היי שלום לאוס, היית כה נפלאה!
הבטתי מחלון חדרי בקומה התשיעית במלון Crowne Plaza – Vientiane. העיר האפורה פרוסה מולי. סוף סוף חלה הפוגה בגשמי המונסון העזים.
ליבי הלם בפראות, בתוך שעות ספורות נתחיל במסענו הארוך והמפרך הביתה.
השבוע האחרון עבר עלינו בפרידות. איך בכלל אומרים שלום לכל האנשים הנפלאים והמיוחדים שהפכו לחלק ממשפחתינו? אלו שבלעדיהם לאוס לעולם לא הייתה הופכת להיות הבית השני שלנו. חברים שהאירו את חיינו ברגעי דאגה, שהושיטו כתף איתנה ואוזן קשבת ברגעי מצוקה. חברים שחלקנו איתם ארוחות ערב עד השעות הקטנות של הלילה וצחקנו עד דמעות. טיילנו איתם וצברנו זיכרונות משותפים רבים, אלו שהקשר עימם הפך כה משמעותי!
במסע הזה, היו גם כאלו שרק נגעו בחיינו לרגעים קצרים, אולם אנחנו מרגישים שהם היו מלאכים אשר נקרו בדרכנו בדיוק ברגעים בהם היינו זקוקים.
נצרתי כל אחד ואחד בליבי.
ויאנג צ'אן – בירת לאוס
בשיטוטינו האחרונים ב- Vientiane שחף זיהתה עוד יצירות מאמנות הרחוב האהובה עלי. היא הצביעה על החומה מולה "תראי הנה גרפיטי של TONA"
החלנו פוסעות בנתיב בו פסע האמן שנה קודם והותיר את חותמו המרתק. לצערי חלק מהיצירות הושחתו. עם זאת למצוא אותן עדיין ריגש אותי בדיוק כמו בפעם הראשונה.
תם עוד פרק בחיינו…
על המסע שלנו נגזר לשנות פניו. אבל ביחד נתמודד עם כל מה שיביא אתו המחר.
תחנה הבאה: בריאות!
