לאוס – חגים ופסטיבלים

Food Market Festival

צליל הודעת WhatsApp מסב את תשומת ליבי.
”May you will interest,“ אני פותחת בסקרנות את הלינק המצורף:

Sabaidee, Heuan Chan Heritage Luang Prabang is planning for a food market on the 15&16 August 2020, 10AM-9PM Anyone is interested for join us selling anykind of products or food, please contact us for more information.

איציק ואני מביטים זה בזו, ”שנצא להרפתקה?“
אין לנו ספק שזה יכניס עניין לחיינו נטולי הריגושים בתקופה זאת של השנה. אנו חוברים ל- Eunkyung חברתנו ומתחילים לרקום חלומות פרועים על פתיחת בית קפה שיקי ומיוחד.

ההכנות לפסטיבל האוכל

את הימים הבאים בילינו בבניית תכנית עסקית, תפריט ועיצוב הדוכן שנשכור בפסטיבל האוכל.
שוטטנו במשך שעות ארוכות ברחבי העיר, רכובים על אופנינו, סוקרים חנויות ושווקים בניסיון לאתר חומרי גלם וקופסאות אריזה מתאימות למאכלים שנמכור. עד מהרה גילינו שההיצע דל כל כך. אנו מאלתרים תוך כדי תנועה ומתרגשים, כל כך מתרגשים.

Eunkyung בוחרת לאפות Scones, לחמניות מתוקות או מלוחות מהמטבח האנגלי והסקוטי. לשמחתנו הרבה, היא פוצחת בשורת ניסיונות של אפיית סוגים שונים של המאפים הנפלאים והטעימים. מידי יום היא אופה בביתנו ומביטה בנו נרגשת בעודנו טועמים ונכנעים לטעם המופלא. לבסוף היא מגבשת החלטה לגבי מגוון הטעמים אותם תאפה לפסטיבל האוכל.

איציק ואני בחרנו להתחבר לטעמים המושלמים של ילדותינו ולהכין מאכלים שגדלנו עליהם.
מהמטבח התימני נבחרו; זלאביה, מאכל מתוק הנעשה מבלילת קמח ומטוגן בשמן. לחוח, סוג של פיתה בעלת מרקם ספוגי ורך, לצדו יוגש בכוסית חד פעמית עם מכסה סחוג (זחוק), ממרח חריף העשוי מפלפלים ירוקים טריים ועשבי תבלין.
מהמטבח הטורקי בחרנו להכין טולומבה, מעין סופגניות קטנטנות רכות ונפלאות המזכירות בצורתן את הצ'ורוס הדרום אמריקאי. הן כל כך טעימות שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול אותן וכך מצאנו את עצמנו מחסלים את המלאי לפני שבכלל ארזנו אותו.
לפינוק מושלם, עמלנו על נשיקות מרנג פריכות, שנמסו בפה בן רגע וקינוח קארד לימון ומוס מסקרפונה.

פסטיבל האוכל התקיים ב- Heuan Chan Heritage House, המשמש כמרכז למידע היסטורי ותרבותי. בימים כתיקונם כאשר לעיר מגיעים תיירים רבים מרחבי העולם, מתקיימות במקום סדנאות אמנות, תערוכות, הופעות ופסטיבלים.

סוף השבוע התקרב ובא, מירקנו את המטבח והחלנו בהכנות הרבות לקראת הפסטיבל.

ביום שקדם לפסטיבל הגענו לפגישה עם אחד ממארגני האירוע. הבחור מקומי דובר אנגלית רהוטה, סייע לנו בכל התלבטות, השאיל לנו ציוד לעיצוב הדוכן והראה לנו את מיקום הדוכן שלנו C4. הוא ערך לנו סיור באתר וסיפר לנו על ההיסטוריה המיוחדת של המבנה. בתמונות הרבות התלויות בינות לדוכנים, ניבטו אלינו דמויות כפריים בלבוש מסורתי, ותמונות נוף מרחבי המדינה. התמונות סיפרו את סיפורה של לאוס לפני עשורים אחדים. זה הרגיש כמו מסע בזמן. מדהים כמה שונה לאוס היום מהתקופה ההיא ועדיין לאוס של היום כה פשוטה ומיוחדת.

פסטיבל האוכל – ההתרגשות בשיאה

בבוקר הפסטיבל, התעוררנו בארבע לפנות בוקר על מנת להכין את המטעמים, להתארגן ולהספיק להגיע כשעה לפני פתיחת האירוע. לכל אחד מאתנו הייתה את רשימת המטלות שלו ועבדנו בתיאום מופלא ובקצב מסחרר. עם זאת מובן שלא הספקנו להיות בזמן. העבודה הייתה כה קשה. עבדנו בתנאים בסיסיים: מטרפת יד, שלוש קערות בודדות, שתי מחבתות שידעו ימים טובים יותר, בלנדר סיני קטנטן, ותנור זעיר שקיבלנו מתנה מחברים והחליט למרוד דווקא בבוקר הפסטיבל. איציק בנחישות רבה צלח כל מכשול והוציא תחת ידיו את הקינוחים והמאפים בדיוק כפי שתכננו.

כשסיימנו להתארגן, טיפות גשם קטנות ועקשניות החלו לרדת. העמסנו את הציוד הרב על האופניים ורכבנו אל מקום האירוע, שומרים על איזון.
”נהינו ממש לאוסים אמתיים“ צחקקתי, לוקחים חצי בית אתנו, רק בגרסת האופניים במקום אופנועים.

במשך היום הגשם הלך והתחזק. חששתי שכמות המבקרים תושפע מכך, אולם התבדיתי, זרם המבקרים הלך וגדל ועד ארבע אחר הצהריים כבר נמכרו כל מוצרינו.

המקומיים ביישנים אך סקרנים מאוד למראה המאכלים שאינם מכירים, הם טועמים בחשש ומתלהבים בעיקר מטעם הסחוג החריף.

בחור אנגלי שחי שנים רבות ב- Louang Prabang שאל אותנו בתקווה אם נוכל להכין חומוס ישראלי. הוא סיפר שלפני שנים רבות טעם חומוס ישראלי וממש אהב. איציק נענה לבקשה בשמחה. במהלך הערב השרה גרגירי חומוס במים, לפנות בוקר הכין חומוס וארז בקופסאות קטנות.
וואו! לא תארנו לעצמנו שהחומוס ייחטף במהירות כה רבה. 

בסיום הפסטיבל, חזרנו הביתה עייפים, מרוצים, נרגשים והחלטנו שלעולם אבל לעולם לא נעשה זאת שוב!
לעולם!
היו אלו שלושה ימים ארוכים וכל כך מתישים…

Boun Hor Khao Padubdin Festival
Buddhist Lent

יום שלישי 18 באוגוסט 2020

קול הלמות תופים מעיר אותי. אור ראשון של בוקר מפציע דרך החלון. אני מביטה בטיפות הגשם הגדולות השוטפות את הרחוב ומחליטה להמשיך ולהתכרבל במיטה במקום לצאת החוצה כדי לצפות בשני אירועים חשובים המתקיימים בחוץ. הראשון שבהם:

Boun Hor Khao Padubdin Festival – Buddhist Lent

משמעות השם Boun Hor Khao Padubdin: "אריזת חבילות אורז והנחתן על הרצפה".
הפסטיבל המוכר גם בשם ”פסטיבל יום המתים,“ מתקיים מידי שנה, ביום הארבע-עשרה בחודש התשיעי של לוח השנה הבודהיסטי, בעת בה מופע הירח בפאזה: מולד הירח. 
המשפחות תורמות לנזירים מיני מזונות אשר הוכנו בערב הפסיטבל ונארזות במגשים גדולים. בנוסף, תורמים מנחות למתים המועברות על ידי הנזירים. המנחות המורכבות מפירות ומעוגות אורז הנקראות: Tomh Khao, Khao Nom Neb, נארזות בעלי בננה ומטרתן לכבד את המתים והרוחות.
בחשכת הליל, לפני עלות השחר, המנחות מונחות לצד סיגריות, בסטופות המכילות אפרי מתים, מתחת לעצים, בכניסות לבתים, ועל גבי חומות וגדרות. בלילה הזה מורשות הרוחות להגיע ולאסוף את המנחות שהושארו עבורן.

Boat Racing Festival in Luang Prabang

האירוע השני אשר התקיים בשעת בוקר מוקדמת Boat Racing Festival in Luang Prabang המוכר גם בשם: Boun Souang Heua

מידי שנה, מתאסף קהל רב לאורך נהר Nam Khan ומעודד את המתחרים החותרים בסירות עץ ארוכות המגולפות בעבודת יד מסורתית. בכל סירה יכולים לחתור עד חמישים איש, הלבושים בתלבושת ייצוגית לכפרם.
התחרות נפתחת עם צוותי הנשים ולאחר מכן מתחרים צוותי הגברים.
על גדת הנהר, התזמורת מנגנת שירים מסורתיים ומאיצה בדרמתיות את קצב הנגינה כאשר המתחרים מתקרבים לקו הסיום.
במהלך השנה הסירות נשמרות במקדשים שבכפרים. סירות אלו נחשבות לקדושות. ימים אחדים לפני המרוץ, מנקים אותן ומניחים בהן מנחות. המרוץ שהפך עם השנים לאירוע חברתי חשוב, מתקיים לכבוד אלוהויות המים Naga, דרקונים רוחניים המסייעים בהגנה על בני לאו (בלאוס, Naga הינה דמות דרקון, הנראית כמו לטאה נחשית הנחשבת סמל של מים ותכונותיהם המעניקות חיים). 

השנה, בשל הגשם הכבד ומיעוט התיירים בעיר, ההשתתפות באירוע הייתה דלה.

מאוחר יותר, כשמזג האוויר מתבהר מעט, האוויר נקי ורענן, אנו יוצאים לרכיבה היומית שלנו על האופניים. אנו מבחינים בעקבות אירועי הליל האחרון, או אז אני מצרה על עצלנות הבוקר שלי.

פתיחה חגיגית לשנת הלימודים

יום שלישי, 1 בספטמבר 2020

חופשת הקיץ הסתיימה. פתיחת שנת הלימודים החדשה מתקיימת כסדרה. בשעות הבוקר המוקדמות החלה תכונה ברחובות הסמוכים לביתנו. חבורות של בני נוער וילדים צועדים ברחובות, לבושים בתלבושת בית ספר אחידה: בנות בחצאית מסורתית וחולצה לבנה הבנים הצעירים במכנס ארוך וחולצה לבנה. בני העשרה, עונבים עניבה. אני מביטה בילדים העושים דרכם לבית הספר המקומי הסמוך לביתנו ומהרהרת על כך שהיינו כבר אמורים לשוב הביתה, גם ילדינו היו אמורים לפתוח את שנת הלימודים עם חבריהם.

מידי פעם חולף על פנינו אופנוע, עליו רכובים שניים או שלושה ילדים, בגילאי חטיבה. שחף וכפיר נרגשים, הם רוצים להוציא רישיון נהיגה על אופנוע. "הממממ…, אני לא חושבת שמישהו מהם טרח להוציא רישיון נהיגה" אני עונה בחיוך. זיק אושר מלא תקווה מציף את פניהם. מיד הם מלהגים בהתלהבות על האופנוע שיקנו בקרוב. אני מתאפקת ולא מגיבה, למה לא? שירקמו חלומות…

חבילות שי בדוכנים מעוררות את סקרנותנו

מאוחר יותר אנו מבחינים שהרחובות מתמלאים בדוכני רחוב רבים, המוכרים מבחר עצום של חבילות שי.
בחבילות: מברשת ומשחת שיניים, גליל נייר טואלט, מבחר שוקולדים, בקבוק מים קטן ועוד.
”מזכיר קצת חבילות שי לחיילים“ אני אומרת לאיציק בעודנו עומדים תוהים על פשרן של החבילות הצבעוניות. אנחנו מנסים לשאול את המוכרים האם מתקיים חג או אירוע כלשהו, אולם למעט חיוכים נבוכים ומבטים מבוישים, הם אינם מבינים אותנו.
לקראת ערב, הרחובות מוארים והומי אדם שלא כהרגלם.
”זה מרגיש כמו לפני ראש השנה בארץ“ שחף אומרת בעודה סוקרת את אחד הדוכנים עמוסי ממתקים במבטה החומד.
לבסוף התברר העניין, ביום המחרת, עם שחר, יחלו חגיגות ה- (Boun Hor Khao Salak (Ancestor Festival.

Boun Hor Khao Salak
Ancestor Festival

יום רביעי 2 בספטמבר 2020

פסטיבל Boun Hor Khao Salak לזכר המתים, מתקיים בליל ירח מלא העשירי של לוח השנה הירחי, הבודהיסטי. חמשה-עשר יום לאחר ציון Boun Ho Khao Padap Din. זהו אחד החגים הרוחניים החשובים ביותר בשנה.
תרגום שמו משפת לאו :ບຸນເຂົ້າປະດັບດິນ – פסטיבל אורז לקישוט הארץ.

הנזיר אוסף את התרומות מקהל המאמינים

במהלך היום, המאמינים מגישים מנחות בשם אבותיהם שנפטרו לנזירים במקדש המקומי. מרביתם הגיעו למקדש השכם בבוקר, נושאים בידיהם מגשים גדולים עם מיטב המנות שבושלו עבור סעודת הנזירים. למנחות צורפו סכומי כסף ופתקים קטנים, המספרים על מתיהם. במהלך הטקס, הוקראו הפתקים לקהל הרב.

נזיר מברך על האוכל המונח לפניו

יום שישי, 2 באוקטובר 2020

חג Boun Ok Phansa The end of Buddhist Lent אשר נחגג בליל ירח מלא בחודש אוקטובר, שלושה חודשי ירח אחרי Wan Kao Pansa עם סיום עונת הגשמים, מציין את סיום תקופת הצום הבודהיסטית ואת הטפתו של בודהה ל- Abhidhamma לאלים ב- Trayastrimsa.

מדוע חוגגים את Boun Ok Phansa?

מאיה, אמו של בודהה נפטרה שבוע לאחר לידתו. היא נולדה מחדש ב- Trayastrimsa Heaven, כאלה בשם Santusita. כדי לכבד את אמו, בודהה עולה ל- Trayastrimsa Heaven ומטיף ל- Santusita מתוך Abhidhamma texts, הוא שוהה שם במשך תקופה של שלושה חודשים.

Wan Kao Pansa מציין את עלייתו של בודהה השמימה ואת תחילת שלושת חודשי הצום בהם הנזירים נמצאים במקדשים, מקדישים עצמם למדיטציה ולימודים.
בתקופת הצום נאסרים נישואים ואירועים חברתיים למעט אירועים דתיים. בתקופה זו, המאמינים נמנעים מאכילת בשר ומשתיית אלכוהול.

Boun Ok Phansa מציין את שובו של בודהה ארצה, סיום הצום הבודהיסטי ושובם של הנזירים לפעילות החברתית היומיומית.
עם עלות השחר ביום חג ה- Boun Ok Phansa, נאספים המאמינים במקדשים ברחבי המדינה, מעניקים תרומות ומנחות.
עם רדת הערב, רבבות חוגגים, לבושים במיטב מחלצותיהם, יוצאים לחגוג בתהלוכות יפות לאור נרות במקדשים. בטקסים העיקריים מאירים סירות דרקונים גדולות שנבנו במיוחד לכבוד החג. אורכן נע בין 8 ל- 10 מטרים. הן בנויות מבמבוק ומעוטרות בנייר אורז, פרחים, נרות וקטורת. בסירות האור, מטמינים מנחות Khao tom – ממתק אורז דביק, עטוף בעלי בננה ולאחר תהלוכה חגיגית ברחוב הראשי לעבר מזח סירות רחב על גדת נהר המקונג, בעבודת צוות, הן משולחות אל מי הנהר.
במהלך הלילה, לאורך גדות נהר המקונג, מאמינים נושאים תפילה, מדליקים נרות וקטורת בסירות אור קטנות ועגולות אותן הכינו מבעוד מועד. את סירות האור המקושטות בפרחים יפים, מנחות אוכל וכסף משיטים על נהר המקונג.
מסורת עתיקה זו, נועדה לכבד את "רוח הנהר". לפי מסורת זו, הם מאמינים שאפשר לשלח לנהר את כל הדברים השלילים בחייהם כמו מחלות, מזל רע וכישלונות.

ההכנות לחג Boun Ok Phansa

כשבוע לפני החג, החלה תכונה רבה ברחובות העיר המקושטים, האווירה חגיגית. דוכני ממכר מזון וממתקים ממלאים את המדרכות הנקיות. במקדשים החלו עומלים על ניקיון ובניית סירות דרקונים יפיפיות אשר יושטו במי נהר המקונג.

נזיר מדליק נר כדי לאיר את הפנסים על ספינות האור

השנה, תאריך ערב חג ה- Boun Ok Phansa, חופף עם ערב סוכות וליבנו נחמץ קלות, מחד גיסא, רצינו כל כך לחגוג עם המשפחה מבית חב"ד את ערב החג בסוכה, כמיטב המסורת היהודית. מאידך גיסא, אנו תיירים במדינה המופלאה הזאת ואנו סקרנים להכיר מקרוב את הטקסים והחגים המקומיים. כך נגזר עלינו לבחור באיזה מן האירועים להשתתף. לבסוף, הגענו לסוכה על מנת לאחל חג שמח לחברינו היקרים ומשם המשכנו לאחת החגיגות הכי צבעוניות ויפות שראינו במהלך מסעותינו. הרחובות היפים של העיירה השקטה והרגועה הוארו בפנסי נייר צבעוניים ויפים, מרבית המקדשים בעיר ערכו אירועים לקהל הרחב, האירועים נפתחו בתפילות, במיצגי אורות יפים, הוקמו מתחמי ג'מבורי לילדים הצוהלים, דוכני אוכל רבים מופעי מוזיקה מקומית. האלכוהול נשפך כמים והשמחה רבה.

פנס נייר מאיר את העלטה

למחרת, בשעות אחר הצהרים, קבוצות, קבוצות של חוגגים בלבוש מסורתי החלו נוהרים מהמקדשים הרבים הפזורים ברחבי העיר אל עבר Sisavangvong Road. אחרים, הובילו את סירות הדרקון היפות שבנו מבעוד מועד, בליווי הלמות תופים וריקודים. משהגיעו אל הרחוב ממנו עתידה לצאת התהלוכה, סידרו אותן בטור ארוך והמתינו בהתרגשות לבאות. עם רדת החשיכה, הוארו סירות הדרכונים בנרות רבים. הכרוז נתן את האות והתהלוכה יצאה בצעידה איטית לעבר הנהר. מידי פעם, התהלוכה נעצרה. חברי הקבוצות, רקדו, שרו, שמחו והרבו בשתיית אלכוהול לצד סירת הדרקון שבנו.

עם הגעת הסירות למזח Xieng Thong Dock, נעמדו בשיירה ארוכה והמתינו לתורם לרדת במדרגות התלולות אל הנהר. עבודת צוות מתואמת להפליא, נדרשה על מנת להוריד ולהשיט את הסירות הכבדות והמוארות.

עד מהרה, נהר המקונג הואר בעשרות סירות אור גדולות וקטנות אשר שטו במורד הזרם ושיוו לו מראה של דרקון אימתני המתפתל בעלטה.

פסטיבל האורות המסמן את תום התענית הבודהיסטית

Halloween

31 אוקטובר 2020

ימים ספורים אחרי ששחף וכפיר החלו את לימודיהם ב- Kiettisack International School, הם חוזרים נרגשים ובפיהם הבשורה, חוגגים את ליל כל הקדושים. "תמיד רציתי לחגוג את החג הזה" שחף אומרת, עיניה נוצצות בהתרגשות. המחשבה על כמות הממתקים שהם יקבלו גורמת להם להנאה רבה ולי לתחושת בחילה עזה.

בצהרי שישי, כשכפיר שב ממסיבת "ליל כל הקדושים" בבית ספרו, הוא פורש שקית עמוסה בכל טוב על השולחן במטבח "זה היום המאושר בחיי" הוא מכריז בהתלהבות, תוחב לפיו ממתקים בזה אחר זה, מתעלם ממחאותיי הנואשות.

שחף בתחפושת שלד מקסיקני בהשראת הסרט קוקו
התחפושת בהשראת הסרט Coco, זיכתה את שחף במקום ראשון בתחרות התחפושות באירועי Halloween

אירועי "תעלול או ממתק", אורגנו ע"י הזרים המתגוררים בעיר. החל משעה חמש וחצי אחר הצהריים החל זרם של משפחות מחופשות לשטוף את רחובות העתיקים של העיר. בלאוס, הילדים אינם מתדפקים על דלתות בתי זרים. הם צועדים בתהלוכה גדולה במרכזה העתיק של העיירה המקושטת, התהלוכה עוברת בין בתי הקפה והמסעדות הערוכות לאירועים ומחלקים ממתקים ומאכלים מיוחדים לשמחת החוגגים. על גדת הנהר הונחו דלועים מגולפים ומוארים זה לצד זה, וכל אחד מהמשתתפים יכול היה להצביע בתחרות הדלעת הכי מיוחדת.

בסיום התהלוכה, נהרו רבים ל- Utopia שם נמשכו החגיגות עמוק אל תוך הלילה.
באחת הסמטאות הצרות והחשוכות המובילות למקום פגשנו אם ובנה, פעוט מתוק. שחף חייכה אליו בחיבה, אולם הוא פרץ בזעקות אימה. שחף מיהרה וחייכה אליו שוב בניסיון להרגיעו תוך שהיא שוכחת לגמרי את מראה פניה המאופרות. פאניקה אחזה בו.
"תפסיקי לחייך, את מפחידה אותו." לחשתי לה וסובבתי אותה כך שהיא תהיה בגבה אליו.
היא הביטה בי לרגע במבוכה.
"אוי נכון!" אמרה.
היא סובבה מבטה בחיוך נבוך לאמו כמנסה להרגיעם.
הפעוט נטש את זרועה של אמו ופתח בריצת אמוק, מתרחק מאתנו בצרחות חנוקות בעוד אמו דולקת בעקבותיו.
עמדנו רגע ארוך אחד בשקט בסמטה השקטה המוארת באור עמום, מביטות בדמותם מתרחקות אל תוך העלטה.
"תעלול או ממתק" היא לוחשת לי בקונדסות.
ברגע הבא כבר התגלגלנו מצחוק.

Run For Children Food Festival

16 אוקטובר 2020

מידי שנה מתקיים ב- Luang Prabang מרתון Run for Children המאורגן ע"י Lao Friend Hospital for Children.
לאירוע שמטרתו לגייס כספים למען בית החולים לילדים, מגיעים רצים רבים מלאוס ומרחבי העולם ותורמים ביד נדיבה.
השנה, הארוע שינה את פניו. גבולות לאוס עדיין סגורים בפני תיירות, מצבם הכלכלי הרעוע של המקומייים, צפי למיעוט משתתפים באירוע. העלה יוזמה לקיום מרתון ובנוסף פסטיבל אוכל שהכנסותיו יתרמו למען בית החולים.
שלושים וחמישה דוכני אוכל מקומי ובינלאומי, נרתמו למען המטרה הנעלה.
תלמידי אומנות הבמה; ריקוד ונגינה של Kiettisack International School התנדבו להופיע בימי הפסטיבל.

אוקי! נכון שאמרנו שלעולם, אבל לעולם לא נשתתף בפסטיבל אוכל שנית! אולם בית החולים לילדים ופועלו קרוב לליבנו וכך התגייסנו לאירוע המכירות למען הילדים והיה מושלם!
ארבעה ימים ארוכים ומתישים, התרוצצות לרכישת מצרכים, אפייה וטיגונים, ניקיונות ועמידה במשך שעות על הרגליים, הניבו תרומה נאה ביותר.
הלוואי שנזכה לכך גם בפעם הבאה.

חנוכה
חוגגים את חג האורות היהודי

10-18 דצמבר 2020

הימים, ימי חנוכה. החג האהוב עלי כל כך. סופגניות קטנטנות מלאות ריבה, ממלאות את ליבי בשמחה עצומה. אורם המרצד של הנרות היוצר צללים יפים, מרגש אותי כל פעם מחדש. אני נהנית להקשיב לשאגות השמחה של הילדים בתחרויות המשחק שהם ממציאים עם הסביבונים.

שולם, שליח חב"ד, קפץ לבקר ימים אחדים לפני החג ובידיו הפתעה: חנוכייה, נרות וסביבונים. שחף לרגע מבולבלת.
”כתוב על הסביבון ש במקום פ” היא ממלמלת.
אני מחייכת. קולטת שזאת פעם ראשונה שאני רואה סביבון כזה.
”הכוונה ל- שם. נס גדול היה שם, אנחנו לא בישראל"
"אוי נכון." היא מצחקקת.
כבר שכחנו לגמרי שאנחנו ”שם“, Luang Prabang הייתה לנו לבית.
ערב חג חנוכה, איציק מפנק אותנו בלביבות חמות וסופגניות נפלאות ממש כמו בבית.
מאוחר יותר אנחנו קופצים לגסטהאוס של אסתי ואוהד, שני תרמילאים שבחרו כמונו להישאר בלאוס. הם ארחו אותנו לנר ראשון. שולם ומשפחתו הגיעו, בידיהם מגשים עמוסי לביבות וסופגניות חמות, ריחן המתוק נישא באוויר. ביחד עם מוניקה, יהודייה אוסטרית, דמות צבעונית ומרתקת שגרה ב- Luang Prabang שנים רבות, יריב וחברתו שגרים בתאילנד ונתקעו כאן בעיצומו של טיול וחברים נוספים שאינם יהודים חגגנו נר ראשון, והרבה אור… היה כיף.
וכך מידי ערב, חגגנו ביחד, בכל פעם בבית אחר כשבכל פעם, נוספים עוד ועוד חברים.
חג האורים, נחגג השנה באור גדול ובבליל שפות.

חג המולד
וחגיגות השנה האזרחית החדשה

23 דצמבר 2020 – 3 ינואר 2021

בלאוס מכנים את התקופה הזאת בשם Twelve Days in Luang Prabang Festival. במהלך ימים אלו, העיר יפה ומוארת, מסעדות ובתי מלון רבים מתהדרים בעצים מקושטים לכבוד ה- Christmas.

ילד מחופש לסנטה קלאוס

לכבוד תקופת החגים, בעלי העסקים התאחדו ויצרו אירוע רב פעילויות במהלך פסטיבל שנמשך שניים-עשר ימים. מלונות יוקרתיים הציעו חדרים במחירים אטרקטיביים, מסעדות הכינו סטי אוכל מיוחדים, אחרים הציעו סדנאות אמנות שונות, שייט ועוד.

מדי יום אנו נהנים ממגוון האפשרויות. ביום שבת אחר הצהריים עלינו לשייט על נהר המקונג, עם חברת Sa Sa cruze. רוב המשתתפים בשייט הם תיירים מקומיים אשר הגיעו מעיר הבירה, לבלות את ימי חופשת חג המולד ב- Luang Prabang, חלקם משפחות מעורבות: אירופאים שנישאו למקומיים, אחרים תיירים זרים. עיני סוקרות בסקרנות את הדמויות סביבי, אני תוהה ביני לבין עצמי מי הם ומהן הנסיבות להימצאותם בלאוס.

משאלה לשנה האזרחית החדשה

שנת 2021 בפתח

לפני שנה, בעיצומו של מסע, חגגנו את ימי חנוכה, חג המולד והשנה האזרחית החדשה ב- Hoi An שבווייטנאם, העיר העתיקה והיפיפייה שכבשה את ליבנו ממבט ראשון. לרגע לא חשבנו שיחלפו שבועות בודדים וחיינו ישתנו לעד.
שנת 2020, הייתה שנה כה קשה ומורכבת עבור רוב אזרחי העולם.

שיר מקומי נוגה מתנגן לו… היאכטה נעצרת לאיטה במרכז נהר המקונג. 
לאונקה נעמדת לידי.
”יש משחק על היאכטה“ היא מסבירה במבטא רוסי רך, עיניה התכולות זוהרות בשובבות. היא מושיטה לי שני עלי בננה, עט, חוט אדום ורצועה ירוקה.
”על גבי עלה אחד, עליך לכתוב את המשאלות שלך ועל גבי העלה השני, את הדברים שאת רוצה להפטר מהם, כשאת מסיימת לכתוב, עליך לגלגל את העלים ולכרוך בחוט האדום את העלה עם הדברים הרעים, ברצועה הירוקה את העלה עם המשאלות. עוד מעט יגיע איש צוות לאסוף את המשאלות ואת הדברים שתרצי להפטר מהם וישליך אותם אל הנהר“.

”אוקי“ אני אומרת משועשעת ורוכנת מעל שני עלי הבננה.

אני מתחילה לכתוב, בהתחלה קצת קשה לי להתמקד. בהמשך המילים קולחות. כשאני מרימה את מבטי, השמש כבר שוקעת מעבר להרים.
השיר הנוגה בשפה המקומית שמתנגן לו ברקע, מתחלף באחר.
לפתע, אני מרגישה צורך עז לבכות אבל אני מתגברת.
אני מביטה בגופה הרפוי של בתי, היא שוכבת על כיסא הנוח מולי, שיערה הרך אסוף לפקעת, קצוות שיער סוררת חומקת ומכסה את פניה.
שחף פוקחת את עיניה לאיטה, ”נרדמתי להרבה זמן?“ היא שואלת, בקול מנומנם.
אני מחייכת אליה.
המשאלות שלי הן עבורה ועבור אחיה הצעיר.
הן לא רבות מידי ולא מסובכות מידי אבל הן חשובות יותר מחיי והלוואי שלנהר הזה יש יכולת לקחת את הדברים הרעים ולהגשים משאלות.
אני מוחה בזריזות את הדמעה החצופה שהסתננה ללא רשות לזווית העין ונושמת עמוק תוך שאני מהרהרת בימים שעברו עלינו כמשפחה ובהשלכות של בחירתנו להישאר בלאוס. חיוך מתגנב לזווית שפתי ואני מתרפקת על רסיסי זיכרונות…

בשנת 1987 יצא לאקרנים בבריטניה, סרטו של ג'ון בורמן Hope and Glory, בורמן כתב וביים דרמה קומית מלחמתית המבוססת על ילדותו בצל הבליץ בלונדון. הדרמה מגוללת את קורותיו של ביל רוהן, נער צעיר המתגורר בפאתי לונדון. ביל אשר חווה את הבליץ במהלך מלחמת העולם השנייה, לומד על סקס, מוות, אהבה, צביעות ופגמיהם של מבוגרים וכל זאת בזמן שהוא משוטט בחורבות הבתים שהופצצו בשדרת רוזהיל. אביו הילדותי רודף אחרי חלומות פטריוטיים של תהילה בה בעת שהוא יושב מאחורי מכונת כתיבה של פקיד צבאי, אחותו בת העשרה פורקת כל עול, אמו לא מצליחה להתמודד עם המצב.

בזמן שהמבוגרים מנסים להתמודד עם תלאות המלחמה, מבעד לעיניו הצעירות, היא דווקא נראית כהרפתקה מסעירה; פצצות הן זיקוקין די-נור, צפלין סורר הוא טווס הפורש את זנבו, הריסות הן אתרים למשחק מחבואים וחיילים אמיצים שאולי לא ישובו לביתם, ישברו את לבן של נערות תמימות. על אף ההפצצות היומיומיות והאווירה המורכבת כל אחד מהדמויות מגלה את ערכה של המשפחה.
זהו אחד הסרטים הכי מרגשים ומיוחדים שצפיתי בהם ונחקקו בזיכרוני. בעיקר סצנת הסיום בה ביל מגלה שבית ספרו נחרב בהפצצה.
חברו של ביל מבחין בו נכנס לבית הספר וצועק לעברו תוך שהוא פורס זרועותיו לצדדים בשמחה

”Rowan, it was a strike bomb, Thank you Adolf“
The end

קדימון לסרט תקווה ותהילה

כמו חברו של ביל רוהן, מתחשק לי לקפוץ משמחה, לפרוס זרועותיי לצדדים ולצעוק בשמחה:

“We are stuck in Laos! Thank you Covid 19“
The beginning

סוזן סונטג, סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית, ופעילה פוליטית יהודייה-אמריקאית כתבה:

I haven't been everywhere, but it's on my list

Susan Sontag

שנת 2021, everywhere נמצא גם ברשימות שלי, לתשומת ליבך בבקשה…

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לקריאת המאמר המלא ←
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לקריאת המאמר המלא ←
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לקריאת המאמר המלא ←
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לקריאת המאמר המלא ←
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לקריאת המאמר המלא ←
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לקריאת המאמר המלא ←
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לקריאת המאמר המלא ←
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לקריאת המאמר המלא ←
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לקריאת המאמר המלא ←
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לקריאת המאמר המלא ←
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לקריאת המאמר המלא ←
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לקריאת המאמר המלא ←
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לקריאת המאמר המלא ←
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לקריאת המאמר המלא ←
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לקריאת המאמר המלא ←
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לקריאת המאמר המלא ←
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לקריאת המאמר המלא ←
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לקריאת המאמר המלא ←
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לקריאת המאמר המלא ←
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לקריאת המאמר המלא ←
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לקריאת המאמר המלא ←
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לקריאת המאמר המלא ←
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לקריאת המאמר המלא ←
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לקריאת המאמר המלא ←
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לקריאת המאמר המלא ←
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לקריאת המאמר המלא ←
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לקריאת המאמר המלא ←
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לקריאת המאמר המלא ←
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לקריאת המאמר המלא ←
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לקריאת המאמר המלא ←
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לקריאת המאמר המלא ←
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לקריאת המאמר המלא ←
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לקריאת המאמר המלא ←
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לקריאת המאמר המלא ←
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לקריאת המאמר המלא ←
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לקריאת המאמר המלא ←
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לקריאת המאמר המלא ←