לוגו האתר יום אחד

קולומביה – זיכרונות ותקוות

What matters in life is not what happens to you but what you remember and how you remember it.

Gabriel Garcia Marquez

Cali

עשרים ושתיים שנה חלפו מאז שהייתי בקאלי. כל כך התרגשתי לחזור אליה, אל בירת הסלסה.

הייתי בטוחה שהנה אני עומדת לפזז בצעדי הסלסה מידי יום, עד השעות הקטנות של הלילה עם כוסית אלכוהול "Bien fuerte" בדיוק כמו אז, כאשר מלאו לי שלושים והגעתי לפגוש חברים מקומיים.

מעולם לא שכחתי את הימים ההם, כשהייתי כל כך מאושרת.

עם השנים אבד הקשר עם חבריי, היה זה טרום עידן האינטרנט והרשתות החברתיות.

לאחרונה, ניסיונותיי לאתר אותם באמצעי המדיה השונים עלו בתוהו. השם Liliana Hernandez כל כך נפוץ כאן, כך גם השם Juan Carlos.

העיר קאלי גדלה והשתנתה רבות וכשצעדתי ברחובותיה הרגשתי כאילו רגלי לא דרכו בה מעולם.

עמדתי במרפסת ביתנו והבטתי בשקיעה האדומה מעל גגות העיר, האלכוהול גלש במורד גרוני, בחמימות נעימה. מהכיכר הסמוכה נשמעה מוזיקת סלסה עליזה. זוגות, זוגות פצחו בריקודים סוערים לקול תשואות הקהל. "אין לי שום חשק לפזז בצעדי הסלסה עם זרים. רק רציתי לשוב ולפגוש אתכם מחדש חברים יקרים…" חשבתי בתוגה.

Osmanthus wine tastes the same as I remember… But where are those who share the memory?

zhongli – Genshin Impact

הדירה ששכרנו, מעוצבת היטב ובמיקום נפלא. היא נמצאת במרחק הליכה משכונת San Antonio.

הדירה, ממוקמת במתחם Casa Rambla Serra.

לפרטים נוספים, ניתן ליצור קשר עם Jon או Kiku ב- WhatsApp) +34637977263)

בסמוך ל- Cali River ניתן לצפות בציפורים ססגוניות.

הכנסיה העתיקה סן אנטוניו
Iglesia de San Antonio

בעיר בתי ספר רבים ללימודי סלסלה, מועדוני ריקודים ועוד.

NO DAR PAPAYA

גם כאן כמו ביתר הערים הגדולות בקולומביה כלל הברזל "No dar papaya" חי ובועט!

בעל הדירה שלנו הזהיר אותנו לבל נחשוף את הטלפון הנייד שלנו ברחוב. הוא עצמו נשדד פעמיים באיומי אקדח, על ידי אופנוענים.

אחד המשפטים הכי מזוהים עם קולומביה הינו "No dar papaya" כלומר לא לתת למשהו רע הזדמנות לקרות שלא לצורך. להימנע מלחשוף את עצמך ואת מטלטליך היקרים, לא לקחת סיכונים מיותרים, לא להעמיד את עצמך בסכנה, לא להיות רשלני בשום רגע נתון! נו, כבר בוודאי הבנתם את הרעיון אז פשוט "אל תתנו פפאיה!"

סיור לאורך גדות הנהר ושכונת San Antonio

ניתן לטייל לאורך הטיילת על גדת הנהר, עד לפארק Bulvar del Rio. בפארק מפוזרים פסלי חתולים המייצגים נושאים שונים ורבים מגיעים להצטלם איתם בעיקר בשעות אחר הצהרים, כאשר מזג האוויר נעים יותר. משם ניתן להמשיך ולסייר בשכונת San Antonio. על שלל כנסיותיה העתיקות והמוזיאונים הנפלאים.

Clima Gold Museum of the Bank of the Republic

המוזיאון הקטן Clima Gold Museum of the Bank of the Republic, מאפשר הצצה מרתקת על שבטי הילידים שהתגוררו בקולומביה. הכניסה ללא תשלום והביקור מומלץ מאוד.

ב- Cali, ניתן למצוא בתי קפה רבים, מסעדות ומאפיות. מאוד נהנינו ב- Cafe Gardenia.

יריד ספרים – ספרי אנה פרנק לצד אדולף היטלר

ביום האחרון שלנו בעיר, יום חמישי, נפתח שבוע הספר בחגיגיות רבה. שחף בקשה שנעבור בין הדוכנים ונביט בספרים הנמכרים. היו שם ספרי ילדות אהובים, היה כיף לדפדף בהם ולקרוא בהם שוב, הפעם בשפה הספרדית. שחף הציעה שנקנה אחדים מהם וכך היא תוכל לשפר את השפה הספרדית שבפיה. היה זה רעיון נפלא, אולם המחשבה להוסיף משקל למטען הכבד שעל כתפיי גרמו לי להסס.

המשכנו לשוטט בין הדוכנים השונים. לפתע ראינו מרחוק כרזה ענקית ועליה צילום של אנה פרנק, לצידה צילום נוסף של אדולף היטלר. תחושת בחילה עלתה בגרוני. הבטתי במשפחתי, הם עמדו ובהו בצילומים.

ללא תאום צעדנו כולנו ובהינו בערימת הספרים המונחת על השולחן.

באופן ציני ומזעזע בצד שמאל נערמו ספרי "יומנה של אנה פרנק" פניה של הנערה התמימה הביטו במן מבט חולמני ונוגע ללב. בצד הימני נערמו ספרי "Mein Kampf" של היטלר, הבעת פניו אכזרית.

הזעם שטף אותי.

ליטפתי בעדינות את תווי פניה של אנה הניבטות מולי. "אני מצטערת" , לחשתי לה כאילו היא יכלה לשמוע אותי, ניסיתי לשלוט בדמעות הזעם שחנקו את גרוני.

המוכר פנה אלי "ברוכים הבאים" חייך אלי בידידותיות. "היום יש הנחה על הספרים האלו" הוא הורה בידו על ספרו של היטלר. הזעם התפרץ ממני בלי יכולת שליטה.

"אתה יודע מי הבן זונה הזה שאתה מוכר את הספרים שלו?" שאלתי בטון אגרסיבי.

המוכר הביט בי מבולבל, אולם מיד המשיך בטכניקות השיווק כשלנגד עיניו הוא ראה רק אחוזי מכירה. "הבן זונה הזה רצח בדם קר, את הנערה הזאת," הצבעתי על אנה "ועוד 6 מיליון נפש מהעם שלי." נשמתי עמוקות והמשכתי. "הוא אחראי למותם של מיליונים נוספים במלחמת העולם השנייה, איך אתה מסוגל למכור את הספרים האלו?"

ידה החמימה של שחף אחזה ברכות בידי. הבטתי שוב בדמותה של אנה.

"אמא, תסתכלי עליו .הוא מעולם לא קרא את הספרים שהוא מוכר, אין לו מושג על מה את מדברת." הבטתי בה בעצב,

"הבעיה בתי האהובה, שהוא מוכר את הספרים למי שכן יקרא ויושפע." המחשבה שמשנתו המזעזעת של היטלר עדיין נמכרת שם איפשהו בעולם, טלטלה אותי.

הלכנו משם.

Popayán

נסענו באוטובוס מ- Cali, Terminal de Transporte , אל העיר הלבנה, Popayán.

העיר זכתה לכינוי העיר הלבנה על שום חזיתות בתיה הלבנות.

על פי אזהרות המקומיים, היא מסוכנת באזור הסמוך לתחנת האוטובוסים המרכזית – Transport terminal Popayan.

עוזר הנהג הצעיר הביט בנו בדאגה. "חכי רגע, אסיים להוציא לכולם את התיקים ואעזור לכם." לא הייתי בטוחה לאיזו עזרה הוא מתכוון שכן לא ביקשנו עזרה כלשהי.

עמדתי והבטתי בו בסקרנות, לאחד הוא עזר להעמיס שק עצום על גבו. לקשישה הוא הושיט את זרועו למשענת והוביל אותה בבטחה לצדו השני של הכביש. סביבנו התגודדו חסרי בית וקבצנים רבים.

הצעיר ניגש אלי בזריזות. "בואי אלווה אתכם להוסטל, מסוכן כאן!", הוא סימן על פניו במין תנועת יד המסמנת זרים. "לכם זה מסוכן יותר."

הוא העמיס על גבו את המוצ'ילה שלי והתקדם לעברו השני של הרחוב. מידי פעם השקיף לאחור והקפיד שהילדים יישארו סמוכים אלינו. הרגשתי אי נוחות מסוימת. "חכה רגע" אמרתי בניסיון להסביר לו שכבר יש לנו תכנית להישאר במלון קרוב יותר למרכז העיר. אולם הוא כבר צלצל בפעמון הוסטל. "תשמרו על עצמכם" אמר ונעלם לדרכו.

בעל ההוסטל פתח עבורנו את הדלת. חייכתי בנימוס. "יש חדר לארבעה?" שאלתי ונעניתי בחיוב.

"גל" איציק לחש באוזני "אנחנו רוצים מקום אחר!" נאנחתי. "אני יודעת, תזרום איתי רגע…"

פניתי חזרה לבעל ההוסטל. "שירותים צמודים ומים חמים?" הוא חייך "כן, בהחלט."

"גל?" איציק לחש לי שוב.

"האם יש wifi?" שאלתי בידיעה גמורה מה תהיה התשובה. האיש החביב הביט בי בצער "לא." הוא חשב רגע והציע שננסה את המלון הסמוך. "תודה רבה!" עניתי והעמסתי בזריזות את המוצ'ילה על גבי.

עשינו את דרכינו למלון דירות חמוד, הממוקם ממש סמוך למרכז העיר, Hotel Boutique Confort Suites. משם יצאנו להכיר את העיר, הגענו קצת לפני סיום של פסטיבל, הספקנו להסתובב בין דוכני המזון והאמנות השונים ולראות הופעות של להקות מקומיות.

San Agustín

הנסיעה ל- San Agustín, עברה בדרך הררית יפיפייה, הכביש התפתל בין מפלים רבים וג'ונגל סבוך. הנסיעה הלכה והתארכה הרבה מעבר לחמש שעות שנאמר לנו בעת רכישת כרטיסי הנסיעה. התחלתי לדאוג. לפתע הנהג האט את נסיעתו עד כדי עצירה.

בצד הדרך הצרה, עמדה טפירה וזללה עלים טריים.

נוסעי הוואן מיהרו לשלוף את מצלמות הטלפון הנייד שלהם ולהנציח אותה מכל זווית אפשרית. אחד מהם הסביר בהתרגשות שאנו נוסעים בשמורת טבע, ונדיר מאוד לראות את הטפירים בטבע. לרוב הם מסתתרים בסבך. הוא סיפר שעל אף שהוא גר בכפר סמוך, הוא ראה טפיר בסך הכל פעמיים כל ימי חייו.

טפיר
טפיר הרים

כשהגענו לבסוף ל- San Agustín, הייתה שעת ערב מאוחרת. נהג המונית שהומלץ לנו על ידי ההוסטל, כבר המתין לנו בסבלנות בצד הדרך.

נסענו ל- Masaya Hostel San Agustin, הוסטל מהמם ביופיו במיקום מנצח, מול נוף מושלם של מפלים והרים ירוקים.

Oscar (WhatsApp): +573118324304

Parque arqueológico de San Agustín

הפארק הארכיאולוגי הוא אחד האתרים הארכיאולוגים הכי חשובים בקולומביה. האתר ההיסטורי נבנה על ידי תרבות מסתורית בשם San Agustín. האתר הינו 'נקרופוליס' מקום קבורה. מומלץ לקחת סיור מודרך באתר, על מנת להבין את הרקע והיסטוריה המרתקת של המקום.

כרטיס הכניסה כולל כניסה לשלושה אתרים. חשוב לדעת: בימי שלישי האתר סגור למבקרים. בשאר ימות השבוע האתר פתוח החל משעה 8:00 בבוקר ועד 15:00

יצאנו לסיור בפארק הארכיאולוגי ביום שני.

ביום שלישי נסענו ליום טיול שכלל ביקור ב- Estrecho Del Magdalena. זוהי הרצועה הצרה ביותר של הנהר Río Magdalena – הגדול והחשוב בנהרות קולומביה. באזור זה רוחבו מצטמצם לכדי 2.20 מטר בלבד!

עוצמת הזרימה חזקה מאוד וגבתה חיי אדם שלא שעו לאזהרות הסכנה הטמונה בשחייה בנהר.

האזור הצר ביותר בנהר מגדלנה.
Estrecho Del Magdalena
Estrecho Del Magdalena

משם נסענו לביקור במוזיאון מקומי קטנטן וקיבלנו הדרכה מפיה של ילדה בת עשר.

במשך שעה ארוכה היא סיפרה לנו על ההיסטוריה והתרבות המרתקת שבנתה את הנקרופוליס העתיק שהתגלה בכפר.

הילדה הצעירה, Maria עמדה מולנו בביטחון עצמי מרשים, ענתה לשאלותינו הרבות בסבלנות רבה וסיפרה לנו שהיא שותפה למיזם שבו ילדי בית ספרה הינם מדריכים מתנדבים במוזיאון המקומי במהלך ימי חופשות של בית הספר.

בהמשך היום ביקרנו בשני אתרים ארכיאולוגים נוספים הכלולים בכרטיס עליו שילמנו ביום הקודם; Parque Arqueológico Alto de los Ídolos [Isnos] ו- Arqueológico Alto De Las Piedras Park ובנוסף הגענו לשתי תצפיות על מפלים; Salto del Mortiño ו- Cascada Salto de Bordones.

מפל Salto del Mortiño

Salto del Mortiño

לסיור נסענו עם Carlos, נהג אחראי וזהיר, למעשה הנהג הכי זהיר שהיה לנו בקולומביה ובכלל במהלך מסענו.

Carlos Fernandez (WhatsApp) +573227019448

Pasto

כדי להגיע לגבול עם אקוודור, היה עלינו תחילה למשוך כסף מזומן, אולם באף אחד משלושת הבנקים שיש ב- San Agustín, לא הצלחנו לבצע משיכה. דבר שהשפיע רבות על החלטתנו לנסוע במסלול בו בחרנו. החלטה נועזת למדי, עם מחיר כבד בצידה.

תחילה היה עלינו להגיע לעיר הסמוכה Pitalito, נהג המונית עצר עבורנו בסניף הבנק והמתין בסבלנות שנמשוך כסף ומשם הזדרז לנסוע לתחנה המרכזית. הוא קיווה שנספיק לעלות לאוטובוס ל- Mocoa, שם תכננו להעביר לילה ולהמשיך ביום שאחרי ל- Pasto הנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מהגבול. אולם במסענו, תכניות לחוד ומציאות לחוד.

ברגע שנכנסנו לתחנה המרכזית, ניגש אלי בחור צעיר "Pasto?" שאל.

"יש אוטובוס ישיר ל- Pasto?" עניתי בשאלה.

הרגשתי מופתעת למדי שכן בכל הברורים שעשיתי, נאמר לי שעלינו להחליף אוטובוס ב- Mocoa.

הצעיר הצביע לעבר משרדי אחת מחברות האוטובוסים הרבות שבמקום "יוצא עוד חצי שעה!" מיהרנו להצטייד בכרטיסי נסיעה.

כאשר שאלתי כמה זמן תארך הנסיעה "שמונה שעות נסיעה" ענתה לי מוכרת הכרטיסים לאחר שסיימה לספור עם אצבעותיה.

עלינו מרוצים לאוטובוס שלא ממש דמה לתמונה בכרזת הפרסום של הסוכנות. יצאנו לדרך ומהר מאוד הבנו שאין שום סיכוי שבעולם שהנסיעה תסתיים כעבור שמונה שעות או אי פעם.

הנסיעה האיטית להחריד בכביש מתפתל בדרך הררית יפה, התמשכה כמו נצח. אחר הצהרים הגענו לעיר כלשהי והתבשרנו בשעת הפסקה אותה ניצלנו היטב לארוחת צהרים מאוחרת, מרק עוף בטעם של ילדות.

כעבור שעה שבנו לאוטובוס, הנהג התחלף ויצאנו לנסיעה הרבה יותר איטית מקודמתה. הדרך הייתה צרה מאוד, מפותלת עם עיקולים חדים. האוטובוס טיפס לאיטו במעלה ההר וירד מצדו השני ושוב טיפס לאיטו במעלה הר נוסף וגלש בזהירות מצדו האחר. חצינו נהרות שוצפים, מפלים זרמו מכל עבר, נוף פראי מרהיב בעוצמתו. ממולנו הגיחו משאיות כבדות שהצריכו לא פעם את נהג האוטובוס לנסוע לאחור על מנת לפנות מקום מעבר בדרך הצרה.

ליבי החסיר פעימה, ועוד פעימה וכבר לא הייתי בטוחה אם זה בגלל הנוף המרהיב או הפחד מהתהום הנפערת מתחתינו. החל להחשיך והיה ברור שאם היה מסוכן עד כה, כעת מסוכן אף יותר.

דאגתי! דאגתי הרבה יותר מהנסיעה הקודמת שלנו ל- San Agustín.

עד מהרה התחוור לנו שנגיע לעיר בסביבות השעה 11:00 בלילה. היה ברור שעלינו למצוא סידור לינה בהקדם אולם הקליטה הסלולרית באזור ההרים הייתה חלש מידי. לבסוף הצלחתי ליצור קשר טלפוני עם מלון מקסים Hotel Plaza Carnaval ולהזמין שני חדרים מפנקים.

Santuario de Las Lajas

למחרת נסענו לבקר ביעד האחרון שלנו בקולומביה Santuario de Las Lajas, בזיליקה קתולית מרהיבה ביופיה שנבנתה על גדת Río Guáitara במרחק של כ- 7 ק"מ מעיירת הגבול Ipiales.

אוטובוסים מ- Pasto לעיר גבול Ioiales יוצאים בתדירות גבוהה מ- Terminal de Transportes de Pasto. משרדי הנסיעות השונים הציעו מחירים זולים יותר מהמחיר הרשמי על מנת לפתות אותנו לנסוע איתם. לבסוף בחרנו בחברה אקראית שעמדה לצאת לדרך תוך רגעים ספורים. כעבור שעה וחצי כבר ירדנו ב- Terminal Terrestre de Pasajeros de Ipiales ועצרנו מונית על מנת לחסוך בזמן ולהגיע בשעה מוקדמת יחסית לביקור באתר.

נהג המונית התגלה כאדם נעים הליכות וסיכמנו אתו לאסוף אותנו בדרכנו חזרה. מאוחר יותר גם תיאמנו אתו הגעה לגבול ביום המחרת.

Fernando Taxi driver in Ipiales (What'sApp): +573174833979

התגלות הבתולה Virgen del Rosario

מספר גרסאות מספרות את הסיבות לבניית הכנסייה במקום בו היא ניצבת – מעל הקניון העמוק. המשותף לכולן מעשה הנס שעשתה הבתולה. מספרים שבשנת 1754 לספירה, התגלתה דמותה של Virgen del Rosario, בליל סערה לאשה בשם María Mueses אשר נקלעה למקום עם בתה הצעירה Rosa. האם ובתה עשו את דרכן לביתן ב-  Potosí. הן חיפשו מקלט בצד הדרך בין השקעים שנוצרו על ידי לוחות האבן השטוחות והעצומות המאפיינות את אזור הקניון שנוצר על ידי הנהר. בסוף מצאו מעין מערה קטנה להסתתר בה מפני הסופה העזה. הילדה שהייתה חירשת ואילמת מלידה אמרה לפתע לאימה:

"Mamita, la mestiza me llama…" 

הילדה הצביעה לעבר השמים על דמותה של Virgen del Rosario שהוארה באור הברק.

האם ובתה שמרו את דבר ההתגלות בסוד. כעבור זמן, בתה נפטרה לפתע. María נשאה את גופת ביתה אל המקום בו התגלתה להן הבתולה ונשאה תפילה לעילוי נשמתה של בתה האהובה.

הבתולה השיבה לחיים בעזרת נס את Rosa הקטנה.

עד מהרה דבר הנס התפרסם בקרב חברי קהילתן. שנים אחדות לאחר ההתגלות והנס, נבנה במקום בית תפילה קטן, שהוקדש לבתולה, אמו של ישו. כעבור חצי מאה נבנתה כנסיה גדולה יותר אשר החליפה את בית התפילה הקטן. בינואר 1916 החלו בבניית הכנסייה שניצבת במקום עד ימנו. זהו מבנה אבן נאו-גותית אפור לבן ויש אומרים שהיא הכנסייה היפה ביותר שנבנתה בדרום אמריקה. מאז הכנסייה מהווה מוקד לעליה לרגל.

על קירות השביל היורד אל הכנסייה מוטבעות לוחות תודה והערצה ל- Nuestra Señora de Las Lajas. אחד מהם לכד את תשומת ליבי. נכתבו שם מילות תודה על תינוקת שנולדה בשנת 2021, לזוג חשוך ילדים. תמונת תינוקת יפיפייה, בעלת פנים עגלגלות, עיניים חומות וגדולות בעלות מבט נבון, ניבטו אלי.

גוש חנק את גרוני.

בחנתי את הנוף בו ביקרתי לפני עשרים ושמונה שנה. הוא השתנה מאוד ועם זאת היה כה מוכר. הנחתי לרגלי להוביל אותי כמו אז לעבר הכנסייה היפה. נכנסתי דרך הדלתות הגדולות, הפעם שלא כמו בביקורי הראשון היו מעט מבקרים. מוזיקה שקטה התנגנה והתערבבה עם צלילי טיפות הגשם שהחלו לרדת והנהר הגועש שזרם בקניון למרגלות הכנסייה. התיישבתי על ספסל העץ הקר והנוקשה. שחף הביטה בי וחייכה את חיוכה הזוהר. לפתע בלי הכנה מוקדמת זרם דמעות שטף את עיניי. פרץ רגשות בלתי נשלט. "אם יש ניסים בעולם הזה" חשבתי מניחה לדמעות לזלוג וללב להתנקות, "אם יש ניסים, אני מבקשת אחד עבור בתי, שהיא תחלים".

שחף חיבקה אותי אליה וליטפה את שערי. היא ניחמה אותי ללא מילים כאילו ידעה מה מתחולל בנפשי. כפיר שסיים להסתובב בכנסייה, שב אלינו. הוא הבחין בנו והתיישב בדממה במרחק מה מאתנו. בעודו ממתין בסבלנות שאינה מאפיינת אותו לאחרונה.

בזיליקת Santuario de Las Lajas בנויה על צלע ההר, הגישה אליה נעשית דרך גשר הבנוי מעל הנהר.
Santuario de Las Lajas

הפרידה מקולומביה

נפרדתי מקולומביה ברגשות מעורבים. מצד אחד הלב קרא לי להמשיך הלאה, לגלות עוד ארצות; לחוות תרבויות, לטעום סוגי מאכלים, ללמוד דיאלקטים נוספים, להרחיב את הידע על ההיסטוריה במקומות שונים ומצד שני הלב זעק להישאר עוד במדינה הכי אהובה עלי בעולם – ק ו ל ו מ ב י ה !

משרד ההגירה הקולומביאני – שוב הדרכון הישראלי מעורר סימני שאלה

הגשתי את הדרכונים שלנו לפקיד ההגירה כדי לקבל חותמת יציאה. הוא עלעל בדפי הדרכון הראשון שהיה בערימת הדרכונים. הצצתי בסקרנות דרך שמשת הזכוכית החוצצת ביננו. סימנתי לו לסובב את הדרכון – הריטואל הקבוע שלנו כלל גם הסבר שבעברית אנו כותבים מימין לשמאל בניגוד לשפה הלטינית. תמונתו של איציק התנוססה על הדף הראשון. הפקיד בחן אותה בקפדנות. הוא הניד בראשו בספקנות והושיט אותה לפקיד שישב בסמוך אליו.

הם הסתודדו בשקט.

הפקיד השני הדליק פנס והחל חוקר את דפי הדרכון הביומטרי: מאיר על התמונה ובוחן היטב את הפרטים. הוא התעמק בסרטוטים הזעירים על גבי הדף. אחר-כך האיר בפנס אחר על הדף ולפתע הרים את מבטו ובחן אותנו בעיון, בדיוק באותו רגע הבטנו מוקסמים מכל הסימונים שהוארו על גבי הדף ושללא תאורת אור אולטרה סגול לא ניתן להבחין בהם. הרגשנו כמו ילד קטן שניתפס בקלקלתו. הוא המשיך לחקור את הדרכון והפעם בפנס עם אור אדום. אחרי דרכונו של איציק, הגיע תור דרכונו של כפיר ולאחריו דרכונה של שחף. מעת לעת השניים הסתודדו בניהם. התור מאחורינו הלך והתארך.

חצי שעה ארוכה חלפה לה. התחלתי לתהות מה העניין סביב הבדיקה קפדנית ואם משהו יסתבך למי בעצם מתקשרים לעזרה.

תורו של דרכוני, הפקיד הראשון פתח אותו איתר את חותמת הכניסה והחתים חותמת יציאה. הבטתי בו מופתעת. הדרכון שלי הוחתם ללא שום בדיקה?!

הפקיד השני הגיש את שלושת הדרכונים שבדק לידיו של הפקיד הראשון. "אני מקווה שנהניתם במדינה שלי" חייך כשהושיט לי לבסוף את ארבעת הדרכונים.

ונהר זורם ביניהם

כשיצאנו ממשרד ההגירה הקולומביאני, תרתי בעיני אחרי הגשר המפריד בין קולומביה לאקוודור – Rumichaca Bridge. גשר האבן הישן והנפלא שחצה בעבר את נהר Guáitara River, נעלם כלא היה. כעת, עומד שם גשר מודרני רחב ומכוער למדי.

צעדתי לאיטי על הגשר המכוער, כשהגעתי לאמצע הדרך, הסתובבתי לאחור. הבטתי בפעם האחרונה לעבר קולומביה

"לפני עשרים ושמונה שנה חציתי את גשר האבן הישן, בחצי הדרך הסתובבתי לאחור והבטחתי לעצמי שיבוא יום ואשוב לקולומביה."

נאנחתי עמוקות הזיכרון צרב בליבי. "שבתי אליה כשמלאו לי שלושים שנה, מעולם לא חשבתי שאשוב אליה בשלישית, אבל בחלומותיי הכמוסים ייחלתי לכך."

הבטתי בשחף, נטלתי את כפות ידיה הרכות בכפות ידי. "אמנם גשר האבן הישן כבר לא כאן, אבל החלומות שלנו נוכחים ואם תרצי ממש חזק, את תגשימי אותם!"

"ונהר זורם ביניהם" חשבתי בלבי בפעם השנייה בחיי בעודי חוצה בנחישות את מחצית הדרך הנותרת לעבר הגבול עם אקוודור.

And I realized that there's a big difference between deciding to leave and knowing where to go.

Robyn Schneider

אולי יעניין אותך גם...

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לפוסט המלא »
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לפוסט המלא »
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לפוסט המלא »
כוס המחילות עומד על גזע עץ

ארגנטינה

ארגנטינה – מולדת הטנגו, ארוחות אסדו ערב לחיך ויין משובח אל מול נופים עוצרי נשימה.
חלקו הראשון של המסע.

לפוסט המלא »
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לפוסט המלא »
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לפוסט המלא »
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
תצפית על פסגת הר הגעש רואיז

קולומביה – עמק הקפה

מעולם לא אהבתי את טעמו המריר של הקפה ובכל זאת, הקפה של קולומביה הצליח להרטיט את בלוטות הטעם שלי. אני נהנית לשאוף לקרבי את הארומה

לפוסט המלא »
כרבולתן הסלעים

קולומביה – שבוע בגן עדן

Jardín הכפר הצבעוני והפסטורלי לא היה בתכניות שלנו. כשהבטנו במפה כדי לתכנן את המשך טיולנו, הבנו שעל מנת להימנע משעות נסיעה ארוכות ומתישות, מוטב יהיה

לפוסט המלא »
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לפוסט המלא »
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לפוסט המלא »
מצנחי רחיפה בצ'יקאמוצ'ה

קולומביה – מרחפים בין עבר להווה

בחלקו השני של מסענו בקולומביה, הגענו לפסטיבל העפיפונים שהתקיים ב- Villa de Leyva, עיירה קטנה וקסומה. בסמוך לעיירה נמצאים שרידיו של מאובן פליוזאורוס.
בעיירה סאן חיל, גלשנו במצנחי רחיפה מעל הקניון השני בעולם.

לפוסט המלא »
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לפוסט המלא »
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לפוסט המלא »
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לפוסט המלא »
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לפוסט המלא »
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לפוסט המלא »
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לפוסט המלא »
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לפוסט המלא »
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לפוסט המלא »
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לפוסט המלא »
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לפוסט המלא »
עיטם לבן ראש

ארצות הברית – ריצ'מונד

הגענו מוקדם לתחנה המרכזית, במטרה להספיק לשקול את תיקי הגב הכבדים ולעמוד בתור בתקווה לתפוס מקומות ישיבה מוצלחים. גשם החל לרדת. "מזל שהקדמנו!" חייכנו בהקלה,

לפוסט המלא »
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לפוסט המלא »
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לפוסט המלא »
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לפוסט המלא »
חותמת ויזה ללאוס בדרכון

לאוס – ויזה והארכת ויזה

כיצד להגיש בקשה לויזה ללאוס? ויזת תייר מונפקת עבור שלושים יום בלבד ומאפשרת כניסה אחת למדינה. תוקפה: שלושה חודשים מיום הוצאתה. לאורך שנים, ניתן היה

לפוסט המלא »
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לפוסט המלא »
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לפוסט המלא »
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לפוסט המלא »
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לפוסט המלא »
חולות לבנים וים בגוון טורקיז באי קופנגן

תאילנד-איים אבודים

איים אבודים? טוב נו, לא באמת… מעבר הגבול ממיאנמר לתאילנד עבר באופן חלק. ביציאה מאזור הגבול השתרך תור עצום של אנשים שהמתינו לבידוק בטחוני. אחד

לפוסט המלא »
ילדות מנפחות בלונים

מינאמר – תם אך לא נשלם

חלקו האחרון של מסענו במיאנמר. ביקרנו במקדשים עתיקים.
שמורות טבע קסומות.
חזרנו להיפרד מחברינו בינגון
והבטחנו לעצמנו שיום אחד נשוב למדינה המופלאה הזו בשנית.

לפוסט המלא »
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לפוסט המלא »
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לפוסט המלא »
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לפוסט המלא »
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לפוסט המלא »
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »