לוגו האתר יום אחד

ארצות הברית – ריצ'מונד

הגענו מוקדם לתחנה המרכזית, במטרה להספיק לשקול את תיקי הגב הכבדים ולעמוד בתור בתקווה לתפוס מקומות ישיבה מוצלחים. גשם החל לרדת. "מזל שהקדמנו!" חייכנו בהקלה, קר מכדי להתרוצץ בגשם העז. שעת היציאה התקרבה. לפתע הכריז הכרוז על איחור בשעת היציאה. הוסבר לנו שהאוטובוס נתקע בפקקי ענק בגלל מרתון המתקיים בעיר. התבקשנו להתאזר בסבלנות. לבסוף, לאחר שעה וחצי איחור, יצאנו לדרך.

הנסיעה ארכה כשעתיים. כשהגענו, הופתענו מעט למראה הישן והמוזנח של התחנה המרכזית של ריצ'מונד. אולם ההפתעה האמתית ציפתה לנו במלון Quality Inn Central.

החלום ושברו

Quality?!

כל דמיון בין התיאור המבטיח של סוכן הנסיעות למציאות היה נדיר ומקרי בהחלט!

המלון בניגוד למה שהובטח, ולמרות שמו, היה ממוקם ביציאה מהעיר, הרחק ממרכז העיר. שיכורים, לבושים בגדים קרועים, שיערם פרוע וצחנת שתן עולה מגופם, צבאו על דלת הכניסה. קיוויתי בכל ליבי שבפנים הכל יראה אחרת אולם עד מהרה התבדיתי. דמויות אפלות נכנסו ובאו בשעריו. ניכר שהמלון ראה ימים טובים יותר בעברו אולם כעת המקום היה מוזנח.

בעת הרישום, התבקשנו לחתום על מסמך שאנו מבינים שזהו מלון ללא עישון, שנאסר עלינו לעשן בחדרים ויוטל עלינו קנס במידה ונמצא מעשנים. חתמתי. "אנחנו לא מעשנים כלל." אמרתי בחיוך לאיש בקבלה. הוא חייך והגיש לי את מפתח החדר.

כאשר פתחתי את דלת החדר, ריח עשן כבד קידם את פנינו. כיסוי המיטה, המזרון וקירות החדר היו חרוכים ובדלי סיגריות זרוקים במרפסת החדר. עד מהרה התחוור לנו שאין אפשרות להחליף חדר מאחר והמלון בתפוסה מלאה.

"אוקי, היתרון בחדר מזעזע שכזה, שפשוט נבלה את היום שלנו בחוץ ולא נמרח את הזמן בחדר." אמרתי לילדים במאמץ נואש לעודד אותם או שמא את עצמי?

יצאנו לעבר הרחוב הראשי, ההומלסים התגודדו סביבנו. "יש לך דולר אולי שני דולר? זה גם יהיה טוב! את יודעת מה? כמה שתרצי תתני לי!" אחד מהם אומר לי בפסקנות. 

אין כמו ארוחה טובה כדי להתעודד

לשחף יש יכולת למצוא מסעדות מעולות וכשהיא רעבה, היא מתעלה על עצמה אף יותר. הפעם היא כיוונה אותנו ל- Fat Dragon Chinese Kitchen and Bar. המסעדה הייתה שוממה מאדם. התיישבנו והזמנו מנת פתיחה ובירה מקומית. בזמן שהתלבטנו מה נזמין למנה עיקרית, נחו עיני על דלת הכניסה. תור ארוך החל משתרך מחוץ לדלתות המסעדה. מבלי שהבחנתי המקום התעורר לחיים, ברקע מוזיקה מקומית מלאת שמחה. האוכל היה כל כך טעים וניחם אותנו על האכזבה שחשנו כשהגענו לעיר.

הלילה עבר עלי תוך כדי מאבק בחוש הריח. הרגשתי שאני ישנה במאפרה ענקית. זה היה נורא! הדבר היחיד שעצר בעדי לקום ולעבור מלון הייתה העובדה שבכל מקום נתלו שלטי SOLD OUT. היו מספר אירועים בעיר והתיירות בסוף השבוע הייתה בשיאה.

מנהל המלון התנצל בפנינו והבטיח שבמשך היום יעביר אותנו חדר. מאוחר יותר הוא התקשר אלי ואמר שהחדר החדש שלנו מוכן.

נסיעות באוטובוסים בתקופת המגיפה – בהחלט חוויה מצחיקה

מאז התפרצות המגיפה, מושל ווירג'יניה החליט שהנסיעה באוטובוסים המקומיים תהיה חינמית. העלייה לאוטובוס מהדלת האחורית בלבד וחלה חובת חבישת מסיכה לאורך הנסיעה.

עלינו על קו 14 הסמוך למלון בו לנו. הנוסעים המועטים בהו בנו בחשדנות. לפתע עלתה לאוטובוס גברת עם סלים גדולים. היא התיישבה במושב לידי. היא אמרה משהו שנשמע כמו נזיפה במבטא דרומי כבד והביטה בי. הבטתי בה במבוכה, לא ממש הבנתי למה היא כל כך כעוסה. היא המשיכה לדבר וקולה התחלף שוב ושוב בטונים שונים, ברגע אחד היא נשמעה כעוסה ומיד אחר כך נשמעה מתנצלת. מבטה נדד ממני והלאה וחוזר חלילה. לקח לי רגע ארוך להבין שהיא מנהלת שיחה ערה וקולנית עם מספר דמויות דמיונות.

לאחר נסיעה ארוכה בתוך השכונות השונות החלטנו לרדת. כך סתם בנקודה אקראית. זה היה כיף לשוטט ברחובות בלי מטרה מוגדרת. בדרך ראינו ציורי קיר מיוחדים, אחר כך צעדנו לעבר James River, טיילנו בטיילת שעל גדת הנהר וחצינו את הנהר בגשר להולכי רגל לאי: Belle Isle. הייתה זאת פיסת טבע קסומה.

שבנו למלון. קיבלנו את המפתח לחדר החדש ותכננו להעביר את חפצינו.

"Hold your horsess" אמרתי ברגע של תושייה. "בואו קודם נבדוק את החדר החדש, נראה אם בכלל זה שווה את המאמץ" החדר היה בסמוך לחדר שלנו. 'מה כבר יכול להיות שונה?' תהיתי בקול. כולם הנהנו בהסכמה. פתחנו את דלת החדר לרווחה ומיד נרתענו אחורה. ריח כבד ומחניק עמד בחדר.

החזרתי את המפתח לקבלה, "נוותר על החלפת החדרים. אין יותר מידי הבדל כך שחבל על הטרחה." הבחור הנהן בהסכמה. הוא התנצל שוב. "מחר, מנהל המלון יהיה בשעות הבוקר, אני אבקש שייתן לכם החזר כספי".

"תודה" אמרתי מעט מופתעת מהיוזמה.

מיותר לציין שהמנהל לא נראה במלון מאותו רגע ואילך.

למחרת, את ארוחת הבוקר שלנו, אכלנו במסעדה שבעיצוב שלה נראתה כאילו חזרנו בזמן, לתקופת ההפרדה הבין-גזעית.

סיור יומי בריצ'מונד

ביקרנו ברובע Maymont, זוהי שכונה יוקרתית. הבתים המפוארים נבנו על שפת שני אגמים מלאכותיים. מקום מנוחה במסע הנדודים של להקות אווזים רעשניים. השכונה הנמצאת סמוך לאחוזה וויקטוריאנית בשם זהה. הביקור באחוזה חינמי.

בשטח האחוזה יש גנים מטופחים, בניהם ניתן למצוא גן תבלינים, גן יפני, גן איטלקי. ניתן לראות תצוגת כרכרות עתיקות, מזרקות מיוחדות ופסלים רבים.

בנוסף, ישנו מרכז שיקום לדובים שחורים ובית שיקום לנשרים פצועים, הציפור הלאומית של ארצות הברית.

עיטם לבן ראש

איילים מסתובבים בחופשיות בינות לעצים.

אייל סיקה

זמן איכות בלתי נשכח בהחלט

יותר מאוחר, כפיר גילה שבבית הקולנוע המקומי מציגים את Venom 2. איציק, שחף וכפיר החליטו לצפות בסרט, ואילו אני, פחות חובבת ז'אנר סרטי גיבורי על אמריקאים, ראיתי את הפוטנציאל הנפלא להיות קצת זמן איכותי עם עצמי. צעדתי בשמחה למלון, תוך כדי רקמתי במוחי איך אבלה את השעתיים הקרובות, פתחתי את דלת החדר ו… נזכרתי כמה נורא החדר.

יצאתי מהמקלחת החמה התכרבלתי עם המחשב הנייד, ולפתע שמעתי קולות נפץ.

'יריות?!' תהיתי.

בעודי מתלבטת אם להציץ החוצה מהחלון נזכרתי שבסרטים יורים בעדי הראיה שמציצים מהחלון. התגברתי על סקרנותי בקושי רב.

שוב קולות נפץ, הפעם אין לי ספק: אלו הם קולות ירי.

התכווצתי במיטה, המחשבות התרוצצו בראשי: "אולי כדאי שאכבה את האור? אבל אז בטוח ידעו שיש מישהו בחדר ויבואו בעקבותיי…"

גירשתי את המחשבות מהראש, "ראית יותר מידי סדרות אמריקאיות!" נזפתי בעצמי. "סדרות המתח, משטרה ופשע שאני כל כך אוהבת משפיעות עלי" חייכתי לרגע בהקלה.

עוד יריות בודדות נשמעו.

הפעם, התיישבתי במיטה בבהלה מוחלטת.

ואז, שקט השתרר.

"אולי בכל זאת דמיינתי?"

הדקות חלפו, השקט נשמר.

שקעתי שוב לעיסוקי.

שעה מאוחר יותר, נשמעו דפיקות היסטריות על הדלת. פתחתי את הדלת במהירות. כפיר נפל לזרועותיי. הוא חיבק אותי בחזקה ושואל "את בסדר?"  תוך כדי הוא סורק אותי בדאגה.

"כן" אני עניתי.

"יש המון ניידות משטרה ואמבולנס בכניסה למלון." הוא מדווח.

"אופס, אז באמת היו יריות בחניה! לא דמיינתי." עניתי.

שלושתם בהו בי בתדהמה!

מקבלים החלטות להמשך המסע

מאוחר יותר בלילה, בסיעור מוחות משותף עלתה העובדה שמדינות העולם השלישי הרבה יותר מרתקות אותנו. החלטנו לקצר את הביקור בארצות הברית ולטוס למקסיקו. לשם כך, עלינו לשוב לוושינגטון ולטוס בהקדם האפשרי.

באותו לילה, ארזנו את חפצינו בשמחה. למחרת התייצבנו באותה תחנה מרכזית ההזויה אליה הגענו ביומנו הראשון בעיר. מוכר הכרטיסים החביב הסביר לי שוב ושוב במבטא כבד ובלתי מובן בעליל באיזה שער עלינו להמתין. "שער 15?" ווידאתי אתו שוב ושוב. והוא מהנהן נמרצות בראשו בחיוב. "אבל לא כתוב במסך שער 15", אני מקשה. והוא בסבלנות אין קץ ממשיך בשלו. איציק נעמד בכניסה לשער 15. ככל שהדקות חולפות, התורים בשערים הסמוכים הלכו והתארכו ואילו רק אנו המתנו בשער 15. ליבי בישר לי רעות. על מסך המידע הופיע מידע על נסיעה לבולטימור וניו יורק. ובקרוב הנסיעה לוושינגטון אמורה לצאת אולם אף אחד לא נעמד בשער 15. "משהו לא בסדר!" אמרתי לאיציק נחרצות והלכתי לברר שוב אצל מוכר הכרטיסים החביב שמשמש גם סדרן. "אל תדאגי, שער 15!" אמר לי במבטא דרומי הכבד וחיוכו הלבבי. "אני אודיע בכריזה כשיגיע האוטובוס." ושב למכור כרטיסים ליעדים השונים. חזרתי לעמוד לצדו של איציק. האוטובוס לניו יורק נכנס לתחנה. סדרנית מטופחת נעמדה בין בחלל שבין שני השערים ובקשה להציג את הכרטיסים לפני העלייה לאוטובוס. ניגשתי אליה, מושיטה את הכרטיסים שבידי "האם זה האוטובוס שעוצר בוושינגטון?"

"לא!" ענתה לי והצביעה על שער 14.

"ידעתי, ידעתי, ידעתי! זה היה כל כך ברור! הגענו ראשונים לתחנה! שעה וחצי לפני הזמן, כדי לתפוס מקום טוב ועכשיו נחכה בסוף התור?!" הבטתי מזועזעת בתור הארוך שהשתרך.

ברקע, הסדרנית המשיכה ופירטה מידע במבטאה הכבד ולפתע החלה מהומה, אנשים התפצלו לשני תורים בשני שערים: שער 14 ושער 13. בחסות המהומה איציק התמקם בתחילת התור. הבטתי סביבי במבוכה. איש לא פצה פיו בתלונה. "אתה לא יכול לעשות דבר כזה!" לחשתי לאיציק. הוא משך בכתפיו. "אנחנו מחכים פה לפני כל האנשים האלו! הטעו אותנו במידע לגבי השער שוב ושוב! אז אין לי בעיה עם זה!"

התיישבתי בבושת פנים בספסל הסמוך לשער 14. הגברת שעמדה בראש התור שאלה את הבחור שעמד לידה "אתה מאמין שכל הנוסעים יעלו על האוטובוס הזה?" הוא הניד בראשו בשלילה. "הם שוב מכרו יותר כרטיסים ממקומות ישיבה!" הוא עצר רגע. הביט סביבו והמשיך בדבריו "בפעם הקודמת שזה קרה לי, חיכיתי שש שעות עד שהצלחתי לעלות לאוטובוס!"

"באמת?! הם באמת עושים דבר כזה?" התפרצתי לשיחתם המומה. "כן!" זה קורה המון פעמים!" ענתה לי האישה.

"איך אתם מסכימים לזה?" שאלתי אותה. היא הביטה בי מופתעת. "אני לא מבינה, איך אתם מסכימים ליחס כזה?", המשכתי לשאול בעיקשות, אולם נותרתי ללא מענה. הם רק הביטו בי בפליאה משונה. כשסוף סוף עלינו לאוטובוס שכבר היה מלא חלקית, סגרו מאחורינו את הדלתות ושאר הנוסעים המתינו בתחנה. היה זה הרגע שבו חשתי הקלה עצומה שאיציק השתחל לתור בלי להסס. מי יודע כמה שעות האנשים האלו ימתינו בתחנה.

ושוב בוושינגטון די.סי.

האוטובוס נכנס לתחנת המרכזית בוושינגטון די.סי. כפיר קרן מאושר. הוא ממש אוהב את העיר הזאת. צעדנו ברחובות הנקיים והרחבים לעבר המלון שלנו. שם ציפתה לנו הפתעה נעימה. הם שידרגו לנו את הדירה וכעת קיבלנו דירה גדולה יותר ומוארת יותר.

נותר לנו רק להמתין לטיסה למקסיקו. התרגשות עצומה אחזה בנו.

נפרדים מארצות הברית ברגשות מעורבים

אמריקה. אח אמריקה! "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות!"

אני נפרדת ממנה ברגשות מעורבים. בביקור הקצר שלנו נזכרתי בפייבל מאוסקביץ גיבור סרט האנימציה An American Tail.

פייבל והחלום האמריקאי

שנת 1885.

פייבל, עכברון יהודי צעיר, יחד עם בני משפחתו ואלפי עכברים נוספים, נמלטו מהרדיפות שחוו ברוסיה. במהלך ההפלגה לאמריקה, אביו של פייבל מספר למשפחתו שישנה אגדה המספרת שאמריקה הינה ארץ נטולת חתולים והרחובות בה מרוצפים גבינה.

כשסערה קשה פורצת, פייבל נופל מעבר לסיפון אל המים הסוערים ומאבד את אביו, אמו, אחותו ואחיו התינוק. חייו ניצלים בנס וברגע שהוא מגיע לארץ החדשה, הוא מתחיל במסע אמיץ למציאת משפחתו האובדת בעוד משפחתו אבלה ומאמינה שהוא טבע למוות.

במהלך חיפושיו, פייבל נאלץ להתמודד עם כל התלאות האפשריות בחייו של מהגר, מבנייני מגורים עלובים לסדנאות יזע. עם הזמן הוא מוצא חברים חדשים: טוני טופוני העכבר האמריקאי וטייגר החתול הצמחוני ביחד הם חווים הרפתקאות מסוכנות.

לבסוף מוצא פייבל את משפחתו, בסצנה סוחטת דמעות. (שלוש פעמים ראיתי את הסרט ובכל שלושת הפעמים מיררתי בבכי!)

יחד עם חבריו החדשים, פייבל ומשפחתו מתחילים להתאקלם בניו יורק.

זהו סרט מצחיק ומרגש על התפקחות "מהחלום האמריקאי" בניגוד לאגדה שהאמינו בה פייבל ומשפחתו, החתולים באמריקה היו גדולים יותר ואכזריים יותר. הרחובות כלל לא רוצפו בגבינה. החיים היו קשים ויקרים. מאוד!

איכשהו, גם אני חוויתי מעין תהליך התפקחות "מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות."

אבל מה שהכי הפתיע אותי:

באמת אין חתולים ברחובות באמריקה! (לפחות לא בערים בהן ביקרנו), זה היה מוזר!

ממש מוזר!

אולי יעניין אותך גם...

אישה מקומית מקהילת הנשים הצוללות צלילה חופשית באי ג'ג'ו שבקוריאה

האי ג'ג'ו – אומנות הצלילה החופשית של נשות הים

באי ג'ג'ו הסמוך לחופיה של קוריאה הדרומית, התפתחה לאורך השנים קהילת נשים המכונות "האניאו" נשות הים. הן פיתחו מסורת צלילה חופשית לעומק ולצידה התפתחה מסורת ותרבות מרתקת הנמצאות בסכנת העלמות.
מי הן נשות הים המסתוריות? קראו במאמר

לפוסט המלא »
שחף מאופרת ולבושה כמאיקו

עולמן המסתורי של המאיקו והגיישה

ליפן מסורת תרבותית מרתקת וייחודית.
בתרבות המסורתית העכשווית תפקיד הגיישה להיות מעין מארחת על מנת להנעים את זמנו של הלקוח ולשחררו מטרדות היום. בנוסף, הן משמשות כמדריכות לתוך עולם התרבות היפני, בריקוד, נגינה או שירה, בטקסיות מסורתית ועוד.
גיישה מתחילה את הכשרתה לתפקיד בתור מאיקו, כאשר היא נערה צעירה בת 15. במשך 5 שנים היא מתמחה במגוון מקצועות אומנות.
עם סיום לימודיה היא תוכר כגיישה.
עולמן של המאיקו נראה נוצץ אולם ישנו צד אפל המעיב על חיי הזוהר שלהן.

לפוסט המלא »
ארה כחולה בביצות פנטנל - צולם בשנת 2017

ברזיל

היה זה ביקורינו השני בברזיל, נראה היה שזה סיום נאות למסע שהתחיל אי שם בשלהי קיץ 2017.
יקבים ועיירות ציוריות היוו תפאורה מושלמת לימים מרגשים.
עבורי זהו הביקור הרביעי במדינה היפה והקסומה ולראשונה בחיי הרגשתי שזהו, סוף סוף, אני יכולה להניח לה ולחקור מקומות חדשים.

לפוסט המלא »
תצפית על הקרחון פריטו מורנו

ארגנטינה – אל "ארץ בעלי הרגליים הענקיות"

מסע אל נופיה העוצמתיים של פטגוניה. טרקים בין לגונות טורקיז ותצפית על הר הפיץ רוי. תצפית על קרחון פריטו מורנו המכונה הקרחון המתנפץ ומסלול הליכה על הקרחון.
מופעי טנגו ברחוב ולסיום ביקור מרגש במפלי האיגואסו המרהיבים.

לפוסט המלא »
שלדג

צ'ילה

צ'ילה – פארקים ושמורות טבע יפות ומטופחות מציגות טבע עוצמתי, אגמים בגווני טורקיז ונהרות גועשים.
במסע ספונטני חצינו את הקרטרה אוסטרל. מסלול שבחלקו נוח לנהיגה וכולל מעבר במעבורות ובהמשכו מאתגר אך בלתי נשכח.

לפוסט המלא »
כוס המחילות עומד על גזע עץ

ארגנטינה

ארגנטינה – מולדת הטנגו, ארוחות אסדו ערב לחיך ויין משובח אל מול נופים עוצרי נשימה.
חלקו הראשון של המסע.

לפוסט המלא »
להקת פלמינגו ג'יימס

בוליביה

בוליביה הייתה הפתעת המסע שלנו. פתחנו בטיול באי השמש שבאגם טיטיקקה.
את השנה האזרחית החדשה קיבלנו בלה פאז. טיילנו בעמק הירח ובשוק המכשפות הקריפי.
זכינו למפגש מרגש עם הכורים במכרות פוטוסי, למדנו על אורח חייהם, עבודתם הקשה והאמונות שלהם.
ביקרנו בסלאר דה איוני הבלתי נשכח והלגונות ולסיום סיירנו ביקבים של בוליביה והרמנו לפרידה כוסית סינגני, המשקה הלאומי והמושלם של בוליביה

לפוסט המלא »
פסגת ההר הצעיר מתנשאת מעל חורבות העיר מאצ'ו פיצו

פרו

Chiclayo הצצתי בגוגל מפות, ככל שהאוטובוס התקרב לעיר Chiclayo, התחושה המבשרת רעות, גדלה והתעצמה בתוכי. כשהגענו לבסוף, שלוש שעות אחרי הזמן שנאמר לנו. מצאנו את

לפוסט המלא »
קוליברי ורוד-אוזן נוצץ

אקוודור

מעבר הגבול קולומביה אקוודור – Rumichaca International Bridge חצינו את גשר הידידות והגענו לכניסה למשרדי ההגירה בצד האקוודורי. התבשרנו שביום הקודם בוטלו תקנות הקורונה ואין

לפוסט המלא »
תוכי Orange-chinned Parakeet

קולומביה – זיכרונות ותקוות

חלקו האחרון של הביקור במדינה הכי אהובה עלי בעולם כולו: קולומביה!
בחלק זה של המסע, הציף אותי גל געגועים לחברים מהעבר. בקרנו בקאלי, פופאין, סן אגוסטין ופסטו.
בדרכנו לאקוודור, עצרנו לבקר בבזיליקת Santuario de Las Lajas היפיפייה.

לפוסט המלא »
אומיירה סנצ'ז כפי שהוצחה לפני מותה על ידי הצלם הצרפתי פרנק פורנייה

קולומביה – הטרגדיה בעקבות התפרצות הר הגעש רואיז

סיפורה הטראגי של הנערה הקולומביאנית אומיירה סנצ'ז בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 1985 הסעיר את העולם כולו. הצלם הצרפתי פרנק פורנייה הנציח אותה במצלמתו שעות אחדות לפני מותה. תמונתו האייקונית משמרת את זכרה ומספרת את הטרגדיה שלה ושל כפרה.

לפוסט המלא »
תצפית על פסגת הר הגעש רואיז

קולומביה – עמק הקפה

מעולם לא אהבתי את טעמו המריר של הקפה ובכל זאת, הקפה של קולומביה הצליח להרטיט את בלוטות הטעם שלי. אני נהנית לשאוף לקרבי את הארומה

לפוסט המלא »
כרבולתן הסלעים

קולומביה – שבוע בגן עדן

Jardín הכפר הצבעוני והפסטורלי לא היה בתכניות שלנו. כשהבטנו במפה כדי לתכנן את המשך טיולנו, הבנו שעל מנת להימנע משעות נסיעה ארוכות ומתישות, מוטב יהיה

לפוסט המלא »
תצפית על מאגר המים

קולומביה – העיירה הכי צבעונית בעולם!

סיפורה המרתק של העיירה גואטפה. עיירת תיירות יפיפייה וצבעונית אשר עלתה על המפה בזכות מונוליט גרניט המתנשא מעל מאגר מים קסום ומשקיף אל הכפרים באזור.
מגואטפה ניתן לצאת לסיור אל שרידי הכפר פניול ולהריסות האחוזה של פבלו אסקובר.

לפוסט המלא »
הגרפיטי הנחבא מעט מהעין, מעלה מסר חשוב של שוויון וחופש לתושבי הקומונה האפרו-קולומבינית אשר במשך שנים רבות הופלו לרעה.

קולומביה – "עיר האביב הנצחי"

אמנם הלילות בעיר מדיין היו מפוקפקים אולם הימים היו מרתקים!
הפעם חוש ההומור המשובח והיצירתיות המדהימה שייכים לפבלו אסקובר, ברון סמים ונרקו-טרוריסט מהאכזרים שידעה האנושות.
קראו על סיפורו המדהים של אסקובר ועל סיפורה המרגש של קומונה 13.

לפוסט המלא »
מצנחי רחיפה בצ'יקאמוצ'ה

קולומביה – מרחפים בין עבר להווה

בחלקו השני של מסענו בקולומביה, הגענו לפסטיבל העפיפונים שהתקיים ב- Villa de Leyva, עיירה קטנה וקסומה. בסמוך לעיירה נמצאים שרידיו של מאובן פליוזאורוס.
בעיירה סאן חיל, גלשנו במצנחי רחיפה מעל הקניון השני בעולם.

לפוסט המלא »
ציור קיר של אישה צעירה ופרפר

קולומביה

הנחיתה בקולומביה הציפה בי זיכרונות מרגשים מן העבר. לשמחתי שני המתבגרים שלי התאהבו במדינה המשוגעת והמיוחדת הזאת, באנשיה הצבעוניים ובתרבות המרתקת. לגמרי במקרה נקלענו לטקס ההשבעה ההיסטורי של נשיא קולומביה השנוי במחלוקת גוסטבו פטרו. שמענו את הקולות בעד ונגד ונשארנו עם תפילה בלב, שאנשיה של המדינה האהובה עלינו יזכו למנהיג טוב שיוביל אותם לחיי בטחון ושלווה.
במבחן הזמן, נראה שהמתנגדים אשר השמיעו קולם במחאה צדקו.

לפוסט המלא »
שחף וכפיר בשיעור גלישה

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה – אחד המונחים שכדאי להכיר לפני ביקור בקוסטה ריקה הינו: ¡Pura Vida! פירושו המילולי: "חיים טהורים" אולם זוהי אינה סתם אמירה, זוהי דרך חיים!
חלקו הראשון במסע אל קוסטה ריקה ואוצרותיה

לפוסט המלא »
כפיר גולש במורד ההר

ניקרגואה

ניקרגואה – מדינה שידעה מלחמת אזרחים אלימה וקשה, עוני וסבל רב עליה למדנו בסיור שקיעה "ההיסטוריה האפלה"
טיול הרפתקאות אל הר הגעש הפעיל Cerro Negro וגלישה על לוח עץ במורדותיו.

לפוסט המלא »
שלושה תוכי ארה ארגמנית על ענף

הונדורס

הונדורס – חורבות קופן והצד האפל של שליטיה.
פרויקט שימור תוכי המקאו.
צלילות ושחיה עם שנורקל באי אוטילה וטרגדיית זיהום האוקיינוס.

לפוסט המלא »
טחן נקוד

מערכת שונית המחסום המסו – אמריקאית

מערכת שונית המחסום המסו-אמריקאית (MBRS או MAR) היא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר של השונית באמריקה והשנייה בגודלה בעולם אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה. גודלה כ- 1,000 ק"מ מצפון חצי האי יוקטן במקסיקו ועד לחופי בליז, גואטמלה והונדורס. היא מרוחקת כ- 300 מטר מקו החוף ומורכבת מסדרה של שבע שוניות אלמוגים קשים ורכים המשמשים בתי גידול למגוון עצום של מינים ימיים.

לפוסט המלא »
במכתש של Volcán de Santa Ana יש לגונה בגווני טורקיז בהיר

אל סלבדור – שחר חדש מפציע

אל סלבדור – המדינה שהייתה מוכרת בגלל מלחמת האזרחים הקשה, אלימות ועוני רב, שינתה את פניה.
פגשנו אנשים ידידותיים וטובי לב.
השינוי ניכר בכל פינה במדינה הקטנה והיפה.
גם הפעם גולת הכותרת של מסענו היה ביקור בהר געש אשר במכתשו לגונה יפה בגווני טורקיז.

לפוסט המלא »
זריחה - קרן שמש ראשונה מאירה

גואטמלה

גואטמלה – טיקאל האתר הארכיאולוגי המרתק, ערים עתיקות, כפרים ססגוניים המשמרים על תרבות ומסורת. אגם אטיטילן הציורי,
הרי געש מרשימים וחוויות בלתי נשכחות

לפוסט המלא »
קוף עכביש

בליז

חגיגות בר המצווה לכפיר ביעד קסום ומרגש האי סן פדרו. לאחר צלילות מרתקות והמאתגרות בשונית המחסום המסו אמריקאית, הפלגנו לאי קולקר. נפעמנו מבתי הגידול הרבים והמגוונים באי ובים.
המשכנו לביקור מיוחד בפנים היבשת וחווינו טיולים מרהיבים אל עומק האדמה.

לפוסט המלא »
מראה מיסטי שנוצר כאשר קרן שמש חודרת למערה ומאירה את השכבות העליונות של המים הצלולים.

מקסיקו – לצלול במסתורי הסנוטס

מקסיקו היא ביתם של כמה מאתרי הצלילה הייחודיים והמרתקים ביותר בעולם – אתרי צלילה ב- Cenotes. מרבית הסנוטס ממוקמים בחצי האי יוקטן.
הצוללים חווים תחושת ריחוף במרחב הקסום של מערות תת קרקעיות בנות אלפי שנה.
מרחב זה משלב תופעות טבע ייחודיות והיסטוריה מרתקת.

לפוסט המלא »
ציור קיר של פומה

מקסיקו

Ciudad de México "אמא, את מתרגשת?" כפיר שאל, מבטו חקר את פני. היססתי לרגע. מזה שעות אחדות תחושת בטן מבשרת רעות העיקה עלי. "אני מניחה

לפוסט המלא »
האגם בסנטרל פארק, העצים מסביב בצבעי שלכת אדום זהוב וירוק

ארצות הברית – ניו יורק

ניו יורק מרתקת ומיוחדת. נדמה שהעיר לא נחה לרגע. יש בה שלל מוזיאונים מרתקים. חנויות שוקולד מיוחדות וקונדיטוריות משובחות. הסנטרל פארק בצבעי שלכת נפלאים.
כל אלו ועוד מהווים תפאורה נהדרת לתחילת מסענו החדש ביבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
מוזיאון האשליות בתל אביב-שחף כאילו אוכלת את כפיר מתוך צלחת

מסע חדש בפתח

החזרה לארץ הותירה אותנו מבולבלים ואומללים. נדמה היה שבשנתיים בהם נעדרנו הכל השתנה ללא היכר.
לאחר תקופת החלמה של בתנו, הבנו שנכון לנו לשוב אל המסע. הפעם אל צדו האחר של כדור הארץ, אל יבשת אמריקה.

לפוסט המלא »
ציור גרפיטי של ילד יושב על המדרכה וראשו מכוסה בדלי

לאוס – פרידה

המסע שלנו בלאוס הגיע אל קיצו. נפרדנו בעצב מחברינו היקרים.
נפרדנו מחפצנו הרבים, את חלקם מכרנו ואת חלקם תרמנו.
יצאנו למסע הארוך הביתה. מסע שנמשך שבעה ימים ארוכים ומטלטלים רגשית ופיזית.

לפוסט המלא »
בודהה

לאוס – חגיגות השנה החדשה

חגיגות השנה הבודהיסטית בלאוס, משלבות מסורות עתיקות לצד מסיבות מים פרועות רוויות אלכוהול ואוכל.
אחרי החגיגות ההמוניות, התפרצה מגפת הקורונה. לאחר תקופת סגר קצרה חזרנו לשגרה נפלאה.
היו אלו הימים האחרונים שלנו במדינה שהפכה להיות לנו לבית שני.

לפוסט המלא »
ספינת אור - בצורת דרקון לבן

לאוס – חגים ופסטיבלים

לאוס – מסורות עתיקות ומרתקות נשמרות לאורך דורות.
המקומיים מציינים ימים חשובים בלוח השנה הבודהיסטי וגם חגיגות האלווין, חג המולד והשנה האזרחית החדשה.
בלואנג פראבנג מתקיימים אירועי התרמה לבית החולים לילדים ופסטיבלים של אוכל ופולקלור מקומי.

לפוסט המלא »
גרפיטי של TONA HIDE N SEEK

לאוס – אמנות רחוב

במרחב הציבורי מפוזרות עבודותיו הייחודיות של האומן TONA.
יצאנו לחקור מיהו האמן ומהם המסרים אותם הוא מעביר באמצעות יצירותיו.

לפוסט המלא »
נזירים צועדים בלואנג פראבנג, לאוס בדרכם לקבל מנחות.

לאוס – מרגישים בבית

הזמן חלף ואנו הסתגלנו לחיים החדשים שלנו בלואנג פראבנג.
מיום ליום הכרנו טוב יותר את האזור ואת תושביו.
הכרנו מקומות יפים לטיול. מסעדות ובתי קפה לסעוד ולציין ימי הולדת.
מאפיות, שווקים, בתי ספר, חוגים, בתי חולים (לצערנו) ועוד.
במדריך "לאוס – מרגישים בבית", ריכזנו את המידע כדי לסייע למבקרים להרגיש בבית!

לפוסט המלא »
חותמת ויזה ללאוס בדרכון

לאוס – ויזה והארכת ויזה

כיצד להגיש בקשה לויזה ללאוס? ויזת תייר מונפקת עבור שלושים יום בלבד ומאפשרת כניסה אחת למדינה. תוקפה: שלושה חודשים מיום הוצאתה. לאורך שנים, ניתן היה

לפוסט המלא »
גדת המקונג, נטושה בתקופת מגיפת הקורונה

לאוס – זה קורה שהדרך מתמשכת…

רחובותיה של לואנג פראבנג התרוקנו. סגר הוכרז ותחושת אי וודאות הורגשה מסביב. מצאנו בית לשהות בו ומצאנו חברים חדשים.
חגגנו את ליל הסדר וציינו את יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
הזמן חלף בעצלתיים ואנו התלבטנו לאן ימשיך מסענו.

לפוסט המלא »
צילום של כובעים

לאוס

לאוס – הגענו אליה במטרה לחצות את הגבול לסין השכנה. אולם לאלוהי המסע היו תכניות אחרות עבורנו.
התאהבנו במדינה המיוחדת, בתושביה העדינים ובנופיה הקסומים.
באותם ימים לא ידענו שלאוס תהפוך עד מהרה לביתנו השני.
פרק ראשון במסענו המופלא בלאוס.

לפוסט המלא »
צב בסכנת הכחדה במרכז שימור שבים

וייטנאם

הנופים בוייטנאם הם מהיפים בדרום-מזרח אסיה.
מערות נטיפים, מפרץ הלונג בי הציורי. נופי לופ הג'יאנג המפורסם, הותירו אותנו נפעמים אל מול עוצמתו של הטבע.

לפוסט המלא »
קוף חושף שיניים

קמבודיה

מקדשי אנגקור המרשימים לאור זריחה. נחשפים מתוך הג'ונגל, מספרים היסטוריה מרתקת טבולה בדם.
העדות לעבר הרצחני של החמר רוז נמצא בכל פינה במדינה.

לפוסט המלא »
חולות לבנים וים בגוון טורקיז באי קופנגן

תאילנד-איים אבודים

איים אבודים? טוב נו, לא באמת… מעבר הגבול ממיאנמר לתאילנד עבר באופן חלק. ביציאה מאזור הגבול השתרך תור עצום של אנשים שהמתינו לבידוק בטחוני. אחד

לפוסט המלא »
ילדות מנפחות בלונים

מינאמר – תם אך לא נשלם

חלקו האחרון של מסענו במיאנמר. ביקרנו במקדשים עתיקים.
שמורות טבע קסומות.
חזרנו להיפרד מחברינו בינגון
והבטחנו לעצמנו שיום אחד נשוב למדינה המופלאה הזו בשנית.

לפוסט המלא »
דיג בתלבושת מסורתית מדגים שיטות דיג עתיקות

מיאנמר – המסע אל הלא נודע

הטרק הקסום אל אגם אינלה, מפגיש אותנו עם מסורות דייג עתיקות, כפריים ידידותיים ונופים מרהיבים.
בהמשך הכרנו את עברה המפואר של העיר בגאן, נחשפנו למסורות ולתרבות המרתקת.
משם יצאנו להכיר את הכפרים המרתקים של שבטי הצ'ין והנשים המקועקעות, זכינו לחוויות מרגשות ובלתי נשכחות.

לפוסט המלא »
צב ים ירוק

לצלול בדרום-מזרח אסיה

בים אנדמן, קו פיפי מושך צוללים בזכות מימיו הצלולים והחיים הימיים המגוונים שלו. חקרו שוניות אלמוגים תוססות ומערות תת-מימיות, שבהן אתם עשויים לפגוש בלהקות דגים צבעוניים. בנוסף, קו טאו, "אי הצבים" אשר במפרץ תאילנד, מציע מקלט לצבי ים ושלל אתרי שנורקלינג וצלילה המתאימים לצוללים מתחילים וותיקים כאחד. מה שהופך אותו ליעד שחובה לבקר בו לחקר תת ימי בדרום מזרח אסיה.

לפוסט המלא »
כפיר צולל במי הנהר הצלולים

תאילנד – צפון המדינה

מסענו בתאילנד המשיך צפונה, אל האזור ההררי הירוק והשלו.
יצאנו לטרק הראשון שלנו. טרק אל שבט הקארן.
ביקרנו בפינות חן בטבע הקסום והמשכנו לעיר הגבול Mae Sot, במטרה לחצות למיאנמר השכנה.

לפוסט המלא »
צילום תקריב של פסל הבודהה השוכב

תאילנד – המסע מתחיל

עם שוך ההתרגשות הראשונית, כל אחד מאתנו עבר תהליך של הסתגלות מרגש. לצד החוויה התרבותית, חווינו משברים וגעגועים אל החברים והמשפחה שהותרנו בארץ. עם הזמן התחלנו ליהנות מיופייה של תאילנד, מהאנשים המיוחדים שפגשנו ומהדברים הקטנים והטיפשיים שנקרו בדרכנו.

לפוסט המלא »
טביעות רגלינו בחולות ז'יז'וקה דה ז'ריקואקוארה, ברזיל 2017

יום אחד

הזרעים לקיומו של המסע המשפחתי שלנו בעולם, נזרעו בשלהי חורף 1993, כשיצאתי לטיול הגדול אחרי צבא. מאז יצאתי למסעות רבים אולם המסע הנוכחי, עם בני משפחתי, הוא אינו עוד מסע של נופים ותרבויות אלא מסע אל מעמקי הנפש וההוויה של כל אחד מאתנו, כשהעולם מסביב, משמש לנו תפאורה מושלמת של יופי טהור.

לפוסט המלא »
החז'נה החצוב בסלע הורדרד-אדמדם

אל אוצרותיה הקדומים של ירדן

מסע בעקבות תרבות עתיקה, אשר נעלמה אל חולות הזמן. הנבטים, שבט נוודים מסתורי שנדד וסחר לאורך דרך הבשמים והותיר אחריו את אחד המקומות היפים בעולם, העיר האבודה פטרה.
התחקינו אחר עקבותיהם המרתקים, בשמורת ואדי רם היפיפייה, דרך סיק אל בריד ופטרה, העיר באדום.

לפוסט המלא »