בשנים האחרונות, בכל פעם שילדי שאלו אותי "אמא, איפה את?" כשהתשובה לשאלה מן הסתם הכי ברורה מאליה כמו: אמא בעבודה, אמא בשירותים, אמא מנקה… עניתי בחדווה "יצאתי לחופשה בקריביים!" הפעם כפיר הביט בי בקונדסות ואמר תוך כדי שהוא נשען על מעקה המעבורת וברקע מתנגנת מוזיקה מקומית עליזה. "אמא, איפה את?" "יצאתי לחופשה בקריביים" צחקקתי.
Holbox
"אי קטן הנמצא בים הקריבי, בשטחה של מקסיקו. האי קסום ורגוע, בעל חופי ים זהובים, ים טורקיז, ללא כבישים סלולים ורק מכוניות גולף מהוות תחבורה". הנחתי מידי את הברושור והשקפתי אל האופק.
עד מהרה, המעבורת עגנה ורבבות תיירים נשפכו החוצה. מוזיקת טכנו נשמעה מהמסעדות ברחוב הראשי של האי. תיירים קולניים ושתויים, צבאו על הברים בשעת צהרים מוקדמת, המסעדות היו עמוסות לעייפה ותור ארוך השתרך לשכירת מכוניות גולף.
היו אלו הימים שלפני חג המולד. מחירי הלינה האמירו לשחקים. הצלחנו אך בקושי למצוא מקום לינה ליומיים הקרובים בהוסטל נידח כלשהו בקצהו של האי.
חופי הים הזהובים התגלו כחופי אצות ירקרקות חומות שהדיפו צחנה עזה וכבישי העפר הצרים היו בוציים ולעיתים בלתי עבירים בשל הגשמים הרבים שירדו לאחרונה.
"תחזיקי מעמד עוד קצת" חשבתי באכזבה. מציצה בחשש בחבורה שלצדי, נראה היה שלא הבחינו באכזבתי. שחף התלהבה מטיול הרכיבה על סוסים שתכננו ואם היא מאושרת, אז על מה אני מלינה?
יצאנו בשעת צהריים מאוחרת לסיור רכיבה. סוף סוף התרחקנו מהמולת התיירים. רכבנו בשבילים החוליים, המוקפים במנגרובים, עד מהרה נחשפו לעיננו חופי האי היפים. גוון הטורקיז זהר בקרני השמש הרכות, עצרנו לתצפית על Isla de la Pasiom, אי קטנטן ובתולי. בהמשך הגענו ל- Bioluminescencia, לגונה רדודה.
"בשעת שפל ניתן לחצות רגלית מצדה האחד לצידה האחר. בשעת לילה, אפשר לראות פלנקטון זוהר במים." סיפר לנו המדריך.
חדורי התלהבות, שבנו בשעת שקיעה לצפות בפלנקטון הזוהר. השמש שקעה לאיטה והיתושים, תקפו אותנו באכזריות. נמלטנו על נפשנו, מותירים מאחורינו את המחזה המרהיב לאמיצים מאתנו.
למתכננים לבקר באי: הצטיידו בפנסים, עם רדת השמש, רוב האי שרוי בעלטה מוחלטת. חומר דוחה יתושים איכותי, יהיה חברכם המועדף.
Cancún
ערב חג המולד, עד לרגע האחרון לא הצלחתי למצוא מקום לינה במחיר הגיוני. לבסוף, אחת הדירות באתר Booking.com משכה את תשומת ליבי. המחיר שלה היה במסגרת התקציב שלנו, התמונות יפות. ביקורות מעולות. הזמנתי.
נהג המונית הוריד אותנו בכתובת המעודכנת באתר.
הייתה זאת שכונת מגורים ישנה ומוזנחת, מרוחקת מאוד ממרכז העיר. נהג המונית נפרד מאתנו ונסע לדרכו. ניסיתי לאתר את הדירה. מיקומה לא ממש היה ברור. התקשרתי שוב ושוב למספר הטלפון שנשלח אלי בעת ההזמנה אולם לא היה מענה. שעה חלפה וניסיתי לחשוב על תכנית חלופית.
"ערב חג המולד, יהיה קשה למצוא פתרון בזק" לחשתי לאיציק.
צלצול הטלפון קטע את שיחתנו. הבחור מעבר לקו נשמע מופתע כשהבין שהזמנו את הדירה שלו. הוא ביקש שאסביר לו לאן בדיוק הגענו ולאחר שהבין באיזה כתובת אנו נמצאים, ביקש שנמתין לו. כעשר דקות אחר-כך הוא הגיע והציג את עצמו כמנהל נכסים של מספר דירות בעיר. עד מהרה הבנו ממנו שהדירה כבר הושכרה לדיירים אחרים. הוא הצביע לעבר הדירה המדוברת ואני נחרדתי לגלות שמדובר בדירה שנמצאת בתוך אתר שיפוצים.
"כמו לגור בבניין שעושים בו תמ"א 38" סיננתי בשקט.
הבחור, לקח אחריות מלאה וביקש לפצות אותנו על הטעות המצערת. הוא אמר שייקח אותנו לדירה אחרת, טובה יותר. עניתי לו בסקפטיות שבמידה ולא נהיה מרוצים, כספנו יוחזר. הוא לחץ את ידי בהסכמה, עזר לי להעמיס את הציוד שלנו ברכבו הגדול ואמר לי "את לא תצטערי סניורה, אני בטוח!"
הנסיעה התארכה, הבחור התגלה כאיש שיחה נחמד. לבסוף הגענו לדירה החדשה.
הגענו למתחם חדש סגור ומאובטח. במתחם שלוש קומות בלבד. הוא הוביל אותנו לדירת יוקרה מעוצבת, היו בה שלושה חדרי שינה ענקיים. בכל חדר מיטה ענקית ונוחה, מקלחת ושירותים צמודים עם מגבות גוף רכות ומפנקות, טלוויזיה שטוחה עם מסך גדול, מערכת סאונד איכותית. חדר מגורים מהמם. הילדים התרוצצו בין החדרים השונים וקרנו מאושר. הבחור המשיך בסיור ברחבי המתחם וחייך בחמימות לנוכח התלהבותם. המקום כלל בריכה פרטית גדולה וג'קוזי. הבטנו אחד בשני המומים.
"אין עוד אורחים במתחם?" התעניינתי. "המקום כולו שלכם." כשסגרתי את הדלת אחריו. מצאתי את עצמי פולטת אנחת אושר.
"לא יאמן, כל הטוב הזה במאה חמישים דולר לשני לילות. ערב חג מולד שמח!"
Isla Mujeres
הגענו מוקדם ל- Selina Isla Mujeres. התמקמנו בערסלים על שפת הבריכה. אט אט תחושת הבחילה לאחר ההפלגה התפוגגה.
יצאנו להכיר את האי. הוא גדול יותר מ- Holbox ויפה יותר.
Isla Contoy
מ- Isla Mujeres הפלגנו ליום טיול ב- Parque Nacional Isla Contoy. הביקור באי מוגבל למאתיים מבקרים ביום. המבקרים מחולקים לקבוצות של שמונה אנשים בלבד למדריך. העישון באי אסור, כמו כן אסור לגעת בבעלי חיים ובצומח.
האי מהווה אזור קינון חשוב ביותר לעופות ים בצד הקאריבי של מקסיקו ואזור קינון למספר מינים של צבי ים.
בעודי צועדת לאיטי על החוף, מתפעלת מהיופי הצרוף של הטבע סביבי, נחת לידי שלך צעיר ואמיץ, הוא טבל במים הקרירים ומידי פעם בחן אותי במבטו.
בתום הסיור באי חזרנו ליאכטה. הפלגה קצרה הובילה אותנו לאתר שנורקלים מלהיב.
חזרנו בשעת הצהרים ל- Isla Mujeres מותשים אך מאושרים.
קול מן העבר
ישבנו על שפת הבריכה כשצליל התראה נשמע ועל מסך הנייד שלי נדלקה נורת חיווי של Facebook. לייק חדש לסרטון של שחף מנגנת בפסנתר ביום שעזבנו את לאוס. משהו בשם משך את תשומת ליבי. הבטתי בתמונת הפרופיל. ליבי הלם בפראות. הדמות מטושטשת, השם שונה אבל משהו בדמות היה מוכר כל כך. כאב חד של געגוע פילח את ליבי. פחדתי לקוות. הלכתי בצעדים כושלים לבתי הגשתי לה את הנייד שלי ושאלתי לדעתה.
"זאת היא!" ענתה לי שחף בפסקנות.
"את חושבת שזה במקרה? בכל זאת בלוג הטיולים שלנו פתוח לציבור הרחב או שאולי היא רצתה להימצא?" שחף הביטה בי, עיניה הגדולות והיפות נצצו בהתרגשות.
היא נטלה את מכשיר הנייד מידי הביטה שוב בעיון בתמונה. "היא רצתה להימצא!" ענתה בפסקנות.
"אפשר להתקשר דרך ה- Messenger ולבדוק אם זאת היא. את רוצה להתקשר אליה?" שאלתי בשקט, "אני חוששת שאם אני אתקשר וזאת אכן היא, היא עלולה שוב להעלם ללא שוב."
עוד בטרם סיימתי את המשפט שחף החלה לרוץ לעבר חדרנו עם מכשיר הנייד בידיה, תוך כדי ריצה צעקה לעברי "אני מתקשרת מהחדר."
חזרתי להתכרבל בערסל ובהיתי בקו האופק. שמים פגשו ים טורקיז צלול. קרני השמש בהקו בחוזקה. גלים גבוהים התרסקו על הסלעים הפזורים מסביב בעוצמה. ליבי סער גם הוא. גלי געגועים עזים שטפו אותי. מחשבה טרפה מחשבה "ומה אם אני טועה?"'" 'אולי זה רק דמיון מקרי?'
שעה חלפה לה. חזרתי לחדרנו. מעבר לדלת נשמעו קולות רמים. פתחתי את הדלת בהיסוס והצצתי פנימה.
"אמא חזרה והיא רוצה לדבר אתך" כפיר אמר והביט בי נרגש. הוא נפרד ממנה בחמימות והניח את מכשיר הנייד בידי. ליבי חישב להתפקע.
יצאתי מהחדר כדי לדבר אתה בפרטיות. שוחחנו במשך שעות, בכינו, צחקנו, התרגשנו.
לבסוף נאלצנו לסיים את השיחה. הבטחנו שלא ניפרד עוד לעולם.
נכנסתי חזרה לחדר. כולם רצו אלי והתחבקנו שעה ארוכה, מעבדים את הרגע המרגש הזה.
Playa del Carmen
מה לעזאזל קרה לעיירת הדייגים, השלווה והפסטורלית?!
ירדנו מהקולקטיבו ישר אל עין הסערה. מסעדות הומות, ברים צפופים. תיירים ספק צוחקים בקולניות ספק צורחים, מבושמים מאלכוהול. העיר הקטנה הייתה עמוסה בבתי מלון וחנויות. החוף היה צפוף כל כך. הדבר היחיד שנותר כפי שזכרתי מביקורי הקודם היה, צבע המים, טורקיז צלול. יחד עם זאת היה כיף לגלות את הקניון ולשוטט בחנויות מותגים.
רגעים של התפרקות
כשהגענו למלון עשינו שיחה נוספת, הפעם שיחת זום. הפעם נגענו לעומק במכאובי העבר. הייתה זאת שיחה מטלטלת. היא נחשפה בפני ושיתפה בעברה. הקשבתי באימה לקולה העצוב, הרגשתי כאילו הדם אוזל מגופי, והזעם לוכד את נשמתי. רגע לפני שסיימנו את השיחה נשבענו ששוב לעולם לא יפרידו בנינו.
בלילה ההוא שנתי הייתה טרופה. התעוררתי עם כאב פועם ברקותי. הזיכרונות פילחו את גופי כסכינים חדות. הכאב הלך והתעצם לאורך היום והתפשט לכל אברי. הדמעות הציפו את עיניי וגולה ענקית חסמה את גרוני.
יצאנו לאכול ארוחת בוקר אולם מצאתי את עצמי משחקת עם המזון שבצלחת. חזרתי בגפי לחדר כדי לנוח מעט. מאוחר יותר, כשכולם חזרו לחדר, ניסיתי להרים את ראשי מהכר ללא הצלחה.
איציק ניגש אלי והניח את כף ידו על מצחי. "את קודחת" ציין בדאגה.
במשך יומיים לא הצלחתי להכניס מזון לפי. ראשי הלם וגופי כאב בעוצמות שלא הכרתי. שכבתי מכורבלת ומכונסת בתוך עצמי.
"תני לעצמך רק את היומיים האלו להתפרק, אחר כך תאספי את עצמך" לחשתי לעצמי שוב ושוב.
איציק והילדים, חיבקו וליטפו אותי באהבה אין קץ. טיפלו בי כבתינוקת שברירית. בזכות אהבתם הגדולה ותמיכתם הצלחתי להתאושש.
יומיים אחר כך, כבר עשינו את דרכנו במעבורת אל Isla Cozumel.
Isla Cozumel
התאהבתי באי ממבט ראשון, על אף שהוא הגדול והמתוייר מבין האיים בהם ביקרנו. הוא מהווה יעד פופולרי לחברות אניות תענוגות, אולם האווירה שבו הייתה נעימה. פירוש שמו משפת המאיה: אי הסנוניות.
בארבעת הלילות הראשונים שלנו באי, התפנקנו ב- President InterContinental Cozumel Resort & Spa שהיה ללא ספק בחירה מושלמת. המלון ממוקם בחלקו השקט והמבודד יותר של האי. חוף פרטי קטן עם חולות זהובים ואפשרות לצאת לשנירקול בשונית הקרובה ולטיולי רכיבה על אופניים.
בהמשך עברנו להוסטל של עובד, היה זה הוסטל זול, בסיסי ביותר וחביב.
במהלך אותו שבוע, הגשמנו חלום ישן. סוף סוף!
הגשמת חלום ישן – צלילה משפחתית
איציק ואני הכרנו לפני שמונה-עשרה שנה, במועדון צלילה במכמורת. עד מהרה הפכנו מבני זוג לצלילה, לבני זוג בחיים ורקמנו חלום שיבוא יום ונצלול עם הילדים שייוולדו לנו.
לשמחתנו, הגענו למועדון הצלילה Bearfoot עליו קיבלנו המלצות רבות. שחף מיד חשה בנוח במקום. היא החלה בהכשרה לקבלת PADI-Open Water Diver, ביחד עם עוד שלושה בחורים צעירים אחרי צבא ומיד זכתה לכינוי "הבוס". דניאל המדריך, סיפר לנו שהיא הייתה האחראית בחבורה, תמיד ידעה את התשובות לשאלות הכי מורכבות והאיזון שלה במים מושלם. היא הייתה היחידה מקבוצתה שהמשיכה בהכשרה לקבלת הכוכב השני וזכתה לקורס פרטי.
במהלך השבוע, איציק ואני צללנו צלילת ריענון שהתבצעה כצלילת חוף מ- Tikila Beach. הים הסוער הקשה מעט על הכניסה למים אולם בעומק לא הרגשנו בסערה המשתוללת בחוץ. בשונית הצבעונית ושוקקת החיים ראינו דגים ממשפחת השטחנוניים, טריגון קצר זנב, קופסינון, מורנה, ברקודה ענקית ועוד.
לצלילה השנייה חברנו ליאכטה שבה שחף וחבריה לקורס התכוננו לצלילת סיום קורס כוכב ראשון. כפיר כבר המתין לנו על הספינה לאחר סבב ראשון של שנירקול. הים הגלי היווה אתגר לא פשוט ובחילה עזה אחזה בי. צוות היאכטה התארגן במהירות והפלגנו ליעד הצלילה המרהיב! Yucab Reef.
Yucab Reef
הגישה לאתר הצלילה Yucab Reef, נעשית באמצעות סירה בלבד. בשל הזרם החזק, הצלילה התבצעה כצלילת סחף. השונית צבעונית ורוחשת חיים. עשירה באלמוגים קשים והמים כה צלולים, הראות התאפשרה למרחק של כעשרה מטרים. התחושה הייתה כאילו אנחנו באקווריום עצום.
מתחת לאלמוגים הסתתר Cozumel splendid toadfish (נקרא גם The coral toadfish), הוא מוסווה היטב בין האלמוגים והבחנו בו בקושי רב. בעבר האמינו שמין זה אנדמי ל- Isla Cozumel, אולם הוא אותר לאורך הריף מ-Cancún ועד הונדורס. למרבה הצער, המין שלו בסכנת הכחדה.
כשחזרנו ליאכטה, התבשרנו ששחף סיימה את הכשרתה וכעת היא מוסמכת PADI-Open Water Diver (כוכב ראשון).
היה זה יום עשיר בחוויות , חתמנו אותו בארוחה חגיגית.
נרגשים לקראת המשך צלילות משותפות ומצרים על כך שכפיר אינו צולל, נודע לנו על Cuzumel International Hospital ועל האפשרות לבדיקה מקיפה של רופאת צלילה. להפתעתנו, כפיר קיבל אישור לצלול והדרכה קפדנית לגבי עומק הצלילה המותר לו ודגשים על חוקי הצלילה.
ביום האחרון של הכשרתה של שחף כ- PADI-Advanced Open Water Diver (כוכב שני), עלינו כולנו ליאכטה והפלגנו לאתרי הצלילה. שחף ירדה למים ביחד עם דניאל המדריך שלה. כפיר ירד עם מדריך צלילה, לצלילה הכרות ואיציק ואני ירדנו עם מדריך צלילה נפרד. במהלך הצלילה נפגשנו והגשמנו את חלומנו מימים ימימה לצלול ביחד.
Santa Rosa Wall
הגישה לאתר הצלילה Santa Rosa Wall, נעשית באמצעות סירה בלבד ומבוצעת כצלילת סחף. הקיר מתחיל בעומק 15 מטר וצונח אל המעמקים. הקיר תלול, הזרם חזק מאוד וכשצוללים פשוט נסחפים לאורך הקיר. חולפים במהירות על פני קירות עצומים של אלמוגים, מערה, נכנסים למנהרות. השונית מלאת חיים, צבעונית ומרתקת.
צלילה שניה התבצעה שוב ב- Yucab Reef
ביום האחרון לפני שעזבנו את Isla Cozumel, נסענו לחוף ים ציבורי ויפה Chen Rio. הוא נמצא בצדו השני של האי. אזור זה בתולי ורגוע.
שבנו ל- Playa del Carmen כדי לצאת לצלילה ב- Cenote Chac Mool וב- Cenote Kulkulcan. התעוררנו עם שחר, נרגשים לצלול יחד ב- Cenotes. מאחר וכפיר עדיין לא עשה קורס צלילה, הוא נאלץ להישאר במלון, אולם הוא גילה התלהבות רבה מהרעיון שסוף-סוף הוא יוכל להיות עצמאי ליום אחד. הוא תכנן לעצמו סדר יום עמוס למדי שכלל בין היתר, לימודי אנגלית, ארוחת צהרים במסעדה יפנית יוקרתית, זלילת גלידה בסניף Häagen–Dazs הסמוך למלוננו וסיור בקניון שבטיילת.
עבור שחף הייתה זאת הצלילה הראשונה כצוללת מוסמכת ואני מעט חששתי. בכל זאת צלילות במערות ידועות כמורכבות יותר. עד מהרה חששותיי התפוגגו. שחף, בדקה את ציודה במקצועיות, ירדה למים בעקבות מדריך הצלילה ומצאה את האיזון ללא קושי.
Cenote Chac Mool and Cenote Kukulcan
ה- Cenotes נמצאות בשטח בבעלות פרטית של משפחה מקומית. המשפחה מטפחת את האתר ומקפידה על שימורו. למרבה הצער או שאולי מדויק יותר לומר, למרבה השמחה נאסר הכנסת ציוד צילום וכל המעוניין במזכרת מצולמת יכול לשכור את שרותיו של הצלם המקצועי Iván Ayala.
ה-Cenotes, נוצרו כתוצאה מקריסת סלע גיר לתוך מערכת נהר תת קרקעי והיווצרות פתח כניסה למים. הצלילה ב- Cenotes הפגישה אותנו עם תופעה ייחודית בשם Halocline (מקור המילה ביוונית עתיקה: Halos – מלח, klinein – למדרון). שכבת המים העליונה הינה מים מתוקים כאשר ירדנו מתחת לעומק 14 מטרים, צללנו בתוך Halocline, שינוי בצפיפות בין מים מתוקים למים מלוחים. הראות מטושטשת לחלוטין וזה הרגיש כאילו אנחנו בתוך ערפל מגששים את דרכנו. אלומות הפנסים אך בקושי הצליחו לחדור דרך המים.
Xul-Ha
עיירה קטנה ושלווה הממוקמת על גדת la Laguna de Bacalar.
הגענו ל- Cabañas Muul-Ha לבלות יומיים אחרונים לפני המעבר לבליז. הנוף הקסום של הלגונה השרה עלינו רוגע. היה זה מקום מושלם לאגור כוחות לפני המסע הצפוי לנו. חדרינו היה בסיסי אך נוח.
לעת ערב, מזג האוויר החל להתקרר וכפיר הרבה להשתעל. בחצות שיעולו היה כל כך כבד והמשאף לא סייע לו. במהלך השנתיים בהן טיילנו, התקפי האסטמה הלכו והתמעטו. דאגה התגנבה לליבי "רק שזה לא התקף אסטמה" התחננתי בליבי.
"אתה רוצה שאפתח את החלון?" שאלתי אותו. הוא לחש כן, תוך כדי שיעול.
ירדתי מהמיטה וגיששתי בעלטה אחר הכפכפים.
שיעולו קיבל גוון מוזר של צרידות, מיהרתי. רגלי נתקלה בכפכף. היא הייתה גדולה מעט למידותי הערכתי שהיא שייכת לאיציק והמשכתי לגשש בכף רגלי השנייה אחר בת הזוג שלה.
ניסיונותיי לאתר אותה עלו בתוהו והחלטתי לוותר ולגשת לפתוח את החלון בהקדם.
אני לא בטוחה מה בדיוק קרה לי שם. כנראה שהסתבכתי בגלל המידה הגדולה מידי של הכפכף על כף רגלי. אני רק זוכרת שאיבדתי שליטה והוטחתי קדימה במהירות כה גדולה בחשיכה, שעל אף ששלחתי את ידי קדימה לבלום את הנפילה, החטאתי והתרסקתי עם פני על אדן החלון, עשוי הבטון.
כאב חד פילח את אפי ועיני. המשכתי לנפול למטה, הירך שלי נחבטה בפינת המיטה, לבסוף נעצרתי ברצפת הבטון הקשה. הנחתי את ידי על פני כדי לעצור את הזרם החמים והסמיך שזלג במורד פני. צרחותיה של שחף נשמעו במעומם.
איציק אחז בעדינות בכתפי בניסיון להרים אותי מהרצפה.
לא הצלחתי לזוז.
"אני בסדר" לחשתי כדי להרגיע את שחף.
איציק שלח אותה להביא לי מגבת טבולה במים קרים וביחד עם כפיר, הרים אותי בעדינות אל המיטה. "השיניים שלי, הן בסדר?" שאלתי בחרדה. ירקתי את הדם שמילא את חלל פי ותחושת בחילה איומה עלתה במעלה גרוני.
"הן בסדר".
שחף עזרה לי להחליף את החולצה וניגשה לשטוף את הדם הרב. גופי רעד ללא שליטה.
כפיר מיהר לעטוף אותי בשמיכה. "אני מצטער" קולו היה חנוק מדמעות.
"זאת לא אשמתך". חיבקתי אותו אלי.
שלושתנו התכרבלנו במיטה הגדולה. ניסינו לישון אולם אף אחד מאתנו לא הצליח להירדם. התחושה המזעזעת של הנפילה שבה והדהדה בי כל אימת שעצמתי את עיני. פשוט שכבתי שם בוהה בתקרה מעלי בציפייה שהבוקר יגיע.
בבוקר אזרתי אומץ להביט במראה. אפי היה נפוח, עיניי היו נפוחות, פצעים מדממים נפערו ליד עיני. "קרה לי נס" חשבתי אסירת תודה. חבורה גדולה החלה מקשטת את ירך רגלי השמאלית.
בימים הבאים, שני פנסים גדולים וסגולים עיטרו את עייני. אפי התעקם וגופי כאב. היה עלינו לחצות את הגבול והמחשבה לשאת מוצ'ילה על גבי ולעבור בדיקת אנטיגן הדאיגה אותי.
"את תצליחי!" הבטתי בדמותי העלובה המשתקפת במראה. "אין דבר שאת לא יכולה לעשות!" לחשתי וליטפתי את פני בעדינות.
