעל שני עלי הבננה.

אני מתחילה לכתוב, בהתחלה קצת קשה לי להתמקד. בהמשך המילים קולחות. כשאני מרימה את מבטי, השמש כבר שוקעת מעבר להרים.
השיר הנוגה בשפה המקומית שמתנגן לו ברקע, מתחלף באחר.
לפתע, אני מרגישה צורך עז לבכות אבל אני מתגברת.
אני מביטה בגופה הרפוי של בתי, היא שוכבת על כיסא הנוח מולי, שיערה הרך אסוף לפקעת, קצוות שיער סוררת חומקת ומכסה את פניה.
שחף פוקחת את עיניה לאיטה, ”נרדמתי להרבה זמן?“ היא שואלת, בקול מנומנם.
אני מחייכת אליה.
המשאלות שלי הן עבורה ועבור אחיה הצעיר.
הן לא רבות מידי ולא מסובכות מידי אבל הן חשובות יותר מחיי והלוואי שלנהר הזה יש יכולת לקחת את הדברים הרעים ולהגשים משאלות.
אני מוחה בזריזות את הדמעה החצופה שהסתננה ללא רשות לזווית העין ונושמת עמוק תוך שאני מהרהרת בימים שעברו עלינו כמשפחה ובהשלכות של בחירתנו להשאר בלאוס. חיוך מתגנב לזווית שפתי ואני מתרפקת על רסיסי זכרונות…
בשנת 1987 יצא לאקרנים בבריטניה, סרטו של ג'ון בורמן Hope and Glory, בורמן כתב וביים דרמה קומית מלחמתית המבוססת על ילדותו בצל הבליץ בלונדון. הדרמה מגוללת את קורותיו של ביל רוהן, נער צעיר המתגורר בפאתי לונדון. ביל אשר חווה את הבליץ במהלך מלחמת העולם השנייה, לומד על סקס, מוות, אהבה, צביעות ופגמיהם של מבוגרים וכל זאת בזמן שהוא משוטט בחורבות הבתים שהופצצו בשדרת רוזהיל. אביו הילדותי רודף אחרי חלומות פטריוטיים של תהילה בה בעת שהוא יושב מאחורי מכונת כתיבה של פקיד צבאי, אחותו בת העשרה פורקת כל עול, אמו לא מצליחה להתמודד עם המצב..
בזמן שהמבוגרים מנסים להתמודד עם תלאות המלחמה, מבעד לעיניו הצעירות, היא דווקא נראית כהרפתקה מסעירה; פצצות הן זיקוקין די-נור, צפלין סורר הוא טווס הפורש את זנבו, הריסות הן אתרים למשחק מחבואים וחיילים אמיצים שאולי לא ישובו לביתם, ישברו את לבן של נערות תמימות. על אף ההפצצות היומיומיות והאווירה המורכבת כל אחד מהדמויות מגלה את ערכה של המשפחה.
זהו אחד הסרטים הכי מרגשים ומיוחדים שצפיתי בהם ונחקקו בזכרוני. בעיקר סצינת הסיום בה ביל מגלה שבית ספרו נחרב בהפצצה.
חברו של ביל מבחין בו נכנס לבית הספר וצועק לעברו תוך שהוא פורס זרועותיו לצדדים בהודיה:

”Rowan, it was a strike bomb, Thank you Adolf“
The End

כמו חברו של ביל רוהן, מתחשק לי לקפוץ משמחה ולצעוק:

“We are stuck in Laos! Thank you Covid 19…”
The  Beginning

סוזן סונטג, סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית, ופעילה פוליטית יהודיה-אמריקאית כתבה:

”I haven't been everywhere, but it's on my list“

שנת 2021, everywhere נמצא גם ברשימות שלי, לתשומת ליבך בבקשה…