Puerto Viejo de Talamanca
העיירה הציורית שוכנת על חוף הים הקריבי.
חיפוש אחר מקום לינה הניב תוצאה נפלאה Colina secreta glamping. המלון מרוחק מעט ונמצא במעבה יער גשם טרופי. זהו מלון משפחתי המנוהל על ידי משפחה ארגנטינאית מקסימה. יחידת הדיור LA CASA del ARTISTA בה התארחנו, מעוצבת בניחוח איטלקי מיוחד. על מנת להגיע אליה, היה עלינו לצעוד בשביל ביער ולחצות גשרים מעל פלגי מים.
בכל יום התעוררנו לתוך עולם קסום רוחש חיי בר סוערים. קופים ביקרו אותנו, צפרדעים קיפצו מתחת לרגלינו, מיני עכבישים בגדלים עצומים טוו את קוריהם סביב חלונות חדרינו ועוד.
Parque Nacional Cahuita
הפארק נמצא במרחק נסיעה קצר מ- Puerto Viejo de Talamanca, בעיירה Cahuita. הכניסה אינה כרוכה בתשלום. אולם המבקרים מתבקשים לתרום כרוחב ידם. הפארק יפיפייה! שביל מסודר מוביל אל חוף ים נפלא.
הפארק עשיר בחרקים, זוחלים, דו-חיים, קופים והוא מהווה גן עדן לציפורים.
עצלן דו-אצבע
עצלן דו-אצבע חמוד התמקם על עץ ברחוב הסמוך לפארק. הוא סיים לזלול ארוחה דשנה, התגרד במשך דקות ארוכות, התעייף ונרדם.
תצפית על חיי הבר לאורך הכביש ל- Manzanillo
בנסיעה לאורך הכביש ל- Manzanillo צפינו במגוון רחב של ציפורים וקופים.
מ-Manzanillo ישנו מסלול רגלי שמגיע עד Punta Manzanillo אולם החלטנו לוותר. השמים היו אפורים ונראה היה שעוד מעט שוב ירד גשם.
הסתפקנו בביקור קצר באחד החופים הסמוכים. ב- Manzanillo חופים מהיפים שראינו בקוסטה ריקה.
San José
מצאנו את עיר הבירה San José למשעממת להחריד. למעט הזדמנות נפלאה להיפגש שוב עם חברתי רוני ומשפחתה לא ממש חיבבנו את העיר.
למבקרים בעיר מומלץ לבקר במוזיאון Museo del Jade. המוזיאון מציג אוסף של חפצים אנתרופולוגים, ארכיאולוגים, גיאולוגים ואבני ירקן.
העיר מהווה בסיס יציאה לביקור ב- Parque Nacional Volcán Poás.
Parque Nacional Volcán Poás
עומס תנועה כבד ביציאה מהעיר האריך את זמן הגעתנו לפארק בחצי שעה מעל המתוכנן. השמים הבהירים החלו להתכסות בעננים ומידי פעם החל טפטוף מציק. הצצתי בחשש לעבר פסגת ההר, מודעת היטב לטיפוס המיותר במידה והעננים יכסו את פסגתו.
כשהגענו לאתר, התברר לנו שהיה עלינו לרכוש כרטיסי כניסה באתר האינטרנט. בהיתי בקופאית באכזבה. היא חייכה אלי באהדה. "תחני בצד את הרכב ותחזרי אלי, אני אעזור לכם. הבעיה שהקבוצה הבאה תכנס רק בשעה 12:40 ואני לא בטוחה שיהיה אפשר לראות משהו. הפסגה מתחילה להתכסות בעננים." היא אמרה.
"ועכשיו אפשר לראות את המכתש?" שאלתי. "עכשיו עדיין אפשר" ענתה ושלפה את מכשיר הנייד שלה. היא הראתה לי את תמונה עדכנית מהמכתש. המראה היה כל כך יפה.
"כל כך קיוויתי לראות את המכתש." לחשתי בשקט.
"אני מבינה אותך, הגעת מרחוק במיוחד?" היא שאלה. הנהנתי בחיוב.
החניתי בזריזות בצד הדרך וחזרתי אליה.
בצענו הרשמה מהירה לאתר אולם האינטרנט קרס שוב ושוב "תשתית האינטרנט של חברת Claro לא יציבה במיוחד באזור הזה. אתם יכולים לבצע את התשלום דרך הנייד שלי" היא הציעה. שלב אחר שלב הדריכה אותנו בהתמצאות באתר, על מנת שלא נאבד זמן מיותר.
לבסוף הצלחנו לבצע את ההזמנה והתשלום. "חכי רגע" היא ביקשה ויצרה קשר עם עמיתיה. הקשבתי לשיחתה ועד מהרה הבנתי שהיא מנסה להכניס אותנו עם הקבוצה הנוכחית.
היא הסתובבה אלי בחיוך. "תשלמו בזריזות עבור החניה ותגיעו לכניסה לפארק, מצפים לכם שם." היא קרנה מאושר לנוכח שמחתנו.
מיהרנו פנימה והגענו בזמן לחלוקת הקסדות לראש ולהקרנת סרטון הבטיחות. משם צעדנו בשביל מסודר אל תצפית על המכתש.
העננים איימו להסתיר את הנוף הנפלא, הספקנו לצלם תמונות אחדות בטרם כיסו העננים את המכתש. הבטתי בתקווה שהעננים יתפזרו "הם יתפזרו! אל תדאגי, הרוח חזקה למדי" עודד אותי השומר שהבחין בהבעת פני.
דקות ספורות אחר כך העננים התפזרו ושוב נחשף המראה הקסום של המכתש. שאר שבילי הפארק היו סגורים למבקרים ואחרי עשרים דקות עשינו את דרכינו חזרה.
הגשם החל לרדת שוב. והערפל הקשה לפלס את דרכנו חזרה מההר, רוח קרה חדרה לעצמותינו אולם החוויה נחרתה בזיכרוננו לעד.
המעבורת ל- Montezuma
מ- San José נסענו לעיר Puntarenas, תכננו לעלות על המעבורת ל- Montezuma, אולם לספונטניות יש מחיר לשלם. הגענו בצהרי היום ומצאנו תור ארוך של רכבים ומשאיות שתכננו לחצות ואם לא די בכך הרי שהסתבר שהיה עלינו להזמין יום קודם כרטיסי נסיעה כדי לשמור מקום לרכב. הבטנו בייאוש בתור. ניסיתי לבדוק מהן האפשרויות העומדות לפנינו לאור העובדה שלא הייתה בידינו הזמנה. נהג משאית הבחין בי וירד מהקבינה. הוא הציג את עצמו ואמר "בואי אני אנסה לעזור לך." הוא ליווה אותי לאחד הסדרנים ובירר עבורי מה נוכל לעשות.
התבקשתי לעמוד בתור עם יתר הרכבים ובמידה ויישאר מקום פנוי על המעבורת נוכל לעלות. במידה ולא נאלץ להמתין למעבורת הבאה, שוב על בסיס מקום פנוי.
המתנו… הרכבים החלו להתקדם לאיטם לעבר המעבורת. אחד הסדרנים ניגש אלי והגיש לי כרטיס פלסטיק צהוב. נהג המשאית החביב כבר הכין אותי מבעוד מועד שאם אקבל כרטיס צהוב, אוכל לגשת לשלם על ההפלגה ואעלה על המעבורת הקרובה.
כחצי שעה אחר כך המעבורת הפליגה לדרכה. היה לנו מזל. הספקנו להגיע בשעות האור ולנסוע בדרכי העפר הבוציות לפני רדת החשיכה.
למתכננים לבקר ב- Montezuma, Tambor, Santa Teresa, Malpaís, Paquera או בחופי חצי האי Nicoya. חשוב להזמין מקום במעבורת בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום לפני ההפלגה המתוכננת, אחרת ההפלגה תהיה על בסיס מקום פנוי. בעונת התיירות העמוסה עלולים להמתין במשך שעות ארוכות או פשוט לא לעלות על המעבורת.
איך להגיע מעבורת מסן חוזה?
הנסיעה מ- San José לעיר Puntarenas, אורכת כשעתיים, בכביש המהיר (כביש אגרה).
יש להגיע ל- “Paseo de los Turistas,” הממוקם ממש בקצה העיירה Puntarenas. בגוגל מפות המיקום יופיע תחת השם “Naviera Tambor ferry”
שעות יציאת המעבורת כדלקמן:
Puntarenas – Paquera: 7 AM, 10 AM, 12:30 PM, 3 PM, 6 PM
Paquera – Puntarenas: 6 AM, 10 AM, 12:30 PM, 3 PM, 5 PM
לרכישת כרטיסים: Quickpay CR website
אם בכל זאת איתרע מזלכם והגעתם ללא כרטיסים תאלצו להמתין בתור, לקבל כרטיס פלסטיק צהוב, לגשת למשרד הכרטיסים שנמצא מעבר לרחוב מרציף המעבורת. תמצאו אותו בצד ימין ותזהו אותו לפי שלט כחול גדול עם הכיתוב “BOLETERIA”.
Montezuma
Montezuma התגלתה כעיירה קטנה וחביבה, עמוסה מאוד בתיירים, ניסנו למצוא מלון או הוסטל אולם ספונטניות בסופי שבוע יכולה להיות בעיה רצינית. המשכנו בנסיעה לעבר Cabuya והתמקמנו במלון נחמד. למחרת יצאנו לפארק Reserva Natural Cabo Blanco.
Santa Tereza
מ- Montezuma המשכנו ל- Santa Tereza. דרך העפר הבוצית הייתה קשה למעבר. אולם הגברת ב- Waze המשיכה בעיקשות להדריך אותנו במסלול הבעייתי הזה עד שלבסוף הגענו לנהר.
סירבתי לחצות את הנהר. הוא נראה היה לי עמוק מידי. שני גברים מבוגרים למדי שצעדו לאורך הנהר האיצו בי לחצות. הם טענו שאין בעיה לחצות.
"זה הנהר היחידי שעלינו לחצות לכיוון Santa Tereza?" התעניינתי.
כשהבנתי שלפני ארבעה נהרות החלטתי לחזור לכביש הראשי ולהגיע מכיוון Cóbano. בדיעבד, הייתה זאת החלטה נכונה. מאוחר יותר, נודע לנו שהנהרות היו סוערים למדי בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה ומספר רכבים נתקעו ונזקקו לחילוץ.
את Santa Tereza פחות חיבבנו. אולם למזלנו מצאנו מקום לינה מושלם עבורנו ב- Little Escape, מלון דירות חדש השייך למשפחה פולנית צעירה Emilia ו- Michal ושלושת ילדיהם המתוקים.
במרחק הליכה ניתן להגיע ל- Pescadería Mal País ולהצטייד בדגים טריים לארוחה דשנה.
מפגש עם דולפינים במהלך ההפלגה
יומיים אחרי כבר עשינו דרכינו חזרה לעבר המעבורת. שוב לא הזמנתי כרטיסים מבעוד מועד. באמת שניסיתי אולם חוקי מרפי פעלו לרעתי כאילו אמרו לי "הי, גברת ספונטניות! ממתי את מתארגנת מבעוד מועד?!"
האפליקציה נתקעה ולא אפשרה לי להזמין כרטיסים להפלגה. יצאנו בשעת בוקר מוקדמת. כשהגענו גילינו לשמחתנו שאנו שניים בתור וכך הצלחנו לעלות למעבורת ללא עיכובים מיותרים.
בהפלגת הבוקר ציפתה לנו הפתעה נעימה. לפתע הכרוז הכריז בקול נרגש: "דולפינים בצד ימין!" להקת דולפינים ליוותה אותנו כברת דרך ונעלמה לעבר האופק.
גשם שוב החל לרדת כשהגענו ליבשת והתחלנו את דרכנו לעבר Jaco.
Parque Nacional Carara
הכניסה לפארק כוללת שני חלקים וניתן לצפות בעיקר במגוון רחב של בעלי כנף. הצטרפנו לסיור מודרך בהנחייתו של Maurice Vasquez.
למדריך יש חיבה עמוקה ובלתי מוסברת לישראלים ועל אף שהיינו בקבוצה מעורבת הוא כרכר סביבנו, היה קצת מוזר ומצחיק. הוא עשיר בידע וצילם עבורנו דרך עדשת הטלסקופ שלו את בעלי החיים שפגשנו.
גחנתי לצלם את הגומצן החניתי, הוא הסווה את עצמו היטב בין צמחי היער והאדמה הבוצית. התקרבתי מעט יותר כדי להטיב את הצילום. Maurice דאג, "אל תתקרבי אליו יותר מידי. הוא מסוכן מאוד, למעשה זהו אחד הנחשים המסוכנים ביותר באזור."
גומצן חניתי, הינו מין של צפע הנפוץ במרכז אמריקה. הכשתו גורמת למוות מהיר. את שמו העניק לו מבנה ראשו המאורך כחנית.
הצלחנו לזהות על גזע עץ גבוה, אשמן חדקוני, מין של עטלף זעיר, פעיל בעיקר בשעות היום וניזון מיתושים, "זהו חברו הטוב של האדם." אמר לנו Maurice בחיוך.
Parque Nacional Manuel Antonio
פארק Parque Nacional Manuel Antonio מונגש ומטופח.
זהו אחד הפרקים הפופולריים ביותר בקרב תיירים בקוסטה ריקה.
רכישת הכרטיסים נעשית באתר האינטרנט בלבד ובעונת התיירות רצוי להזמין מקומות מוקדם ככל האפשר.
הגענו לפארק לפני השעה שמונה בבוקר. אוטובוסים עמוסים במבקרים כבר עמדו בתור בכניסה לפארק. התלבטנו האם שוב לקחת הדרכה או פשוט לחקור את השבילים המסודרים. מחירי ההדרכה בפארק היו גבוהים מאוד. החלטנו לוותר הפעם על ההדרכה. מצוידים בידע שרכשנו בהדרכות קודמות מפארקים אחרים בהם ביקרנו, נכנסנו לפארק והתחלנו לאתר את מקורות המזון של בעלי החיים אותם חיפשנו.
עד מהרה מצאנו שפע של בעלי חיים מסתתרים במעבה יער הגשם.
להקות קפוצ'ין לבני ראש התקוטטו מעל ראשינו, סרטנים חצו בריצה צידית מהירה את השבילים הבוציים. בעלי כנף הציצו מבין הענפים הסבוכים, פרפרים רפרפו בכנפיהם הכחולות, חרקים יצרו תצורות מעניינות על גזעי העצים. עדר קטן ומפוחד של איילי מזאמה אפורה חלף על פנינו במהירות. חוטמן חום תר באדמה הרטובה אחר מזון, מתעלם לחלוטין מנוכחותנו. קופי שאגן רעמה נהמו בזעף. עצלן דו-אצבע זלל להנאתו ועצלני תלת-אצבע (חום גרון) השקיפו אל האופק. מדי פעם מתנהלים לאיתם על ענפי העץ הדקים.
את מרכז תשומת ליבנו לכדה, אמא עצלנית ובנה התינוק השובב.
את הסיור בחלק המונגש של הפארק סיימנו ברצועת חוף הים הנפלאה. לאחר מנוחה ותצפית בעצלן דו-אצבע שהתמקם על עץ נמוך בחוף, המשכנו בשביל מעגלי, בוצי וקשוח עמוק אל תוך יער הגשם.
בוחרים יעד חדש למסע
החודש חלף במהירות, מרבית הימים היו גשומים ויוקר המחיה גרם לנו לעשות "חשב מסלול מחדש". כולנו פה אחד, מיצינו את הביקור הגשום בקוסטה ריקה. נותר רק לבחור את היעד הבא. התכנית המקורית הייתה לחצות את הגבול לכיוון פנמה אולם לאחרונה, היא סבלה משביתות ומהומות. כבישים נסגרו לתנועה ונראה היה ששורר כאוס במדינה.
"בואו נטוס לקולומביה" הצעתי בהיסוס. כולם סקרו אותי במן מבט לא ברור.
"טוב" ענתה שחף ראשונה.
"אוקי" ענה איציק בסתמיות.
דממה. הבטנו בכפיר. הוא הביט בנו בחזרה "אני זורם" ענה בטון משועמם.
בדרכנו ל-San José, התקשרתי ל- Mauricio, סוכן הנסיעות שלנו מברזיל. "אני זקוקה לכרטיס טיסה הכי מהר שיש לך לבוגוטה." תוך דקות הוא חזר אלי. נרשמנו לטיסה שעמדה לעזוב תוך יומיים.
שוב נפרדת מחברתי הטובה
כשהגענו ל- San José, חברתי רוני ומשפחתה כבר המתינו לנו במלון הדירות Urban Green Hotel & Suites, הם הגיעו לעיר בירה, כדי שנוכל לבלות ביחד יומיים אחרונים לפני שנעזוב.
היומיים חלפו ביעף. הגיע זמן לומר שלום. אימצתי את רוני חזק אל ליבי ולחשתי על אוזנה "קוסטה ריקה לא הייתה נפלאה כל כך בלעדיכם!" הם יצאו לדרכם, חזרה לעבר Tamarindo, הבטתי ברכב המתרחק לאיטו. ליבי התכווץ בגעגוע. 'מי יודע כמה שנים יחלפו עד שניפגש שוב…'
טיסת הקונקשיין שלנו עמדה לצאת לפנות בוקר. הגענו מוקדם מידי לשדה התעופה, אולם זה אפשר לנו להתכנס איש, איש במחשבותיו.
הבטתי במשפחתי, הם נראו עייפים כל כך, כאילו אבק הדרכים אחז בהם וסירב לעזוב.
מרכז אמריקה הייתה שונה מכל מה שדמיינתי, קראתי או חשבתי. חששתי מעט מהשיבה לדרום אמריקה, אל הנופים המוכרים. אל הזיכרונות המרגשים. "מה יהיה אם הכל השתנה? ומה אם הקסם פג?"
קריאה אחרונה לקבוצה 5, לעלות לטיסה, קטעה את מחשבותיי. אספנו בזריזות את חפצינו המועטים ונעמדנו בתור הקצר.
"And so our journey in Central America comes to an end…"
חשבתי בעודי מדדה לאיטי לעבר השער.
Suddenly you just know it's time to start a new journey and trust the magic of beginnings
Mister Eckhart
