הגיעה העת לשוב לנדודים…

Mandalay

שעת בוקר מוקדמת. האוויר קר מאוד. אנו עומדים לצד הדרך, ממתינים לוואן, עמנו ממתינים חברינו הישראלים מטיול האיזיריידרים.

תוך דקות אנו מבינים שיוצאים שני וואנים ל- Mandalay ואנו מפוזרים בשני הוואנים. תובנה נוספת עולה בדעתי שהנסיעה תהיה כמו ההגעה: עצירה כל כמה מטרים לאיסוף והורדת נוסעים ו/או חבילות, אולם אם נהיה כולנו על אותו וואן סביר להניח שנגיע מהר יותר למחוז חפצינו. אנו מבקשים מדניאל שאירגן לנו את כרטיסי הנסיעה בוואנים ל- Mandalay שינסה לעשות שינויים במקומות ההושבה. הוא קצת נבוך, מסביר שאנשים קנו מקומות ישיבה מסוימים וקרוב לוודאי שהם ירצו לשבת בכיסא אותו רכשו. אני מבקשת ממנו שינסה בכל זאת, כי הם מחליפים איתנו בדיוק את אותם מקומות ישיבה, רק בוואן אחר. לשמחתנו המקומיים נענים בחיוב לבקשתנו ותוך דקות יוצא וואן עמוס בקבוצה שלנו ובעוד שלושה מקומיים אשר גם היעד הסופי שלהם הוא Mandalay.

הדרך לא פשוטה, מלאה מהמורות רבות. עם התקדמות הנסיעה, איציק לוחש לי "הוא נוסע עם פנצ'ר בגלגל, זה מסוכן". אנו מסבים את תשומת ליבו של הנהג, אולם הוא אינו מבין את דברינו. אני שולפת את הנייד ומתרגמת בעזרת גוגל טרנסלט. כן, כן הוא מודע לכך מסתבר. איציק מציע לו לעצור בצד הדרך כך שהוא יחליף עבורו את הגלגל. הנהג עוצר בשמחה והשניים מתחילים להחליף ביחד את הגלגל, בעוד אנו ממתינים בשולי הדרך. לבי מחסיר פעימה בכל פעם שמשאית עוקפת בפראות, סנטימטרים בודדים מהם. אחת הבנות מוצאת דוכן אבטיחים, קונה אבטיח עסיסי גדול ומבקשת שיפרסו אותו לחתיכות קטנות. מיד כשמלאכת החלפת הגלגל מסתיימת, כולנו מתיישבים לאכול מהפרי הנפלא, הנהג קצת מתבייש להצטרף, כפיר ושחף ניגשים להביא לו פלחי אבטיח. המבוכה מתפוגגת והוא מצטרף אלינו בשמחה.   

יתרת הדרך עוברת ללא תקלות. אנו מגיעים לבסוף ל- Mandalay, העיר השנייה בגודלה במיאנמר. הנהג עוצר לנו מרחק הליכה קצר מ- Osttelo bello Mandalay הוסטל מושלם!

בהוסטל אנו מתעדכנים שבשל גשמים היורדים באזור המפלים, צבע המים הטורקיז בדרך כלל, צפוי להיות עכור. אנו בוחרים להאריך את שהותינו בעיר מתוך תקווה שמזג האוויר ישתפר ונוכל לבקר במפלים בהמשך.

מ- Mandalay נסענו לטיול יום ב- Mingun, המרוחקת מ- Mandalay כ- 12 ק"מ. הגעה ל- Mingun אפשרית בסירה, בהפלגה שאורכת כשעה. הסירה יוצאת בשעה 09:00 מ- Mandalay (מ- Mayan Gyan Jetty) ועוזבת את Mingun חזרה ל- Mandalay בשעה 13:00. אנחנו בחרנו לצאת לסיור פרטי במונית אותה הזמנו דרך ההוסטל בעלות של 50,000 MMK (כ-115 ש"ח).

סיורינו מתחיל בתצפית על גשר Ava מ- Sagaing hill, הגשר נבנה בשנת 1934 והינו הגשר הראשון שנבנה מעל נהר ה- Irrawaddy. משם אנו ממשיכים לאתרים ב- Mingun: נדרש תשלום לביקור באתרים.

את תשומת ליבנו לוכד מראה הפועלים הרבים המעמיסים את המעבורת. הם נושאים על גבם שקי מלט גדולים וכבדים.

מקדש Hsinbyume Paya מקדש לבן מרשים, נבנה בתחילת המאה ה- 19, בנוי כגבעה המוקפת בשבעה מעגלים של חומות מפוסלות, המייצגות את שבעת הרכסים המקיפים את הר Meru האגדי. על פי האמונה הבודהיסטית וההינדית ההר נמצא במרכז העולם.

הפעמון פעמון עצום ממדים השוקל 90 טון שהוצב בשביל הפגודה, הקיפו כ- 5 מטר, גובהו מעל 3.5 מטר. הפעמון נוצק בזמן שלטונו של King Bodawpaya, הוא נחשב לפעמון הפעיל והשלם הגדול ביותר בעולם (במוסקבה ישנו פעמון גדול יותר אולם סדוק).

מקדש Mingun Paya פרויקט שאפתני של המלך King Bodawpaya, אשר החל את בנייתה של פגודה בגובה 150 מטרים. היא תוכננה להיות הפגודה הגבוהה בעולם. כש- King Bodawpaya הלך לעולמו בשנת 1819 הגיע המבנה לכשליש מגובהו המתוכנן. יורשו ניסה להמשיך ולסיים את בניית הפגודה אולם רעידת אדמה בשנת 1838 סדקה את המבנה וגרמה להפסקת עבודות הבניה, עד ימינו הפגודה עומדת בנויה רק בחלקה.

ביקור במקדש ב- Amarapura, משמעות שמה "עיר חיי הנצח".

לקראת ערב אנו מגיעים לגשר U-Bien, גשר עץ הטיק הנחשב לגשר הולכי הרגל הארוך בעולם, אורכו כ- 1.2 ק"מ, חוצה את Taungthaman Lake. תיירים ומקומיים רבים מגיעים לחזות בשקיעה, לצערנו מזג האוויר מעונן, אולם שוק הלילה אשר הולך ונפרס לו בסביבות הגשר והפגודה הסמוכה, מהמם בצבעוניותו.

כשאנו שבים להוסטל אנו מתבשרים שהגשמים באזור המפלים התמעטו, עדיין המים צפויים להיות עכורים אולם מזג האוויר נעים לטיול. אנו מחליטים להגיע בכל זאת למפלים ומתאמים עם נהג מונית ליום המחרת.

זאת הייתה החלטה נבונה, מזג האוויר למחרת היה בהיר ואביבי, אנו נוסעים לאחד המקומות היפים במיאנמר, אמנם המים אינם בגווני טורקיז אבל הם נפלאים בכל מקרה.

אנו פותחים את יומנו ב- Dee Doke Waterfall, מפל נמוך, במרחק של כ- 60 ק"מ מ- Mandalay. בהמשך לאחר מרחק נסיעה קצר משם, מגיעים לשמורת טבע יפה ושקטה, הליכה של כ- 40 דקות מובילה לשלושה מפלים – Whak Kar Three Waterfall, המרשים והיפה מכולם הוא המפל העליון, שווה להשקיע ולטפס עד אליו, מעט האנשים שמגיעים לשמורה נשארים בשני המפלים התחתונים ואנו זוכים לפרטיות במפל העליון, הכניסה לשמורת הטבע כרוכה בתשלום של 1,000 MMK (כ- 2.5 ש"ח).

בעונה היבשה המים בגוון כחול שקוף, אנחנו הגענו לאחר כמה ימי גשם. צבע המים היה ירקרק חום. המים נעימים ומרעננים ובילינו יום כיפי במיוחד.

הכי כיף לטפס למפל העליון. רוב המבקרים נשארים בחלק התחתון של השמורה. כך התפנקנו לנו במפל פרטי.

הזמן אוזל ואנו צריכים לתכנן את חזרתנו לתאילנד.

כפיר מביע משאלה לשוב לינגון, להיפרד מ- Aung ו- kevin לפני שאנו עוזבים את מיאנמר. יש עוד המון לראות במדינה הקסומה הזאת, אבל הגעגועים מנצחים. אני מתכתבת אתם ואנו נוסעים שוב לינגון. כמה מרגש המפגש המחודש עם החבורה של Hood Hostel

בינגון מתקיים פסטיבל. עסקים רבים סגורים, הרחובות עמוסים ברבבות בני אדם, האווירה שמחה. אנו משתלבים באווירה. קונים מטעמים שונים, מביטים נפעמים ב"גלגל הענק" המונע על ידי ארבעה נערים, שמטפסים עליו כמו אוגרים על גלגל בכלוב וכך גורמים לו להסתובב.

"כייסו לי את הטלפון" איציק עוצר על מקומו. בודק שוב את כיסיו, כרוצה לוודא את הברור מאליו. הנייד שלו היה ישן, מסכו נשבר כשפעם אחת איציק השאיר אותו בשקית קניות ליד הרכב ואני דרסתי אותו בטעות. הוא נפל אין ספור פעמים והתרסק. הנייד עבר טראומות רבות ועבד רק כשהתחשק לו. עדיין התחושה שיד עלומה פשפשה בכיסיו והוא לא הרגיש, הותירה אותנו נסערים. מאוחר יותר אני צוחקת שברגע שאני קצת מתרחקת ממנו הוא מסתבך בצרות.

אנו ממשיכים ללכת, פונים לכיוון הגשר של הולכי הרגל. איציק אוחז בידו של כפיר, שחף ואני מאחוריהם. הגשר עמוס צעירים, שתויים. Sula tempel מתנשאת מולנו, מוארת ויפה. אני מבחינה בחבורת צעירים קולנית. lady boy פרובוקטיבית מביטה על איציק במבטיה הבוטים ואומרת משהו לחבריה. הם פורצים בצחוק. עיניי מצטמצמות, אני דרוכה. היא כורעת סמוך לרגליו שולחת ידיה לכיוון השוק שלו. בשבריר שנייה, ברור לי שהיא מתכננת משהו נבזי. אני מזדקפת ובקול זועם אני צורחת עליה בעברית "שלא תעזי להתעסק עם הגבר שלי" היא מצידה, נבהלת. מיד מרכינה ראשה מחזירה את ידה לעבר נעלי העקב המוגזמות שלה כמסדרת משהו. חבריה מתגלגלים מצחוק, שחף מצטרפת לקול צחוקם, מביטה בי בגאווה, מחקה אותה שוב ושוב. בעוד זו מתאדה לצד השני של הגשר. אני הולכת לי משם בהליכת טווס נפוחה מחשיבות עצמית "שוב אני הקטנטונת, מתפקדת כ- Bodyguard!" איציק מחבק אותי, עיניו אומדות אותי בהנאה "אסור לי להתרחק ממך" הוא מצחקק.

למחרת אנו יוצאים לארוחת פרידה מ- Aung ו- Kevin במסעדה יוקרתית. נקשרתי לשניים האלו וקשה לי להיפרד.

מינגון אנו שבים ל- Hpa An, קים ומשפחתה מ- Galaxy Motel מקבלים אותנו בחמימות. אני נזכרת בימים הראשונים שלנו בעיר הקטנה. כמה נבהלנו, רצינו לארוז ולחזור על עקבותינו ועכשיו, עכשיו ההרגשה כאילו שבנו הביתה! שוב הרחובות אינם זרים לנו. הלב רוצה להישאר. אז נשארנו עוד יום וטיילנו עוד קצת ב- Hpa An מנצלים את היום ה- 29 בוויזה, היום שנוסף לנו בטעות על השוטר במעבר הגבול.

גם הפעם אנו נעזרים בקים בתכנון המסלול. בוחרים את האתרים שמעניינים אותנו מתוך מבחר מסלולים. עלינו לקצה הר לתצפית על נוף מדהים, נקודת התצפית נמצאת בתוך מקדש בו מתגורר נזיר אחד, מתבודד. בהמשך היום ביקרנו במערת נטיפים (אני חושבת שהצלחנו למצוא את כל מערות הנטיפים באזור Hpa An), בבריכת שחייה שמימיה זורמים מנהר סמוך ובכפר קטן של בני שבט הקארן.

עלות הסיור 7,000 MMK (כ- 16 ש"ח) לאדם, הנסיעה ליעדים בטוק טוק, יציאה מ- Galaxy Motel בשעה 8:30 וחזרה בשעה 18:00. יש לקחת בחשבון תוספת תשלום לשיט בקיאקים וארוחת צהריים במסעדה מקומית.

למחרת אנו נפרדים מקים ומשפחתה הנפלאה. עושים דרכנו לכיכר השעון בטוק טוק שקים מעמידה לרשותנו כשרות מטעם המוטל. הנסיעה אל הגבול בוואן עוברת הפעם ללא הפתעות מיוחדות. כחמש שעות מאוחר יותר אנו מגיעים אל מעבר הגבול העמוס.

וואן לגבול יוצא בכל שעה עגולה מדוכן ליד כיכר השעון. עלות נסיעה 10,000 MMK לאדם (כ- 23 ש"ח). ניתן לרכוש כרטיסים במקום ולחסוך את העמלה ברכישת כרטיסים דרך המוטל או סוכנויות.

אני מפלסת את דרכי על גשר הידידות בין מיאנמר לתאילנד, כמו אז, המון אדם צולח את הגשר, ההמולה רבה. אני מבחינה לפתע בחיוך הזחוח שעל שפתי, נעמדת על מקומי. נושמת עמוק, ריחות מוכרים ממלאים את אפי, ריח תבלינים חריפים וזיעה חמוצה. אני מסתובבת ומביטה עוד פעם אחת אחרונה לאחור. "One day" אני צועקת מלוא גרוני. דומיה משתררת, זוגות עיניים מלוכסנות מביטות בי בתדהמה "אני עוד אחזור!" אני אומרת להם בעברית וממשיכה בדרכי אל עבר משרד ההגירה התאילנדי.

!The End