Cartagena de Indias
עליצות נרגשת מילאה את ליבי, כשהאוטובוס גלש באיטיות לפאתי העיר Cartagena.
העיר הזאת הייתה הסיבה העיקרית להגעתי למדינה המטורללת והכי מיוחדת בה ביקרתי אי פעם. התוודעתי לראשונה ל-Cartagena כאשר צפיתי בסרט "בעקבות האוצר הרומנטי" הייתי אז בת עשרים ושתיים, ומיד נכבשתי בקסמו של האתר בו צולמה אחת הסצנות – Castillo de San Felipe de Barajas, שאר העלילה התרחשה בנופי ההרים המרהיבים של קולומביה.
"יום אחד," חשבתי בעודי כוססת ציפורני, כשג'ואן, גיבורת הסרט, המתינה מלאת תקווה לאהובה שימלא את הבטחתו וישוב "יום אחד אבקר במקום הזה!"
שנתיים אחר כך, עשיתי את דרכי ל- Cartagena, היא הייתה יפה וצבעונית, תוססת ונפלאה בדיוק כמו שדמיינתי אותה. צעדתי תיירת בודדה ברחובות הצרים, סביבי חגו מקומיים סקרניים וידידותיים.
עשרים ושמונה שנה חלפו מאז. חשבתי שזה יהיה מקום נפלא לחוג בו את יום הולדתה השש-עשרה של שחף.
העיר גדלה והשתנתה רבות. בניינים רבי קומות מכערים את קו האופק שלה. היא אינה מסתורית כבעבר, הפער שבין הייאוש והעוני לעומת הפאר והעושר ניכרים מכל עבר. תיירים רבים צובאים מכל עבר.
הבטתי בנוסטלגיה סביבי, אילו רק היה אפשר להקפיא את מחוגי הזמן.
שוטטנו בסמטאותיה הציוריים והיפים של העיר העתיקה. דלתות העץ המאסיביות של הבתים העתיקים מעוטרות בדמויות מיתולוגיות.
ביקרנו ב- Castillo de San Felipe de Barajas, צעדנו לאורך חומות העיר, וסעדנו ב- El Burlador Gastrobar. ברגע שנודע להם ששחף חוגגת שש עשרה, הם מיד החלו לפנק אותנו בכל טוב על חשבון הבית. התרגשנו מהמחווה.
קולומביה מפחידה ומרגשת כמו שרק היא יודעת להיות
בדרכנו חזרה, כפיר צעד מעט קדימה ואנו התעכבנו וצילמנו ציפורים בפארק הסמוך.
גבר חצה בריצה את הכביש הסואן ונעצר ליד רוכב אופנוע שהמתין לו במרחק מה מאתנו. הם הסתודדו בניהם. האופנוען שלף כלי מתכתי מתחת לחולצתו והגיש אותו לגבר שחצה את הכביש בריצה. לפתע כפיר חזר על עקבותיו "חייבים לעוף מפה עכשיו!" לחש בקול פוקד. "יש לו נשק" וסימן לנו על הגבר שהתקרב אלינו בהליכה מהירה, היה ברור שהוא הסתיר משהו מאחורי תיק קטן שאחז בידיו. מבטנו הצטלבו לרגע.
התעלמתי מהגבר והמשכתי לצלם את הציפורים בפארק. האופנוען נסע משם במהירות מטורפת ונעלם. כפיר זעם עלי. הוא לא הצליח להבין למה אני מתעלמת ממה שאמר לנו. הגבר הסתובב לאחור וסקר אותנו במבט מקפיא.
"לברוח עכשיו רק יסגיר את העובדה שראינו משהו שאולי לא היינו אמורים לראות." לחשתי לכפיר כאילו אותו גבר יכול להבין את שפתינו. רגע אחר כך הגבר עלה על הגשר וחצה אותו בהליכה מהירה לצידה השני של העיר.
פנינו ללכת משם. לפתע הבחנו בשוטרים סורקים את הסביבה. שניים מהם ניגשו אל העוברים ושבים ותיחקרו אותם. כשהתקרבנו אליהם ראינו שהם מראים את מכשיר הנייד שלהם לאנשים, על צג הטלפון התנוססה תמונת מבוקש.
כפיר ושחף רצו לגשת אליהם ולבדוק אולי מדובר בשני הגברים שראינו דקות ספורות קודם לכן. סירבתי בכל תוקף וזכיתי לקיתונות של זעם. הם חשבו שיתכן שאני מונעת מהם לעצור את הרצח הבא ולסייע לטובים בעוד שאני החלטתי שלא מתאים לי שאנו נהיה הנרצחים הבאים.
"ברוכים הבאים לקולומביה!" אמרתי להם בשקט "אנחנו לא מתערבים!"
מאוחר יותר, כשהגענו לדירת ה- Airb&b שלנו. הדלקנו טלוויזיה והתעדכנו בחדשות המקומיות.
באחת השכונות המפוקפקות בעיר, חוסל סוחר סמים ידוע לשמצה, המשטרה במצוד אחר שני אופנוענים חשודים. הבטנו בהלם במסך הטלוויזיה.
כשהגענו לקולומביה הבטחתי להם שלא ישעמם לנו לרגע. אבל אפילו בעיני רוחי לא דמיינתי תסריט שכזה.
בימים שאחרי, כפיר חש חוסר נוחות. תחושת של חוסר ביטחון באזור החלה פוקדת אותו.
מזג האוויר ההפכפך תרם להחלטתנו להמשיך לנוע צפון-מזרחה ולוותר על הביקור באיי רוסאריו.
Santa Marta
לסנטה מרתה הגענו במטרה לצאת ממנה ל- Parque De Tyrona הקסום. שכרנו דירת Airb&b במתחם Casa del Rio, הנמצא בלב העניינים מצד אחד, היתרון היה עצום, היינו במרחק הליכה קצרצר ממוקדי הבילוי ומצד שני הרעש הנורא לאורך שעות הלילה הדיר שינה מעיננו. יחד עם זאת העיר התוססת הפיחה בנו עליצות מחודשת.
Parque nacional natural Tayrona
שמורת הטבע Parque nacional natural Tayrona, ממוקמת למרגלות Sierra Nevada de Santa Marta. האוטובוס המקומי לשמורה, יוצא מהשוק המרכזי ב- Calle 10 פינת Carrera 9.
המקומיים זיהו שאנו מחפשים את התחבורה לפארק והצביעו לעבר הנקודה בה עלינו לעצור את האוטובוס. עלות נסיעה באוטובוס המקומי 8,000 פזו קולומביאני. הכניסה לפארק כרוכה ברכישת פוליסת ביטוח "נגד כל הסיכונים" ובדמי כניסה המשתנים על פי עונות השנה, גילאי המבקרים, אזרח המדינה, יליד המחוז או תייר.
מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות על מנת ליהנות ממסלולי הטיול הרבים בפארק כשמזג האוויר עדיין נעים. מיד אחרי שער הכניסה ממתינים רכבי מיני-וואן להעברת המבקרים פנימה לתחילת המסלול. עלות הנסיעה 5,000 פזו קולומביאני לנוסע.
אנו הגענו לביקור יומי בלבד בפארק, אולם ניתן להגיע ולשהות מספר ללילות באתרי קמפינג המיועדים ללינה בתוך הפארק. מסלולי ההליכה בתוך הג'ונגל מסודרים ועם זאת הצלחנו לאבד את דרכינו ולהתפצל בלי שנבחין בזמן בטעות. שחף ואני מצאנו את עצמנו צועדות בשביל קשה ובוצי בעוד איציק וכפיר צלחו את דרכם בהצלחה לחוף הים היפיפה.
למזלנו חלפו על פנינו שני רוכבים צעירים והציעו לעזור לנו למצוא את איציק וכפיר. הם לקחו מאתנו תמונה והפיצו אותה בקרב חבריהם בעוד שחף ואני רכבנו אל חוף אחר בתקווה למצוא אותם שם. עד מהרה. הנער שיצא למשימת החיפוש רכוב על סוסו. חזר ובפיו בשורות. הם נמצאו בחוף הים ויגיעו לפגוש אותנו בחוף שבו אנו המתנו להם. המים הכחולים והצלולים היו נעימים ולרגע הצטערתי שלא נשאר לילות אחדים בפארק הנפלא.
עד מהרה נזכרתי מדוע החלטנו שלא להישאר ללון בפארק. עשרות יתושים תקפו אותנו ללא רחם.
The Kogi
הילידים החיים ב- Sierra Nevada de Santa Marta נקראים Kogi, פירוש שמם בשפתם: "יגואר".
בני שבט הקוגי הם צאצאי תרבות ה- Tayrona אשר שגשגה באזור לפני הכיבוש הספרדי. בסרט תיעודי שהפיק צוות של ה- BBC ניתן ללמוד על השבט ועל האמונות הרוחניות שלו.
From the Heart of the World – The Elder Brother's Warning
בשנת 1994, כשהגעתי לביקורי הראשון בקולומביה, יצאתי לטרק בעיר האבודה. שם נחשפתי לראשונה לתרבותם המיוחדת של שבט ה- Kogi.
באותם ימים, האזור היה בשליטת הגרילה, ושימש כנתיב הברחה של סחר בסמים. הייתה זאת תקופה מסוכנת, באזור מסוכן וכדי לחצות את הג'ונגל על-מנת להגיע לעיר האבודה, קיבלנו אישור מיוחד וליווי חמושים להגנתנו.
יצאנו קבוצה קטנה של תיירים. היו שם צעירים מהולנד, בלגיה ואנוכי.
מלווים בפורטרים מקומיים ומדריך חם מזג שחשף לנו את הדרכים הפתלתלות בג'ונגל הסבוך בעזרת המנצ'טה שלו. חצינו נהרות וטיפסנו סלעים, עלינו את 1,200 המדרגות שניבנו על ידי בני ה- Tayrona. היה זה הטרק הראשון שעשיתי והוא היה קשה, קשה מאוד!
הייתה זאת הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי למחלת גבהים. סבלתי קשות מבחילה, כאב חד הלם בראשי, בהמשך החלתי להקיא את נשמתי, לא ממש הבנתי מה קורה לי. התביישתי כל כך במצבי. המדריך שהבחין בי מקיאה בצד, זיהה את הסימפטומים, אחז בכפות ידי, בחן אותן בדאגה. הן היו נפוחות וכואבות. הוא הורה מידית לאחד הנערים שליוו אותנו להוריד אותי למטה אל הנהר, שם התאוששתי וגופי הסתגל לשינויים. כעבור זמן מה עלינו שוב לאט לאט אל המחנה.
כיום, טרק לעיר אבודה הוא אחד הטרקים הפופולריים לתיירים בקולומביה.
"אנחנו לא הולכים לטרק העיר האבודה בקולומביה" אמרתי באחרון כוחותיי כשעמדנו על פסגת ה- Volcán de Acatenango שבגוואטמלה. "לא משנה מה יקרה, אתם לא מניחים לי לשכנע אתכם לצאת לטרק הזה!"
שחף הנהנה בראשה בספקנות. "אני מכירה אותך אמא! כשנגיע לשם את כבר תדברי אחרת ואיכשהו נמצא את עצמנו בעיר האבודה!"
Things End But Memories Last Forever
Kumar Milan
הפעם, הפתעתי את עצמי! עמדתי במילה שנתתי לעצמי, לא יצאנו לטרק העיר אבודה.
"יהיו לנו מספיק פסגות לכבוש!" חשבתי.
