לוגו האתר יום אחד

גואטמלה

הגענו למעבר הגבול בשעות הבוקר המאוחרות. המעבר היה ריק מאדם. שילמנו בזריזות את אגרת היציאה מבליז בסך 40 דולר בליז לאדם. קיבלנו חותמת יציאה ומשם המשכנו לבדיקות אנטיגן. בצד הזה של הגבול נדרשנו לשלם 75 דולר בליז ולהמתין רבע שעה עד לקבלת התשובות. בזמן שהמתנו לתשובות, התבשר זוג קשישים לידינו שהם חיוביים ל- Covid 19. ברגישות רבה ואמפטיה הסבירו להם את האפשרויות העומדות בפניהם, דאגו להם להסעה לעיר, לקבלת טיפול רפואי וסייעו להם בדחיית הטיסה אליה מיהרו להגיע. חשבתי כמה הסיטואציה שונה מכל מה שדמיינתי, אחרי כל סיפורי האימה ברשתות החברתיות.

דקות אחדות מאוחר יותר, קיבלנו את תוצאות הבדיקה, "אתם שליליים" בישר לי בחיוך מלא הקלה הבחור שדקות קודם בישר "חיובי" לזוג הקשישים.

בכניסה להגירה בצד הגואטמלי, נבדקו תעודות החיסון שלנו בקפדנות, הצגנו את תוצאות בדיקת האנטיגן השליליות, נדרשנו למלא טפסים. ורק אחר כך אישרו לנו להכנס למבנה על מנת להחתים את דרכוננו. עד מהרה, הוקפנו מכל עבר בנהגי מוניות שמתפקדים גם כחלפני כספים. לבסוף, החלטתי לפי תחושת בטן להמיר אצל אחד מהם מאה דולר. התמקחתי על השער הראשוני שנתן לי. הוא התרצה והסכמנו על שער 7.30 קצאל (בדיעבד, היה זה השער הכי גבוה שהמרנו בו כספים בכל תקופת שהותנו בגואטמלה). מאוחר יותר, כשהגענו ל- Tikal, הבנתי איזה טעות הייתה זאת לא להמיר מספיק כסף בגבול.

כשיצאנו ממשרד ההגירה, מצאנו את עצמנו בעיירה נידחת. נהגי המונית נסעו אחרינו והציעו לנו הסעה ל- Tikal. איכשהו המחירים נשמעו מופרכים.

מרחק הליכה קצר משם הוביל אותנו לתחנת אוטובוס. עלינו על קולקטיבו. עד מהרה ירדנו בצומת El Remata, שם החלפנו קולקטיבו לכיוון Tikal.

נוסעי הקולקטיבו בהו בנו בסקרנות. כשהגענו לשער הכניסה הראשי של Tikal, גילינו שרכישת כרטיסי כניסה אפשרית רק במזומן והחנות בה אפשר היה להמיר כסף לפני תקופת המגיפה, אינה פעילה עוד. עובדי המקום הביטו בנו בחמלה. אחד מהם הוציא את ארנקו, ספר את מעט המזומנים שהיו לו ואמר בהתנצלות שיוכל לעזור לנו בחמישים דולר. "זאת התחלה" חייכתי בהכרת תודה. חבריו החלו לבדוק עבורנו מי עוד יוכל לסייע ולבסוף הצלחנו להמיר את יתרת הכסף.

רכשנו את הכרטיסים והמשכנו בנסיעה פנימה. הדרך חצתה ג'ונגל סבוך עד למלון Jungle Lodge Hotel, הממוקם ממש בסמוך לאתר הארכיאולוגי.

נכנסנו לחדר היפה, המוקף בעצים גבוהים. להקת קופי עכביש הייתה בעיצומה של התקוטטות רעשנית. כפיר הביט בי בעצבות. קולו היה חנוק. הוא דמיין את יום הולדתו במלון בעיר גדולה ומפנקת עם אינטרנט זמין.

"חשבתי שלהתעורר בג'ונגל עם זריחה ולבקר באתר הזה, יהיה מיוחד ממש" אמרתי, ליבי התכווץ מעט בכאב. לא תיארתי לעצמי שיגיב כך.

"תמיד אהבת טבע…אני מצטערת, טעיתי" קולי נישבר.

הוא התכנס בתוך עצמו.

בארוחת הערב פתחנו באופן רשמי את חגיגות יום הולדתו. הארוחה הייתה משובחת. נדמה היה שהוא החל מתאושש מעט מההלם הראשוני שאחז בו.

בלילה צרחות קופי השאגן (Howler monkey), הקפיצו אותנו בבהלה.

Tikal

השכמנו קום ויצאנו לסיור פרטי עם מדריך. הסיור היה מרתק וכשהגענו לתצפית על העיר האבודה. כפיר הסתובב אלי לפתע הביט בי, ברק בעיניו "אמא, זה מדהים! זה באמת יום הולדת מיוחד". הוא חיבק אותי אליו, חזק.

הוא גדל לאחרונה, כעת הוא גבוה ממני בראש. הרמתי מבטי, חקרתי את פניו, הוא חייך אלי באהבה. מבטו נדד אל העוצמה של הנוף מולנו. הוא נשם נשימה עמוקה ושוב לרגע היה הילד שהכרתי.

ההתיישבות בטיקאל

ההתיישבות בטיקאל החלה כשלוש-מאות שנה לפנה"ס. החוקרים משערים שהעיר ננטשה במאה העשירית כנראה בשל בצורת. במשך אלף שנה כוסתה ביער גשם ואבדה בנבכי הזמן, היא התגלתה לפני כמאה שבעים שנה. חפירות ארכיאולוגיות שנעשו חשפו רק כעשרים אחוז משטחה. החפירות חשפו מבני מגורים של שושלת המלכים, מקדשים, מגרש משחק כדור ועוד.

בפארק ניתן להבחין בעץ ה- Ceiba הענק שנמצא בסמוך לאחת העתיקות. העץ הלאומי של גואטמלה, נחשב לעץ קדוש וסמל היקום בתרבות המאיה. הוא מהווה נתיב תקשורת בין שלוש רמות כדור הארץ: שורשיו הגיעו אל השאול, הגזע שלו יצג את העולם האמצעי בו חיים בני האדם וענפיו הגבוהים, סימלו את העולם העליון ואת שלוש-עשרה המפלסים של גן העדן.

בטיקאל הכרנו את Donald, בחור צעיר מניקרגואה, שהיגר לגואטמלה. הוא עובד למחייתו בחברת הסעות. מחירי הנסיעה דרכו זולים משמעותית לעומת הצעות מחיר שונות שקיבלנו. הוא אמין ומומלץ.

Donald: WhatsApp +50247959105

Flores

נסענו לפלורס, עיירה קטנה וציורית, השוכנת על שפת אגם שליו ויפיפה. שהינו ב- Los Amigos guest houes, במקום מסעדה ואווירה טובה.

ניתן למשוך כסף ב- ATM Green Mounkey hostel.

בסמוך לגשר, ישנו קניון קטן Maia mall, ניתן לרכוש שם Sim Card (Tigo, Claro).

Finca Ixobeln

מפלורס נסענו בטוק טוק (10 קצאל לנוסע) לתחנה האוטובוסים ב- Santa Elena. רכשנו כרטיסי נסיעה והמתנו כשעה עד לצאת האוטובוס לדרך.

הכרטיסן הביט בי בחיוך ערמומי כאשר ביקשתי לקבל את כרטיסי הנסיעה. "אין צורך" אמר. "חכו פה וכשיגיעו האוטובוס תעלו". הבטתי בו בחשדנות. "איך נהג האוטובוס ידע ששילמנו?" שאלתי. "אל תדאגי! אני כאן".

"הממממ…" המהמתי בחשדנות. "זה אף פעם לא קרה לי" אמרתי "תמיד קיבלתי כרטיס נסיעה!"

הוא המשיך לחייך חיוך ערמומי ואמר "אל תדאגי".

בחור צעיר נעמד אחרי. פיניתי לו את מקומי ליד הקופה. והבטתי בו בעת שרכש כרטיס נסיעה. הוא שילם וקיבל כרטיס וכך אנשים נוספים שרכשו כרטיסי נסיעה. פניתי אל הבחור הצעיר ווידאתי שקיבל כרטיס לאחר ששילם.

"כן" ענה והראה לי את כרטיס הנסיעה. סיפרתי לו שהכרטיסן מסרב לתת לנו כרטיסי נסיעה.

הבעת פניו התחלפה בהבעת פליאה "את צריכה לקבל כרטיסים" אמר וליווה אותי לכרטיסן הסרבן. הוא לא אמר דבר רק המתין לידי כשפניתי שוב בדרישה לקבל כרטיסי נסיעה. הכרטיסן קיבל את פני בהבעת פנים מאוכזבת.

"חכי רגע" סימן לי בידו והפיק עבורי ארבעה כרטיסי נסיעה. כשהודיתי לנלסון, הבחור הצעיר, על שליווה אותי, הוא התנצל בפני שהכרטיסן נהג בצורה לא הגונה כלפינו כתיירים. "אני מקווה שתיהנו במדינה שלי, לא כולם בגואטמלה מתנהגים ככה." אמר במבוכה.

"אני יודעת" חייכתי והנהנתי בראשי. חשבתי על נהג המונית הישראלי שרק לאחרונה רימה תייר מיוון, בצורה נבזית.

Finca Ixobel

החווה Finca Ixobel, נמצאת כשעתיים נסיעה באוטובוס מקומי מ- Santa Elena, לעיר Poptun ומשם טוק טוק גומע את ארבעת הק"מ הנותרים.

החווה נמצאת בלב יער עבות ויש בה אזור המיועד לקמפינג, קרוואנים פרטיים, בתי עץ על כלונסאות ובקתות בנויות. בשטח החווה ישנו מעיין הזורם ללגונה קטנה, מימיה צלולים והיא זמינה רק לאורחי החווה. בנוסף ישנם שבילי הליכה שניתן לעשות באופן עצמאי וטיולים למערות נטיפים המחייבים הדרכה.

באחד הבקרים יצאנו לבקר במערת Ixo Cueva, הנמצאת בבעלות פרטית של החווה הסמוכה. המסלול עובר בתוך חורש סבוך.

ביום אחר, יצאנו לרכיבה בשטח החווה העצום, הנוף שנגלה לעינינו היה מרהיב. אולם כשחזרנו לחדרנו גילינו על גופינו קרציות. פלינו אותן זה מזו כמו להקת קופים, הייתה זאת חוויה מבחילה למדי.

מידי יום סעדנו במסעדת החווה. הארוחות מגוונות וטעימות. המקום כל כך יפה ורגוע ועל אף שהגענו לשלושה ימים נשארנו שמונה ימים.

Rio Dulce

ריו דולסה זהו שמה של עיירה תוססת על שפת Rio Dulce, משם הפלגנו בסירה קטנה ל- Hotelito Perdido, מקום קסום על גדת הנהר. המקום מציע השכרת קיאקים, לצאת לטיולים בכפרים הסמוכים. כמו כן משם ניתן להגיע לעיירה Livingston, עיירה השוכנת בסמוך לשפך נהר ריו דולסה לים הקאריבי. בעיירה הקטנה חיים בני הגאריפונה שמוצאם בבני תערובת של עבדים שחורים נמלטים ושל אינדיאנים משבט קאריב.

בשלהי המאה ה- 18, הבריטים גירשו את בני הגאריפונה מסנט וינסט. הם התפזרו לאורך החוף הקאריבי וחלקם הגיעו לעיירה Livingston. תושבי המקום חמלו עליהם והתחתנו איתם על מנת לתת להם מחסה. כיום תושבי העיירה המרוחקת סובלים מאפליה אתנית. העיירה מוזנחת למדי. חשבתי בצער על הפוטנציאל האדיר הגלום בעיירה.

Antigua Guatemala

פקק תנועה השתרך מפרברי העיר גואטמלה לכיוון אנטיגואה. היינו עייפים ומורעבים, רצינו כבר להגיע. הגענו לקראת ערב, שעתיים מאוחר יותר מהצפוי. הנהג הוריד את המוצ'ילות של כל נוסעי הוואן. כבר העמסנו את המוצ'ילות על גבינו ופנינו לצעוד בכיוון המלון שלנו, כשהנהג סימן לי לחזור לוואן. "בואו, אקח אתכם קרוב יותר." זינקנו בשמחה חזרה פנימה. הוא הוריד אותנו בצומת הקרוב למלון.

במסע, לעיתים ספונטניות יכולה לעלות ביוקר. שוב לא הקשבתי לעצתה של חברתי הדס, אשר הדגישה בפני שוב ושוב שחובה להזמין מראש מקום לינה מראש, במיוחד כאשר מגיעים לעיר בסוף שבוע. הזמנתי דירת Airbnb מושלמת שתתפנה עבורנו רק לאחר סוף השבוע. אולי לשלושת הלילות הקרובים לא מצאתי פתרון. לבסוף פתרון נמצא בדמותו של מלון Hotel San Sebastian. ב- Google Map הוא הופיע כמלון עם דירוג גבוה. בביקורת היו רק תשבחות ואם להודות באמת, זה לא שהיו לנו הרבה ברירות באותו רגע נתון. בשיחת הטלפון שוחחתי עם בחור אדיב במיוחד. הוא הבטיח לשמור עבורנו שני חדרים. התשלום כלל ארוחת בוקר והמחיר, ללא ספק נשמע סביר. "איך המלון?" התעניינה החבורה. "חתול בשק" עניתי כדרכי בקודש.

שער הברזל הגדול נפתח לרווחה "ברוכים הבאים" קראו לעברינו מכל עבר. העובד בקבלה זיהה אותי מיד משיחת הטלפון וליווה אותנו לראות את החדרים בקומה העליונה. ניכר היה שהמלון ראה ימים טובים יותר. היה זה בניין ישן עם ציורי קיר יפים. הצצתי בזריזות בחדר שיועד לילדים ובמבט חטוף יותר בחדרינו ומיד ירדתי להסדיר את התשלום. המשכנו למסעדה סינית שכפיר מצא בדרך וסוף סוף השתקנו את הרעב שהציק.

רק בלילה קלטתי שחדרינו צר כצינוק. החלון הגדול פנה למסדרון כך שאי אפשר היה באמת לפתוח אותו מבלי להסתכן שמישהו יושיט יד וישלוף את התיקים הסמוכים לחלון וכך נשארנו לישון בחדר סגור ללא אוורור, כשהריח העולה מהשירותים הוא ריח מבחיל של נפטלין אשר הושאר שם, לא ברור למה.

לא הצלחתי להירדם, התהפכתי במיטה מצד לצד בחוסר אונים ופשוט ספרתי את השעות עד הבוקר כדי לעבור מקום גם אם זה אומר חריגה מטורפת מהתקציב.

הבוקר הגיע ויצאנו לחפש מקום לינה ראוי. כיתתנו את רגלינו עד שלבסוף מצאנו מלון מקסים ויקר לתקציבנו, אולם היה בהחלט חוויה מתקנת: Hotel Las Farolas.

העיר Antigua Guatemala, הייתה עיר הבירה של גואטמלה במשך למעלה ממאתיים שנה. העיר הקולוניאלית מאופיינת בבתים נמוכי קומה, קירותיהם צבעוניים, דלתות הכניסה, הגדולות עשויות עץ מאסיבי. רחובותיה העתיקים, צרים ומרוצפים באבנים קטנות וכמו ששחף היטיבה להגדיר אותה "זאת בהחלט לא עיר שמתאימה לנשים שאוהבות נעלי עקב".

בעיר חורבות, מוזיאונים, גלריות ושווקי אמנות. במהלך הימים שקדמו לחגיגות ה- Semana Santa, לבשה העיר צבעי סגול ולבן. מידי יום שישי נערכו תהלוכות, ובכנסיות בכפרים הסמוכים וברחובות העיר הוצגו שטיחים מרהיבים, עשויים פירות, ירקות ונסורת צבעונית.

Volcán Acatenango

הטיפוס על Volcán de Acatenango, המתנשא לגובה 3,978 מטר, מהווה אתגר גם למיטיבי לכת קשוחים. יחד עם זאת, המחשבה על הנוף המדהים שנשקף ממנו על Volcán Fuego, המתפרץ במופע לבה מרהיב ובלתי נשכח ועל Volcán de Agua, דרבן אותנו לצאת לטרק בן היומיים.

לאחר בירורים בסוכנויות השונות, בחרנו לצאת עם CA Travelers.

בבוקר הטרק, התאספנו במרכז הציוד, ישבנו במעגל הכירות ונשאלנו האם אנו פוחדים מהטיפוס על ההר? מתוך עשרים ושלושה חבר'ה, ששיתפו כמה הם חוששים מהאתגר וכמה הם נרגשים לקראת הטיפוס, אחד ענה "אני מבועת מהמחשבה שאין וי.פי על ההר". היה זה כפיר שלנו, שגרם לכולם לפרוץ בצחוק מתגלגל.

חיכיתי בהתרגשות לתחילת המסלול. עשיתי לא מעט טרקים במהלך חיי אולם בשלב זה, עדיין לא הבנתי מה צפוי לנו. עד מהרה האוטובוס הוריד אותנו בכניסה למסלול. שכרנו פורטרים, מקלות הליכה. עשינו פוזה קבוצתית למצלמה ויצאנו לדרך.

צעדתי כמאתיים מטר, והספקות כבר החלו לכרסם. האבנים הקטנות מתחת לסוליות נעליי זזו ונעו וגרמו לי לתחושת אי יציבות קלה. ניערתי מעלי את המחשבות והמשכתי לטפס למעלה בנחישות. בעצירה הראשונה במסעדה, נחתי מעט והתפנקתי במיץ תפוזים טבעי ומריר משהו. כמו רמז מקדם לבאות. רבע שעה מנוחה חלפה במהירות ושוב החל הטיפוס בשביל, הפעם עלינו מדרגות בגבהים שונים, צעדנו בדרך עפר חלקלקה. הקבוצה התקדמה מעלה ואני התחלתי לדשדש מאחור. הגענו לנקודת הביקורת בה מקבלים צמיד זיהוי ליד ונחים עוד קצת לפני העלייה להר. הבטתי למעלה אל הפסגה. אימה אחזה בי.

"מה?"

"מה שוב חשבת לעצמך?" סיננתי לעצמי בשקט.

חזרנו לטפס. נשמתי שרקה בכבדות. אחד משלושת המדריכים נשאר צמוד אלי. בעוד כל שאר הקבוצה נעלמה, מותירה אחריה שובל אבק סמיך. השביל הפך להיות תלול יותר ויותר.

"התחנה הבאה רחוקה" שאלתי בקול יבבני.

"כן" ענה המדריך במבט אמפטי.

"בפעם הבאה שאשאל, תוכל לשקר לי בבקשה ולומר שזה ממש קרוב?" שאלתי ברצינות. הוא מצדו הניד בראשו לשלילה. הוא לא הצליח להבין למה צריך לשקר וכך בכל פעם ששאלתי הוא ענה בכנות שהדרך ארוכה מאוד, בעוד אני מתחננת בפניו שישקר לי כי אני חוששת שאני לא אעמוד באמת נוספת. עלינו עוד מטרים ספורים ושאלתי שוב האם אנו רחוקים.

"אנחנו ממש קרובים" ענה בחיוך. נאנחתי. סוף סוף הוא הבין אותי. דקה אחר כך, הגחנו מעיקול הדרך. חברי הקבוצה ישבו שם, נערכים לצאת שוב לדרך.

"אמא" שחף וכפיר רצו לקראתי. "את בסדר?" שאלו בדאגה. הייתי כל כך עייפה שהתקשיתי לענות. שחף החליטה להישאר לצדי. כפיר חזר לטפס בעקבות המדריך הראשון. הבטתי בדמותו המתרחקת. הוא נראה שמח, והצליח לפרוק אנרגיות בטיפוס.

אחרי מנוחה קצרה, חזרנו לטפס. הפעם מדריך אחר נשאר אתנו. טיפסנו בדממה כברת דרך. לפתע הוא הסתובב אלי ושאל אם אני בטוחה שאני רוצה להמשיך לעלות.

"את לא חייבת להמשיך, את יודעת?" הביט בי. "את יכולה לרדת ולחזור לעיר, הרבה מטיילים מוותרים בשלב הזה."

צינה אחזה בלבי. הדבר האחרון שציפיתי ממדריך היה משפט כזה. הבטתי בו בקרירות. "אני ממשיכה!"

התכנסתי בתוך עצמי. שחף שהתקדמה מעט הסתובבה, פתחה את זרועותיה לרווחה ושאלה בחיוך "את זקוקה לחיבוק אנרגיה?" עיניה נצצו בשובבות, התרכזתי בהן כשהמשכתי לטפס מעלה, תוך כדי שאני מנסה להפסיק להחליק אחורנית. לבסוף הצלחתי להגיע אליה. נפלתי לתוך חיבוקה החמים. הנחתי את ראשי על כתפה הצנומה והרגשתי את ליבה הפועם במהירות. היא אחזה בכף ידי. ידה רכה ולחה. היא הובילה אותי למעלה. "את יכולה לעשות את זה" אמרה בשקט והמשיכה לטפס. "בכל פעם שאת זקוקה לחיבוק אנרגיה, אני כאן".

כאב ראש הלם ברקותי. עד מהרה שחף ציינה שכואבת לה הבטן ויש לה בחילה. המדריך הוציא תרופות למחלת גובה וציין שאלו הם חלק מהתסמינים של המחלה. נטלנו את הכדורים ונחנו. כעבור כעשרים דקות הרגשנו הטבה. המדריך ביקש שננוח עוד מעט ושלא נמהר.

לאחר הטיפוס הגענו סוף סוף להפסקת צהריים. הייתי כל כך מורעבת. כפיר כבר המתין לנו מודאג. הוא סירב לאכול בלעדינו.

בהפסקה הבאה, איציק שהגיע דקות אחדות לפנינו נראה חיוור. הוא סירב לנטול כדור למחלת גבהים הוא היה בטוח שמשהו באוכל עשה לו רע. נחנו מעט והוא התקדם לעבר הבייס קמפ.

כעבור פרק זמן שנמשך כנצח, הגענו. הבטתי אל הנוף הנפלא מולי. נשמתי עמוק את אוויר הפסגות הצלול. שחף חיבקה אותי חזק. "עשית את זה!" אמרה בגאווה. "לא הייתי עושה את זה בלעדיך" אמרתי בקול חלוש. מאוחר יותר התוודתה באזני שגם לה היה קשה מאוד אולם היא ידעה שלי קשה יותר.

כפיר המשיך לטפס עם חלק מחברי הקבוצה לצפות בשקיעה. אנחנו בחרנו להישאר ולהתחמם מול המדורה החמה, לגמנו משקה שוקו מתוק והתאוששנו.

תמיד רציתי לצפות בהתפרצות הר געש. כעת, עמדתי מול הר הגעש, נרגשת ומלאת ציפייה המתנתי לרדת הלילה. בלילות האחרונים היו מספר התפרצויות בהר וקיוויתי שגם הלילה הן תתרחשנה.

השעות נקפו וההר נותר שקט.

התפזרנו לאוהלים, התכרבלנו בשקי השינה החמים. איציק המשיך להרגיש רע וסירב לקחת כדור למחלת גבהים. הוא נטל כדור לכאב ראש. אולם הכדור לא עזר. עקשנותו הלכה וגברה. הוא עמד בסירובו ואני דאגתי. היה לי קשה להירדם.

סמוך לחצות איציק הכיר בעובדה שהוא כנראה מתמודד עם מחלת גבהים, הוא ניגש למדריך ונטל כדור.

התהפכתי מצד לצד עד שבארבע לפנות בוקר השעון המעורר שלי צלצל. התארגנו בזריזות כדי לטפס שעה נוספת לפסגה. הבטתי באכזבה בהר השקט השרוי בעלטה. דווקא הלילה הוא היה שקט. לפתע, בלי הכנה מוקדמת הוא התפרץ בקול נפץ עז. לבה אדומה ורותחת נשפכה מלועו הפעור ועשן אפור היתמר אל על. ליבי כמעט עמד מלכת. עיניי נפערו לרווחה. צווחות שמחה נשמעו מכל עבר. הייתה זאת התפוצצות אחת ויחידה ולאחריה השתררה דומיה.

הבטתי באיציק בשמחה.

"הוא נראה לא טוב." חשבתי, איציק היה חיוור מאוד.

"כדאי שתרד מוקדם יותר מההר." אמרתי נחרצות. אחד המדריכים התלווה אליו ולבחור נוסף מהקבוצה שהרגיש רע וביחד מיהרו לעשות את דרכם למטה.

הר הגעש התפרץ, לבה זורמת במורד ההר
Volcán de Fuego

החלטתי לא לטפס לפסגה, שחף וכפיר נשארו איתי ועם מרבית חברי הקבוצה. הנוף ממול היה כל כך נפלא. הסתפקנו בו.

זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה
צילום: כפיר עדוט, Sunrise over Volcán de Agua
זריחה מעל הר הגעש Volcán de Agua
Sunrise over Volcán de Agua

התפרצות נוספת התרחשה בשעה שש בבוקר, השמש כבר עלתה. כפיר הספיק להבחין בברק אדום נורה מעלה מלווה בקולות התפוצצות. אולם בלבה כבר לא יכולנו להבחין.

הירידה חזרה הייתה קשה אף יותר מהטיפוס, אולם מרגע שהתחלנו היה קשה לעצור. הפעם כפיר ושחף נשארו צמודים אלי. משגיחים עלי מקרוב. כשפגשנו את איציק למרגלות ההר, שמחנו לגלות שהוא התאושש לחלוטין. גוון עורו חזר לעצמו ועיניו נראו ערניות כתמיד. איזו הקלה זאת הייתה.

משנרגעה הדאגה, הצלחתי לעכל את החוויה מהשעות האחרונות, היו רגעים שחשבתי שהמסלול לא יסתיים לעולם. הבטתי למעלה אל הפסגה. 'עשית את זה!' חשבתי בגאווה.

אישה מקומית קונה כובע אצל מוכר כובעים ברחוב

בית ספר ללימודי שפה – ספרדית

במהלך שהותנו בעיר, שחף וכפיר למדו ספרדית ב- La Union Spanish School.

בבית הספר הם נחשפו לתרבות ולהיסטוריה המקומית באמצעות למידה חווייתית: הכנת טורטיות וארוחה מסורתית, מסיבת פינטה, טיולים לכפרים הסמוכים, מוזיאונים, גלריות ושווקים עם מוריהם.

הנסיעה ההזויה ל- San Pedro La Laguna

את הדרך ל- San Pedro La Laguna, החלטתי לעשות באוטובוסים מקומיים.

האוטובוס יצא מתחנת האוטובוסים הסמוכה לדירת ה- Airbnb הנפלאה שלנו. מברור מקדים הבנו שעלינו לנסוע עד לעיר הסמוכה Chimaltenango, שם להחליף אוטובוס ולהגיע עד (Pana (Panajachel. ולסיום המסלול שיט קצר עד ל- San Pedro La Laguna.

באופן מפתיע הילדים זרמו איתי לגמרי וכך עלינו בשמחה לאוטובוס, מרוצים מהנסיעה ההרפתקנית הצפויה לנו. הנסיעה הקלילה לעיר הסמוכה עברה בכיף. אולם בנקודה כלשהי לפני שהבנו מה קורה, העביר אותנו עוזר הנהג לאוטובוס אחר. בתוך שניות עוזר הנהג של האוטובוס השני נטל את המוצ'ילות שלנו ואץ איתן בקלילות של איילה, טיפס בסולם האוטובוס והניח אותן על גג האוטובוס אליו זורזנו להגיע.

נסענו שעה ארוכה ולפתע האוטובוס נעצר. לא ממש הצלחנו להבין מה קרה אולם מהמעט שכן הבנו. הדרך חסומה ונאלץ להחליף לאוטובוס אחר שעובר בכפרים רבים בדרך. עוזר הנהג, החזיר לי את כספנו והתנצל. עוד מעט יגיע האוטובוס שייקח אתכם ל- Pana. עשר דקות אחרי כבר טיפסנו על אוטובוס צבעוני ועמוס לעייפה. הנהג דאג שכולם ישבו, שלושה בכיסא אחד. המקומיים, נמוכי קומה ומידות הספסלים מותאמות למידת גופם אולם אנו מצאנו את עצמנו מתכווצים ככל האפשר על מנת להתאים את אחורינו לספסל מבלי לרמוס את יושביו.

פרק זמן קצר חלף ובטרם הספקנו להבין מה קורה, הועברנו לאוטובוס אחר. כמו במשחק "חבילה עוברת" החלפנו שישה אוטובוסים שונים. כשמאוטובוס לאוטובוס הבעת פניה של שחף משתנה מחיוך זוהר, להפתעה, תמיהה ולבסוף עצבים. זה היה השלב בו השתדלתי להתאדות מסביבתה. כשהגענו לבסוף ל- Pana. מראהו הנפלא של אגם אטיטלן פיצה על ההרפתקה ספק מוצלחת ספק מפוקפקת. תלוי כמובן את מי שואלים.

San Pedro La Laguna

העיר San Pedro La Laguna, הייתה עמוסה לעייפה בתיירים. רבים מהם ישראלים שהגיעו לחגוג את חג הפסח בבית חב"ד ומקומיים שהגיעו לחופשה לכבוד חג הפסחא.

בעיר הקטנה, ישנן מבחר סדנאות אמנות, רכיבה על סוסים. מבחר מסעדות גדול. אנחנו אהבנו במיוחד את Idea Connection Italian Restaurant הממוקמת בחלק השקט יותר של העיר. מוגשים בה מאפים טריים ונפלאים, ויוגורט ביתי טעים במיוחד. בנוסף אהבנו, את המסעדה יפנית Kamui. הסושי היה כל כך טעים, גרם לנו להתגעגע כל כך, לחיינו בלאוס.

מידי יום מקומיות יורדות אל האגם וכובסות במשך שעות ארוכות כמויות עצומות של כביסה.

ביקור בכפרים הסובבים את אגם אטיטילן

בכל יום ביקרנו בכפר אחר מסביב לאגם. לכל אחד מהכפרים ייחודיות משלו.

Santiago Atitlán

ב- Santiago Atitlán, ביקרנו את ה- Maximón. מקור האמונה בדמותו של ה- Maximón מגיע מהמיתולוגיה של המאיה. אנשי ה- tz’utujil העריצו דמות בשם Rilaj Maam (פירוש השם: הסבא הגדול) הם האמינו שהיא שומרת ומגוננת עליהם. על פי המסורת הרווחת, דמות זאת נמצאה בעץ ה- tz’atel. דמותו גולפה בעץ. הוא נחשב לאל המתווך בין הארצי לאלוהי. עם הזמן השתנה שמו ל- Maximón.

ב- Santiago Atitlán האמונה ב- Maximón, שייכת לסינקרטיזם בין תפיסת העולם של המאיה והעולם הדתי. בעיר זאת מאמינים שיש לו כוח ריפוי, הגנה מפני סכנה והצלחה בעסקים. המאמינים מגישים לו מנחות כסף, משקאות חריפים, נרות, טבק ומזון.

מידי שנה, מקבלת על עצמה משפחה לשמור ולטפל על דמותו של Maximón. כשמגיעים לכפר, ניתן לקחת סיור עם מדריך. אנחנו בחרנו לשאול נשים מקומיות, כיצד ניתן להגיע. צעידה קצרה בסמטאות העיר הובילה אותנו עד מהרה לסמטה צרה מאוד, בתוכה ממוקם בית המשפחה האחראית על האליל.

דמות האליל Maximón המוצבת במרכז החדר
Maximón

בכפר ישנו שוק קטן ופשוט. אולם לא מצאנו בו עניין מיוחד.

San Juan La Laguna

כפר קטן וציורי, הנמצא סמוך ל- San Pedro La Laguna, צעדנו לשם בשעת בוקר מוקדמת וחזרנו יותר מאוחר בטוק טוק. בכפר גלריות רבות המציגות אמנות מקומית. בתי קפה נעימים ומוזיקאים מנגנים מוזיקה מקומית. מידי פעם זוגות נעצרים לידם ומפזזים בצעדי סלסה.

Panajachel (Pana)

הגדולה והמתויירת ביותר בערים המקיפות את אגם אטיטילן. יש בה אווירה נעימה, גם בה, ישנן חנויות אמנות גדולות, גלריות ודוכני אוכל רבים.

Chichicastenango

ב- Chichicastenango, מתקיים בימי חמישי וראשון שוק הנחשב לגדול ביותר בכל מרכז אמריקה. נסענו כשעתיים וחצי בכביש מפותל לעבר העיר הממוקמת בהרים. ובילינו יום נפלא בשוק צבעוני ועצום. המקומיים לבושים בתלבושת מסורתית וצבעונית מגיעים מכל כפרי הסביבה להציג את מרכולתם. על פי תלבושתם ניתן להבחין במוצאם האתני.

Volcán San Pedro

"בואו נטפס את Volcán San Pedro" אמרתי בהתלהבות באחד הימים. איציק וכפיר נדבקו בהתלהבותי. שחף הביטה בי במבט קריר. התחלנו לתכנן את המסלול ומרגע לרגע התחלתי להסס.

"את בטוחה?" קול קטן וספקני החל מנקר בי. לבסוף החלטתי לוותר, מבטה של שחף התחלף להקלה. "בואי נעשה יום אם ובת" הציעה.

כפיר ואיציק המשיכו בתכניתם לכבוש עוד הר געש.

הם יצאו בשעת בוקר מוקדמת. אנחנו יצאנו לארוחת בוקר במאפיה האיטלקית ולסייר בכפר הסמוך. בשעת צהרים מאוחרת כפיר ואיציק חזרו.

"איך היה?" שאלתי נלהבת.

"כיף" ענה כפיר והמשיך "אבל אני לא רוצה לדבר על הדרך הביתה!"

"מה קרה?" שאלתי בדאגה.

"עצרנו טרמפ" איציק ענה.

"ו…" דחקתי בו להמשיך.

"עם משאית זבל." פניו התכרכמו.

התגלגלתי מצחוק, עד מהרה קול צחוקי הדביק אותם.

הזמן חלף כל כך מהר, הגיע הזמן לצאת שוב אל הדרכים. הפעם פנינו מועדות אל אל-סאלבדור.

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לפוסט המלא »
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לפוסט המלא »
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לפוסט המלא »
כוס המחילות עומד על גזע עץ

ארגנטינה

ארגנטינה – מולדת הטנגו, ארוחות אסדו ערב לחיך ויין משובח אל מול נופים עוצרי נשימה.
חלקו הראשון של המסע.

לפוסט המלא »
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לפוסט המלא »
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לפוסט המלא »
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לפוסט המלא »
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
תצפית על פסגת הר הגעש רואיז

קולומביה – עמק הקפה

מעולם לא אהבתי את טעמו המריר של הקפה ובכל זאת, הקפה של קולומביה הצליח להרטיט את בלוטות הטעם שלי. אני נהנית לשאוף לקרבי את הארומה

לפוסט המלא »
כרבולתן הסלעים

קולומביה – שבוע בגן עדן

Jardín הכפר הצבעוני והפסטורלי לא היה בתכניות שלנו. כשהבטנו במפה כדי לתכנן את המשך טיולנו, הבנו שעל מנת להימנע משעות נסיעה ארוכות ומתישות, מוטב יהיה

לפוסט המלא »
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לפוסט המלא »
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לפוסט המלא »
מצנחי רחיפה בצ'יקאמוצ'ה

קולומביה – מרחפים בין עבר להווה

בחלקו השני של מסענו בקולומביה, הגענו לפסטיבל העפיפונים שהתקיים ב- Villa de Leyva, עיירה קטנה וקסומה. בסמוך לעיירה נמצאים שרידיו של מאובן פליוזאורוס.
בעיירה סאן חיל, גלשנו במצנחי רחיפה מעל הקניון השני בעולם.

לפוסט המלא »
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לפוסט המלא »
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לפוסט המלא »
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לפוסט המלא »
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לפוסט המלא »
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לפוסט המלא »
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לפוסט המלא »
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לפוסט המלא »
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לפוסט המלא »
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לפוסט המלא »
עיטם לבן ראש

ארצות הברית – ריצ'מונד

הגענו מוקדם לתחנה המרכזית, במטרה להספיק לשקול את תיקי הגב הכבדים ולעמוד בתור בתקווה לתפוס מקומות ישיבה מוצלחים. גשם החל לרדת. "מזל שהקדמנו!" חייכנו בהקלה,

לפוסט המלא »
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לפוסט המלא »
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לפוסט המלא »
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לפוסט המלא »
חותמת ויזה ללאוס בדרכון

לאוס – ויזה והארכת ויזה

כיצד להגיש בקשה לויזה ללאוס? ויזת תייר מונפקת עבור שלושים יום בלבד ומאפשרת כניסה אחת למדינה. תוקפה: שלושה חודשים מיום הוצאתה. לאורך שנים, ניתן היה

לפוסט המלא »
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לפוסט המלא »
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לפוסט המלא »
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לפוסט המלא »
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לפוסט המלא »
חולות לבנים וים בגוון טורקיז באי קופנגן

תאילנד-איים אבודים

איים אבודים? טוב נו, לא באמת… מעבר הגבול ממיאנמר לתאילנד עבר באופן חלק. ביציאה מאזור הגבול השתרך תור עצום של אנשים שהמתינו לבידוק בטחוני. אחד

לפוסט המלא »
ילדות מנפחות בלונים

מינאמר – תם אך לא נשלם

חלקו האחרון של מסענו במיאנמר. ביקרנו במקדשים עתיקים.
שמורות טבע קסומות.
חזרנו להיפרד מחברינו בינגון
והבטחנו לעצמנו שיום אחד נשוב למדינה המופלאה הזו בשנית.

לפוסט המלא »
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לפוסט המלא »
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לפוסט המלא »
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לפוסט המלא »
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לפוסט המלא »
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »