ברזיל

פוז דו איגואסו

העיר Foz do Iguaçu, השתנתה מאוד מאז ביקורינו הקודם בספטמבר 2017.

התמקמנו בדירה נחמדה באזור שקט. שחף איתרה מסעדה יפנית מצוינת בקרבת מקום Sushi Hokkai, נהנו מארוחת ערב יקרה אך טעימה מאוד.

למחרת בבוקר, החלטנו לבקר שוב ב- Parque das Aves הנפלא. זהו הפארק היחיד בעולם המתמקד בשימור ציפורי יער הגשם האטלנטי. בפארק מגוון עצום של בעלי כנף אשר הובאו אליו מכל רחבי ברזיל, לאחר שחולצו מסחר לא חוקי וגידול פיראטי.

בפארק אפשר לשלם במטבע ריאל הברזילאי או במטבע פזו ארגנטינאי. בשטח הפארק ישנם בתי קפה נחמדים עם קינוחים טעימים.

ריו גראנדה דו סול

המדינה הדרומית ביותר בברזיל התגלתה לנו כפנינת חן יפיפייה ומיוחדת במינה. היא שונה מאוד משאר המדינות הן בתרבות האירופאית שמאוד מורגשת בה, והן בתחושת הביטחון בכפרים אשר במחוז ובאזורים התיירותיים.

הגענו אל האזור בעקבות המלצה חמה מחברתנו הברזילאית שמכירה את חיבתנו העמוקה ליקבים וליינות משובחים. "אתם חייבים לבקר שם" כתבה לי ושלחה לי מגוון המלצות נהדרות. כך הכרנו רבדים אחרים בברזיל שלא הכרנו בביקורינו הקודמים ולא ידענו כלל על קיומם.

נסענו באוטובוס לילה מ- Foz do Igusu – ל- Bento Gonçalves. שכרנו דירה מושלמת בשכונה מעט מרוחקת מהמרכז ובעל הבית המקסים הציע להגיע ולאסוף אותנו. הוא היה סקרן כל כך לגבי מסעותינו בעולם ועל אף מחסום השפה הצלחנו לתקשר ללא קושי.  

העיר עצמה אינה מעניינת במיוחד אולם היא מהווה נקודת יציאה למספר מסלולים מרתקים.

בירת היין של ברזיל Bento Gonçalves

העיר שנוסדה בשנת 1875 מכונה "בירת היין" בזכות הכרמים היפים ותעשיית היין שהתפתחה בה על ידי מהגרים איטלקים אשר התיישבו בה.

על אף יופיו של האזור והעושר התרבותי, מצאנו את ההיסטוריה שלו לאפלה וקודרת.

לפני הגעת המהגרים הראשונים למדינת ריו גרנדה דו סול, יישבו את האזור ילידים משבט ה- Caingangues, רובם חיו בקבוצות קטנות על גדות נהר ה-  Rio das Antas. הילידים גורשו מנחלותיהם וחלקם נרצחו באכזריות על ידי הבוגרירוס (Bugreiros): שכירי חרב, בני תערובת (Mestiço) לבנים-הודים או לבנים-ילידים שזכו לשם גנאי זה, משום היותם "כופרים"- לא נוצרים.

הבוגרירוס נשכרו על ידי השלטונות האימפריאליים לתקוף ולפגוע באוכלוסייה הילידית. הם פעלו בקבוצות של 8-15 גברים ונהגו לתקוף כפרים קטנים עם סיכוי קטן להתנגדות. היעלמותם של הילידים מהאזור פתחה את המקום להתיישבות של גלי ההגירה אשר הגיעו מאירופה: רובם מאיטליה אולם גם מגרמניה, צרפת, ספרד ופולין.

המתיישבים החדשים הגיעו לאזור בתולי למדי וצלחו את חבלי הקליטה הקשים בחבל ארץ זה. עד מהרה האזור הפך למקום משגשג כלכלית ואזור תיירותי מעניין המציע למבקריו חוויה קולינרית ואלכוהול משובח לצד נופים מרתקים.

מתי כדאי לבקר בבנטו?

האזור מתאים לביקור כל השנה אולם הנופים במיטבם בחודשים ספטמבר ועד אפריל, במיוחד בין סוף ינואר לתחילת מרץ, בעת בציר הענבים.

מקומות לינה

באזור מלונות רבים ברמות מחיר שונות המתאימות לכל כיס.

לנו התאים לשכור דירה מעט מרוחקת מהמרכז אולם עדיין במרחק הליכה סביר. בנוסף בעיר שירות אובר זמין וזול.

שכרנו רכב לשלושת ימי הטיול שלנו מחוץ לעיר והחנייה הצמודה לדירה שירתה אותנו מצוין.

השכרת רכב

שכרנו רכב לשלושה ימים ב- Localiza. עלות ההשכרה היומית אינה גבוהה וכוללת ביטוח מלא.

מסעדה מומלצת

המסעדה האיטלקית Casa Di Paolo, שייכת לרשת מסעדות בארגנטינה וברזיל, אנחנו ניסנו רק הסניף ב- Bento Gonçalves – RS, הייתה זאת בחירה מצוינת ושרות נפלא.

Vinícola Aurora

בשנת 1785, משתקעים בבנטו גונסאלבס, משפחות מהגרים מאיטליה. רובם עובדי אדמה, אשר מבינים את הפוטנציאל הגלום באזור לגידולי כרמים וייצור יין. בשנת 1931, מייסדות 16 משפחות קואופרטיב שזכה לשם Vinícola Aurora – יקב אורורה. הקואפרטיב גדל והתרחב עם השנים וכיום מונה מעל 1,100 משפחות.

Vale do Rio das Antas

המסלול חולף על פני כפרים ציורים. אנו אהבנו שני אתרים מיוחדים.

Ponte Ernesto Dornelles

גשר ארנסטו דורנלס הינו מקור גאוותם של תושבי האזור הגשר מוכר גם בשם Ponte do Rio das Antas. הגשר בולט בגיאומטריה שלו בקשתות מקבילות. הוא ממוקם על BR 470, על הגבול בין הערים Bento Gonçalves ו-Veranópolis.

Casa Bucco

ביקור במזקקה Casa Bucco, הוא חוויה מופלאה עבור חובבי ה- Cachaças, המשקה הלאומי של ברזיל. לאחר הסיור במזקקה והסבר מרתק על גידול קני הסוכר ותהליך הפקת הקאסשה, מוזמנים לטעימות זנים שונים וייחודיים של משקה האלים אשר טעמו מתגלגל על הלשון שעות ארוכות אחר כך.

מסלולי טיול מומלצים באזור בנטו

מסלול Vale dos Vinhedos

בין גבעות ועמקים מוריקים מכרמים, ממוקם בצפון מזרח מדינת ריו גראנדה דו סול (Rio Grande do Sul) מסלול ייחודי המכונה Vale dos Vinhedos, אזור המפורסם בזכות היקבים ויצור היינות הנפלאים שלו. התושבים משמרים את המסורת התרבותית האירופאית שהביאו עימם אבות אבותיהם אשר היגרו מאיטליה לריו גראנדה דו סול בסוף המאה ה-19.

בין החודשים ינואר למרץ, Vale dos Vinhedos בתקופת הבציר, מתקיים "דריכת ענבים" מנהג מקומי מסורתי של ריסוק ענבים ברגליים כחלק מתהליך ייצור יין. באזור מתקיימות פעילויות חווייתיות כמו ביקורים ביקבים, סיורי טעימת יינות ופיקניקים.

ב- Vale dos Vinhedos, לייצור יין יש משמעות רחבה יותר מפעילות כלכלית: זוהי תרבות שיש לחגוג אותה, באמצעות מסורת מקומית. את המורשת האירופית שלה אפשר לראות בכל פינה: בגסטרונומיה, בקבוצות המקהלה האופייניות, בארכיטקטורה של האזור, במבטא המקומי וגם במפגשים משפחתיים.

ניתן לבקר בקאפלה דאס נבס, כנסייה העשויה מיין וטיט. ולטייל בין הכרמים, לבקר במרתפי היינות של היקבים, ניתן ליהנות מיצירות האמנות המוצגות, תוך טעימת מאכלים מיוחדים, משקאות, יינות ויינות מבעבעים ומיצי ענבים.

אחד הסיורים באזור יוצא עם "Maria Fumaça", רכבת קיטור ישנה העוברת לאורך מסילת הברזל העוברת בערים בנטו גונסאלבס, גריבלדי וקרלוס ברבוסה. בה תוכלו לצאת למסע בזמן, ליהנות ממצגות תרבותיות המתארות מנהגים וריקודים. של הזמן של הקולוניזציה של האזור. במהלך הסיור תוכלו לטעום יינות, יינות מבעבעים ומיצי ענבים.

בין עסקים משפחתיים ומפעלים בעלי מעמד בינלאומי, ניתן למצוא את: Vinícola Casa Valduga, Caminhos de Pedra, Casa da Ovelha, Parque Cultural Epopéia Italiana, Vinícola Torcello, Vinícola Lídio Carraro

בין זני היין המיוצרים ביקבים המקומיים, זן המרלו, נחשב לסמל האזור, בנוסף לקברנה סוביניון, קברנה פרנק, טנאט, שרדונה ופינו נואר.

באזור יש יותר מ-30 יקבים בגדלים שונים: Wine Garden Miolo, Vinícola Cave de Pedra, Vinícola Almaúnica, Vinícola Courmayeur, Cristopoli Vinhos, Vinícola Michele Carraro

היקב האהוב עלינו ממבחר היקבים המשובחים באזור היה Vinícola Michele Carraro, זהו מבנה עתיק ויפיפייה הניצב ממש על אם הדרך. את סיפורו המרגש של היקב סיפר לנו נינו של מיקלה.

בשנת 1875 עזבה משפחתו של Michele Carraro את איטליה והתיישבה כמו מהגרים רבים אחרים בבנטו גונסאלבס. מיקלה הצעיר למד מאביו את אומנות גידול הכרמים והפקת היין ועל אף הקשיים הרבים שהיו נחלת המהגרים האיטלקים, הוא הקים יקב מדהים אשר כיום מנוהל על ידי הדור הרביעי.

גבניה נהדרת במסלול זה, הינה Queijaria Valbrenta זוהי חנות גבינות בוטיק המייצרת 50 קילו גבינה איכותית ביום בלבד!

ולסיום יום מופלא, PIZZATO Vines and Wines מסעדת בוטיק הצופה אל נוף נפלא של כרמים. ההיסטוריה של היקב מוצגת במהלך טעימות של שישה סוגי יין שונים בלווי מטעמים לבחירה מתפריט.

מסלול Caminhos de Pedra

במרחק כרבע שעה נסיעה מהעיר בנטו, נמצא אזור המכונה קמינוס דה פדרה. האתרים במסלול  שאורכו כ- 12 קילומטר, משמרים את התרבות, הארכיטקטורה, ההיסטוריה והמנהגים של המהגרים האיטלקים אשר התיישבו באזור, בסוף המאה ה19. המסלול בולט בקסם הארכיטקטורה של בתי האבן והעץ ההיסטוריים. מאז שנת 2009 הוא הוכרז כאתר מורשת היסטורי. שמו של האזור ניתן לו על שם סגנון האדריכלות של בתי האבן. המבקרים באזור נהנים מביקור בקנטינות קולוניאליות, בבתי האבן העתיקים והמרשימים, בחוות הכבשים, יקבים, מסעדות ובתי קפה ועוד.

המסלול בקמינו דה פדרה מתחיל ב- CAT (Centro de Atendimento ao Turista), מרכז שרות לתייר הממוקם סמוך ל- תחנת דלק Posto Barracão. במרכז לתייר ניתן להצטייד במפת המסלול ובמידע על המרחקים והמיקומים של כל הבתים, אשר בכ- 25 מהם ניתן לבקר בסיור מודרך וב- 43 בתים הסטורים ניתן רק לצפות מבחוץ.

לחילופין ניתן להתעדכן ולהוריד את מפת האזור באתר האינטרנט של מרכז השרות לתייר.

מרבית האתרים נפתחים לביקור בשעה 9:00 בבוקר ונסגרים בשעה 17:00. מומלץ להגיע בשעת בוקר מוקדמת על מנת להספיק לבקר באתרים המעניינים אתכם. הקדישו זמן לארוחת צהרים באחת המסעדות הנהדרות בדרך.

Casa do Tomate הסיור המרתק לימד אותנו על מוצא העגבניות, ההיסטוריה שלהן ועל האפשרויות הקולינריות הגלומות בפרי האדמדם והעסיסי.

Ferraria Ferri – Cutelaria e Adega בשנת 1923 יסדו בני הזוג אופליה ואדולפו פרי את סדנת הברזל שלהן. מאז ועד היום העבודה בסדנא נעשית בשיטות המסורתיות. מומלץ לצאת לסיור מרתק ולהתנסות בעבודה בברזל.

Salumeria Caminhos de Pedra המוכרת בזכות נקניקיות המשובחות שלה.

Casa da Memória Merlin בית האבן הגדול ביותר במסלול, כיום משמש כמוזיאון המנציח את ההסטוריה המרתקת של המתיישבים האיטלקים באזור.

Casa da Ovelha אטרקציה המתאימה בעיקר למשפחות עם ילדים קטנים. בחווה ניתן לצפות בהגמעת טליים ובפעילויות נוספות הקשורות בגידול הכבשים. על אף שהמקום עמוס למדי, אין צורך להזמין מקום מראש עבור הפעילויות בחווה אולם חשוב לדעת שעלות הכרטיסים לביקור יקרים מאוד.

לחילופין, ניתן לבקר רק בחנות החווה ולרכוש ממבחר הגבינות הטעימות ואמנות מקומית.

Gramado

עיירת נופש הררית קסומה עם ניחוח אירופאי, מוקפת טבע נפלא. היא נחשבת לאחת הערים הבטוחות ביותר לטיול בברזיל. התיירות בעיר מגיעה לשיאה בחודש דצמבר אולם היא מהווה מוקד עליה לרגל בכל חודשי השנה.

היה נפלא להתהלך ברחובות העיר בין חנויות השוקולדים תוצרת בית, סריגים, רהיטים ועבודות יד ייחודיות. ברחוב הפופולארי Rua Coberta Gramado  מתקיימים בסופי שבוע פסטיבלים שונים.

סיור יום ל- Canla

במרחק של רבע שעה נסיעה מגרמדו, נמצאת העיירה הציורית קנלה, אומנם היא פחות יפה מגרמדו אולם היא בהחלט מצדיקה סיור יומי אליה.

גולת הכותרת במקום הינה Igreja Matriz de Nossa Senhora de Lourdes, זוהי קתדרלה אשר בנייתה החלה בשנת 1953 והסתיימה בשנת 1987. היא נבנתה בסיגנון ניאו גותי אנגלי. יש לה מגדל בגובה כ- 65 מטר ויש בה קרילון  בעל 12 פעמוני ברונזה (בצרפתית מבטאים קריון carillonה, זהו כלי מוזיקלי המורכב ממספר רב של פעמונים עשויים ברונזה המנוגנים יחדיו באמצעות מקלדת.

מידי ערב בשעה 20:30 המבנה מואר לצלילי מוזיקה.

מומלץ לשלב ביקור ב- Geo Museum.

כוחו של גורל

בתקופה האחרונה התחלתי לחפש כרטיסי טיסה לספרד או פורטוגל. תחילה, התייעצתי עם סוכני נסיעות אולם קיבלתי הצעות מחיר גבוהות מידי, כך מצאתי את עצמי יושבת במשך שעות ארוכות ומנסה למצוא כרטיסים במחירים שפויים. לבסוף השלמתי עם העובדה שלמצוא כרטיסי טיסה לכולנו בעונת הקיץ לאירופה היא משימה בלתי אפשרית, החלטתי להתפשר ולהזמין טיסה, במחירים המוצעים. "לספונטניות יש מחיר" חשבתי בהשלמה והזנתי את פרטי כרטיס האשראי.

חיכיתי לאישור. הזמן חלף לאיטו. זמן רב מידי חלף מאז לחצתי על כפתור האישור. ההזמנה נדחתה. פניתי לחברת האשראי וניסיתי להבין האם יש בעיה כלשהי? נעניתי שאין שום בעיה ושאנסה שוב. שוב ושוב ניסיתי לרכוש כרטיסי טיסה עם כרטיסי אשראי שונים, בכל פעם כזאת, האשראי נדחה. פניתי לחברת הטיסות במייל וגם הם חזרו אלי בתגובה שאין בעיה מבחינתם ושאנסה שנית. לאחר חמישה ניסיונות נוספים. גייסנו חבר שינסה לבצע עבורנו את ההזמנה מישראל אולם גם מאמציו עלו בתוהו. חברה נוספת התגייסה לסייע אולם גם מאמציה כשלו.

הזמן חלף ולראשונה במהלך המסע שלנו, התחלתי להילחץ.

במהלך השבועיים הבאים, המשכתי לנסות בייאוש להזמין כרטיסי טיסה כאשר נציגי חברת האשראי תומכים בי מרחוק על מנת לאשר את ההזמנה ברגע שתופיע אצלם. אך זו מאנה להופיע.

ברגע של ייאוש מהול בהומור, הזנתי חיפוש על טוקיו, יפן. מצאתי טיסה במחיר נמוך הכנסתי את פרטי כרטיס האשראי. הזמן חלף לאיטו. זמן רב מידי חלף מאז לחצתי על כפתור האישור.

בום!

ההזמנה אושרה!

"מה?!" בדקתי במהירות את תיבת האימייל שלי. על צג המחשב הופיע מייל ובו ארבעה כרטיסי טיסה. בדקתי שוב את הפרטים, ב- 23 ביולי 2023 טיסה היוצאת מסאו פאולו, עצירה בת חמש שעות בדאלאס ומשם טיסת המשך לטוקיו.

"איציק" לחשתי "אנחנו חייבים לדבר".

הסתגרנו בחדר מסתודדים ביננו. מצד אחד רצינו כבר להגיע לפורטוגל ולבדוק את רגשותינו לגבי השתקעות במדינה, מצד שני יפן!

יפן מושא חלומותיהם של כפיר ושחף.

לאחרונה הם לא מפסיקים לדבר על יפן ועל הרצון שלהם לבקר בה. איציק ואני החלטנו לשמור בסוד את הנסיעה ליפן. להשאיר את זה כהפתעה אותה יגלו בשדה התעופה.

חלקיקי אמת

בארוחת הבוקר סיפרנו לילדים שלא הצלחנו לרכוש כרטיסי טיסה למדריד כפי שקיווינו אולם נטוס לדאלאס ומשם נראה לאן נמשיך.

אחרי כל כך הרבה שנים במסע, הם התרגלו לשינויים בתוכניות ולא שאלו יותר מידי שאלות. בימים הבאים הם החלו להראות התלהבות מהרעיון לעצור שוב בארצות הברית והחלו לרקום חלומות.

"אל תקשרו לאמריקה" אמרתי בבהלה.

למזלי הם לא התרגשו יותר מידי.

המילה יפן עלתה שוב ושוב בהקשרים שונים ומשונים ואנו התאפקנו לא לבשר להם שהנה ממש עוד קצת החלום שלהם עומד להתגשם.

בינתיים, נסענו לפורטו אלגרה אולם לא מצאנו אותה למעניינת במיוחד, המשכנו לסאו פאולו. זוהי אחת הערים העמוסות והאפרוריות ביותר שביקרנו בהן במהלך מסענו הארוך. לא הרגשנו בטוחים להסתובב בעיר במיוחד בשעות החשיכה. במהלך סוף השבוע, התקיים פסטיבל הגאווה דל משתתפים, אשר הוקדש לזכרה של בת הקהילה הגאה שנרצחה על רקע שנאה.

בדרך עצרנו ב- Paraty אותה זכרנו בחיבה רבה מביקורינו הקודם במדינה. גשמים עזים קידמו את פנינו. העיר הייתה נטושה ומוצפת, אך עדיין יפה ומיוחדת.

כשירדנו מהאוטובוס, קיבלתי הודעה מבעלת הדירה שהזמנו, שישנה בעיה עם שעת הכניסה לדירה ונוכל להיכנס רק בשעה 23:30 בלילה! דרשתי שתבטל את ההזמנה ותשיב לי את כספי. היא כמובן סירבה! יצרתי קשר עם שרות הלקוחות של איירבנבי, לאחר בדיקה קצרה, הם ביטלו את ההזמנה וזיכו את חשבוננו.

השעה הייתה 18:00, ההפוגה הקצרה בגשמים אפשרה לנו לצעוד בזריזות לחפש מקום לינה, לשמחתנו הצלחנו למצוא מקום במלון Pousada do Príncipe המקסים ומפנק עם ארוחות בוקר נפלאות.

למחרת יצאנו לסייר ב- Centro Historico de Paraty. במרכז העתיק, מבנים קולוניאלים צבועים בלבן, כנסיות בסגנון בארוק, כנסיית סנטה פה שנבנתה בשנת 1722, משקיפה על המפרץ, יש בה מוזיאון לאמנות דתית. רחובות מרוצפים באבנים קטנטנות. חנויות מזכרות, ביגוד מקומי ואומנות. באזור, סצינה גסטרונומית מגוונת, ממסעדות ביסטרו אלגנטיות דרך בתי קפה מקסימים עם מוזיקה ברזילאית חיה ועד מסעדות מקומיות וברים המגישים קשאסה.

Angra dos Reis

העיר שמשמשת בעיקר כנקודת מוצא להפלגה לאי Ilha Grande, התחבבה עלינו משום מה. אין בה שום דבר מעניין או מיוחד ועם זאת הרגשנו שמתאים לנו להשאר בה. מצאנו חדר בסיסי אך נקי ומרווח ב- Angra Hostes 147. הבעלים Everton ו- Altamiro עשו מעל ומעבר להנעים את שהותינו במקום.

בשטחו של המעגן היפה BR Marinas ישנו מרכז קניות נחמד Shopping Piratas ובתי קפה המשקיפים אל המעגן.

Ilha Grande

על החלק הפחות מתוייר של האי או יותר מדוייק על טעויות משלמים ביוקר!

כאשר הגענו ל- Angra dos Reis, חיפשתי דירה באי Ilha Grande באפליקציית איירבינבי. אני לא יודעת מה עבר לי בדיוק בראש באותם רגעים, אולם להתארח באזור פחות מתוייר של האי, נראה לי כרעיון פורץ דרך.

במהלך חיפושי, נתקלתי בתמונת דירה המשקיפה אל החוף הקסום של האי. הדירה דורגה כחמישה כוכבים והבעלים דורגו כמארחים מצטיינים. כהרגלי בקודש, יצרתי קשר עם הבעלים ווידאתי שאין עובש בדירה. הסברתי שאנו מתמודדים עם אסטמה ולכן מאוד חשוב לנו לוודא זאת לפני שנבצע הזמנה. קיבלנו תשובה לבבית והבטחה שאין לנו מה לדאוג: אין עובש בדירה. לשאלתי האם יש וויפי בבית, נענתי שהוא מתאים לנוודים דיגיטלים.

הזמנו את הדירה והתרגשנו לחזור אל האי הנפלא בו שהינו בשנת 2017, הפעם אל צידו האחר, הפחות מתוייר.

יצאנו להצטייד במלאי מזון עבור השבוע בו תכננו לשהות באי.

למחרת, צליל הודעה העיר אותי משנתי. בעל הדירה הודיע לנו שמתחוללת סופה עזה ושלא נוכל להגיע בהפלגה בסירה הקהילתית אל האי. הוא הציע שבמקום לבטל את ההזמנה לדירה, נדחה את ההזמנה ביום, כדי שהסופה תשכך ונוכל להגיע ביום שלמחרת. הסכמנו להצעתו ויצאנו לשוטט בעיר. השמש זרחה, הים נראה שקט, באופק סירות הפליגו לאיטן. חשד קל החל לקנן בי. ירדנו לחוף לאחד ממפעילי הסירות ושאלנו האם ישנה בעיה להפליג לאי והם הביטו בי בשאלה "למה שתהיה בעיה?"

"תזהרו בריו דה ז'ניירו" הזהירה אותי חברתי שוב ושוב, "אל תבטחו באיש" הדהדו כעת מילותיה של חברתי במוחי הקודח.

צליל הודעה נוספת העיר אותי מהרהורי. בעל הדירה שלח לי תמונות של הים וכתב שמזג האויר התייצב וההפלגה ביום המחרת תצא לפועל, עלות ההפלגה בסירה הקהילתית 40 ריאל לאדם.

"אוקי, ניתן לזה הזדמנות" חשבתי.

למחרת, הגענו לפגוש את מפעיל הסירה הקהילתית במזח.

"כמה עולה הפלגה?" שאלתי "40 ריאל לאדם" לחש לי הקפטן בגמגום קל, מבטו מתרוצץ במבוכה, הנוסעים לידנו הביטו בו במבט זועף. אחד מהם הביט בי ברחמים, מניד בראשו בשלילה.

ההפלגה בסירה הקהילתית הייתה עמוסה מאוד, תושבי האי מעבירים מכל הבא ליד אל ביתם אשר באי. כאשר הגענו אל האי, כבר המתינה לנו בעלת הדירה, מצוידת במריצה להובלת חפצינו. "הוא נשאר בעבודה בעיר", הסבירה וליוותה אותנו כל הדרך במעלה ההר. עזובה רבה ניבטה מכל עבר, לבסוף הגענו אל הדירה הממוקמת בראש ההר.

היא נתנה לנו את מפתחות הדירה, ציינה כלאחר יד שחדר אחד מתוך השלושה אינו לשימושנו כי בגלל הגשמים יש בו לחות ולכן לא השאירה מצעים על המיטות. היא נתנה לנו את סיסמת הויפי ונעלמה לדרכה.

השמש החלה לשקוע אל בין גלי האוקינוס ואיתה התנפצו כל החלומות שלנו על חופשה קסומה באי.

הקשר בין התמונות באפליקציה לבין המציאות, היה מקרי ונדיר בהחלט!

"המטבח" מוקם בחוץ, במרפסת המשקיפה אל הנוף. המקרר שעמד בסלון הפצפון שבתוך הבית, לא ראה נקיון במשך שנים רבות. שאריות אוכל רקוב מאורחים קודמים וריח באוש קידמו את פנינו. כלי האוכל מטונפים, על קרש החיתוך היה עובש.

פתחתי את דלת החדר, חשכו עיני. מעט לחות? החדר היה עם עובש שחור וצחנה עזה מילאה אותו.

"אין ויפי" יללו שחף וכפיר מאחורי.

יצאנו החוצה אל "המטבח", בדקות שהנחנו שם את תיק האוכל שלנו, נמלים צבאו עליו ואנו נפלנו למתקפת יתושים אכזרית.

קראנו לבעלת הדירה. והסברנו לה שאין מצב שאנו נשארים בדירה המוזנחת. רצינו לעזוב באותו רגע. היא ניסתה להצדיק את עצמה וטענה שהדרישות שלנו מוגזמות. הבהרתי לה שאנו לא נשארים. ניסיתי ליצור קשר עם איירבנבי אולם לא הייתה קליטת ויפי וכאילו לא די בכך, החשמל באי נפל. עלטה מוחלטת שררה מסביב. היא הביאה לנו פנס קטן ישן ואמרה שלא הצליחה למצוא סירה שתחזיר אותנו אל היבשת.

החלטנו לרדת אל החוף ולבדוק בעצמנו מהן האפשרויות העומדות בפנינו.

בדרך מצאנו מכולת פתוחה, הגנרטור טרטר בעוצמה ודאג לאספקת תאורה. רבים מתושבי האי הגיעו לשם. ניסנו לבדוק איתם אם יש סיכוי לחזור עוד באותו הערב ליבשת אולם הם אמרו שבשעות החשיכה לא יוצאים להפלגות כי הים עלול להיות מסוכן. קירות דירה אחרת שהציעו לנו לבדוק, היו אף מכוסים בעובש.

אומללים השלמנו עם מר גורלנו ונשארנו לישון בדירה המעופשת. למחרת עם עלות השחר כבר היינו ארוזים ומוכנים לעלות לסירה הקהילתית. הפעם קפטן אחר קיבל את פנינו בחיבה רבה. הוא גבה מאיתנו 30 ריאל לאדם להפלגה שכללה ארוחת בוקר מרעננת וקפה חם.

הילדים ביקשו לשוב ל- Angra Hostes 147, שם התקבלנו בלבביות רבה.

לאחר שיחות חוזרות ונשנות אל שרות הלקוחות של אירבנבי שתחילה תמכו בבעלי הדירה הרמאיים, שכן מבחינתם הפניה אליהם קרתה שלושה ימים אחרי תחילת האירוח כפי שהופיע ברישומיהם. בעלי הבית שיקרו במצח גלוי לשרות הלקוחות לגבי השתלשלות העניינים ומצב הדירה. למרבה מזל, צילמתי את מצבה של הדירה ותיעדתי את השיחות בנינו, ולאחר שהם קיבלו את התיעוד, זיכו את חשבוני ואף דאגו להתנצל בפיננו.

עוד חודש נפרד מהיבשת הדרומית

ריו דה ז'יינרו

מצאנו דירה גדולה ומרווחת בשכונת קופקבאנה. שחף אשר שבעה מעברים ונסיעות, בקשה שנשאר בחודש שנותר לנו, לגור בדירה בה התארחנו עד למועד הטיסה, וכך מצאנו את עצמנו מטיילים בריו באותם מקומות יפים ואהובים בהם ביקרנו בשנת 2017, אולם משהו הרגיש אחרת. זאת הפעם הראשונה בחיי מאז 1994 שהרגשתי שזהו! מיציתי את ברזיל! עבורי הייתה זאת הפעם הרביעית במדינה היפייפיה והמשוגעת הזאת וכפי הנראה, האחרונה.

לראשונה, לא בכיתי כשעזבתי אותה.

ריו משופעת באתרים מעניינים לביקור. הגנים הבוטנים Jardim Botânico do Rio de Janeiro הם בין היפים ביותר שראינו במהלך המסע שלנו. Escadaria Selaron, חופי קופקבנה היפים, שכונת איפנמה היוקרתית, פסלו של ישו – Cristo Redentor, הר הסוכר – Parque Bondinho Pão de Açúcar, גלריות, סיור פאבלות, מוזיאונים ועוד.

המרשים מכולם הוא ללא ספק, מוזיאון Museu do Amanhã.

המבנה האייקוני "מוזיאון המחר" ממוקם ב-Praça Mauá. הוא תוכנן על ידי האדריכל הספרדי הנודע סנטיאגו קלטרווה, הושק בשנת 2015 וארח בין כתליו מעל 3 מיליון מבקרים. זהו מוזיאון מדע שנועד לחקור, לדמיין ולהגות את כל האפשרויות לבניית העתיד.

התוכן מוצג באמצעות נרטיב המשלב את הדיוק של המדע עם הבעה אמנותית, תוך שימוש בטכנולוגיה כתמיכה בסביבות אינטראקטיביות, מתקני אודיו-ויזואליים ומשחקים שנוצרו בהשראת מחקרים מדעיים מכל רחבי העולם.

המוזיאון עוסק במדע שימושי אשר בוחן את ההזדמנויות והאתגרים שהאנושות תיאלץ להתמודד איתם בעשורים הקרובים מנקודת מבט של קיימות.

היה זה ביקורינו השני במוזיאון והחוויה נותרה עוצמתית ומרתקת בדיוק כפי שחווינו אותה בשנת 2017 וסיום דגול למסענו באמריקות.

נפרדים מברזיל

החודש חלף במהירות ומועד הטיסה התקרב ובא.

הטיסה שלנו עמדה לצאת משדה התעופה גוארולוס, הסמוך לעיר סאו פאולו.

העמסנו את המוצ'ילות על הגב. לבי דהר בקצב מטורף. שחף וכפיר ליהגו על כל הדברים שיעשו כשיגיעו לאמריקה. איציק ואני התאפקנו בקושי רב לא לפלוט שום פרט מסגיר באשר ליעדינו האמיתי.

הרכבת עצרה בשדה התעופה. הגענו מוקדם מידי, הייתה לנו שעה להרוג, ישבנו לאכול ארוחת צהרים באחת מהמסעדות. הודעה מהמלון קפצה במכשיר הנייד שלי, המילה טוקיו התנוססה על גבי המסך, כפיר הביט מעבר לכתפי "תראי לי את המלון שהזמנת לנו, התעניין בסקרנות הוא הושיט את ידיו לקחת את הנייד שלי, חטפתי אותו בבהלה והתקדמתי במהירות אל דלפק הצ'יק אין, הם דשדשו מאחור בכבדות מנווטים את העגלה הסוררת. הספקתי ללחוש לדיילת הנחמדה שאני עושה הפתעה לילדים ואין להם מושג שאנו טסים ליפן, אם היא תוכל לשמור את הפרט הזה ביננו. היא חייכה בלבביות ושיתפה פעולה בשמחה.

הטיסה לדאלאס עברה בנעימים, הצלחתי להירדם קצת.

כשנחתנו, המשכנו בזריזות במעבר לעבר טיסת הקונשקשיין. בכניסה למעבר המתינה דיילת.

"שלום, לאן אתם ממשיכים?" ניסיתי לרמוז לה שזאת הפתעה אולם היא הביטה בי במבט קפוא.

"לטוקיו, יפן ותודה רבה ברגע זה הרסת לי את ההפתעה!" נאנחתי.

היא הביטה בי בהלם.

שחף פרצה בבכי של אושר.

כפיר בהה בי לרגע, התעשת ואמר נחרצות "ידעתי!"

כעבור רגע הוסיף "ידעתי! חשדתי בך כבר בשדה התעופה כשלא הסכמת להראות לי את המלון שהזמנת, הספקתי לראות את המילה טוקיו!"

שחף התחילה ללהג ולפטפט, לבכות ולצחוק ואני החלתי להאיץ בהם "יש לנו טיסה לתפוס".

כשעלינו לטיסה, כפיר נראה רציני מידי, שחף נראתה מאושרת מידי ואיציק ואני תהינו "מה עכשיו?"

לאן עוד יוביל אותנו המסע המוזר והבלתי נשכח הזה.