בנגקוק – בירת תאילנד
בנגקוק. אני אוהבת את בנגקוק, יש בה כל מה שהנפש חפצה בו ואני מוצאת אותה לקלה ונוחה להתמצאות.
את הימים הבאים בילינו בשוטטות ברחובות בנגקוק וחקירה של מאכלים חדשים. ביקרנו במקדשים, ופיצחנו את ההתנהלות המאתגרת עם התחבורה הציבורית: אוטובוסים מקומיים, מוניות מפוקפקות, טוק-טוק ומעבורות. אלו האחרונות, הן הדבר הכי כיפי בבנגקוק, בזכותן הותרנו מאחורינו את הפקקים המזעזעים והידועים לשמצה של העיר!
כביש 4, צומת בית ליד לכיוון רעננה, שעה שבע וחצי בבוקר: לעולם לא אדבר בך סרה, מבטיחה!
חציית כבישים בעיר עמוסת נתיבים, כשצריך בכל פעם להזכיר לעצמך שהתנועה מגיעה מכיוון הפוך ממה שהורגלת כל חייך, החסירה לי פעימות לב אחדות, אולם מהר מאוד התרגלנו ופיתחנו אסטרטגיות בתחום. למזלנו, רוב רובם של הנהגים התאילנדים אדיבים, סבלנים ומכילים את קשיינו לחצות הם האטו את נסיעתם וסימנו לנו בחמלה לחצות בבטחה.
במהלך שעות היום, ביקרנו באתרי תיירות שבחרנו ביחד ביום הקודם ובשעות הערב יצאנו ליהנות מחיי הלילה.
געגועים הביתה
בחלוף הימים, לכפיר היה קשה. הגעגועים העזים החלו לתת את אותותיהם, הוא התגעגע לחבריו, לסבתו, למלבי – הקינוח האהוב עליו שסבתו מפנקת אותו בכל פעם כאשר הוא ביקר אצלה או היא אצלו. כפיר השתוקק לערמות הלגו שהותיר ארוז במחסן. הוא התגעגע הביתה ולמיטתו. הוא פטפט ללא הרף על כל הדברים שיעשה כשישוב הביתה. רוב הזמן, הוא נע בין אושר עצום לכאב תהומי.
כפיר הרבה ליצור קשר בווצ'אפ, עם חבריו וסבתו ונרגע לפרקים. מידי פעם אמר לי "קשה לי, אמא, אני לא יכול להשתלט על הגעגועים" או "אני לא יודע איך אני אהיה רחוק מהבית שנה שלמה". חיבקתי, וערסלתי אותו אלי, הרגשתי את ליבו הקטן פועם במהירות. לאט לאט גופו המתוח הרפה והוא התכרבל בתוכי, מוגן ובטוח. הרבינו לדבר על רגשותינו בפתיחות. "תמיד אפשר לשוב הביתה" אמרתי לו, "אפשר לקנות כרטיס טיסה בכל עת, אנחנו חופשיים לבחור מתי לשוב והיכן להישאר" ביקשתי ממנו שניתן הזדמנות למסע שלנו, והסברתי שזה טבעי להרגיש געגועים לכל מה שטוב ונפלא בחיים שלנו. בתוך תוכי הרגשתי כה מאושרת בשבילו, לדעת שהוא עטוף בחברים יקרים ללבו. שמחתי שהוא מתגעגע אליהם. לראות עד כמה הם חשובים ומשמעותיים בעיניו, קיוויתי שהוא ימצא את נקודת האיזון.
אני לעומתו, לא מתגעגעת.
סקרתי במבטי את משפחתי. בן זוגי, לאט לאט לומד לשחרר ונכנס ל"מוד" טיול. בתי הבכורה הקשוחה נראתה כאילו נולדה לחיי נדודים ובני הצעיר הרגיש כל כך. לבי יצא אליהם. "הם כל עולמי" חשבתי.
לי תמיד היה ברור שבכל מקום בו אנו נמצאים ביחד, שם נמצא ביתי.
לומדים להציב גבולות
בימים הבאים, הבנו מהר מאוד שלטייל עם כפיר זה כמו לטייל עם "פינת ליטוף". המקומיים גילו כלפיו חיבה רבה. הם ליטפו את ראשו, חלקם חיבקו אותו ללא רשותו. אחרים פתחו עמו בשיחות.
השתדלנו לווסת את רמת ההתלהבות סביבו, עם הזמן כפיר עצמו למד להציב גבולות ברורים בכל נושא המגע.
אתרים מעניינים בבנגקוק
מזג האוויר הפכפך, השמים מעוננים, חם ולח, מידי פעם ירד גשם שמצנן מעט את האוויר המהביל. באחד הימים, הגשם תפס אותנו לא מוכנים. מיהרנו למצוא מחסה, הצטופפנו מתחת לאחת הסככות הצרות והמתנו שהגשם יפסק. הטיפות גדולות, הצליפו בחוזקה. בהינו בשלוליות העצומות שנוצרו. "מה הכי אהבתם עד כה?" שאלתי.
ואט פהו – מקום משכנו של הבודהה השוכב
בראש המצעד, הזוכה המאושר "הבודה השוכב" שנמצא ב- Wat Pho (טוב לא בניתי מתח אני מודה, פשוט רמת ההתלהבות כה גדולה, כך שעדיף פשוט לשמור על האוטנטיות).
אל "הבודהה השוכב" הגענו לאחר ביקור ב- Wat Arun. חצינו את Chao Phraya River במעבורת. עבור חציית הנהר במעבורת, גבו 4 באט לאדם.
משם הלכנו מרחק הליכה קצר עד ל- Wat Pho.
עלות כניסה לאדם: 200 באט (נכון לתאריך 26.8.2019, גם ילדים משלמים).
הארמון הגדול של תאילנד
למקום השני והמכובד הגיע ארמון המלך, המוכר בכינוי: The Grand Palace of Thailand
מלכודת תיירים בדרך לארמון הגדול של תאילנד
לארמון בחרנו להגיע בהליכה מ- Rd. Rambuttri בעזרת אפליקציית MAPS.ME, בדרכנו עמדנו לרגע במפגש רחובות שקטים ונטושים, תהינו לאן לפנות, האפליקציה של MAPS.ME נתקעה.
בעודנו מתלבטים, משום מקום נחת עלינו טיפוס חביב להפליא, "סבבה", "סבבה", חה חה חה חה, צעק בקול צווחני וצחקק בחביבות יתר (פה חשדתי). "מה אתם צריכים?" שאל באנגלית רצוצה. התעלמתי מקולות האזהרה שהבליחו בראשי. שאלתי אותו מהו הכיוון לארמון המלך? "אוווווו המקום סגור כעת, יש חג, אז רק משעה 14:00 המקום יפתח, יש לי חבר שעובד שם", אמר ממשיך להנהן במרץ בראשו. כעת המנורות בראשי הבהבו באדום זועק. זכרתי בוודאות שאין שום חג בתאריך הזה.
בבוקר מוקדם, לפני שיצאנו לדרך, ביקשנו מאיש הצוות בגסטהאוס בו התארחנו, לסמן לנו את הדרך במפה. הוא המליץ לנו להגיע מוקדם ככל האפשר לביקור בארמון, לפני שיהיה חם מידי ועמוס בתיירים.
הבחור מולי, חייכן ונחמד, עבד על יצירת חברות: הוא סיפר שיש לו חברים שעובדים בישראל ובלה, בלה, בלה…
הבטתי בייאוש באפליקציית הניווט, היא עדיין תקועה.
הבחור מולי אינו מרפה, הוא הראה לנו מפה והכין בזריזות הצעה לטיול בסביבה "קחו טוק טוק, אל תשלמו יותר מ- 30 באט לכולכם, אחרת זה יקר מידי". הסברתי לו בחיוך שאני לא מעוניינת בטיול מאורגן. הוא עמד על כך שזה לא טיול מאורגן רק מסלול מהמם שאנחנו פשוט חייבים לעשות: שוק צף מקומי לא מתויר בכלל, משם מעבר ל- Wat Arun וחזרה לנקודת היציאה. הוא הבטיח שנספיק לשוב בזמן לארמון המלך שנפתח בשעה 14:00 כאמור בגלל החגיגות המיוחדות. בתזמון מושלם עבר לידנו טוק טוק והוא בלי להתבלבל עצר אותו, "קח אותם ב- 30 באט ליעד, לא יותר!" הוא נפנף לעומתו באצבע המורה.
שיעור חשוב למטיילים
הילדים מתלהבים, כן, הם רוצים לנסוע בטוק טוק וכבר הבטחנו להם נסיעה כזאת, הסכמתי לנסיעה, אך הבהרתי שהיעד שלנו הוא ארמון המלך בלבד ואיכשהו מצאתי את עצמי נוסעת בטוק טוק היישר למלכודת תיירים מפורסמת סירה לטיול בשוק הצף! ירדנו מהטוק טוק בסמוך לסוכן נסיעות לטיולים מאורגנים ובאותו רגע כשמתחיל הלחץ לעלות מהר על סירת התיירים במחירים מופקעים בעליל, עצרתי את הכל. הסברתי לילדים במה מדובר. נהג הטוק טוק וסוכן הטיולים ניסו לייצר לחץ מסיבי אבל הם לא עמדו במבטים הזועפים שלנו ולבסוף הניחו לנו לנפשנו. לשמחתנו האפליקציה חזרה לתפקד. לאחר מרחק הליכה קצרצר הגענו לארמון המלך, אשר עמד על תילו, פתוח לרווחה, עמוס לעייפה בתיירים ונפלא למראה.
בדרכנו הבחנו שלאורך כל הרחוב הראשי המוביל אל ארמון המלך, יש חברה מקומיים "חביבים" שעוצרים תיירים ומספרים להם את אותו סיפור: הארמון סגור לרגל אירוע חגיגי והכי שווה לעשות את השוק הצף, הלא מתויר בכלל כמובן.
טיפ הזהב למטיילים
כשמנורות אדומות נדלקות לעולם לא להתעלם מהן! כאשר מקומי חביב יתר פונה לתייר מיוזמתו ומספר לו שאתר תיירותי מסוים סגור בשלל תירוצים ועדיף לעשות משהו אחר ומיד מגיש פתרון מושלם לדעתו לאיך כדאי לבלות את היום, תחשדו!
המוזיאון הלאומי בבנגקוק
למקום השלישי הגיע: Bangkok National Museum. המוזיאון ממוקם ברחוב Na Phra That, במרחק הליכה מארמון המלך.
עלות כניסה לאדם: 200 באט (נכון לתאריך 29.8.2019, ילדים אינם משלמים).
מקדש השחר – ואט ארון
במקום הרביעי מדשדש לו Wat Arun (מקדש השחר). בשלב זה כבר התחלנו לחוש רווים במקדשים.
וכך, במעבר חד וטוויסט בעלילה, מצאנו את עצמנו נוסעים לסיאם סנטר.
מרכזי קניות מעניינים בבנגקוק
בקניון Siam center חגגנו סוף סוף לשחף את יום הולדתה, בבית קפה-גלידריה שכפיר מצא באינטרנט שבועות אחדים לפני הנסיעה.
Mo & Moshi ממוקם בקומה הרביעית של הקניון. במקום מגישים עוגות – גלידה בממדים עצומים. למען האמת, אם מישהו היה אומר לי שיגיע יום בו אזלול עשרה טעמים שונים של גלידה בקערה עצומת ממדים עם חתיכות לחם ספוגי בתוכה, בתחתיתה מוס שוקולד ומוס כרמל (קשה משהו) ומעל כל זה עננת קצפת והמון שוקולדים של "פררו רושה" מעטרים את כל הכבודה, הייתי פורצת בצחוק רם.
כעשר דקות לקח לנו לפרק את כל ההפקה הזאת. כמו עיטים על טרף.
קניון נוסף מהמם ביופיו EM-QUARTIER, נמצא בסמיכות לקניון EMPORIUM. ביקרנו בסוף שבוע בשני הקניונים. הם שקקו חיים ובקומת הרחוב התקיים שוק אמנים ויריד אוכל. האווירה הייתה נפלאה.
אבודים ברחובות בנגקוק
יום לפני נסיעתנו לקנצ'נבורי (Kanchanaburi), טיילנו בכיוון התחנה במטרה לרכוש כרטיסים מראש, בדיעבד הסתבר שאין צורך בכך, אולם מה שהתחיל בטיול קליל, הפך לאחד הימים המשונים שלנו. צעדנו על גשרונים צרים מעל תעלות בחלק השקט יותר של בנגקוק. חלפנו על פני בקתות מתפוררות על כלונסאות. מפתחי הבקתות, ראשים הציצו לעברינו בחיוך סקרן, חלקם נופפו לשלום. מידי פעם ניגש מישהו לסמן לנו בידו את הדרך המתפתלת בין סבך התעלות והגשרונים. התקרבנו לבית הספר המקומי, בדיוק בשעת סיום יום הלימודים. ילדים מתוקים התגודדו סביבנו בהתלהבות. נעצרנו ליד דוכני האוכל הרבים באזור וקנינו סושי טעים. בעלת הדוכן קרנה מאושר כששחף וכפיר חזרו לקחת מנה נוספת, היא ניסתה לומר להם משהו אולם מחסום השפה הותיר אותם רק בשלב הקידות ההדדיות והצחקוקים.
המעבר לכיוון תחנת הרכבת למגיעים רגלית, נמצא בסמוך לשוק עמוס בדוכני פירות, ירקות ובשר. בצדו השני, הדרך נטושה ועוברת לאורך פסי הרכבת. בעודנו פוסעים בשביל הנטוש, לפתע הבחנו בפאה יפה ומטופחת מונחת בקפידה על הגדר. ארבעתנו נעצרנו באחת והבטנו בה בפליאה. "מה הפאה הזאת עושה פה, באמצע שום מקום?" תהינו. "לזכרה" פסק כפיר בטון דרמתי והצחיק אותנו.
מהשוק הסמוך עלו קולות מוזיקה מקומית. בעוד הדוכנים נסגרו בזה אחר זה, קבוצת צעירים גדולה התגודדה במרכזו, הם טיפסו על אחד הדוכנים והתחילו לרקוד בהתלהבות. מהר מאוד ניתן היה להבחין במלך ומלכת השכבה, אשר תפסו את מקומם במרכז המעגל ורקדו בחושניות. פנינו ללכת משם, חזרה לכיוון המעבורת.
חזרות לטקס המעבורות המלכותיות של מלך תאילנד
ברקע נעימה מדוכדכת משהו עלתה מכיוון הנהר. ככל שהתקרבנו הבחנו בתכונה רבה על גדת הנהר. עד מהרה הבנו שאין באפשרותנו לעלות על המעבורת, מאחר והתקיים טקס כלשהו בנהר.
אחד השוטרים, ניגש אלינו בחביבות וניסה להסביר לנו בהתרגשות על שום מה האירוע. הוא הוביל אותנו לנקודת תצפית שווה על האירוע. בשלב זה כבר אנשים רבים צבאו על גדות הנהר וצילמו בהתרגשות. מעבר לעובדה שמדובר בחזרות לטקס שיתרחש ב- 24 באוקטובר לכבוד הכתרתו של המלך ראמה העשירי (בתקווה שהבנתי נכון את גוגל טרנסלט מתאילנדית) לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי ההסברים.
"שעתיים, ימשכו החזרות" ענה השוטר כשהבחין במבטי המיואש.
עם תום החזרות האזור התרוקן לחלוטין. פנינו לעבר המעבורת על מנת לחצות את הנהר. "אי אפשר" אמר השוטר "הלילה תנועת הסירות בנהר הופסקה עד למחרת בבוקר". נאנחתי עמוקות. "לא יכולת לומר קודם?" חשבתי בקול. "ואיפה כל המוניות כשצריך אותן? איך זה שכולם התאדו?"
מאוחר יותר חיפשנו מידע על האירוע בנהר. הייתה זאת חזרה אחת מתוך עשר חזרות אשר נקבעו לאירוע תהלוכת הדוברות המלכותיות אשר עתיד להתקיים לכבוד חגיגות ההכתרה של המלך ראמה העשירי, מאהה וצ'יראלונגקון.
עדכון: כשבוע לפני האירוע, הוחלט לדחות את תאריך התהלוכה לתאריך 12 בדצמבר 2019, הסיבה אשר פורסמה לדחייה הייתה תנאי גאות ושפל אשר מסכנים את החותרים.
קנצ'נבורי – מסע אל העבר
הגעה ל- Kanchanaburi אפשרית ברכבת מתחנת טנבורי בבנגקוק. לשוהים סמוך לאזור ה- Khao San Road רצוי לצאת לכיוון הרחוב הראשי, לעצור מונית ולבקש הפעלת "מטר". עלות הנסיעה כ-60 באט. היתרון ביציאה לרחוב הראשי שניתן למצוא נהג מונית ערני ולא טרוט שינה או שתוי או כזה שחופר בנושא השוק הצף הלא מתויר בכלל.
תחנת הרכבת טנדורי נראתה כאילו נתקעה בזמן. הסדרן הכה בפעמון על מנת לסמן לקטר לעצור או לצאת לדרך.
רצוי להגיע כחצי שעה לפני מועד יציאת הרכבת. הרכבת יוצאת בשעה 7:50 בבוקר ורכישת הכרטיסים מתבצעת באשנב הכרטיסים. אין צורך להזמין כרטיסי נסיעה מראש.
הקרון הראשון הנו קרון "VIP" בעל מושבים מרופדים, בשאר הקרונות ישנם מושבי עץ קשים. משך הנסיעה כשלוש שעות. למזלנו הצטיידנו במזון ושתייה לדרך. המבחר המוצע בקרונות על ידי נשים עם סלים גדולים אינו מעורר תיאבון במיוחד.
התארחנו במרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת של Kanchanaburi ב- Siam Guesthouse, המקום קטן ונעים, התמקמנו בשני חדרים מרווחים המחוברים בניהם בדלת מקשרת. בעל המקום צעיר, ומאוד ידידותי. במקום ישנה תחושה ביתית.
אתרים מעניינים בקנצ'נבורי
בסיור רגלי בעיירה השקטה, ביקרנו במוזיאון המלחמה, בגשר על נהר קוואי המפורסם, בבית העלמין הצבאי לזכר חיילים מהצבא הבריטי וההולנדי שנפלו בשבי היפני בעת מלחמת העולם השנייה. רובם נפטרו במהלך עבודות כפייה בעת בניית מסילת הרכבת המובילה לכיוון בורמה. "אמא" קרא לי כפיר בהתרגשות, "תראי, יש כאן מצבות של חיילים יהודים".
ניצלתי את המשך היום ללמד אותם שיעור חשוב בהיסטוריה. מי אמר Homeschooling ולא קיבל?
בערב כששבנו מהמסעדה חזרה למלון, ראיתי בחטף מקק קרוב מידי לרגלו של כפיר, למודת ניסיון מיכולות הטיפוס המצוינים של המקקים במעלה השוק שלי (כן, כן! זה היה רגע מזעזע ביותר לגלות את זה), עוד משהותנו בבנגקוק, זינקתי בהרואיות להציל את כפיר מגורל דומה. כפיר זינק מיד אחרי בצעקה ושחף ואיציק שלא הבינו במה מדובר זינקו ממקומם וצרחו גם הם, וכך במשך שניות אחדות עמדנו בפינת הרחוב, קיפצנו על רגלינו במקום וצרחנו בהיסטריה כשבעצם אף אחד חוץ ממני לא הבין על מה המהומה. כאשר הבחנתי שהמקק נעלם בעצלתיים באחד מפתחי הביוב הפסקתי לקפץ ומיד כולם נרגעו. "מה קרה?" הם שאלו בבהלה. "אהה, מקק כמעט טיפס על כפיר" עניתי בשלווה, "אמא, עשית לנו הבהלת שרשרת" כפיר צחקק.
האזור יפה, טובל בירוק. אנו עושים דרכנו לאחד המקומות היפים שראינו עד כה.
שמורת שבעת המפלים Arawan Waterfalls
כדי להגיע אל שמורת הטבע Arawan Waterfalls, שכרנו נהג Grab וסיכמנו אתו שימתין לנו במשך ארבע שעות בחניון השמורה.
בשמורה יש שבעה מפלים מרהיבים בגוון טורקיז. מרבית המבקרים נשארים בשני המפלים התחתונים.
אנחנו לא התעצלנו וטיפסנו במעלה ההר אל המפל השביעי ושם זכינו לחלקת אלוהים פרטית משלנו.
צ'יאנג מאי – צפון תאילנד
נסיעת הלילה עברה עלינו בנעימים. להפתעתנו הצלחנו לחטוף תנומה מידי פעם. יצאנו מהתחנה המרכזית אל הכביש הראשי ועלינו לאוטובוס מקומי בדרכינו למקום הלינה הבא שלנו – האכסניה The corner inn 2.
את פנינו קידם בברכה בעל המקום, "יש לי בשורות טובות" הוא אמר לי בחיוך. "החדר פנוי, נקי ומוכן עבורכם". הוא ליווה אותנו לחדר, הניח עבורנו ארבעה בקבוקי מים במקרר ויצא. האכסניה התגלתה כמקום נעים למדי על אף שהתמונות באתר בוקינג.קום לא נוטות לה חסד.
"אני בודק הודעות" הכריז כפיר בשמחה. חייכתי אליו ופניתי לארגן לעצמי בגדים נקיים ללבוש אחרי המקלחת שכה ייחלתי לה.
"למה המסך של קיקי שבור?"
לעולם לא אשכח את קולו מהול האימה של כפיר.
הסתובבתי לאט, והבטתי במסך הטאבלט המנופץ לרסיסים.
מבטו השבור של כפיר השתקף אלי מבעד לרסיסים. מיהרתי לחבק אותו אלי. עפעפתי במהירות בעיני לגרש את הדמעות שהחלו מצטברות. ניסיתי לארגן את המחשבות הרבות שהתרוצצו במהירות בראשי.
גם אני לא הבנתי מה קרה. קיקי הונח בחרדת קודש בתיקו. לא הורדנו ממנו עיין ונשאנו אותו בזהירות רבה לאורך כל המעברים.
סיפורו של קיקי
ביום קיץ חם אחד, החלטנו שחייבים לסדר פינה מוזנחת בגינתנו. שלושה אנשי מקצוע הגיעו לביתנו, נתנו הצעת מחיר, פתחו במלאכה ונעלמו תוך כדי מבלי לומר מילה ומבלי לקחת את כספם. בכל פעם כזו איציק ואני הבטנו זה בזה מבולבלים. אנו מוכנים לשלם כל סכום, דואגים לאוכל ולשתייה ונותנים את היחס הכי טוב בעולם. מדוע אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את המשימה?!
חסרי אונים החלטנו לפנות בעצמנו את השטח המדובר ועד מהרה התבררה לנו גודל הזוועה. מתחת לערימת האדמה הוטמן זבל בניין. התחלנו לפנות בידינו את השטח לתוך דליים גדולים. כפיר שראה את מעשינו מחלון חדרו, ירד במהירות לסייע לנו. עד מהרה אחותו הצטרפה. תוך שעות אחדות סיימנו למלא ארבע בלות ולשגר אותן עם משאית למקום המיועד לפינוי זבל בניין. בחלק מהכסף שנחסך בעל כורחנו, החלטנו לצאת לחופשה, בחלק השני בחרנו להתחלק בנינו. כשכפיר פנה לפנק אותנו בגלידה צוננת מהמקפיא, הסתודדנו עם שחף. "אנחנו מתכננים לקנות לכפיר טאבלט בכסף שנחלק בננו" שיתפנו אותה בתכנית להפתיע את אחיה. "אני רוצה להשתתף" היא אומרת מהר, ללא היסוס.
מפתיעים את כפיר
נסענו לקניון. נכנסנו לחנות מחשבים. "תבחר לך טאבלט" בשרנו לכפיר. הוא קרן מאושר, עד מהרה יצא מהחנות חובק בזרועותיו טאבלט של חברת אסוס (Asus), עם מסך טאץ, שלימים יקרא שמו "קיקי". כפיר מוקיר את קיקי שלו באהבה רבה. הוא שומר עליו מכל משמר. סמוך לנסיעתנו רכשנו כרטיס סים כדי לאפשר לו להתחבר לווצ'אפ, על מנת שבמהלך מסענו הוא ישמור על קשר עם חבריו.
דהרתי במורד המדרגות לקבלה של הגסטהאוס. התייעצתי עם בעל המקום, היכן נוכל לתקן את קיקי האהוב. הוא סימן על המפה, שתי מעבדות שהוא מכיר והמליץ עליהן.
או אז התחיל מחול שדים בניסיון למצוא מעבדה לתיקון הטאבלט. בשתי המעבדות הביטו בצער במסך. "אנחנו לא מתקנים טאלטים של אסוס, תנסו במעבדה לתיקון אסוס". הם הציעו לנו לבדוק מעבדות בשתי כתובות נוספות.
המעבדה הרביעית אליה הגענו שייכת לאסוס. נסענו אליה עם תקווה בלב. כפיר נכנס בביטחון עצמי והושיט את קיקי בשתי ידיו לטכנאי. הבחור חייך אל כפיר. "חכה רגע" הוא אמר. אני לוחשת לו, "בבקשה, לא חשוב המחיר, רק תציל לנו את הטאבלט" ובלבי לחשתי, תציל לנו את החיוך של כפיר. הוא קד ונעלם לתוך המעבדה.
דקות ארוכות חלפו. הוא חזר ובידיו קיקי שלנו. שפת הגוף שלו בישרה לי שהמצב קשה. הוא ניגש אל כפיר, רכן אליו ובזהירות הושיט לו את קיקי. "אני מצטער" אמר בקול שקט. הוא הרים את מבטו אלי "אני כל כך מצטער" לאחר רגע הוסיף, "אין לנו את הדגם הזה בתאילנד. ניסיתי לבדוק עם היצרן מה ניתן לעשות. תנסי אצלך במדינה, מאין אתם?". "מישראל" עניתי. "אולי שם יצליחו לתקן", הוא הנמיך את קולו כדי שמשפט הבא יגיע רק לאוזני "עדיף לקנות טאבלט חדש, אני חושב שהתיקון יעלה הרבה יותר מרכישת מכשיר חדש". הודיתי לו ויצאנו בלב כבד מהמעבדה. איך אפשר להסביר שלקיקי שלנו אין מחיר?
ההתמודדות של כפיר
הגשם ירד והתערבב בדמעות השקטות שזלגו על פניו היפות והעצובות. הצעתי לו חיבוק והוא התכרבל בתוכי. גופו הצעיר רעד מבכי.
בשבוע שחלף, כפיר התרסק מידי פעם בגעגועים עזים לקיקי. עד לרגע שבו הוא ניגש אלי ואמר "אני רוצה לעשות טקס פרידה". ביקשנו להיות שותפים לטקס. הוא ניפץ לרסיסים את מה שנותר מקיקי האהוב שלו. השאיר בידיו את כרטיס הזיכרון. ירד בנחישות אל אחד מפחי האשפה ברחוב והשליך במהירות את השברים. לחש משהו, אסף את עצמו. הסתובב אלי מחייך חיוך עצוב.
ביקור ב- Namtok Bua Tong
Nam Phu Chet Si National Park
נסענו ל- Namtok Bua Tong-Nam Phu Chet Si National Park, המוכר גם בכינוי: המפלים הדביקים או מפלי Bua Thong ובילינו יום נפלא. כפיר היה עסוק בטיפוס על סלעי המפל. "החיוך חזר אליו". חשבתי בהקלה.
שוק לילה בצ'יאנג מאי
בסמוך למקום מגורינו ישנו שוק לילה המציע מאכלים מקומיים טעימים להפליא. נהנו להגיע בכל ערב מחדש ולבחור לנו מאכלים שונים. בעלי הדוכנים כבר זיהו אותנו בשמותינו ושמחו לקראתנו. השוק ממוקם ליד נהר פינג שעל גדותיו מפוזרים ספסלים. התיישבתי על ספסל, הושטתי את הארנק לילדים. "תפנקו אותי בתאי לוטי עם בננה" אמרתי בקול מתחנחן. איציק והילדים פנו לדוכן הלוטי.
עקיצת דבורה ורגע אחד של אושר
ישבתי מול הנהר ושקעתי בהרהורים. את מחשבותיי קטעה קול יבבה רמה. הרמתי את מבטי. היא רצה אלי, פניה אדומות ושטופות דמעות. נעמדתי על רגלי ופרסתי את זרועותיי לקראתה. היא הטיחה את עצמה בחוזקה לתוכי. "מה קרה?" שאלתי בבהלה. קולה השתנק בבכי "עקצה אותי דבורה" היא הרימה את כף ידה. עקיצה גדולה ונפוחה עיטרה אותה. "אבא הוציא את העוקץ וכפיר הביא לי קרח מהדוכן ליד".
שחף סיימה בשנה שחלפה חוג "רפואה בכירים" בטכנודע שבגבעת אולגה. במסגרתו עברה הכשרה של מע"ר. היא הבינה את הצורך להירגע במהירות ולהמתין כדי לוודא שאינה מפתחת תגובה אלרגית חמורה. היא נשארה מכורבלת בין זרועותיי. חבקתי אותה ברכות תוך כדי ששאפתי עמוק את ריחה המתוק, לפתע שמתי לב לעליצות אשר מילאה את לבי. "הבייבי" שלי חזרה אלי. כמה התגעגעתי אליה! שחף זעפה על הדבורה. הנהנתי בהסכמה אך בסתר לבי אהבתי את הדבורה בכל נפשי.
ארבעים דקות מאוחר יותר חזרנו לחדרינו והרגע הקסום חלף עבר לו.
לשמחתנו מעבר לכף יד נפוחה וכואבת במשך ימים אחדים, לא התעוררה תגובה אלרגית חריפה.
חוויות בדרך לארוחת הערב
באחד הערבים בחרנו לצעוד לשוק הלילה המרכזי. שוב נעזרנו באפליקציה לניווט שנתקעה וסיבכה אותנו בסמטאות חשוכות. הפתענו בלי כוונה גבר שהטיל את מימיו בחסות החשיכה. כפיר ושחף פרצו בצחוק מתגלגל ומשוחרר, הראשון מזה זמן רב. רחמי נכמרים על הבחור. מהר מאוד קול צחוקם המדבק גרם לאיציק ולי לפרוץ בצחוק. יצאנו מהסמטה החשוכה ומצאנו מחדש את דרכנו אל השוק.
כפיר מחא את שפתיו במפית. "אמא, הצליח לך ביג טיים!" הוא אמר בהתלהבות. "אני מזמין עוד מגש" ופנה לדוכן. הבטתי בו. נראה שהוא גבה מעט לאחרונה. כאילו חש במבטי הוא הסתובב לעברי, מבטנו הצטלבו. הוא הגביה את אגודלו "טודו בום" וחזר לנהל שיחה ערה עם הנערה בדוכן. כעבור דקות חזר עם מגש פיצה איטלקית בידיו. "נבוא לכאן שוב פעם!" הוא בקש.
קורס בישול תאילנדי
באחד משיטוטינו הרבים בעיר צ'יאנג מאי, מצאנו בית ספר לבישול תאילנדי Zabb E Lee Thai Cooking School. לאחר שיחה עם המדריכה בקורס, אני ששונאת בכל לבי לבשל, החלטתי ברגע אמיץ במיוחד להירשם לקורס הבישול. למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, פגשנו את תיקי המדריכה החייכנית והסבלנית שלנו בכניסה לשוק המקומי. היא סיירה עמנו בין הדוכנים והסבירה לנו על מצרכי הבישול השונים, אותם רכשנו ביחד בשוק המקומי, לפי מנות שבחרנו להכין מבעוד מועד. משם המשכנו ליום לימודים בחווה אורגנית.
תיקי פיזזה בין ארבעתנו הסבירה באנגלית רהוטה כל שלב ושלב בבישול ועד מהרה יצאו תחת ידינו מנות יפות וטעימות להפליא.
היום חלף מהר כל כך, היה טעים וכיף לבשל. בסופו של יום, קיבלנו חוברת מתכונים. בחוברת רשימת מצרכים מדויקת לכל מתכון ומתכון, ההסברים ברורים ומגובים בתמונות מפורטות של כל שלב.
לרגע, ראיתי בעיני רוחי, כיצד אני עומדת במטבח ביתי ומכינה מטעמים משובחים.
טוב נו, לא באמת…
לילה אחרון בצ'יאנג מאי
הבטתי בשעון. שעת לילה מאוחרת. עוד שעות אחדות אנו נפרד מ- Chiang Mai, התרמילים ארוזים למעט חפצים אחרונים שיוכנסו לאחר התארגנות בוקר מהירה. עצמתי את עיני, נשמתי עמוק. רגע לפני שנרדמתי, חשבתי לעצמי שבמעט הימים שחלפו מאז יצאנו למסע, כל אחד מאתנו בדרכו שלו התבגר קצת.
"אין מסע שלא משנה אותך מעט" מתוך ענן אטלס מאת דיוויד מיטשל
אני תוהה לאן עוד יוביל אותנו המסע…
